Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום ששי כה אייר ה'�&פ"ה
	שיעורים יומיים ליום ששי כה אייר ה'�&פ"ה

חומש:

שישי פרשת בהר בחוקותי

תהילים:

פרק קיט א-צו

תניא:

וככה ממש עד"מ... -144- א"ס ב"ה

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות יבום וחליצה פרקים ו-ח

פרק אחד :

הלכות גזילה ואבידה פרק טו

ספר המצוות :

מל"ת &נ"ז

הלכות יבום וחליצה

פרק ו

הלכה א: יש אחין שהן ראויין ליבום או לחליצה, ויש אחין שאינן ראויין לא ליבום ולא לחליצה ואין להן זיקה כלל אלא יבמתו מותרת לזר, ויש אחין שהן ראויין לחליצה ואינן ראויין ליבום, ויש אחין שהן ראויין ליבום ואינן ראויין לחליצה.

הלכה ב: ואלו שאין להן זיקה כלל סריס חמה ואנדרוגינוס מפני שאינן ראויין לילד ולא היתה להן שעת הכושר.

הלכה ג: ואלו מיבמין ולא חולצין, החרש והשוטה והקטן מפני שאין בהן דעת לחלוץ וכשייבם החרש אינו מוציא לעולם מפני שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה ואין גירושיו גירושין גמורין, ובן תשע שנים ויום אחד שיבם אינו יכול לגרש עד שיגדיל כמו שבארנו.

הלכה ד: ואלו חולצין ולא מיבמין, הספיקות כגון שהיתה ספק ערוה על אחיו ופצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס והזקן ביותר שתשש כחו וכשל, ואם בעל סריס אדם קנה שהרי היתה לו שעת הכושר ומוציא בגט מפני שהוא אסור לבוא בקהל, והטומטום חולץ ולא מיבם מפני שהוא ספק ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מיבם ושאר כל האחין או חולצין או מיבמין.

הלכה ה: יש יבמות שהן ראויות לחליצה או ליבום ויש יבמות שאינן ראויות לא לחליצה ולא ליבום ואין עליהן זיקה כלל ומותרות להנשא לזר ויש יבמות שהן ראויות לחליצה אבל לא ליבום ויש יבמות שהן ראויות ליבום אבל לא לחליצה.

הלכה ו: ואלו שמתיבמות ולא חולצות, החרשת והשוטה והקטנה לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין ואם רצה היבם לגרש את החרשת בגט אחר שיבעול אותה הרי זה מגרש.

הלכה ז: ואלו חולצות ולא מתיבמות איסורי לאוין והשניות ואיסורי עשה כמו שיתבאר, וכל אשה שהיא ספק מגורשת חולצת ולא מתיבמת שמא יפגע בערוה שאשת אחיו שגירשה אסורה עליו משום ערוה. אבל מי שהיא מקודשת לאחיו בספק קידושין הרי היא כשאר כל היבמות וחולצת או מתיבמת שאין כאן דבר לחוש לו, וכן אשת החרש וזקנה ועקרה הרי הן כשאר כל היבמות רצה חולץ רצה מיבם שזקנה ועקרה היתה להן שעת הכושר.

הלכה ח: ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן היבום, אשת סריס חמה ואנדרוגינוס ואשת השוטה ואשת הקטן ואילונית ומי שהיא ערוה, שנ' ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס ששמם מחוי הואיל ואינן ראויין לילד מתחלת ברייתן הרי הן כמין בפני עצמו, והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה ראויה לילד מתחלת ברייתה, לא תהיה אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן מפני שאין להם אישות כלל, ולקחה לו לאשה פרט לערוה שאין לו בה ליקוחין.

הלכה ט: כיצד יבמה שהיא ערוה על יבמה כגון שהיתה אחות אשתו או אמה או בתה הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום ואין לו עליה זיקה כלל שנ' ולקחה לו לאשה ויבמה מי שראויה ללקוחין וקידושין תופסין בה היא שהיא זקוקה ליבם.

הלכה י: היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שנייה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות ליבם. ומן הדין היה שיתיבמו שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבוא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתיבמו חייבי לאוין ולא שניות גזירה שמא יבוא עליה ביאה שנייה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מצות עשה אלא ביאה ראשונה בלבד. לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואין צריך לומר שנייה הרי זה קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מותרות לזר שהרי נפטרו.

