Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שלישי יד אדר ה'�&פ"ו
	שיעורים יומיים ליום שלישי יד אדר ה'�&פ"ו

חומש:

שלישי פרשת כי תשא

תהילים:

פרקים עב - עו

תניא:

פרק לד. והנה... -86- ה' לו

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות תפילין ומזוזה פרקים ח-י

פרק אחד :

הלכות דעות פרק ז

ספר המצוות :

מ"ע י"ז

הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

פרק ח

הלכה א: פרשה פתוחה יש לה שתי צורות, אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה, במה דברים אמורים שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות, אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית.

הלכה ב: פרשה סתומה יש לה שלש צורות, אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע, ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה, ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה, נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם.

הלכה ג: ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שבארנו, אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו.

הלכה ד: ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו, וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם, ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם, וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו. ספר בראשית: יהי רקיע, יקוו המים, יהי מאורות, ישרצו המים, תוצא הארץ, ויכלו, אלה תולדות השמים, כולן פתוחות, והן שבע פרשיות, אל האשה אמר, ולאדם אמר, שתיהן סתומות, ויאמר יי' אלהים פתוחה, והאדם ידע, זה ספר, ויחי שת, ויחי אנוש, ויחי קינן, ויחי מהללאל, ויחי ירד, ויחי חנוך, ויחי מתושלח, ויחי למך, ויחי נח, אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות, וירא יי', אלה תולדת נח, שתיהן פתוחות, ויאמר אלהים לנח, וידבר אלהים אל נח, ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות, ויהיו בני נח, ואלה תולדת בני נח, שתיהן פתוחות, וכנען ילד, ולשם ילד, שתיהן סתומות, ויהי כל הארץ שפה אחת, אלה תולדת שם, שתיהן פתוחות, וארפכשד חי, ושלח חי, ויחי עבר, ויחי פלג, ויחי רעו, ויחי שרוג, ויחי נחור, ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות, ויאמר יי' אל אברם, ויהי רעב, ויהי בימי אמרפל, שלשתן פתוחות, אחר הדברים, ושרי אשת אברם, ויהי אברם, ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות, וירא אליו פתוחה, ויסע משם, ויי' פקד את שרה, שתיהן סתומות, ויהי בעת ההוא, ויהי אחר, ויהי אחרי הדברים, ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות, ואברהם זקן סתומה, ויסף אברהם, ואלה תלדת ישמעאל, ואלה תולדת יצחק, ויהי רעב, ארבעתן פתוחות, ויהי עשו, ויהי כי זקן יצחק, ויצא יעקב, שלשתן סתומות, וישלח יעקב פתוחה, ויבא יעקב, ותצא דינה, שתיהן סתומות, ויאמר אלהים, וירא אלהים, ויהיו בני יעקב, ואלה תלדות עשו, ארבעתן פתוחות, אלה בני שעיר סתומה, ואלה המלכים, וישב יעקב, ויהי בעת, שלשתן פתוחות, ויוסף הורד מצרימה סתומה, ויהי אחר הדברים, ויהי מקץ, שתיהן פתוחות. ויגש אליו, ואלה שמות, ואת יהודה, שלשתן סתומות, ויהי אחרי הדברים, ויקרא יעקב, שמעון ולוי, יהודה, זבולן, יששכר, כולן פתוחות, והן שש, דן, גד, מאשר, נפתלי, בן פרת יוסף, חמשתן סתומות, בנימין פתוחה, מנין הפתוחות שלש וארבעים, והסתומות שמונה וארבעים הכל תשעים ואחת. ספר ואלה שמות: ויקם מלך חדש, וילך איש, ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות, ומשה היה רעה סתומה, וילך משה, ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות, וידבר אלהים אל משה סתומה, וידבר יי' אל משה, וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות, אלא ראשי בית אבתם, וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות, ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך, ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות, ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה, ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן, שתיהן סתומות, ויאמר יי' אל משה בא פתוחה, (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך), ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך, ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות, ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה, ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות, ויאמר יי' אל משה השכם סתומה, ויאמר יי' אל משה, ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות, ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה, ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך, ויאמר של עוד נגע אחד, שתיהן פתוחות, ויאמר משה, ויאמר יי' אל משה, ויאמר יי' אל משה ואל אהרן, שלשתן סתומות, ויקרא משה פתוחה, ויהי בחצי הלילה סתומה, ויסעו בני ישראל, ויאמר יי' אל משה ואהרן, שתיהן פתוחות, ויהי בעצם סתומה, וידבר יי' כו' קדש לי, והיה כי יבאך שתיהן פתוחות, ויהי בשלח סתומה, וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו, ויאמר יי' אל משה מה תצעק, ויאמר יי' נטה את ידך, אז ישיר משה, ותקח מרים, חמשתן פתוחות. ויסע משה, ויבאו אילמה, ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות, וידבר יי' אל משה פתוחה, ויאמר יי' אל משה סתומה, ויסעו כל עדת, ויבא עמלק, ויאמר יי' אל משה כתב, וישמע יתרו, בחדש השלישי, חמשתן פתוחות, וידבר אלהים את כל הדברים, אנכי, לא תשא, שלשתן סתומות, זכור פתוחה, כבד, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא תענה, לא תחמד, [לא תחמוד], כולן סתומות והן (שש), וכל העם פתוחה, ויאמר יי' אל משה סתומה, ואלה המשפטים פתוחה, וכי ימכר, מכה איש, וכי יזד, ומכה אביו, וגנב איש ומכרו, ומקלל אביו, וכי יריבן אנשים, וכי יכה איש, וכי ינצו אנשים, וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר, וכי יגח שור פתוחה, וכי יפתח, וכי יגף, כי יגנב איש, כי יבער איש, כי תצא אש, כי יתן, כי יתן איש, כולם סתומות, והן שבע, וכי ישאל פתוחה, וכי יפתה, מכשפה, זבח לאלהים, שלשתן סתומות, אם כסף פתוחה, אלהים לא תקלל, לא תשא, כי תפגע, כי תראה, לא תטה, חמשתן סתומות, הנה