כלי התקשורת על השלוחים שהצילו את ראש העיר היהודי

כלי התקשורת על השלוחים שהצילו את ראש העיר היהודי צפיות: 34

הצג וידאו זה באתרך

נס ההצלה של מר משה (גנאדי) קרנס, ראש העיר היהודי של חרקוב, שנורה ונפצע באורח אנוש, וניצל בחסדי שמים, ממשיך לעורר גלים ● בעיתון 'משפחה' מתפרסמת כתבתו של אהרן גרנות, ובערוץ הראשון כתבת וידאו עם ראיון בלעדי ● השלוחים נרתמו ובראשם הרב משה ראובן אסמן שהתגייס ושלח את הרב שאול דוד בורשטיין לסייע בבית הרפואה בחיפה, וכמובן הרב משה מוסקוביץ מחרקוב ● לקריאה

הראש היהודי

משה קרנס הוא שליטה הבלתי מעורער של חרקוב, העיר השנייה בגודלה של אוקראינה. תחילה תמך במפלגת יונוקביץ הנמלט, אבל הפך את עורו והחל לתמוך במפלגת השלטון. הרוסים כנראה נקמו בו ושילחו את חייליהם לנסות לחסלו. מזה שבועיים הוא מאושפז בבית החולים אלישע בחיפה לשם הובא מונשם ומורדם. בראיון בלעדי לתקשורת החרדית הוא מספר על חייו כמנהיג פוליטי יהודי ("אף אחד לא מזכיר לי את זה") על יהדותו ("אני יהודי גאה, עשיתי ברית מילה ואני מבקר בבית הכנסת") ועל האופן שבו הוא שולט בעיר ("מיניתי מחלקה מיוחדת הבודקת אם מנהלי המחלקות אכן מבצעים את הוראותי) אהרן גרנות גילה ראש עיר קשוח, נחוש שלא רואה ממטר שתחת ניהולו הפכה עירו לעיר הנוחה ביותר לחיים באוקראינה. לבסוף הוא מודה לה' "קרא לי נס משום שאני עזרתי לבנות את בית הכנסת מחדש".

מאת אהרן גרנות, משפחה

צילם ינון פוקס

"תגיד", שאלתי פתאום את משה (גנאדי) קרנס, ראש עירית חראקוב המאושפז בישראל, "מה תעשה אם יגנבו לך פתאום את העירייה, אתה יודע המצב באוקראינה לא משהו, אתה נמצא מרחק אלפי ק"מ מהבית, מישהו ממתנגדך עוד יכול לשבת על כיסאך?

קרנס, שבור גופנית, עטוף כולו תחבושות, ידיו מחוררות ממחטים ועירויים, בטנו מחוררת מכדורים חייך לרגע חיוך של אוליגרכים, חיוך השמור רק לאלה שיודעים שאותם אי אפשר לנצח, שיש בהם עוצמות שאין לאחרים, הוא הרים את ידו השרירית, תוצאה של עבודה מסיבית יום יומית בחדרי כושר משוכללים טרם שנפצע, "נראה אותם שינסו להתחיל איתי", התיז מבין שיניו כאילו היה בשדה קרב של המאפיה. הוא יודע יותר מכל, כמו שבעירו חראקוב יודעים שאם קרנס לא מתחילים. "אני עוד אחזור לשם בקרוב ואוכיח לכולם שאותי אי אפשר להכניע".

ואת קרנס אכן אי אפשר להכניע. את הדרך לסוויטה הפרטית שלו בבית החולים הפרטי 'אלישע' בחיפה חוסמים מאבטחים קשוחים תוצרת רוסיה בגודל של מקררים תעשייתיים, השומרים את כל צעדיו, רק המראה שלהם עשוי להרחיק כל בדל של מחשבה להזיק לאורח רם המעלה המאושפז בבית החולים. ההוצאות משולמות על ידי משפחת קרנס, "מה זאת אומרת ראש העיר מאושפז, זה לא מספיק", תמה עוזרו הצמוד אליו שאינו מש ממנו, גם הוא יהודי דובר עברית. הם קשוחים לכל אבל אלינו הם דווקא חייכו, תוצאה של עבודת הכנה של הרב שאול בורנשטיין, שליח הרבי מליובוויטש לעולים חדשים יוצאי חבר העמים לשעבר המרכז את פעילותו בחיפה. הרב בורנשטיין מלווה את ראש העיר מרגע בואו לכאן. פורץ למענו גדרות, מיישר הדורים ובעיקר מגיע מידי יום להניח לו תפילין.