הלכה יא: ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עליה כהן גדול לא נפטרה צרתה שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והואיל ולא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ.

הלכה יב: היתה היבמה ערוה על בעלה כגון שעבר או טעה ולקח אחותו מאביו ונפלה לפני אחיו, אין זו אשתו שאין קידושין תופסין בה ואינה לא בת יבום ולא בת חליצה, ואם היתה לה צרה חולצת או מתיבמת, ואם היתה זו שהיא ערוה על הבעל מותרת ליבם ורצה היבם לישא אותה וליבם צרתה הרשות בידו.

הלכה יג: היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה או שהיתה שנייה לבעל ולא היתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים הרי זו מותרת ליבם, חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתיבמת. וכן יבמה שהיא ספק ערוה על היבם או ספק ערוה על בעלה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואחר כך מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו זו ליבום שהיא ספק אחות אשתו הרי זו חולצת ולא מתיבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שבארנו.

הלכה יד: מי שמת אחיו והניח שתי נשים האחת אסורה על יבמה משום ערוה והשניה אינה ערוה, כשם שהערוה פטורה מן החליצה ומן היבום כך צרתה פטורה ולא נפלה לו זיקה על בית זה כלל, שנ' אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו לקוחין באיזו מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בו לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר ונמצאת צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה.

הלכה טו: לפיכך ראובן שמת והניח שתי נשים האחת ערוה על שמעון ושתיהן ראויות ללוי אין לשמעון זיקה על בית זה והרי שתיהן תחת זיקת לוי, יבם לוי האחת מהן שהיא צרת ערוה של שמעון והיתה לו אשה אחרת ומת לוי ונפלו שתיהן לפני שמעון שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום משמעון, האחת מפני שהיתה צרת ערוה והשניה מפני שהיא צרתה, וכן הדין בצרת צרתה עד סוף העולם שכל אשה שאין לו עליה זיקה באיסור אשת אח עומדת לעולם.

הלכה טז: וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו הואיל ואין לו עליה זיקה שנ' כי ישבו אחים יחדו עד שישבו שניהן בעולם ואם לא היה ביניהן ישיבה בעולם הרי זו ערוה עליו לעולם משום אשת אח ופוטרת צרתה.

הלכה יז: כיצד ראובן שמת והניח אשה, נפלה לפני שמעון ואחר שמת ראובן נולד לוי בין שנולד קודם שיבם שמעון אשת ראובן בין שנולד אחר שיבמה הרי אשת ראובן ערוה על לוי לעולם, לפיכך אם מת שמעון ונפלה זו וצרתה לפני לוי שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום.

הלכה יח: עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן ומת קודם שיכנוס אותה הרי לוי חולץ לצרתה ולא מיבם שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו שבארנו.

הלכה יט: אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים ומת קודם שיגרשנה ונפלה לפני יבם הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה כאילו היתה ערוה על היבם מפני שטומאה כתובה בה כעריות שנ' והיא נטמאה, אבל שוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ואם היתה לה צרה הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת.

הלכה כ: וכן שתי יבמות הבאות מבית אחד שהיתה האחת מהן שנייה על היבם או מחייבי לאוין או מחייבי עשה או אילונית הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת. אבל החולץ ליבמתו והלכה אחות חלוצתו או אמה וכיוצא בהן ונשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפניו כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו כך צרתה אסורה והרי שתיהן כשניות לו וחולצות ולא מתיבמות, ומפני מה אסרו צרת קרובת חלוצתו מפני שמתחלפת בצרת חלוצתו.

הלכה כא: שתי יבמות הבאות מבית אחד שהאחת מהן ערוה על היבם והרי הערוה אילונית צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת, הואיל והאילונית אינה בת יבום הרי זו כמי שאינה ונפלה זיקתו על צרתה בלבד. וכן אם גירש אחיו את הערוה או מיאנה בו קודם שימות או שמתה בחיי בעלה ואחר כך מת אחיו הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת ואין אומרין הואיל ונעשית צרה לערוה שעה אחת תאסר לעולם שאין הצרה אסורה עד שתהיה צרת ערוה בשעת נפילה ליבום.