אנכי פתוחה, לא תהיה משכלה סתומה, ואל משה אמר פתוחה, ויאמר יי' סתומה, וידבר יי' פתוחה, ועשו ארון סתומה, ועשית שלחן, ועשית מנרת, שתיהן פתוחות, ואת המשכן סתומה, ועשית את הקרשים פתוחה, ועשית פרכת, ועשית את המזבח, ועשית את חצר המשכן, ואתה תצוה, ואתה הקרב, חמשתן סתומות, ועשו את האפד פתוחה, ועשית משבצת, ועשית חשן, ועשית את מעיל, ועשית ציץ, וזה הדבר, וזה אשר תעשה, כולן סתומות והן שש. ועשית מזבח, וידבר דכי תשא, וידבר דועשית כיור, וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות, ויאמר דקח לך סמים, וידבר דראה קראתי, שתיהן סתומות, ויאמר יי' פתוחה, ויתן אל משה סתומה, וידבר דלך רד, ויפן וירד שתיהן פתוחות, וידבר דלך עלה מזה סתומה, ויאמר משה, ויאמר יי' אל משה, ויאמר יי' אל משה פסל, ויאמר יי' אל משה כתב, ארבעתן פתוחות, ויקהל משה סתומה, ויאמר משה, ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות, ויעשו כל חכם לב סתומה, ויעש יריעת פתוחה, ויעש את הקרשים סתומה, ויעש בצלאל, ויעש את השלחן, ויעש את המנרה, ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות, ויעש את מזבח העלה, ויעש את הכיור, ויעש את החצר, אלה פקודי, כל הזהב, חמשתן סתומות, ויעש את האפד פתוחה, ויעשו את אבני סתומה, ויעש את החשן, ויעש את מעיל שתיהן פתוחות, ויעשו את הכתנת שש, ויעשו את ציץ, ותכל שלשתן סתומות, ויביאו את המשכן, וידבר דביום החדש, שתיהן פתוחות, ויהי בחדש הראשון, ויקח, ויתן את השלחן, וישם את המנרה, וישם את מזבח, וישם את מסך, וישם את הכיר, ויקם את החצר, כולן סתומות והן שמנה, ויכס הענן פתוחה, מנין הפתוחות תשע וששים, ומנין הסתומות חמש ותשעים, הכל מאה וששים וארבע פרשיות. ספר ויקרא: ואם מן הצאן סתומה, ואם מן העוף פתוחה, ונפש כי תקריב, וכי תקרב, ואם מנחה על המחבת, ואם מנחת מרחשת, ואם תקריב, חמשתן סתומות, ואם זבח, ואם מן הצאן, ואם עז, וידבר, ואם כל עדת, אשר נשיא, ואם נפש, ואם כבש, ונפש כי תחטא, כולן פתוחות והן תשע, ואם לא תשיג, וידבר יי' שתיהן סתומות, ואם נפש, וידבר דנפש, וידבר כו' שלשתן פתוחות, וזאת תורת סתומה, וידבר דזה קרבן, וידבר דדבר אל אהרן, וזאת תורת האשם, וזאת תורת זבח, וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב, וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש, ויהי ביום השמיני סתומה, וידבר יי' אל אהרן, וידבר משה, וידבר יי' אל משה, שלשתן פתוחות, וזה לכם, וכי ימות שתיהן סתומות, וידבר דאשה כי תזריע, וידבר דאדם כי יהיה, נגע צרעת, ובשר ארבעתן פתוחות, או בשר סתומה, ואיש או אשה פתוחה, ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם, ואיש כי ימרט ראשו, והבגד שלשתן סתומות, וידבר דזאת תהיה פתוחה, ואם דל סתומה, וידבר דכי תבאו, וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות, ואיש כי תצא סתומה, ואשה כי תהיה פתוחה, ואשה כי יזוב סתומה, וידבר דאחרי מות, וידבר דדבר אל אהרן, וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות, איש איש, ערות אביך, ערות אשת אביך, ערות אחותך, ערות בת בנך, ערות בת אשת, ערות אחות אביך, ערות אחות אמך, ערות אחי אביך, ערות כלתך, ערות אשת אחיך, ערות אשה ובתה, כולן סתומות והן שתים עשרה. וידבר דדבר אל כל עדת, וכי תבאו אל, שתיהן פתוחות, וכי יגור סתומה, וידבר דאשר יתן מזרעו, ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות, והכהן הגדול, וידבר דדבר אל אהרן, שתיהן סתומות, וידבר דוינזרו, וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות, וידבר דשור או כשב או עז סתומה, וידבר דדבר אל בני ישראל, אלה מועדי ה', וידבר דכי תבאו אל הארץ, שלשתן פתוחות, וספרתם לכם סתומה, וידבר דבחדש השביעי פתוחה, וידבר דאך בעשור סתומה, וידבר דבחמשה עשר יום, וידבר דצו את בני ישראל, ולקחת סלת, שלשתן פתוחות, ויצא בן אשה סתומה, וידבר דהוצא את המקלל, וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות, וספרת לך, כי ימוך אחיך, ואיש כי ימכר, וכי ימוך אחיך, וכי ימוך, וכי תשיג יד, כולן סתומות, והם שש, אם בחקתי, ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות, ואם בזאת סתומה, וידבר דאיש כי יפלא פתוחה, ואם בהמה סתומה, מנין הפתוחות שתים וחמשים, והסתומות שש וארבעים, הכל תשעים ושמנה. ספר במדבר סיני: בני ראובן סתומה, לבני שמעון, לבני גד, לבני יהודה, לבני יששכר, לבני זבולן, לבני יוסף, לבני מנשה, לבני בנימן, לבני דן, לבני אשר, בני נפתלי, אלה הפקדים, וידבר דאך את מטה לוי, וידבר דאיש על דגלו, כולן פתוחות והן ארבע עשרה, דגל מחנה ראובן, ונסע אהל, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, ארבעתן סתומות, אלה פקודי, ואלה תולדת, וידבר דהקרב, וידבר דואני, וידבר דפקד, חמשתן פתוחות, ולקהת, ויאמר דפקד, שתיהן סתומות, וידבר דקח, וידבר דנשא, וידבר דאל תכריתו, וידבר דנשא, ארבעתן פתוחות, בני מררי, ופקודי בני גרשון, שתיהן סתומות, וידבר דצו, וידבר דאיש או אשה כי יעשו, וידבר דאיש כי תשטה, וידבר דאיש או אשה כי יפלא, וידבר דדבר אל אהרן, חמשתן פתוחות, יברכך, יאר, ישא, ושמו, ויהי ביום כלות משה, ויהי המקריב, כולן סתומות, והן שש, ביום השני, ביום השלישי, ביום הרביעי, ביום החמישי, ביום הששי, ביום השביעי, ביום השמיני, ביום התשיעי, ביום העשירי, ביום עשתי עשר יום, ביום שנים עשר יום, זאת חנכת, וידבר דבהעלתך, וידבר דקח את הלוים, כולן פתוחות, והן ארבע עשרה, וידבר דזאת אשר ללוים סתומה, וידבר דויעשו, וידבר דכי יהיה טמא, שתיהן פתוחות, וביום הקים סתומה, וידבר דעשה לך, ויהי בשנה השנית, שתיהן פתוחות, ויאמר משה לחבב, ויהי בנסע, שתיהן סתומות, ויהי העם כמתאננים, ויאמר דאפסה לי, ויאמר דהיד יי' תקצר, ותדבר מרים, ארבעתם פתוחות. ויאמר יי' פתאם, סתומה, ויאמר דואביה, וידבר דשלח לך, ויאמר דעד אנה ינאצני, וידבר דעד מתי, וידבר דכי תבאו, וידבר דבבאכם פתוחות, והן שש, וכי תשגו, ואם נפש אחת, שתיהן סתומות, ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה, ויאמר דמות יומת סתומה, ויאמר דועשו להם, ויקח קרח, שתיהן פתוחות, וידבר דהבדלו, וידבר דהעלו, וידבר דאמר אל אלעזר, שלשתן סתומות, וילנו פתוחה, וידבר דהרמו סתומה, וידבר דוקח מאתם, ויאמר דהשב, ויאמרו בני ישראל, שלשתן פתוחות, ויאמר יי' אל אהרן סתומה, וידבר יי' אל אהרן פתוחה, ולבני לוי סתומה, וידבר דואל