|
י"ז אלול: הנחת אבן הפינה להרחבת 770 ● וידאו צפיות: 3558 בהתוועדות ש"פ שופטים תשמ"ח הכריז הרבי על "עת לבנות" - להתחיל לבנות בניינים חדשים, בניינים של תורה, עבודה וגמולת חסדים. במסגרת הכרזה זו הוחלט על הרחבת בית המדרש הגדול של ליובאוויטש, בית משיח 770. ביום י"ז באלול תשמ"ח בשעה 5:00 בערב נערכה הנחת אבן הפינה. הרבי עלה לבימה מיוחדת שהוקמה מחוץ לבנין, ופתח מיד בשיחה שנמשכה כעשר דקות. לאחר מכן הניח הרבי את אבן הפינה ● ליומן האירועים וצפיה בוידאו המעמד הגדול והמיוחד של הנחת אבן הפינה במשך השנים קהילת ליובאוויטש הלכה והתפתחה לממדים אדירים. ימי החגים, בעיקר ימי תשרי, הפכו את 770 להומה, כאשר אלפים מצטופפים בדוחק רב, עד שהיו אומרים כי ארבעה עומדים על מרצפת אחת... מדי שנה גברה הצפיפות.היה ברור כי בעוד זמן לא רב, לא יוכל כל חסיד שירצה בכך, לראות את הרבי בתקיעת שופר או בהקפות של שמחת תורה, כיון שהמקום מוגבל. זמן רב נמשכו הדיבורים והתכניות על הרחבת ה'זאל' הגדול עד כמה שאפשר, אולם לפועל לא יצא דבר, עד אותו יום של י"ז באלול תשמ"ח, ערב יום הבהיר ח"י אלול. אותו יום התפלל הרבי כרגיל בשנת האבל, בביתו שברחוב פרזידנט. לאחר תפלת מנחה התקיימה חלוקת דולרים. במהלך החלוקה ניגש יו"ר 'קרן ידידי מחנה ישראל' - הנדיב מר דוד צ'ייס, וסיפר לרבי כי בתוכניתו להרחיב ולהגדיל את בנין 770 לבנין גדול ומפואר. הוא הסביר לרבי את כל פרטי העניין, ולאחר מכן ביקש-הזמין את הרבי להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה שברצונו לערוך באותו יום בחצר 770. להפתעתו ולהפתעת הכל נענה הרבי בחיוב להזמנה, אלא שהתנה עמו תנאי, וכפי שכינה זאת הרבי 'דיל' עם מר צ'ייס. העסקה הייתה שמר צ'ייס ינאם בטקס הנחת אבן הפינה בשפת האידיש - שהיא שפת אמו. הרבי לחץ את ידו של מר צ'ייס במשך כל השיחה עמו, ואמר שאם מר צ'ייס יכין נאום באידיש הרבי יואיל להגיע לטקס הנחת אבן הפינה. מר צ'ייס הסכים ל'עיסקה' ואמר לרבי באידיש :"להתראות ב- 5:00". הסכמתו של הרבי לבוא לטקס בהתראה כה קצרה הכניסה את מארגני הטקס (שהיה אמור להיערך בשקט בצנעה) לאירגון בקצב מרתוני. תוך דקות הכשירו את קטע הקרקע שבחזית 770 לצורך האירוע, הוקמה בימה מיוחדת עבור כ"'ק אדמו"ר שליט"א ועליה הוצב סטענדער ומיקרופון. קהל רב החל לנהור אל מקום האירוע כשהוא מתמקם על פירמדות מאולתרות שהוצבו על הכביש. על חזית הבניין נתלה שלט "גדול יהיה כבוד הבית, לשנה טובה ומתוקה".. בשעה 5:00 בדיוק הגיע הרכב של הרבי. הרבי יצא מן הרכב ופנה לעבר בימה המאולתרת משם השמיע הרבי שיחה בת כ-10 דקות. הרבי דיבר על משמעות השם המוענק לאירועים מסוג זה ב'שפת המדינה' - 'גראונד ברייקינג' - שבירת הקרקע. הרבי הסביר את משמעות המילים הרומזות על ענין השבירה והביטול שיש לשתף באירועים כאלו. יש לדעת שהכל ניתן מאת הקב"ה וחלילה לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. בין היתר התייחס הרבי למשמעות הרוחנית של הנחת אבן הפינה בהשוותו זאת לאבן השתייה ממנה הושתת כל העולם כולו ומקום משכנה היה דווקא בקודש הקדשים. לאחר סיום השיחה כיבדו את מר צ'ייס לנאום כחלק מן ה'עיסקה': מר צ'ייס פתח את דבריו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לבנות כאן את בית מדרשו ומרכזו העולמי של הרבי שליט"א בספרו נרגשות היאך ראה בשואה את הגרמנים ימ"ש, מכלים את כל בתי הכנסת שבעירו. אז לא האמין כי בא יבא היום והוא עצמו יבנה בית כנסת. עד כאן דיבר מר צ'ייס באנגלית. ואז הוסיף (באנגלית): רבי, אמנם התחייבתי לך לדבר באידיש, אך מה אעשה ושכחתי שפה זו כמעט לגמרי והדבר קשה עלי, אך זאת אומר: "רבי איך האב דיר ליב זייער זייער אסאך (רבי אני אוהב אותך הרבה מאוד)", באחלו לרבי שליט"א בריאות והצלחה סיים מר צ'ייס נאומו. כל אותה העת נשען הרבי על גבי הסטענדער מוטה קמעה לכיוון הדובר והביט בו בעיניו הק'. אחר כך ביקש הרבי כי גם הרש"ג יאמר דברי ברכה. הרש"ג הזכיר כי בימים אלו שמלאו 91 שנה להתייסדות 'תומכי תמימים' זכות מיוחדת באותה עת להרחיב את בית רבותינו נשיאנו המשמש גם כבנין ישיבת תומכי תמימים המרכזית. לבסוף ברך את הרבי בהצלחה מופלגה ובנחת מכל החסידים. כעת הגיע הרגע הגדול. הרבי ירד מן הבימה וניגש סמוך לבור שנכרה לפני כן עבור אבן הפינה, לקח בידו את חפירה והסיט קמעא את החול לצדדים. אחר התכופף מלא קומתו ונשא בשתי ידיו הק' אבן גדולה שעמדה בסמוך, והניחה בתוך הבור. שוב נטל לידו את את החפירה וכיסה את האבן במעט חול. אחר כך התכבדו הנדיב מר צ'ייס, חברי המזכירות והרבנים החשובים במילוי הבור באת החפירה. לאחר מכן צעד הרבי לעבר פתח הגדר שתחם את השטח ושם נעצר הרבי ואמר שרוצה לחלק דולרים. מיד הובא הסטענדער מהבימה וכ"ק אדמו"ר שליט"א החל בחלוקה. בתחילה נוצרה המולה רבה שכן מעולם לא חשבו כיצד ליצור מסלול לקבלת דולר על השטח שמול הבניין; אך עד מהרה התארגן הסדר והקהל החל לזרום בהמוניו בעוד התזמורת מאחור משמחת בניגוני שמחה. עשייה רבתי כידוע, לא היה 770 מסוג בתי הכנסת הממורקים והמצוחצחים למשעי - כדרך בתי כנסת גדולים אחרים בארה"ב. התנועה הבלתי פוסקת, הארועים וההתוועדויות, לא הקלו על מלאכת הנקיון (למרות שתמיד נעשה מאמץ מקסימלי בכיוון זה). מסופר כי פעם הגיע אחד השופטים הבכירים בניו-יורק, יהודי, עם אביו, לבקר ב- 770. כשנכנסו השניים, היה זה בדיוק לאחר התוועדות רבתי, והמקום היה נראה בהתאם. ספסלים מעורמים זה על גבי זה; שולחנות שלא במקומם, ואנשים רצים אנה ואנה. השניים שהיו רגילים ל'טמפל' רפורמי מצוצח ומבהיק, נדהמו. לפתע נענה השופט לאביו ואמר לו: "רואים שזה לא בית כנסת רגיל. זה מקום של עשייה רבתי...". 
|
 |
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
 |