הלכה כב: היתה זו שהיא ערוה על היבם מקודשת לאחיו שמת בספק או מגורשת ממנו בספק או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו בחייו אע"פ שמיאנה ביבם צרתה חולצת ולא מתיבמת.

הלכה כג

הלכה צרת הערוה ונשאת לאחר ואחר כך נמצאת הערוה אילונית, תצא הצרה מבעלה ומיבמה וצריכה גט מבעלה וחליצה מיבמה כדי להתירה לשוק.

הלכה כד יבם היבם הצרה מפני שדמו שהערוה אילונית ונמצאת הערוה שאינה אילונית תצא מיבמה בגט והולד ממזר.

הלכה כה: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת הנשוי נכרית ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת מפני שהיא צרת אחות אשתו בזיקת אחיו שמת אחרון, ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת הואיל ונעשית צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת, שאם תתיבם שמא יבואו ליבם אותה ואפילו לא גירש זה שמת אחרון את אשתו.

הלכה כו: ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין שהרי צרת ערוה בנישואין אם גירש את הערוה ומת צרתה מותרת ליבם כמו שבארנו, מפני שאיסור צרת הערוה בנישואין ידוע לכל ואינן באין להתיר הצרה אם לא גירש הערוה ואיסור צרת ערוה בזיקה אינו ידוע לכל ובאין להתיר הצרה ואפילו לא נתגרשה הערוה.

הלכה כז: שלשה אחין נשואין שלשה נשים נכריות, מת אחד מהן ועשה השני מאמר ביבמתו ומת קודם שיכנוס ונפלו שתיהן לפני היבם הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, מפני שבעלת המאמר עליה זיקת שני יבמין ונמצאת כאילו היא אשת שני מתים ודרשו חכמים ואמרו אשת המת ולא אשת שני מתים, לפיכך כל אשה שעליה זיקת שני יבמין חולצת ולא מתיבמת וכן צרתה ואיסורן מדברי סופרים.

הלכה כח: ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר שעליה זיקת שני יבמין וייבם צרתה, גזרה שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתיבמת ולפיכך אסרו אף צרתה.

הלכה כט: עשה מאמר ביבמתו ונתן גט למאמרו ומת חזרה להתירה שהמאמר שאסרה הרי בטלו ורצה חולץ לה רצה מיבם.

הלכה ל: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת כשהוא קטן ונפלה פעם שנייה לפני אחיו הגדול הרי זו חולצת ולא מתיבמת, שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר מן הגדול כמו שבארנו ונמצא עליה זיקת שני יבמין.

הלכה לא: מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואינה אשת שני מתים, אם קידושי ראובן קידושין אין קידושי שמעון כלום ואם קידושי שמעון קידושין אין קידושי ראובן כלום.

פרק ז

הלכה א: שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה.

הלכה ב: היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על היבם השני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה חולץ לזו המותרת לו רצה מיבם.

הלכה ג: מת אחד מן האחין ונפלה אשתו ליבום ואחר כך מת שני ונפלה אשתו שהיא אחות הראשונה ליבום והרי שתיהן קיימות שתיהן חולצות ולא מתיבמות כמו שבארנו.

הלכה ד: מתה האחרונה חזרה הראשונה להתירה וחולצת או מתיבמת, מתה הראשונה הרי האחרונה באיסורה עומדת וחולצת ולא מתיבמת שהרי לא היתה ראויה ליבום בשעת נפילתה. וכן אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי הזיקה שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו.

הלכה ה: וכן אם היתה הראשונה ערוה על אחד מהן וקדם ויבם את האחרונה שהיא מותרת לו הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהן נתיבמה למותר לה. אבל אם היתה האחרונה היא שאסורה על אחד מהן בלבד משום ערוה הרי הוא מיבם לראשונה ושאר האחין אסורין בשתיהן וחולצין ולא מיבמין כמו שבארנו, ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהן.