הלוים, וידבר דזאת חקת, ויבאו בני ישראל, וידבר דקח את המטה, ארבעתן פתוחות, ויאמר דיען לא האמנתם, וישלח משה, שתיהן סתומות, ויסעו מקדש פתוחה, וישמע הכנעני סתומה, ויסעו מהר ההר פתוחה, אז ישיר סתומה, וישלח ישראל פתוחה, וירא בלק סתומה, וישב ישראל, וידבר דפינחס, וידבר דצרור, ויאמר יי', ארבעתן פתוחות, בני שמעון, בני גד, בני יהודה, בני יששכר, בני זבולן, בני יוסף, אלה בני אפרים, בני בנימן, אלה בני דן, בני אשר, בני נפתלי, כולן סתומות, והן אחת עשרה. וידבר יי' פתוחה, ואלה פקודי הלוי, ותקרבנה, שתיהן סתומות, ויאמר דכן בנות צלפחד, ויאמר דעלה, שתיהן פתוחות, וידבר משה סתומה, וידבר דצו, וביום השבת, ובראשי חדשיכם, שלשתן פתוחות, ובחדש הראשון, וביום הבכורים, שתיהן סתומות, ובחדש השביעי פתוחה, ובעשור, ובחמשה עשר, וביום השני, וביום השלישי, וביום הרביעי, וביום החמישי, וביום הששי, וביום השביעי, ביום השמיני, כולן סתומות והן תשע, וידבר משה, וידבר יי', שתיהן פתוחות, ויצאו משה ואלעזר, ויאמר אלעזר, ויאמר דשא, שלשתן סתומות, ומקנה רב פתוחה, ויאמרו אם מצאנו, ויגשו אליו, שתיהן סתומות, ויאמר אליהם משה, אלה מסעי, שתיהן פתוחות, וישמע הכנעני, וידבר דבערבת, שתיהן סתומות, וידבר דצו את בני ישראל, וידבר דאלה שמות האנשים, וידבר דבערבת מואב, וידבר דדבר אל בני ישראל, ויקרבו ראשי, חמשתן פתוחות, מנין הפתוחות שתים ותשעים, והסתומות ששים ושש, הכל מאה וחמשים ושמונה. ספר אלה הדברים: ויאמר יי' אלי, ונפן ונעבר, וידבר יי', ויאמר יי' אלי ראה, ואתחנן, חמשתן סתומות, ועתה ישראל, כי תוליד בנים, אז יבדיל, ויקרא משה, ארבעתן פתוחות, אנכי, לא תשא, שמור, כבד, לא תרצח, ולא תנאף, ולא תגנב, ולא תענה, ולא תחמד, ולא תתאוה, את הדברים, כולן סתומות והן אחת עשרה, שמע ישראל פתוחה, והיה כי יביאך, לא תנסו, כי ישאלך בנך, כי יביאך, ארבעתן סתומות, והיה עקב פתוחה, כי תאמר סתומה, כל המצוה, והיה אם שכח תשכח, שמע ישראל, בעת ההוא, ועתה ישראל, חמשתן פתוחות, כי הארץ, והיה אם שמע, כי אם שמר תשמרון, ראה אנכי, והיה כי יביאך, כי ירחיב, כי יכרית, כולן סתומות והן שבע, כי יקום פתוחה, כי יסיתך, כי תשמע, בנים אתם, לא תאכל, את זה תאכלו, כל צפור טהרה, כולן סתומות, והן שש, עשר תעשר פתוחה, מקצה שלש שנים, מקץ שבע שנים, כי יהיה בך אביון, כי ימכר לך, ארבעתן סתומות, כל הבכור, שמור את חדש, שתיהן פתוחות, שבעה שבעת סתומה, חג הסכת פתוחה, שפטים ושטרים, לא תטע לך, לא תזבח, כי ימצא בקרבך, ארבעתן סתומות. כי יפלא פתוחה, כי תבא, לא יהיה לכהנים, וזה יהיה, וכי יבא הלוי, כי אתה בא, כי יכרית, כולם סתומות, והן שש, וכי יהיה איש פתוחה, לא תסיג, לא יקום עד, כי תצא למלחמה, כי תקרב אל עיר, כי תצור אל עיר, חמשתן סתומות, כי ימצא חלל פתוחה, כי תצא למלחמה, כי תהיין לאיש, כי יהיה לאיש, וכי יהיה באיש, לא תראה את שור, לא תראה את חמור, לא יהיה כלי גבר, כולן סתומות, והן שבע, כי יקרא פתוחה, כי תבנה, לא תחרש, גדלים, כי יקח איש אשה, ואם אמת היה, כי ימצא איש, כי יהיה נערה בתולה, ואם בשדה ימצא, כי ימצא, לא יקח איש, לא יבא פצוע, לא יבא ממזר, לא יבא עמוני, לא תתעב אדמי, כי תצא מחנה, לא תסגיר, לא תהיה קדשה, לא תשיך, כי תדר נדר, כי תבא בכרם, כי תבא בקמת, כי יקח איש אשה, כי יקח איש אשה חדשה, כי ימצא, השמר בנגע הצרעת, כי תשה ברעך, לא תעשק שכיר עני, לא יומתו אבות, לא תטה, כי תקצר, כי תחבט, כי יהיה ריב, כי ישבו אחים, כי ינצו אנשים, לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות, והן חמש ושלשים. זכור את אשר עשה, והיה כי תבוא, שתיהן פתוחות, כי תכלה לעשר, היום הזה שתיהן סתומות, ויצו משה וזקני ישראל פתוחה, וידבר משה, ויצו משה את העם, ארור האיש, ארור מקלה, ארור מסיג, ארור משגה, ארור מטה, ארור שכב עם כל בהמה, ארור שכב עם אחתו, ארור שכב עם חתנתו, ארור מכה, ארור לקח שחד, ארור אשר לא יקים, כולן סתומות, והן שלש עשרה, והיה אם שמוע, והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות, אלא דברי הברית סתומה, ויקרא משה, אתם נצבים, שתיהן פתוחות, והיה כי יבאו, כי המצוה, ראה נתתי שלשתן סתומות, וילך משה פתוחה, ויקרא משה סתומה, ויאמר יי' אל משה הן, האזינו השמים, ויבא משה, וידבר יי' אל משה בעצם, וזאת הברכה, חמשתן פתוחות, וזאת ליהודה סתומה, וללוי פתוחה, לבנימן, וליוסף, ולזבולן, ולגד, ולדן, ולאשר, ויעל משה, כולן סתומות והן שבע. מנין הפתוחות של ספר זה שלשים וארבע, והסתומות מאה ועשרים וארבע, הכל מאה וחמשים ושמונה, מנין הפתוחות של כל התורה מאתים ותשעים, ומנין הסתומות שלש מאות ושבעים ותשע, הכל שש מאות וששים ותשע. צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה, ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים, וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה: האזינו, יערף, כשעירם, כי, הצור, אל, שחת, הליי', הלוא, זכר, שאל, בהנחל, יצב, כי, ימצאהו, יסבבנהו, כנשר, יפרש, יי', ירכבהו, וינקהו, חמאת, בני, ודם, שמנת, וינבל, בתועבת, אלהים, לא, ותשכח, מכעס, אראה, בנים, כעסוני, בגוי, ותיקד, ותלהט, חצי, וקטב, עם, ומחדרים, יונק, אשביתה, פן, ולא, ואין, יבינו, ושנים, ויי', ואיבינו, ומשדמת, אשכלת, וראש, חתום, לעת, וחש, ועל, ואפס, צור, ישתו, יהי, ואין, מחצתי, כי, אם, אשיב, אשכיר, מדם, הרנינו, ונקם, כל אלו התיבות שבראש, ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שיטה אחרונה שהן באמצע הדף: ותשמע, תזל, וכרביבים, הבו, כי, צדיק, דור, עם, הוא, בינו, זקניך, בהפרידו, למספר, יעקב, ובתהו, יצרנהו, על, ישאהו, ואין, ויאכל, ושמן, עם, עם, וישמן, ויטש, יקנאהו, יזבחו, חדשים, צור, וירא, ויאמר, כי, הם, ואני, כי, ותאכל, אספה, מזי, ושן, מחוץ, גם, אמרתי, לולי, פן, כי, לו, איכה, אם, כי, כי, ענבמו, חמת, הלא, לי, כי, כי, כי, ואמר, אשר, יקומו, ראו, אני, ואין, ואמרתי, ותאחז, ולמשנאי, וחרבי, מראש, כי, וכפר. שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות, שיטה ראשונה כדרכה ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח. וזו היא צורתה /במקור מופיע במקום זה צורת הכתיבה של שירת הים/. כל התורה כולה בין בשירות בין בשאר הכתב יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה, ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל הרי זה פסול עד שיתקן.

