|
גילי שושן מספר: כך חזרתי בתשובה ● וידאו צפיות: 6373 לציבור שאינו שומר תורה ומצוות, הוא זכור בתור כוכב סרטים רבים, לילדים ומבוגרים כאחד. שושן, נשוי ואב לשניים, חזר בתשובה תחת כנפי תורתו של הרבי מליובאוויטש, וחי כחסיד חב"ד ברמת אביב. ביום-יום הוא מלמד שיעורים במרכז "שורשים" ובבתי חב"ד, ומדי פעם גם משחק בהפקות חרדיות, כמו של "ניצוצות של קדושה" לצד חברו לסדרה, מיכאל וייגל, ולצד יהודה ברקן. בימים אלה הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו, "ראשון ואחרון", והנה ביצוע שערך במיוחד ל-ynet לשיר "רציתי לצאת גבר" ● לקריאת הראיון ● לראיון וידאו אמנם זה קצת קלישאתי, אבל אי-אפשר לשבת מול שושן בלי לשאול אותו מה קרה, ואיך זה קרה. "איכשהו תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, משהו שאני לא יכול לתאר במילים", הוא מתחיל לספר על חיפושיו. "גם כשהייתי בשיא ההצלחה, עם תפקידים בטלוויזיה ובהצגות, תמיד ביקשתי את העוד משהו, את הדבר הנוסף, ובסופו של דבר אני יכול להגיד שמצאתי אותו, ומאז באמת הכל כבר לא אותו דבר". אתה ממש זוכר רגע או נקודה ששם אמרת לעצמך "זהו גילי, פה מתחיל פרק אחר של החיים שלך"? "האמת שכן, בדרך כלל לא זוכרים משהו נקודתי אלא תהליך, אבל אני ממש זוכר אותי יושב בבית של חבר שחזר בתשובה ונתקל בספר 'עץ חיים'. עכשיו אני, כל החיים שלי מתעסק בטקסטים - צ'כוב, חנוך לוין, הכל. אני פותח את הספר והמשפט הראשון שאני רואה מול העיניים שלי הוא זה, שיננתי אותו בעל-פה: 'דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, ולא היה אוויר ריקני וחלל, אלא הכל היה אור אחד, פשוט שווה בהשוואה אחת פשוטה, והוא הנקרא אור אין סוף'. זה נתן לי פצצה בראש. זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בטקסט שמתייחס למציאות אחרת שהיתה פה קודם, ובאותה מידה למה שיהיה פה בעתיד. זאת נקודה שאני ממש זוכר, וברוך השם מאז ראיתי עולם חדש". מה שלא חדש הוא החיבור המיוחד שיש לשושן עם עולם המוזיקה. זה התחיל עוד כשהיה בן 14 והלך ללמוד תופים אצל אחד מאגדות התופים בארץ, דייויד ריץ. במהלך הקריירה, בין אם כהרפתקה זמנית ובין אם כמפלט פסיכולוגי, שושן הקים וניגן בהרכבים רבים. אחד היותר מדוברים בהם הוא "המהפכה", שבו שיתף פעולה עם גיל קופטש, ניר פרידמן ואמנון פישר. אותו הרכב נבר בנושאים שבדרך כלל לא תופסים מקום מרכזי ברוק-פופ הישראלי, כמו אגו, התמכרויות ומבקרים. אם מסתכלים על הטקסטים באלבום החדש של שושן אפשר להגיד שהשלב המוזיקלי הנוכחי הוא צעד קדימה, והמשך ישיר לאותו פרויקט. שושן המפוכח בכמה שנים וספר תניא אחד, מביא את עצמו מעמדת התופים אל קדמת הבמה, ואיתו כל החולשות שליוו אותו לאורך החיים: כבוד, כסף, מרפקים. מצד שני, בשפה סמי-משוררת וסמי-קבלית, הוא יוצק לשירים את העולם שעוטף אותו, כפי שעושה הרושם, בחמימות רבה בימים אלו. זיק של שגעון למי שזהו מפגש ראשון עם שושן מאז אותם תפקידים טלוויזיוניים, המעטפת באמת יכולה ליצר רושם מוטעה. במראה ראשוני המעיל השחור, המגבעת הנטויה מטה - סימן ההיכר של החב"דניקים, הציציות, גורמים לך לחשוב או לחשוש שבא לשכונה בחור חדש ורציני מדי. זה לא שאין שינוי, יש, אבל מספיקה דקה וחצי של שיחה, או דקה וחצי של נוכחות בימתית, כדי לראות דרך הזקן המדובלל וחיוך הבייבי פייס המופרסם את הזיק המשוגע בעיניים. זיק של שיגעון סטייל רמי פורטיס, בואכה עדי רן, שמפיג כל חשש ומגלה שלא רק שהוא לא שכח כלום, הוא הרבה יותר מעניין עכשיו. מה באמת הזיז אותך מהתופים והניע אותך לייצר אלבום כזמר? "האלבום הזה הוא תוצר של מסע ארוך ומדהים שעברתי. חוץ מאותו מסע אישי, עברתי גם מסע עם שותף ליצירה, שהוא חלק מרכזי באלבום הזה - וזה הגיטריסט שאיתי נדב בכר. "הופענו בכל הארץ, מדרום ועד צפון, ובהופעות האלו ניגנו וסיפרתי את הסיפור של החיים שלי. וכל פעם אחרי הופעה באו אליי אנשים, דתיים וחילונים, וכולם ושאלו אם יש מצב להשיג את השירים האלו על דיסק. עכשיו, אני לא איזה זמר גדול, לא פאברוטי, אבל אני כן רואה את עצמי מנסה לפחות להיות משורר. המילה, יש בה הרבה כוח, אז לקחנו את החומרים ומתוך הביחד הזה יצרנו את הדיסק. מבחינתי, האלבום הזה פונה לכל אחד - המוזיקה היא אחד הכלים הטהורים והחזקים שיש לקדוש-ברוך-הוא, וזאת זכות גדולה שאני יכול להשתמש בזה. ואמן שנראה את הגאולה עכשיו ממש". מבט קצר החוצה, כמה שעות אחרי המפגש, ונכון לשעת כתיבת שורות אלו, הגאולה עדיין קצת מבוששת לבוא. מי יודע אולי זה קורה עכשיו ממש כשאתם קוראים, אבל גם אם לא, ונראה לכם שהמצב בחוץ די סטטי, צבאות הגאולה (או עם ישראל, תלוי איך אתם מסתכלים על זה) יכולים להיות רגועים. גילי שושן הולך להיות אחד הנציגים היותר מעניינים שידבר על זה בתקופה הקרובה. 
|
 |
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
 |