הלכה ו: שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות מת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי ביבמתו מאמר ואחר כך מת בעל האחות השני ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי הרי זה נותן גט לבעלת המאמר וחולץ לה וחולץ לאחותה האחרונה כדי להתירן לזר.

הלכה ז: מת זה שעשה המאמר והיתה לו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני בעל האחות, בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן היבום שהרי היא אחות אשתו והאשה האחרת חולצת ולא מתיבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור עד שיפטור את הצרה.

הלכה ח: אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו אומרין לו המתן ואל תגרשנה ואל תשאנה עד שייבם אחיך או יחלוץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם, חלץ לה אחיו או יבמה או שמתה היבמה הרי זה יכנוס ארוסתו, מתו אחיו כולם מוציא את ארוסתו בגט ויבמתו בחליצה, ואם מתה ארוסתו בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתתן חזרה היבמה להתירה ורצה חולץ רצה מיבם.

הלכה ט: שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן ליבום אם חלץ לצרות נפטרו האחיות, אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות, מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה כמו שבארנו.

הלכה י: ויראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה, חלץ לצרה הותרה האסורה.

הלכה יא: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות והשלישי נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות ויבם הנשוי נכרית את אשתו ואחר כך מתה אשתו של שני ואחר כך מת השלישי ונפלו שתי נשיו לפני השני שאין לו אשה הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום, האחת מפני שהיתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון נאסרה עליו לעולם משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו והנכרית משום צרתה.

הלכה יב: וכן שני אחין נשואין לשתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה, אבל המגרש את אשתו והחזירה ומת הרי זו מותרת ליבם, ואע"פ שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להתירה וכשמת אחיו בהתירה היתה עומדת.

הלכה יג: קטנה שהשיאה אביה וגירשה בעלה והחזירה ומת ועדיין היא קטנה הרי זו אסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין שהרי אביה השיאה ואין חזרתה חזרה גמורה שאין קידושי קטנה קידושין גמורין כמו שבארנו.

הלכה יד: והוא הדין למגרש פקחת ונתחרשה והחזירה ומת והניחה חרשת שהיא אסורה ליבם ואינה חולצת ולא מתיבמת, וצרת קטנה זו או חרשת זו חולצת או מתיבמת, ואם החזירה כשהיא קטנה או חרשת וגדלה או נתפקחה אצלו ואחר כך מת הרי זו מותרת ליבמה.

הלכה טו: שני אחין נשואין לשתי אחיות היו שתיהן קטנות הראויות למאן או חרשות ומת אחד מהן תצא משום אחות אשה ופטורה מן החליצה ומן היבום, היו אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה, מת בעל הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה ותהיה גדולה זו מותרת ליבמה.

הלכה טז: שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות פקחות או חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או חרשין או אחד פקח ואחד חרש ומת אחד מהן, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום משום אחות אשתו, שהרי אין נישואי אחד מהן נישואין גמורין.

הלכה יז: שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי אחיות פקחות או אחת חרשת ואחת פקחת והרי הפקחת היא אשת הפקח, מת החרש תצא אשתו משום אחות אשה, מת הפקח הואיל ונישואי הפקח שמת נישואין גמורין וזיקת זה החרש גמורה ונישואי החרש אינן נישואין גמורין הרי זה מוציא את אשתו בגט מפני שאחותה זקוקה לו ואשת אחיו הפקח אסורה לעולם שאינו יכול לכנוס מפני אחותה ולא יחלוץ מפני שהוא חרש.

הלכה יח: ולמה גזרו חכמים שיוציא זה החרש אשתו החרשת והן אינן בני חיוב אלא הרי הן כקטן אוכל נבילות שאין בית דין מצווין להפרישו, אמרו חכמים אם תשב אשתו עמו נמצאת אחותה נשאת לזר ויאמרו נפטרה משום אחות אשה, לפיכך מוציא החרש אשתו בגט כדי שתהיה אחותה אסורה לעולם.

הלכה יט: וכן שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת בעל החרשת תצא משום אחות אשה, מת בעל הפקחת מוציא את אשתו החרשת בגט ואת אשת אחיו בחליצה, מפני שהוא פקח ויכול לחלוץ.

