שיחה א': בכל יום יהיו בעיניך כחדשים
שיחה ב': פותחין בדבר מלכות
שיחה ג': רגע של שתיקה
שיחה ד': שיעור החומש היומי

* * *

יומן יום ה' חג הגאולה י״ב תמוז תשד"מ

ב־9:30 נכנס אד"ש להתוועדות והסביר בשיחה הראשונה, שהתוועדות חג הגאולה צריכה להיות בחיות מחודשת ובאופן נעלה מן השנים הקודמות, ככל עניני תומ״צ שיש לקיימם באופן של ״חדשים״ ממש.

בהקשר לכלל - ״פותחין בברכה״ הסביר הרבי בשיחה השני׳ את תוכנה של הברכה שבלשון הכתוב: ״ברוך הבא בשם ה׳, ברכנוכם מבית ה׳״, הרבי הדגיש שהברכה נמשכת דוקא מבית ה׳, שכפשוטז הוא ביהמ״ק הגשמי שממנו נמשך אור בכל העולם. הרבי אמר שמכאן מובן שאין להסתפק רק בהחלטות טובות, אלא יש לקיימן במעשה וכן לא להסתפק בכך שהוא מקיים תומ״צ, אלא לפעול שהעולם כולו יהי׳ ״בית ה׳״. הרבי קישר זאת לפעולותיו של בעל הגאולה, הרבי הריי״צ נ"ע שמסר נפשו להפיץ תורה ויהדות בכל פינה נידחת ברחבי רוסי׳. הרבי הסביר כי בעבודה זו, לפעול שהעולם כולו יהי׳ בית ה׳׳ נכללת פעולת בנ״י על אוה״ע שהנהגתם תהי׳ ע״פ צדק ויושר בהתאם לז׳ מצוות בני נח. הרבי הדגיש שהדרך היחידה להחדרת ערכי צדק ויושר היא ע׳׳י הכרה בבורא העולם ומנהיגו וכי לא ניתן לבסס זאת על שיטה שנוצרה בידי אדם. הרבי אמר עוד, שבדורנו הוכח הדבר בעליל, כאשר העם שהתפאר בפני כל העולם בעניני חכמה ומדע, הגיע לדברים השפלים ביותר.

בשיחה השלישית, דיבר אד"ש אודות הצורך להחדיר הכרה בבורא העולם אצל הנוער, ע״י הנהגת ״רגע של שתיקה״ בבתי הספר. הרבי האריך בחומרת המצב, כאשר ההורים, שאין להם פנאי להתמסר לחינוך הילדים, סומכים על בית הספר. ושם — מפני סיבות שונות ומשונות, אין מניחים להזכיר אודות בורא העולם ומנהיגו. הרבי אמר כי הילדים הולכים וגדלים באוירה של ״כחי ועוצם ידי״, אוירה המטופחת ביותר במדינת ארה״ב והילד מבין שעליו לנצל את פקחותו וידיעותיו שרכש בביה״ס, כדי להשיג כל מה שעולה ברצונו.

בקשר לטענה שהצעה זו נוגדת את ״חוקת היסוד" של המדינה, אמר הרבי שישנם כמה וכמה עו״ד הסבורים שאין כל סתירה, כיון שמדובר רק אודות מחשבה שתוכנה יקבע ע"י הורי הילד ללא התערבות מצד המורה או מנהל ביה"ס. נוסף לכך, אמר הרבי, יש להתחשב ב׳׳חוקת היסוד״ שקדמה לכל ״חוקות היסוד״, שניתנה בהר־סיני לכל באי העולם!! הרבי גם הסביר, שה״חוקה״ היא לטובתם של בני האדם, ולכן מזמן לזמן, עם שינוי הנסיבות, נעשים בה שינויים. הרבי אמר כי בעבר לא הי׳ צורך לפתוח את יום הלימודים ב״רגע של שתיקה״, כיון שבבתיהם של רוב תושבי־המדינה הי׳ נהוג לפתוח את הסעודה בברכה לבורא העולם!

כן אמר אד"ש שיש להסיר מסדר היום את ההצעה להתיר לנהל אסיפות בעניני דת בין כותלי האוניברסיטאות, דבר שאין בו תועלת ועדיף שיעשה בבית כנסת וכדומה, ועלול לגרום לסערה שתכשיל את ההצעה בדבר ״רגע של שתיקה״. הרבי סיים בכך, שיש לנצל את התקופה שלפני הבחירות (לנשיאות ארה״ב), בה טובים יותר הסיכויים שהחוק יתקבל.

בשיחה הרביעית, ביאר אד"ש את ההוראה משיעור החומש היומי, בו מדובר על קרבן התמיד, קרבן - מלשון קירוב לה׳ שצריך להיות באופן של עולה - כולו לה׳. הרבי הסביר שהקירוב לה׳ צ״ל לא רק ״בבוקר״ כשנמצאים במצב של ״אור״ ברוחניות ובגשמיות, אלא גם במצב של חושך ״בין הערביים״.