גם מכאן, ממיטת חוליו לא מניח קרנס לעובדי העירייה שלו אפילו יום אחד בלעדיו. מידי בוקר הוא עורך בחדרו הפרטי ישיבת צוות לכל בכירי העירייה ומנהלי המחלקות המתייצבים כחיילים ממושמעים בחדר מיוחד בעירית חרקוב ומדברים עם הבוס שלהם באמצעות הוידאו, הוא שומע דיווחים, מחלק הוראות ותובע מבכיריו דין וחשבון על ביצוע ההוראות. "מניתי מחלקה מיוחדת שתפקידה לדאוג שההוראות הניתנות בישיבת הצוות של הבוקר אכן מתבצעות", הוא מספר, "אחרת אי אפשר לתפקד, אז אתה שואל אותי אם מישהו יתפוס את הכיסא שלי", הוא מתריס. "העיר שלי נמצאת הכי קרוב לגבול רוסיה, השקט נשמר שם עד שירו בי, אני לא נותן למלחמות האלה להיכנס אלי", הוא אומר, "אז מה זה אומר? "העובדים שלי יודעים שעוד שבוע שבועיים שלשה אני אחזור, מי שניצל את היעדרותי מהעיר ולא עבד ישלם". מי שמכיר את השליט הבלתי מעורער של העיר יודע בוודאות שיום אחרי שינחת בעירו הוא יחזור ללשכתו. "מיד כשנבחרתי מיניתי מחלקה מיוחדת שבודקת כיצד מבצעים מנהלי המחלקות את הוראותיי זה מאוד ייעל את עבודת העירייה", אמר.

אי פעם הרגשת התייחסות שונה אליך בשל היותך יהודי?

אני לא מתבייש ביהדותי ולא מסתיר אותה לרגע אחד. כשרק התאפשר עשיתי ברית מילה. ההורים שלי לא היו מסוגלים לעשות לי ברית מילה בהיותי בן 8 ימים בשל הסכנה שהייתה אז מצד שלטונות ברית המועצות, בהשתדלותו של הרב משה מוסקוביץ שליח חב"ד בעיר עשיתי ברית מילה. אני גם פעיל מאוד בקהילה היהודית וסייעתי בהשבת בית הכנסת הגדול של העיר לבעליו. כשרצתי בבחירות, לא היה אף אחד שלא ידע שאני יהודי ובכל זאת נבחרתי. אף פעם לא אמרו לי שום דבר על רקע היותי יהודי וגם היריות שנורו לעברי לא נעשו על רקע זה.

על רקע מה ירו בך?

"זה בחקירה, אני לא יודע", הוא מתחמק. אבל אלה שמסביבו יודעים היטב. ראש עירית חרקוב, שהיה מבכירי מפלגת השלטון של יונוקוביץ והתנגד להפיכה הפך את עורו לפתע וחבר למפלגת השלטון החדשה כשגילה שבפרלמנט האוקראיני לא נותרו יותר מ 40 חברים במפלגת האם שלו וכי יונוקוביץ כבר לא ישלוט עוד במדינה. ככה זה אצל אוליגרכים כשהון ושלטון מתערבים להם יחדיו. באוקראינה אי אפשר לשרוד בלי זה. את המחיר הוא שילם מייד, חרקוב גובלת ברוסיה וידיהם הארוכות של חיילי צבא אמא רוסיה הגיעו גם אליו.

מידי יום יוצא קרנס בן ה 58 לפעילות ספורטיבית ברחבי עירו. הוא רץ כ 15 ק"מ, הישג מעורר קנאה רבה לאדם בגילו. אחד מעיתוני אוקראינה לא האמין למספר הק"מ המיוחסים לראש העיר הקשיש יחסית, הוא החליט לבדוק את העניין לעומק. הוא הצמיד לקרנס בודק שליווה אותו. הנחת היסוד הייתה שאם קרנס לא רץ את מספר הק"מ, הוא לא יוכל 'לעבוד' על הכתב ולרוץ רק לכבוד הבדיקה את מספר הק"מ הזה משום שאם הוא לא מיומן הוא יתמוטט. אלא שהעיתון שרצה לקלל יצא מברך. קרנס, כך התברר, רץ את כל הקילומטרים בלי לנוח אפילו רגע אחד. לריצה הוא יוצא מלווה בשומרי ראשו. להיות ראש עיר באוקראינה רוחשת המאפיות והעולם התחתון, אינו עניין של מה בכך וכל איש ציבור מסוגו מוקף בשומרי ראש.

