הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית (ח"ב) צפיות: 691
הצג וידאו זה באתרך
שלב את הקוד הבא באתרך כדי להציג את הווידאו:
.
הטעם (ע״ד הצחות) לכך שהרמב״ם זכה שמציינים את יום הולדתו ואף את רגע הולדתו המדוייק - בשכר היותו דייקן מופלא; ובהתאם לכך, בעמדנו סמוך ליום הולדתו, יש לערוך סיום על ספרו, בצירוף סיום מסכת.
צ״ב בסיום ס׳ הרמב״ם - כפל הלשון ״יודעים כו' וישיגו״, הקדמת ״ישיגו כו'״ ל״כפי כח האדם״, והסתירה בין ״ישיגו כו׳״ ל״כמים לים גו׳״; ובסיום מס׳ תענית - כפל הלשון ״זה קוינו לו גו׳ זה ה׳ קוינו לו״, ואיך ייתכן שב׳ הדרגות יהיו תמיד.
ביאור כפל ל׳ הרמב״ם - ״דברים הסתומים״ הם ״מעשה בראשית״ (שבו ישנה השגת החיוב), ו״דעת בוראם״ - ״מעשה מרכבה״ (ידיעת השלילה בלבד - שגם היא נקראת ידיעה); ״כפי כח האדם״ מורה על חילוק הדרגות בזה, ו״כמים לים מכסים״ מורה שלעולם תישאר דרגא שבה תהי׳ רק ידיעת השלילה ב׳ דרגות אלו בסיום מס׳ תענית - ״הנה אלקינו זה״ (השגת החיוב - ע״י התבוננות בעולם), ״זה הוי׳״ (ידיעת השלילה - אלקות שלמע׳ מהעולם); ההשגה דשם אלקים הו"ע תמידי (גם לאחרי שישנה ההשגה דשם הוי׳), כי בכל עולם ישנם ב׳ השגות אלו בהתאם למדריגתו (וזהו הל׳ ״מחול״ - הליכה בעיגול, שלאחרי סיום כל סיבוב הרי הסיבוב הבא הוא באופן נעלה יותר) מהענינים דשלילה וחיוב נמשכים הענינים דכלל ופרט; זהו ביאור ב׳ הלשונות בסיום הרמב״ם - ״לא רעב ולא מלחמה״ (פרט) ״ולא קנאה ותחרות״ (כלל); ועד״ז בענין התענית - ״עתידין ליבטל״ ו״להיות ימים טובים״.
החלוקה לכלל ופרט הו״ע כללי בעניני תומ״צ - קבעומ״ש ופרטי המצוות, ועד״ז בכל מצוה בפרט (ובפרטיות יותר - בכל מצוה ישנם ״כלל ופרט וכלל״); ועד״ז בענין השגת החיוב וידיעת השלילה, כמבואר בחסידות שמ״ע הם בדוגמת השגת החיוב, ומל״ת - השגת השלילה.
השייכות דהאמור: ליום הששי - סיום ה״כלל ופרט וכלל״ דהבריאה; לפי אחרי - הכלל ד״אחרי מות גו׳״ (לאחרי פרטי העבודה שלאחרי הכלל דהקמת המשכן); לשנת העיבור - הכלל דחיבור השמש והירח, לאחרי הפרט (ירח) והכלל (שמש).
התוועדות י"א ניסן תשד"מ
פתיחה, ניגון (וידעו כי אתה), שיחה ב' (ח"א), שיחה ב' (ח"ב), שיחה ג', ניגון (חיילי אדוננו), הדרן על הרמב"ם (ח"א), הדרן על הרמב"ם (ח"ב), מבצעי הקודש, מאמר כי ישאלך בנך, תביעה לגאולה, חלוקת ספרי תניא
|
|