הלכה כ: שני אחין אחד פקח ואחד חרש והחרש נשוי שתי נשים פקחות האחת מהן ערוה על הפקח ומת החרש, שתיהן פטורות על כל פנים, אם נישואי הערוה נישואין הרי השנייה צרתה ופטורה ואם אין נישואי הערוה נישואין כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין.

הלכה כא: היתה בתו וכיוצא בה חרשת ונשואה לאחיו הפקח צרתה חולצת ולא מתיבמת שאין נישואי החרשת גמורין.

הלכה כב: כל מקום שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות אחד שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה וכיוצא בהן ענין הדברים שהן שתי נשים שהאחת מהן ערוה עם האחרת ואי אפשר לישא שתיהן משום ערוה, וכן כל מקום שנאמר אחות אשתו או אחות יבמתו אחד אחותה או אמה או בתה ענין הדברים אחת מקרובותיה שהן ערוה עמה.

פרק ח

הלכה א: מי שקידש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו מהן קידש ומת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן כדי להתירן לאחרים, היו לו שני אחין, אחד חולץ לאחת מהן בתחלה והשני מיבם לשנייה על כל פנים, אם זו היא שקידש אחיו הרי יבם אותה ואם אינה אשת אחיו הרי נשא אשה משאר הנשים ואחותה שהיתה אשת אחיו כבר נחלצה. אבל לא ייבם האחת תחלה שמא האחרת היא אשת אחיו ונמצא שנשא קרובת זקוקתו, קדמו שני האחים וכנסו שתי היבמות אין מוציאין מידן.

הלכה ב: שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש ומתו שניהן, לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, לזה אח אחד ולזה שנים, היחידי חולץ לשתיהן בתחלה והשנים אחד חולץ ראשון והשני מיבם, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן ואפילו היו כהנים שהחליצה שחלץ היחידי מספק חלץ והחלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים ובספק חלוצה לא גזרו.

הלכה ג: היו לזה שני אחין ולזה שני אחין, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת ואחר כך האח השני של זה מיבם חלוצתו של זה והאח השני של זה מיבם חלוצתו של זה, קדמו שניהן וחלצו לשתיהן לא ייבמו שני האחין האחרים, אלא אחד חולץ בתחלה ואחד מיבם לשניה, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן.

הלכה ד: האשה שהיו לה בנים והיו לכלתה בנים ונתעברה האשה ונתעברה כלתה וילדו שתיהן במחבואה אחת ונתערבו שני הילדים והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו כיצד הן ניתרות, בני הכלה חולצין לשתיהן תחלה ולא מיבמין שכל אחת משתיהן ספק שהיא אשת אחיו ותהיה מותרת לו ספק שהיא אשת אחי אביו והיא ערוה עליו, אבל בני הזקנה או חולצין או מיבמין שאם היא זו אשת אחיו הרי יבמה ואם היא אשת בן אחיו מותרת להנשא לו שכבר נחלצה.

הלכה ה: מתו הבנים הידועים של זקנה ושל כלתה והרי בני התערובת קיימין, בני התערובת לנשי בני הזקנה חולצין ולא מיבמין שהיא ספק אשת אחי אביו שהיא ערוה עליו ספק אשת אחיו שהיא מותרת ליבמה, ולנשי בני הכלה אחד חולץ בתחלה ואחד מיבם על כל פנים, אם בן הכלה הוא זה שחלץ תחלה הרי חלץ אשת אחיו והשני מן התערובת הוא בן הזקנה ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה, ואם זה שחלץ תחלה הוא בן הזקנה הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה כלום והשני מן התערובת הוא בן הכלה והרי יבם אשת אחיו.

הלכה ו: מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ומן השני, אם מת זה הבן הספק בני הראשון ובני האחרון חולצין לאשתו ולא מיבמין שכל אחד מהן שיבא ליבם שמא אינו אחיו מאביו והרי הוא אחיו מאמו בודאי ואשת אחיו מאמו אסורה על האדם לעולם משום ערוה, וכן זה הבן הספק חולץ לנשותיהן ולא מיבם.