חורשי רעתו הרוסים ביקשו לירות בו והפעילו מודיעין. הם גילו את מסלול הריצה האהוב על שליטה של חרקוב והמתינו לשעת כושר. הם הצליחו להבקיע את מעגל האבטחה ההדוק ולירות היישר אל בטנו של ראש העיר. הכדורים 'עשו סיבוב' בתוך בטנו ויצאו מהגב. "שמעתי לפתע רעש", משחזר בפנינו ראש העיר, "נעשה לי חושך בעיניים, נפלתי ומאז אני לא זוכר דבר", הוא משחזר "התעוררתי בבית החולים בישראל. לא ידעתי דבר ברגע הראשון. פתחתי את העיניים וראיתי לפני רב חשבתי שאני חולם". הרב היה שאול בורשטיין שהבקיע עבורנו את שערי הביטחון ודאג לקיום הראיון הזה.

עם השמע היריות זינקו לעברו שומרי הביטחון והבינו שהבוס שלהם במצב קשה, אמבולנס הבהיל אותו לבית החולים המקומי ובעיר והידיעה הופצה במהירות: הרופאים נלחמים על חייו של ראש העיר. לבית החולים הגיע גם מקורבו רבה של חרקוב הרב משה מוסקוביץ שהתבקש על ידי בני משפחתו של קרנס, אשתו ושלשת ילדיו לסייע בריפויו. בית החולים המקומי האוקראיני, כך הבינו כולם, אינו מקום למי שחייו בסכנה. הרב מוסקוביץ יחד עם השליח הראשי של חב"ד באוקראינה הרב משה אסמן החלו להפעיל קשרים דרך משרד החוץ בישראל וקיבלו מייד את הסכמת המדינה למבצע הרפואי שמומן על ידי משפחת האוליגרך. הם החלו לחפש בית חולים שיהלום את המאושפז והטיפול ולמשימה נבחר בית החולים הפרטי 'אלישע' בחיפה שם קיבל גנדי קרנס דירת סוויטה בבית החולים. אמבולנס רפואי ישראלי שנשכר בדמים מרובים נחת על צוותו בשדה התעופה של חרקוב, ראש העיר חסר ההכרה הועלה במצב קשה למטוס והובהל היישר לבית החולים.

בד בבד עם הטיפול המעולה שקיבל בבית החולים רמב"ם ושירותי אישפוז מבית החולים הפרטי 'אלישע' כשרעייתו המסורה אינה משה ממיטתו יחד עם הרב שאול בורשטיין שעמד לרשות המשפחה, החל ראש העיר לגלות סימני חיים. "כשהוא התעורר הוא החל לצעוק 'אני יהודי, קוראים לי משה, תדעו שאני יהודי', מספר הרב שאול, "הוא לא ידע שהוא בבית חולים בישראל אבל היה חשוב לו מאוד שידעו שהוא יהודי".

את פנינו הוא מקבל אחרי יום טיפולים עייף ומייגע שעבר בבית החולים 'רמב"ם דווקא, הוא עייף אך אינו יכול לוותר על ראיון לעיתון חרדי על מנת לבקש מקוראיו להעתיר בתפילה עבור 'משה גנאדי בן חנה" לרפואה שלמה. פניו יגעות מהטיפולים אך הוא נחרץ. "אומנם ברוך השם אני בדרך הנכונה, אך עדיין המצב לא טוב ואני מבקש שהיהודים הדתיים בארץ ישראל יתפללו עלי", הוא מבקש, "זה לא רק אני באופן פרטי, זו שלומה של קהילה יהודית שלמה שאני מראשיה".