פרק ט

הלכה א: אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו, וכמה הוא אורכו בגויל ששה טפחים שהם ארבע ועשרים אצבעות ברוחב הגודל של יד, ובקלף או פחות או יותר והוא שיהא ארכו כהיקפו, וכן אם עשה בגויל פחות מששה טפחים ומיעט את הכתב או יתר על ששה והרחיב בכתב עד שיהיה ארכו כהיקפו הרי זה כמצוה.

הלכה ב: שיעור הגליון מלמטה ארבע אצבעות ולמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף שתי אצבעות לפיכך צריך שיניח בתחלת כל יריעה ובסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה, שנמצא כשיתפור היריעה יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו שתי אצבעות ויניח מן העור בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול על העמוד, וכל השיעורין האלו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל.

הלכה ג: כיצד יתכוין אדם עד שיעשה הספר שיהיה ארכו כהיקפו, מתחיל ומרבע העורות בשוה ועושה רוחב כל עור מהן ששה טפחים קצב אחד לכל אחד, ואחר כך גולל העורות בשוה ועושה מהן כרך אחד מהודק יפה יפה ומוסיף בעורות ומהדק עד שיעשה היקף הכרך ששה טפחים שהוא רוחב העור ומודד בחוט של שני שיקיפו על הכרך.

הלכה ד: ואחר כך יעשה קנה שוה יהיה ארכה ארבעים או חמשים אצבעות ויחלק אצבע מהן בקנה לשנים ולשלשה ולארבעה חלקים כדי שידע בו שיעור חצי אצבע ורביע אצבע וכיוצא בזה החלק וימדוד כל עור בקנה זו עד שידע כמה אצבעות יש בכל עור עד שידע כמה אצבעות בארך כל הכרך.

הלכה ה: ואחר כך לוקח עורות אחרות שנים או שלשה לבדוק בהן שיעור הכתב וכותב בהן דף אחד, ודבר ידוע שאורך הדף שבע עשרה אצבעות, לפי שהוא מניח גליון למעלה שלש ולמטה ארבע אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב אם דקה אם עבה, וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב לפי שבין שיטה ושיטה כמלא שיטה.

הלכה ו: ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף ויחשוב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו וידע חשבון הדפין ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כלה ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו ומחשב אם עלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך מוטב, ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה ירחיב בכתב עד שיתמעט מנין הדפין ויבדוק בדף אחר, ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין ימעט הכתב עד שירבה במנין הדפין ויבדוק בדף אחר דף עד שיבא החשבון אחד, מאחר שידע רוחב הדף ושיעור הכתב מתחיל באותו הכרך.

הלכה ז: ומחלק כל עור ועור דפין דפין בשירטוט כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון, וכשישאר בעור שלש אצבעות או ארבע יותר על הדף האחרונה שביריעה יניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה ויקוץ השאר ואל יחוש שבאחרונה יתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור ואינו צריך לחשב דבר זה שהכתב מושכו לפי מנין הדפין.

הלכה ח: וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר מששה או פחות מששה על הדרך הזה הוא מחשב ויצא ארכו כהיקפו בלא פחות ולא יותר והוא שלא יטעה בחשבון.

הלכה ט: רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני, וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח, וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו, וכל אמה ששה טפחים.

הלכה י: ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות, ושירת הים ושירת האזינו רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות, ומנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמשים, ומנין הדפין של כל הספר מאתים וששה ועשרים דף, ואורך כל הספר אלף ושלש מאות וששים ושש אצבעות בקירוב.

הלכה יא: אלו השש אצבעות היתרות בחשבון לגליון שבתחלת הספר וסופו, והעורות שכתבנו בהם עורות אילים, ובזמן שתרצה לכתוב על פי המדות האלו או קרוב להם מעט הן חסר דף אחד או שנים או שלשה או יתר דף או שנים או שלש לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון אלא מיד יבא לך ארכו כהיקפו.

הלכה יב: אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה דפין, נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין חולק אותה ארבעה לכאן וחמשה לכאן, במה דברים אמורים בתחלת הספר או באמצע אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו ותופרין אותו עם שאר היריעות.

הלכה יג: וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהם כדרך שתופרין את התפילין, ודבר זה הלכה למשה מסיני, לפיכך אם תפרן שלא בגידין או בגידי בהמה טמאה פסול עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה.

הלכה יד: כשתופרין כל היריעות אין תופרין כל היריעה כולה מתחלתה ועד סופה אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה בלא תפירה כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול אותה, ועושה לו שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו, ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם, וירחיק בין העמודים והכתב שבדף.

הלכה טו: ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שיטות יתפור בתוך שלש לא יתפור, במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר אבל אם ניכר הגויל שהוא עפוץ תופר ואפילו קרע הבא בתוך שלש, וכן בין כל דף ודף ובין תיבה לתיבה יתפור, וכל הקרעים אין תופרין אותן אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו, ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה.

פרק י

הלכה א: נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה, ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים, ואלו הן: (א) אם נכתב על עור בהמה טמאה, (ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד, (ג) שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה, (ד) שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער, (ה) שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף, (ו) שנכתב על דוכסוסטוס, (ז) שנכתב בלא שירטוט, (ח) שנכתב בלא שחור העומד, (ט) שנכתב בשאר לשונות, (י) שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולין, (יא) שכתב האזכרות בלא כוונה, (יב) שחסר אפילו אות אחת, (יג) שהוסיף אפילו אות אחת, (יד) שנגעה אות באות, (טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש, (טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת, (יז) ששינה צורת הפרשיות, (יח) ששינה צורת השירות, (יט) שכתב בשאר הכתב כשירה, (כ) שתפר היריעות בלא גידי טהורה, ושאר הדברים למצוה לא לעכב.

הלכה ב: ס"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול, ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל, ואפילו היו לו ספרים רבים, ואפילו יש ליקח בו חדש, לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים, שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו, והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור.

הלכה ג: ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו, מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן.

הלכה ד: תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשיבלו או כשישברו נגנזין, אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר, והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה, וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה או חומש.

הלכה ה: ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים, ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה, וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן, הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור.

הלכה ו: לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אף על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו, ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא, ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום, ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה.

הלכה ז: בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו, אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם, או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר, אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו.

הלכה ח: כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו.

הלכה ט: כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואח"כ יהיו מותרין לישב.

הלכה י: מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר, לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים.