הורה לנגן את הניגון שלפני המאמר ואמר מאמר ד״ה ״פדה בשלום נפשי וגו׳״.

בשיחה החמישית דובר אודות לימוד השיעורים הקבועים בספר ה״יד״ לרמב״ם. הרבי הזכיר בקשר לכך את הטענה שהרא״ש ואדה״ז פוסקים כי אין להורות הלכה מדברי הרמב״ם והוסיף שלמרות שהדבר נתבאר עדיין לא נרגעו השואלים ואחד מהם אף הגיע למסקנה — היל״ת — שאסור ללמוד את הרמב״ם כפשוטו...! הרבי הסביר שוב שדברי הרא״ש ואדה״ז נאמרו לגבי הוראת הלכה, ולא לגבי עצם לימוד ספרו של הרמב״ם, שגם ילד יכול להבינו.

בהמשך ביאר הרבי ענין בשיעור היומי בהל׳ אישות פי׳׳ח, הי״ד.

בשיחה הששית הזכיר אודות שיעור חת״ת — תקנתו של בעל הגאולה, עורר אודות המבצעים ואודות הדפסת ספרי התניא בכל מקום. בהקשר לכך הזכיר הרבי את הדפסת קונטרס המילואים לדפי השער של ספרי התניא שיצאו לאור בסמיכות לימי חג הגאולה, וביאר את התועלת שבדבר. לאחר מכן אמר כי מסתמא ישנם עוד קושיות ואבעיות... אבל ״תשבי יתרץ קושיות ואבעיות״, רק שצריכים להשאיר איזו קושיא עבור אליהו הנביא... והעיקר הוא — המעשה הוא העיקר — לימדו את ספר התניא, ותורת החסידות בכלל, וכן נגלה דתורה, תנו צדקה, והתפללו עם הציבור, ואני הק׳ בתוכם, ויחדיו נעשה ״שטורעם״: ״עד מתי״... ועי״ז נביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

* * *

בין השיחות ניגשו אל הרבי מספר אנשים: הרב יאלעס שי׳ (שישב מימין הרבי) הציג את נכדו וביקש שהרבי יברכהו, הרבי בירכו בברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות. ליהודי שהתמנה לאחרונה לתפקיד חשוב בעיריית נ.י. איחל הרבי הצלחה בתפקידו, וגם נתן לו (כנראה בקשר לבקשת ברכה למשהו) חתיכת עוגה. כן הורה לו הרבי לרשום את שמו. הלה חזר למקומו, הכין פתק וניגש שוב לרבי, הרבי נטל את הפתק והניחו בסידורו (בין הדף האחרון לכריכה).

לצוות צלמי טלוויזי׳ שניגשו קרוב לרבי אמר הרבי (באנגלית) שייצאו מעניניהם ויאמרו ״לחיים״, כמו־כך רמז לאנשי ה״ווידיאו״ לומר ״לחיים״.

* * *

בסיום ההתוועדות הזכיר הרבי את המנהג לתת בהתוועדות זו עבור ״קופת רבינו״, ובהתאם לכך, חולקו בין הקהל מעטפות ופתקים עבור המגבית.

אד"ש הורה לנגן ניגון ״הבינוני״; ניגון הכנה; ניגון אדה״ז — ד׳ בבות (בבא הד׳ — פ״א); ניע זשוריצ׳י כלאפצי״; לאחר מכן הורה לחזן לנגן ״יהי רצון...״, ועודד את השירה במחיאות כפיים ואח״כ התחיל הרבי לנגן: ״ניעט ניעט ניקאווא״.

לאחרי אמירת ברכה אחרונה, חילק הרבי שטרות של דולר ל״טנקיסטים״. בעת החלוקה ניגש הר״י כץ (משיקאגו), בקיש ברכה ובירך את הרבי בברכת כהנים, הרבי ענה לו ״המברך מתברך" ונתן לו דולר אחד. גם הגרי״י פיקארסקי ניגש לרבי, ושחח עמו מספר רגעים, ובסיום נתן לו הרבי 2 שטרות של דולר.

את הדולרים שנותרו הניח הרבי במעטפה שבה נאספו מעטפות המגבית, עליהם הניח את הסידור, והתחיל לנגן ״כי בשמחה תצאו״, כשבדרכו ממשיך הוא לעודד את השירה (ליד היציאה מבית הכנסת השליך מישהו מעטפה נוספת לתוך השקית. הרבי עצר לרגע, הסיר המעטפה מעל גבי הסידור, הביט על מי שהשליך את המעטפה, והמשיך בדרכו כשהוא ממשיך לעודד את השירה).

כשעה לאחר ההתוועדות יצא אד"ש מחדרו ונסע לביתו.

(מתוך הספר 'רישומה של שנה בבית חיינו)