סיפורו של משה גנאדי קרנס משלב בתוכו את מה שארע לחברה שלמה שעברה משלטון העריצות הקומוניסטי לכאוס הגדול של 'מדינות חבר העמים' ברית המועצות שלעבר. הוא נולד לפני 58 שנים לאדולף וחנה קרנס, יהודים פשוטים שגדלו תחת המגף הקומוניסטי ולא ניכנעו לו. שבת הם אומנם לא שמרו ואביו לא הלך לבית הכנסת תמידים כסדרם, "אבל מצבי לא היה כמו רבים מבני גילי שלא ידעו דבר מלבד העובדה שהם יהודים. אני ידעתי מה זה בית כנסת, בחגים אבא היה הולך לבית הכנסת יחד איתי. את החגים חגתי. בפסח אכלנו מצות במקום לחם בחנוכה הדלקנו נרות ובפורים התחפשנו. גם תקיעות שופר לא היו זרות לי אבל הכל היה מינורי, הכל היה תחת איום של קריאה לחקירה של הקג"ב באשמה הקולקטיבית של בגידה ברוח הקומוניזם. כשהייתי בשנות העשרים המאוחרות לחיי נפל השלטון הקומוניסטי זה לא קרה בבת אחת וגם היהודים לא התעוררו בבת אחת עדיין חששנו. אבל אז הגיע לעיר שליח חב"ד הרב משה מוסקוביץ והוא החל לחפש את היהודים החבויים. הוא קודם כל חיפש את היהודים שכל השנים היו מבאי בית הכנסת כך הוא מצא גם את המשפחה שלנו. אבא שלי עזר מאוד לרב מוסקוביץ", הוא מספר.

גנדי הצעיר יצא לעסקים. כמו רבים וטובים הוא ניצל את הכאוס שיצר המצב החדש התעשר במהירות והפך לאוליגרך. "מכרנו כל מה שאפשר היה למכור, כל מה שהיה בו צורך, לא בחלתי בשום דבר",הוא מספר "וברוך השם ראיתי ברכה בעמלי".

על אף שקרנס הצעיר הפך למליונר אבל לא הפנה לדתו עורף, ההיפך, "הצטרפתי להורים שלי לעזור לרב מוסקוביץ לגאול את בית הכנסת".

בית הכנסת של חראקוב הוא כנראה בית הכנסת השני בגודלו בכל רחבי אירופה. יש בו ארבעה קומות ובכל קומה מאות רבות של מטרים מרובעים. הוא גדול עד כדי שהקומוניסטים שהלאימו את בית הכנסת מידי היהודים הפכו את קומותיו ל.... מגרשי ספורט. עם קריסת הקומוניזם ותחיית היהדות שם היה ברור שיש לחזור לבית הכנסת אלא שהוא נשלט על ידי המאפיה המקומית שעשתה מהשימוש בו הון רב ואלה לא רצו להחזיר את בית הכנסת לבעליו. היה זה גינאדי הצעיר שהתגייס יחד עם חברים יהודים נוספים ואחרי מאמצים מרובים הוחזר בית הכנסת לידי הקהילה היהודית. לאחר מכן היה צריך לגייס הון רב על מנת להסב את מגרשי הספורט לאולמות לימוד ותפילה. שוב היה זה גינאדי הצעיר וחבריו שסייעו רבות לרב משה מוסקוביץ לגייס תרומות לשיפוץ בית הכנסת שכיום מתפללים בו חברי הקהילה היהודית.

גינאדי קרנס סיים לימודי משפטים באקדמיה למשפטים על שם ירוסלב, ולימודי שירות ציבורי באוניברסיטה הלאומית הכלכלית של חרקוב. יחד עם זאת הוא החל לצבור הון והתעשר מעסקים רבים שהכיסוי שלהם היה קניון ענק בעיר על מנת לקדם את עסקיו הוא גם הפך גם לפעיל פוליטי. בשנת 1988 הוא הקים את מפלגה חדשה בשם 'ניו חרקוב הזדמנויות חדשות' והתמודד במסגרתה לבחירות המוניציפאליות כחבר מועצה. הוא נבחר ברוב עצום של 90 אחוזים מקולות המצביעים כנציגם של בעלי העסקים וכנציג מחוז דניליבקה מאז הפקיד את ניהול עסקיו בידי בני משפחתו ואילו הוא שקע בעסקי ציבור . משנת 2005 החליט על מנת לקדם את עסקיו לחבור למפלגת 'המחוזות' של ויקטור ינוקוביץ' אז שליטה הבלתי מעורער של אוקראינה. משנה זו הוא נחשב גם כבעל בריתו של מיכאיל דובקין, שנבחר מאוחר יותר לראש עיריית חרקוב ומושל מחוז חרקוב.