הלכה יא: היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו, ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר, ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך, כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד, שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד, ויכבדהו כפי כחו, אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. נגמרו הלכות ספר תורה ברחמי שמיא.

הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

פרק ח 
 
הלכה א: פרשה פתוחה יש לה שתי צורות, אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה, במה דברים אמורים שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות, אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית. 
 
הלכה ב: פרשה סתומה יש לה שלש צורות, אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע, ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה, ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה, נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם. 
 
הלכה ג: ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שבארנו, אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו. 
 
הלכה ד: ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו, וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם, ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם, וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו. ספר בראשית: יהי רקיע, יקוו המים, יהי מאורות, ישרצו המים, תוצא הארץ, ויכלו, אלה תולדות השמים, כולן פתוחות, והן שבע פרשיות, אל האשה אמר, ולאדם אמר, שתיהן סתומות, ויאמר יי' אלהים פתוחה, והאדם ידע, זה ספר, ויחי שת, ויחי אנוש, ויחי קינן, ויחי מהללאל, ויחי ירד, ויחי חנוך, ויחי מתושלח, ויחי למך, ויחי נח, אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות, וירא יי', אלה תולדת נח, שתיהן פתוחות, ויאמר אלהים לנח, וידבר אלהים אל נח, ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות, ויהיו בני נח, ואלה תולדת בני נח, שתיהן פתוחות, וכנען ילד, ולשם ילד, שתיהן סתומות, ויהי כל הארץ שפה אחת, אלה תולדת שם, שתיהן פתוחות, וארפכשד חי, ושלח חי, ויחי עבר, ויחי פלג, ויחי רעו, ויחי שרוג, ויחי נחור, ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות, ויאמר יי' אל אברם, ויהי רעב, ויהי בימי אמרפל, שלשתן פתוחות, אחר הדברים, ושרי אשת אברם, ויהי אברם, ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות, וירא אליו פתוחה, ויסע משם, ויי' פקד את שרה, שתיהן סתומות, ויהי בעת ההוא, ויהי אחר, ויהי אחרי הדברים, ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות, ואברהם זקן סתומה, ויסף אברהם, ואלה תלדת ישמעאל, ואלה תולדת יצחק, ויהי רעב, ארבעתן פתוחות, ויהי עשו, ויהי כי זקן יצחק, ויצא יעקב, שלשתן סתומות, וישלח יעקב פתוחה, ויבא יעקב, ותצא דינה, שתיהן סתומות, ויאמר אלהים, וירא אלהים, ויהיו בני יעקב, ואלה תלדות עשו, ארבעתן פתוחות, אלה בני שעיר סתומה, ואלה המלכים, וישב יעקב, ויהי בעת, שלשתן פתוחות, ויוסף הורד מצרימה סתומה, ויהי אחר הדברים, ויהי מקץ, שתיהן פתוחות. ויגש אליו, ואלה שמות, ואת יהודה, שלשתן סתומות, ויהי אחרי הדברים, ויקרא יעקב, שמעון ולוי, יהודה, זבולן, יששכר, כולן פתוחות, והן שש, דן, גד, מאשר, נפתלי, בן פרת יוסף, חמשתן סתומות, בנימין פתוחה, מנין הפתוחות שלש וארבעים, והסתומות שמונה וארבעים הכל תשעים ואחת. ספר ואלה שמות: ויקם מלך חדש, וילך איש, ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות, ומשה היה רעה סתומה, וילך משה, ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות, וידבר אלהים אל משה סתומה, וידבר יי' אל משה, וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות, אלא ראשי בית אבתם, וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות, ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך, ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות, ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה, ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן, שתיהן סתומות, ויאמר יי' אל משה בא פתוחה, (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך), ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך, ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות, ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה, ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות, ויאמר יי' אל משה השכם סתומה, ויאמר יי' אל משה, ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות, ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה, ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך, ויאמר של עוד נגע אחד, שתיהן פתוחות, ויאמר משה, ויאמר יי' אל משה, ויאמר יי' אל משה ואל אהרן, שלשתן סתומות, ויקרא משה פתוחה, ויהי בחצי הלילה סתומה, ויסעו בני ישראל, ויאמר יי' אל משה ואהרן, שתיהן פתוחות, ויהי בעצם סתומה, וידבר יי' כו' קדש לי, והיה כי יבאך שתיהן פתוחות, ויהי בשלח סתומה, וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו, ויאמר יי' אל משה מה תצעק, ויאמר יי' נטה את ידך, אז ישיר משה, ותקח מרים, חמשתן פתוחות. ויסע משה, ויבאו אילמה, ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות, וידבר יי' אל משה פתוחה, ויאמר יי' אל משה סתומה, ויסעו כל עדת, ויבא עמלק, ויאמר יי' אל משה כתב, וישמע יתרו, בחדש השלישי, חמשתן פתוחות, וידבר אלהים את כל הדברים, אנכי, לא תשא, שלשתן סתומות, זכור פתוחה, כבד, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא תענה, לא תחמד, [לא תחמוד], כולן סתומות והן (שש), וכל העם פתוחה, ויאמר יי' אל משה סתומה, ואלה המשפטים פתוחה, וכי ימכר, מכה איש, וכי יזד, ומכה אביו, וגנב איש ומכרו, ומקלל אביו, וכי יריבן אנשים, וכי יכה איש, וכי ינצו אנשים, וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר, וכי יגח שור פתוחה, וכי יפתח, וכי יגף, כי יגנב איש, כי יבער איש, כי תצא אש, כי יתן, כי יתן איש, כולם סתומות, והן שבע, וכי ישאל פתוחה, וכי יפתה, מכשפה, זבח לאלהים, שלשתן סתומות, אם כסף פתוחה, אלהים לא תקלל, לא