העוזרת משחזרת את שעות האימה ● וידאו

העוזרת משחזרת את שעות האימה ● וידאו צפיות: 1636

הצג וידאו זה באתרך

היא הפכה לגיבורה, כאשר הצליחה להציל את מוישי הקטן ולברוח מבית חב"ד, וכשהתבררו מימדי הזוועה, החליטה לעזוב את משפחתה וילדיה ולעלות ארצה כדי לעזור למוישי שנותר יתום מאב ואם. היום היא רק חושבת שהיתה צריכה לעשות יותר ולנסות להציל גם את הרב הולצברג ורעייתו. היא מספר על לילה ארוך בו התחבאה (ביחד עם עובד נוסף) בקומה הראשונה, וכיצד שמעה את מוישי קורא בשמה בבוקר המחרת, כשעלתה ראתה את בני הזוג הולצברג ללא הכרה אך (לדבריה) עדיין בחיים, ואת בנם עומד לידם. פחד? היא לא מכירה מילה כזאת, היא מספרת שהדבר היחיד שעבר במוחה היה להציל את הילד ולברוח ● לצפיה בוידאו ולתמליל בעברית

הייתי במטבח באותה שעה. רצתי כדי לעצור אותם, וראיתי מישהו יורה לכיווני. הוא ממש ירה עליי. זה היה משהו... אני לא יודעת. אבל עדיין הצלחתי לטרוק את הדלת.

הרמתי את הטלפון, ויכולתי לשמוע את הרב מדבר בקומה השניה. ועוד שניים... כאילו כולם דיברו בבת אחת, אז הבנתי שיש בעיות. הנחתי את השפורפרת והוצאתי את החוט מהטלפון, לא רציתי שהוא יצלצל למטה.

ומה עשית אז?

זהו, התחבאתי בארון כמו פחדנית, לא יודעת.

לכמה זמן?

עד לבוקר הבא כששמעתי את הילד קורא לי. כשבאתי משה עמד ליד אמא. עומד ובוכה את השם שלי, זה מה שאני יודעת.

ומה חשבת באותו זמן?

המחשבה הראשונה היתה על הילד, רק על הילד. אבל אז ראיתי את הרב שלי ואשתו, חשבתי.. אפילו היום כשאני חושבת, הייתי צריכה להוציא את הילד ולעשות משהו בשביל הרב ואשתו, אבל...

איך הוא היה כשהוא ראה אותך?

כשהרמתי אותו הוא השתתק, זאת הסיבה שיכולתי לברוח איתו. אני לא יודעת אם זה היה מישהו אחר אולי הוא היה צורח, רק בגלל שזה הייתי אני ומאז שהוא היה תינוק הוא היה בידיים שלי.

את יודעת היכן היו המחבלים באותו זמן?

לא

פחדת כשברחת מהבית, או שחשבת רק על הילד?

לפחד? לא. הייתי יותר... הילד. רק לקחתי את הילד ורצתי. בכנות, אני אפילו לא יודעת מה חשבתי, אני רק הרמתי אותו ורצתי, אני והעובד השני שהיה איתי. ג'קי ואני רצנו, רצנו כמו משוגעים.

כששמעתי יריות, זה לא היה יריה או שתיים, זה היה מאות, עשרות צרורות, פצצות בבית חב"ד. גם אני אמא לשני ילדים, אז רק הרמתי את הלד ורצתי. לא חשבתי על פחד... מישהו חושב למות ברגע כזה כאשר ילד קטן ויקר בידיים שלו?... לא.

יש לי חלומות, סיוטים למען האמת. אני רואה את עצמי יושבת בין המקרר והעובד השני כשהתחבאנו. יושבים שם ורוצים לעשות משהו, אבל לא יכולים, והלכנו לחלון, ומיד כשנעמדנו ליד החלון פצצה התפוצצה וכל הזכוכיות התנפצו לכל עבר.

ואיך הגעת לכאן?

אני? הילד כאן... סנדרה כאן... זה הכל.