ב 2006 התמנה מיודענו לראש מטה הבחירות של מיכאיל דובקין. הוא הוביל את מערכת הבחירות שלו. תחת ניהולו זכה דובקין להיבחר ברוב של קרוב ל 90 אחוזים לראשות העיר. דובקין גמל לידידו בתפקיד עוצמתי לא פחות. הוא מינה אותו למזכיר מועצת העיר, תפקיד מקביל למנכ"ל העירייה.

וכאמור, והוא גם לא התבייש ביהדותו. בשנת 2008 ערך לעצמו מזכיר מועצת עירית חברקוב גנדי קרנס בפרסום רב ברית מילה ואף הוסיף לעצמו את השם היהודי משה. מאז הוא נהג לפקוד יותר באופן קבוע את בית הכנסת ולתרום לבית הכנסת ולקהילה של חסידות חב"ד בעיר. באופן כללי אפשר לומר כי מאז הוא גם התקרב הרבה יותר ליהדות. הוא ניהל את העירייה במרץ. הוביל שורה של רפורמות, סלל כבישים, החליף ישנים בחדשים, הביא לעיר עסקים חדשים. שיפץ מוזאונים ישנים והקים אתרי תיירות רבים, פארקים שהוזנחו קמו לתחיה. ובעיקר: "הבנתי שעתיד העיר תלויה בצעירים", הוא מספר, והוא הגדיל מאוד את האוניברסיטה המקומית והקים במקום עוד כמה מוסדות אקדמאים שמשכו אליהם צעירים. חרקוב הפכה לעיר מודרנית שרוב אוכלוסייתה צעירה. בשנת 2010, תחת ניהולו היעיל הוכרה חרקוב כעיר בעלת תנאי החיים הנוחים והמודרניים ביותר באוקראינה. כמובן שגם הקהילה היהודית נהנתה מהעובדה שהאיש הכי עוצמתי בשלטון הוא יהודי הפוקד לעיתים את בית הכנסת ולא מתבייש ביהדותו. "לא היו תופעות של אנטישמיות בחרקוב", מעיד הרב שאול בורנשטיין, "באותה תקופה ביקרתי הרבה בחרקוב. הקהילה היהודית שם הרימה את ראשה, אנשים התגאו לפתע שהם יהודים".

ואז בשנת 2010 אחרי 12 שנות שרות כחבר מועצת העיר וארבע שנים מזכיר העיר, החליט איש העסקים היהודי להתמודד לראשות העיר לאחר שראש העיר המכהן התמנה למושל המחוז. מערכת הבחירות הייתה סוערת, "הנושא היהודי לא עלה בה אפילו פעם אחת. כולם ידעו שאני יהודי, אני לא מסתיר זאת לרגע ואף אחד לא הזכיר לי את העובדה הזאת", הוא אומר. בתוך מערכת הבחירות היצרית נעשתה היסטוריה בעיר חרקוב וגנאדי משה קרנס עבר מכס מזכיר העירייה ללשכת ראש העיר נבחר לראשות העיר. היהודים שמחו וצהלו. הם ראו זאת כניצחון היסטורי על הקומוניזם שניסה להכחיד את היהדות והנה נבחר יהודי לראשות העיר. מאז הוא מנהל את העיר ביד רמה ובזרוע נטויה, יש האומרים יותר מדי. "המטרה שלי להפוך את חרקוב לאחת הערים המודרניות ביותר בעולם שרמת נוחות החיים בה לא תיפול מזו של ערים מודרניות במערב אירופה", הוא מסביר.

אחרי הכל ניצלת, אתה חי?

עיניו של קרנס נידלקות: "כן, ה' שמר עלי", הוא מסביר, "אתה יודע למה ניצלתי? כי הייתי שותף לבניית בית הכנסת ה' החזיר לי טובה תחת טובה

אתה כאן שבועיים וחצי אתה תהיה כאן אולי עוד שבועיים, אם איזה תובנות אתה חוזר לעירך?

שצריך להודות לה' שצריך להתחזק ביהדות שאין אלוקים מבלעדי אלוקינו", הוא מוסיף ומבטיח להדק עוד יותר את אחיזתו בעם היהודי.