תשא, כי תפגע, כי תראה, לא תטה, חמשתן סתומות, הנה אנכי פתוחה, לא תהיה משכלה סתומה, ואל משה אמר פתוחה, ויאמר יי' סתומה, וידבר יי' פתוחה, ועשו ארון סתומה, ועשית שלחן, ועשית מנרת, שתיהן פתוחות, ואת המשכן סתומה, ועשית את הקרשים פתוחה, ועשית פרכת, ועשית את המזבח, ועשית את חצר המשכן, ואתה תצוה, ואתה הקרב, חמשתן סתומות, ועשו את האפד פתוחה, ועשית משבצת, ועשית חשן, ועשית את מעיל, ועשית ציץ, וזה הדבר, וזה אשר תעשה, כולן סתומות והן שש. ועשית מזבח, וידבר דכי תשא, וידבר דועשית כיור, וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות, ויאמר דקח לך סמים, וידבר דראה קראתי, שתיהן סתומות, ויאמר יי' פתוחה, ויתן אל משה סתומה, וידבר דלך רד, ויפן וירד שתיהן פתוחות, וידבר דלך עלה מזה סתומה, ויאמר משה, ויאמר יי' אל משה, ויאמר יי' אל משה פסל, ויאמר יי' אל משה כתב, ארבעתן פתוחות, ויקהל משה סתומה, ויאמר משה, ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות, ויעשו כל חכם לב סתומה, ויעש יריעת פתוחה, ויעש את הקרשים סתומה, ויעש בצלאל, ויעש את השלחן, ויעש את המנרה, ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות, ויעש את מזבח העלה, ויעש את הכיור, ויעש את החצר, אלה פקודי, כל הזהב, חמשתן סתומות, ויעש את האפד פתוחה, ויעשו את אבני סתומה, ויעש את החשן, ויעש את מעיל שתיהן פתוחות, ויעשו את הכתנת שש, ויעשו את ציץ, ותכל שלשתן סתומות, ויביאו את המשכן, וידבר דביום החדש, שתיהן פתוחות, ויהי בחדש הראשון, ויקח, ויתן את השלחן, וישם את המנרה, וישם את מזבח, וישם את מסך, וישם את הכיר, ויקם את החצר, כולן סתומות והן שמנה, ויכס הענן פתוחה, מנין הפתוחות תשע וששים, ומנין הסתומות חמש ותשעים, הכל מאה וששים וארבע פרשיות. ספר ויקרא: ואם מן הצאן סתומה, ואם מן העוף פתוחה, ונפש כי תקריב, וכי תקרב, ואם מנחה על המחבת, ואם מנחת מרחשת, ואם תקריב, חמשתן סתומות, ואם זבח, ואם מן הצאן, ואם עז, וידבר, ואם כל עדת, אשר נשיא, ואם נפש, ואם כבש, ונפש כי תחטא, כולן פתוחות והן תשע, ואם לא תשיג, וידבר יי' שתיהן סתומות, ואם נפש, וידבר דנפש, וידבר כו' שלשתן פתוחות, וזאת תורת סתומה, וידבר דזה קרבן, וידבר דדבר אל אהרן, וזאת תורת האשם, וזאת תורת זבח, וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב, וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש, ויהי ביום השמיני סתומה, וידבר יי' אל אהרן, וידבר משה, וידבר יי' אל משה, שלשתן פתוחות, וזה לכם, וכי ימות שתיהן סתומות, וידבר דאשה כי תזריע, וידבר דאדם כי יהיה, נגע צרעת, ובשר ארבעתן פתוחות, או בשר סתומה, ואיש או אשה פתוחה, ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם, ואיש כי ימרט ראשו, והבגד שלשתן סתומות, וידבר דזאת תהיה פתוחה, ואם דל סתומה, וידבר דכי תבאו, וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות, ואיש כי תצא סתומה, ואשה כי תהיה פתוחה, ואשה כי יזוב סתומה, וידבר דאחרי מות, וידבר דדבר אל אהרן, וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות, איש איש, ערות אביך, ערות אשת אביך, ערות אחותך, ערות בת בנך, ערות בת אשת, ערות אחות אביך, ערות אחות אמך, ערות אחי אביך, ערות כלתך, ערות אשת אחיך, ערות אשה ובתה, כולן סתומות והן שתים עשרה. וידבר דדבר אל כל עדת, וכי תבאו אל, שתיהן פתוחות, וכי יגור סתומה, וידבר דאשר יתן מזרעו, ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות, והכהן הגדול, וידבר דדבר אל אהרן, שתיהן סתומות, וידבר דוינזרו, וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות, וידבר דשור או כשב או עז סתומה, וידבר דדבר אל בני ישראל, אלה מועדי ה', וידבר דכי תבאו אל הארץ, שלשתן פתוחות, וספרתם לכם סתומה, וידבר דבחדש השביעי פתוחה, וידבר דאך בעשור סתומה, וידבר דבחמשה עשר יום, וידבר דצו את בני ישראל, ולקחת סלת, שלשתן פתוחות, ויצא בן אשה סתומה, וידבר דהוצא את המקלל, וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות, וספרת לך, כי ימוך אחיך, ואיש כי ימכר, וכי ימוך אחיך, וכי ימוך, וכי תשיג יד, כולן סתומות, והם שש, אם בחקתי, ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות, ואם בזאת סתומה, וידבר דאיש כי יפלא פתוחה, ואם בהמה סתומה, מנין הפתוחות שתים וחמשים, והסתומות שש וארבעים, הכל תשעים ושמנה. ספר במדבר סיני: בני ראובן סתומה, לבני שמעון, לבני גד, לבני יהודה, לבני יששכר, לבני זבולן, לבני יוסף, לבני מנשה, לבני בנימן, לבני דן, לבני אשר, בני נפתלי, אלה הפקדים, וידבר דאך את מטה לוי, וידבר דאיש על דגלו, כולן פתוחות והן ארבע עשרה, דגל מחנה ראובן, ונסע אהל, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, ארבעתן סתומות, אלה פקודי, ואלה תולדת, וידבר דהקרב, וידבר דואני, וידבר דפקד, חמשתן פתוחות, ולקהת, ויאמר דפקד, שתיהן סתומות, וידבר דקח, וידבר דנשא, וידבר דאל תכריתו, וידבר דנשא, ארבעתן פתוחות, בני מררי, ופקודי בני גרשון, שתיהן סתומות, וידבר דצו, וידבר דאיש או אשה כי יעשו, וידבר דאיש כי תשטה, וידבר דאיש או אשה כי יפלא, וידבר דדבר אל אהרן, חמשתן פתוחות, יברכך, יאר, ישא, ושמו, ויהי ביום כלות משה, ויהי המקריב, כולן סתומות, והן שש, ביום השני, ביום השלישי, ביום הרביעי, ביום החמישי, ביום הששי, ביום השביעי, ביום השמיני, ביום התשיעי, ביום העשירי, ביום עשתי עשר יום, ביום שנים עשר יום, זאת חנכת, וידבר דבהעלתך, וידבר דקח את הלוים, כולן פתוחות, והן ארבע עשרה, וידבר דזאת אשר ללוים סתומה, וידבר דויעשו, וידבר דכי יהיה טמא, שתיהן פתוחות, וביום הקים סתומה, וידבר דעשה לך, ויהי בשנה השנית, שתיהן פתוחות, ויאמר משה לחבב, ויהי בנסע, שתיהן סתומות, ויהי העם כמתאננים, ויאמר דאפסה לי, ויאמר דהיד יי' תקצר, ותדבר מרים, ארבעתם פתוחות. ויאמר יי' פתאם, סתומה, ויאמר דואביה, וידבר דשלח לך, ויאמר דעד אנה ינאצני, וידבר דעד מתי, וידבר דכי תבאו, וידבר דבבאכם פתוחות, והן שש, וכי תשגו, ואם נפש אחת, שתיהן סתומות, ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה, ויאמר דמות יומת סתומה, ויאמר דועשו להם, ויקח קרח, שתיהן פתוחות, וידבר דהבדלו, וידבר דהעלו, וידבר דאמר אל אלעזר, שלשתן סתומות, וילנו פתוחה, וידבר דהרמו סתומה, וידבר דוקח מאתם, ויאמר דהשב, ויאמרו בני ישראל, שלשתן פתוחות, ויאמר יי' אל אהרן סתומה, וידבר יי' אל אהרן פתוחה, ולבני לוי סתומה, וידבר דואל הלוים, וידבר דזאת חקת, ויבאו בני ישראל, וידבר דקח את המטה, ארבעתן פתוחות, ויאמר דיען לא האמנתם, וישלח משה, שתיהן סתומות, ויסעו מקדש פתוחה, וישמע הכנעני סתומה, ויסעו מהר ההר פתוחה, אז ישיר סתומה, וישלח ישראל פתוחה, וירא בלק סתומה, וישב ישראל, וידבר דפינחס, וידבר דצרור, ויאמר יי', ארבעתן פתוחות, בני שמעון, בני גד, בני יהודה, בני יששכר, בני זבולן, בני יוסף, אלה בני אפרים, בני בנימן, אלה בני דן, בני אשר, בני נפתלי, כולן סתומות, והן אחת עשרה. וידבר יי' פתוחה, ואלה פקודי הלוי, ותקרבנה, שתיהן סתומות, ויאמר דכן בנות צלפחד, ויאמר דעלה, שתיהן פתוחות, וידבר משה סתומה, וידבר דצו, וביום השבת, ובראשי חדשיכם, שלשתן פתוחות, ובחדש הראשון, וביום הבכורים, שתיהן סתומות, ובחדש השביעי פתוחה, ובעשור, ובחמשה עשר, וביום השני, וביום השלישי, וביום הרביעי, וביום החמישי, וביום הששי, וביום השביעי, ביום השמיני, כולן סתומות והן תשע, וידבר משה, וידבר יי', שתיהן פתוחות, ויצאו משה ואלעזר, ויאמר אלעזר, ויאמר דשא, שלשתן סתומות, ומקנה רב פתוחה, ויאמרו אם מצאנו, ויגשו אליו, שתיהן סתומות, ויאמר אליהם משה, אלה מסעי, שתיהן פתוחות, וישמע הכנעני, וידבר דבערבת, שתיהן סתומות, וידבר דצו את בני ישראל, וידבר דאלה שמות האנשים, וידבר דבערבת מואב, וידבר דדבר אל בני ישראל, ויקרבו ראשי, חמשתן פתוחות, מנין הפתוחות שתים ותשעים, והסתומות ששים ושש, הכל מאה וחמשים ושמונה. ספר אלה הדברים: ויאמר יי' אלי, ונפן ונעבר, וידבר יי', ויאמר יי' אלי ראה, ואתחנן, חמשתן סתומות, ועתה ישראל, כי תוליד בנים, אז יבדיל, ויקרא משה, ארבעתן פתוחות, אנכי, לא תשא, שמור, כבד, לא תרצח, ולא תנאף, ולא תגנב, ולא תענה, ולא תחמד, ולא תתאוה, את הדברים, כולן סתומות והן אחת עשרה, שמע ישראל פתוחה, והיה כי יביאך, לא תנסו, כי ישאלך בנך, כי יביאך, ארבעתן סתומות, והיה עקב פתוחה, כי תאמר סתומה, כל המצוה, והיה אם שכח תשכח, שמע ישראל, בעת ההוא, ועתה ישראל, חמשתן פתוחות, כי הארץ, והיה אם שמע, כי אם שמר תשמרון, ראה אנכי, והיה כי יביאך, כי ירחיב, כי יכרית, כולן סתומות והן שבע, כי יקום פתוחה, כי יסיתך, כי תשמע, בנים אתם, לא תאכל, את זה תאכלו, כל צפור טהרה, כולן סתומות, והן שש, עשר תעשר פתוחה, מקצה שלש שנים, מקץ שבע שנים, כי יהיה בך אביון, כי ימכר לך, ארבעתן סתומות, כל הבכור, שמור את חדש, שתיהן פתוחות, שבעה שבעת סתומה, חג הסכת פתוחה, שפטים ושטרים, לא תטע לך, לא תזבח, כי ימצא בקרבך, ארבעתן סתומות. כי יפלא פתוחה, כי תבא, לא יהיה לכהנים, וזה יהיה, וכי יבא הלוי, כי אתה בא, כי יכרית, כולם סתומות, והן שש, וכי יהיה איש פתוחה, לא תסיג, לא יקום עד, כי תצא למלחמה, כי תקרב אל עיר, כי תצור אל עיר, חמשתן סתומות, כי ימצא חלל פתוחה, כי תצא למלחמה, כי תהיין לאיש, כי יהיה לאיש, וכי יהיה באיש, לא תראה את שור, לא תראה את חמור, לא יהיה כלי גבר, כולן סתומות, והן שבע, כי יקרא פתוחה, כי תבנה, לא תחרש, גדלים, כי יקח איש אשה, ואם אמת היה, כי ימצא איש, כי יהיה נערה בתולה, ואם בשדה ימצא, כי ימצא, לא יקח איש, לא יבא פצוע, לא יבא ממזר, לא יבא עמוני, לא תתעב אדמי, כי תצא מחנה, לא תסגיר, לא תהיה קדשה, לא תשיך, כי תדר נדר, כי תבא בכרם, כי תבא בקמת, כי יקח איש אשה, כי יקח איש אשה חדשה, כי ימצא, השמר בנגע הצרעת, כי תשה ברעך, לא תעשק שכיר עני, לא יומתו אבות, לא תטה, כי תקצר, כי תחבט, כי יהיה ריב, כי ישבו אחים, כי ינצו אנשים, לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות, והן חמש ושלשים. זכור את אשר עשה, והיה כי תבוא, שתיהן פתוחות, כי תכלה לעשר, היום הזה שתיהן סתומות, ויצו משה וזקני ישראל פתוחה, וידבר משה, ויצו משה את העם, ארור האיש, ארור מקלה, ארור מסיג, ארור משגה, ארור מטה, ארור שכב עם כל בהמה, ארור שכב עם אחתו, ארור שכב עם חתנתו, ארור מכה, ארור לקח שחד, ארור אשר לא יקים, כולן סתומות, והן שלש עשרה, והיה אם שמוע, והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות, אלא דברי הברית סתומה, ויקרא משה, אתם נצבים, שתיהן פתוחות, והיה כי יבאו, כי המצוה, ראה נתתי שלשתן סתומות, וילך משה פתוחה, ויקרא משה סתומה, ויאמר יי' אל משה הן, האזינו השמים, ויבא משה, וידבר יי' אל משה בעצם, וזאת הברכה, חמשתן פתוחות, וזאת ליהודה סתומה, וללוי פתוחה, לבנימן, וליוסף, ולזבולן, ולגד, ולדן, ולאשר, ויעל משה, כולן סתומות והן שבע. מנין הפתוחות של ספר זה שלשים וארבע, והסתומות מאה ועשרים וארבע, הכל מאה וחמשים ושמונה, מנין הפתוחות של כל התורה מאתים ותשעים, ומנין הסתומות שלש מאות ושבעים ותשע, הכל שש מאות וששים ותשע. צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה, ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים, וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה: האזינו, יערף, כשעירם, כי, הצור, אל, שחת, הליי', הלוא, זכר, שאל, בהנחל, יצב, כי, ימצאהו, יסבבנהו, כנשר, יפרש, יי', ירכבהו, וינקהו, חמאת, בני, ודם, שמנת, וינבל, בתועבת, אלהים, לא, ותשכח, מכעס, אראה, בנים, כעסוני, בגוי, ותיקד, ותלהט, חצי, וקטב, עם, ומחדרים, יונק, אשביתה, פן, ולא, ואין, יבינו, ושנים, ויי', ואיבינו, ומשדמת, אשכלת, וראש, חתום, לעת, וחש, ועל, ואפס, צור, ישתו, יהי, ואין, מחצתי, כי, אם, אשיב, אשכיר, מדם, הרנינו, ונקם, כל אלו התיבות שבראש, ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שיטה אחרונה שהן באמצע הדף: ותשמע, תזל, וכרביבים, הבו, כי, צדיק, דור, עם, הוא, בינו, זקניך, בהפרידו, למספר, יעקב, ובתהו, יצרנהו, על, ישאהו, ואין, ויאכל, ושמן, עם, עם, וישמן, ויטש, יקנאהו, יזבחו, חדשים, צור, וירא, ויאמר, כי, הם, ואני, כי, ותאכל, אספה, מזי, ושן, מחוץ, גם, אמרתי, לולי, פן, כי, לו, איכה, אם, כי, כי, ענבמו, חמת, הלא, לי, כי, כי, כי, ואמר, אשר, יקומו, ראו, אני, ואין, ואמרתי, ותאחז, ולמשנאי, וחרבי, מראש, כי, וכפר. שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות, שיטה ראשונה כדרכה ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח. וזו היא צורתה /במקור מופיע במקום זה צורת הכתיבה של שירת הים/. כל התורה כולה בין בשירות בין בשאר הכתב יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה, ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל הרי זה פסול עד שיתקן. פרק ט 
 
הלכה א: אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו, וכמה הוא אורכו בגויל ששה טפחים שהם ארבע ועשרים אצבעות ברוחב הגודל של יד, ובקלף או פחות או יותר והוא שיהא ארכו כהיקפו, וכן אם עשה בגויל פחות מששה טפחים ומיעט את הכתב או יתר על ששה והרחיב בכתב עד שיהיה ארכו כהיקפו הרי זה כמצוה. 
 
הלכה ב: שיעור הגליון מלמטה ארבע אצבעות ולמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף שתי אצבעות לפיכך צריך שיניח בתחלת כל יריעה ובסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה, שנמצא כשיתפור היריעה יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו שתי אצבעות ויניח מן העור בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול על העמוד, וכל השיעורין האלו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל. 
 
הלכה ג: כיצד יתכוין אדם עד שיעשה הספר שיהיה ארכו כהיקפו, מתחיל ומרבע העורות בשוה ועושה רוחב כל עור מהן ששה טפחים קצב אחד לכל אחד, ואחר כך גולל העורות בשוה ועושה מהן כרך אחד מהודק יפה יפה ומוסיף בעורות ומהדק עד שיעשה היקף הכרך ששה טפחים שהוא רוחב העור ומודד בחוט של שני שיקיפו על הכרך. 
 
הלכה ד: ואחר כך יעשה קנה שוה יהיה ארכה ארבעים או חמשים אצבעות ויחלק אצבע מהן בקנה לשנים ולשלשה ולארבעה חלקים כדי שידע בו שיעור חצי אצבע ורביע אצבע וכיוצא בזה החלק וימדוד כל עור בקנה זו עד שידע כמה אצבעות יש בכל עור עד שידע כמה אצבעות בארך כל הכרך. 
 
הלכה ה: ואחר כך לוקח עורות אחרות שנים או שלשה לבדוק בהן שיעור הכתב וכותב בהן דף אחד, ודבר ידוע שאורך הדף שבע עשרה אצבעות, לפי שהוא מניח גליון למעלה שלש ולמטה ארבע אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב אם דקה אם עבה, וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב לפי שבין שיטה ושיטה כמלא שיטה. 
 
הלכה ו: ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף ויחשוב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו וידע חשבון הדפין ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כלה ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו ומחשב אם עלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך מוטב, ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה ירחיב בכתב עד שיתמעט מנין הדפין ויבדוק בדף אחר, ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין ימעט הכתב עד שירבה במנין הדפין ויבדוק בדף אחר דף עד שיבא החשבון אחד, מאחר שידע רוחב הדף ושיעור הכתב מתחיל באותו הכרך. 
 
הלכה ז: ומחלק כל עור ועור דפין דפין בשירטוט כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון, וכשישאר בעור שלש אצבעות או ארבע יותר על הדף האחרונה שביריעה יניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה ויקוץ השאר ואל יחוש שבאחרונה יתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור ואינו צריך לחשב דבר זה שהכתב מושכו לפי מנין הדפין. 
 
הלכה ח: וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר מששה או פחות מששה על הדרך הזה הוא מחשב ויצא ארכו כהיקפו בלא פחות ולא יותר והוא שלא יטעה בחשבון. 
 
הלכה ט: רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני, וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח, וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו, וכל אמה ששה טפחים. 
 
הלכה י: ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות, ושירת הים ושירת האזינו רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות, ומנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמשים, ומנין הדפין של כל הספר מאתים וששה ועשרים דף, ואורך כל הספר אלף ושלש מאות וששים ושש אצבעות בקירוב. 
 
הלכה יא: אלו השש אצבעות היתרות בחשבון לגליון שבתחלת הספר וסופו, והעורות שכתבנו בהם עורות אילים, ובזמן שתרצה לכתוב על פי המדות האלו או קרוב להם מעט הן חסר דף אחד או שנים או שלשה או יתר דף או שנים או שלש לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון אלא מיד יבא לך ארכו כהיקפו. 
 
הלכה יב: אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה דפין, נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין חולק אותה ארבעה לכאן וחמשה לכאן, במה דברים אמורים בתחלת הספר או באמצע אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו ותופרין אותו עם שאר היריעות. 
 
הלכה יג: וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהם כדרך שתופרין את התפילין, ודבר זה הלכה למשה מסיני, לפיכך אם תפרן שלא בגידין או בגידי בהמה טמאה פסול עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה. 
 
הלכה יד: כשתופרין כל היריעות אין תופרין כל היריעה כולה מתחלתה ועד סופה אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה בלא תפירה כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול אותה, ועושה לו שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו, ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם, וירחיק בין העמודים והכתב שבדף. 
 
הלכה טו: ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שיטות יתפור בתוך שלש לא יתפור, במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר אבל אם ניכר הגויל שהוא עפוץ תופר ואפילו קרע הבא בתוך שלש, וכן בין כל דף ודף ובין תיבה לתיבה יתפור, וכל הקרעים אין תופרין אותן אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו, ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה. פרק י 
 
הלכה א: נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה, ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים, ואלו הן: (א) אם נכתב על עור בהמה טמאה, (ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד, (ג) שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה, (ד) שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער, (ה) שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף, (ו) שנכתב על דוכסוסטוס, (ז) שנכתב בלא שירטוט, (ח) שנכתב בלא שחור העומד, (ט) שנכתב בשאר לשונות, (י) שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולין, (יא) שכתב האזכרות בלא כוונה, (יב) שחסר אפילו אות אחת, (יג) שהוסיף אפילו אות אחת, (יד) שנגעה אות באות, (טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש, (טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת, (יז) ששינה צורת הפרשיות, (יח) ששינה צורת השירות, (יט) שכתב בשאר הכתב כשירה, (כ) שתפר היריעות בלא גידי טהורה, ושאר הדברים למצוה לא לעכב. 
 
הלכה ב: ס"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול, ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל, ואפילו היו לו ספרים רבים, ואפילו יש ליקח בו חדש, לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים, שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו, והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור. 
 
הלכה ג: ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו, מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן. 
 
הלכה ד: תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשיבלו או כשישברו נגנזין, אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר, והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה, וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה או חומש. 
 
הלכה ה: ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים, ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה, וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן, הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור. 
 
הלכה ו: לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אף על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו, ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא, ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום, ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה. 
 
הלכה ז: בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו, אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם, או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר, אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו. 
 
הלכה ח: כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו. 
 
הלכה ט: כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואח"כ יהיו מותרין לישב. 
 
הלכה י: מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר, לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים. 
 
הלכה יא: היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו, ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר, ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך, כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד, שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד, ויכבדהו כפי כחו, אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. נגמרו הלכות ספר תורה ברחמי שמיא.