הלכה ז: היה בן לראשון ובן לשני שלא מאשה זו שנשאת בתוך זמן זה ומת אחד מהן, הרי זה הבן הספק חולץ לאשת זה שמת או מיבם, שאם אחיו מאביו הוא הרי יבם את אשתו ואם אינו אחיו מאביו הרי אין ביניהן אחוה כלל לפיכך מותר לו לישא את אשתו.

הלכה ח: מת הבן הספק אחד משני הבנים הודאין חולץ לאשתו תחלה והשני מיבם על כל פנים, אם אחיו הוא הרי יבם את אשתו ואם אינו אחיו ובן האב האחר הוא הרי נחלצה מאחי בעלה.

הלכה ט: מי שהלך בעלה למדינה אחרת ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא הבעל הראשון ומתו שניהן ולזה אחין ולזה אחין, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין.

הלכה י: חמש נשים שהיה לכל אחת מהן בן ידוע ונתעברו חמשתן וילדו כאחת במחבואה אחת ונתערבו הולדות והגדילו התערובת ונשאו נשים ומתו החמשה אנשים ונפלו חמש הנשים לפני החמשה הבנים הודאין שאין אחד מהן יודע איזו היא אשת אחיו כיצד תקנתן, ארבעה מהן חולצין לאחת תחלה והחמישי ישא זו שנחלצה ארבע חליצות על כל פנים.

הלכה יא: כיצד אם אשת אחיו היא הרי יבם אותה ואם אינה אשת אחיו הרי היא אשת אח אחד מהארבעה והרי חלצו לה ארבעתן תחלה, וכן השנייה חולצין לה ארבעה והאחד מן הארבעה זה שנשא הראשונה והחמישי ישאנה, עד שנמצאו הבנים החמשה נשאו החמש נשים אחר שנחלצה כל אחת מהן ארבע חליצות.

הלכה יב: ולעולם הזהר בכל הספיקות בעיקרים אלו, שכל מי שנסתפק לך שמא בת חליצה היא לאיש זה או אינה צריכה לחליצה ממנו אינה ניתרת להנשא לזר עד שיחלוץ לה אותו האיש, וכל מי שיסתפק לך שמא ביאתה אסורה על איש זה בין מדברי תורה בין מדברי סופרים אינה מתיבמת לו, וכל שנחלצה חליצה מעולה או נבעלה בעילה כשרה הותרה צרתה לזר.

הלכה יג: ועל דרך זו תבין ותורה בכל הספיקות שיארעו לענין יבום וחליצה שהרי ביארנו כל העיקרין שעליהן תסמוך ותדע מי הוא שחולץ ומי הוא שמיבם ומי היא הפטורה מן החליצה ומן היבום ומי היא הראוייה ליבום. בריך רחמנא דסייען.

הלכות יבום וחליצה

פרק ו 
 
הלכה א: יש אחין שהן ראויין ליבום או לחליצה, ויש אחין שאינן ראויין לא ליבום ולא לחליצה ואין להן זיקה כלל אלא יבמתו מותרת לזר, ויש אחין שהן ראויין לחליצה ואינן ראויין ליבום, ויש אחין שהן ראויין ליבום ואינן ראויין לחליצה. 
 
הלכה ב: ואלו שאין להן זיקה כלל סריס חמה ואנדרוגינוס מפני שאינן ראויין לילד ולא היתה להן שעת הכושר. 
 
הלכה ג: ואלו מיבמין ולא חולצין, החרש והשוטה והקטן מפני שאין בהן דעת לחלוץ וכשייבם החרש אינו מוציא לעולם מפני שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה ואין גירושיו גירושין גמורין, ובן תשע שנים ויום אחד שיבם אינו יכול לגרש עד שיגדיל כמו שבארנו. 
 
הלכה ד: ואלו חולצין ולא מיבמין, הספיקות כגון שהיתה ספק ערוה על אחיו ופצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס והזקן ביותר שתשש כחו וכשל, ואם בעל סריס אדם קנה שהרי היתה לו שעת הכושר ומוציא בגט מפני שהוא אסור לבוא בקהל, והטומטום חולץ ולא מיבם מפני שהוא ספק ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מיבם ושאר כל האחין או חולצין או מיבמין. 
 
הלכה ה: יש יבמות שהן ראויות לחליצה או ליבום ויש יבמות שאינן ראויות לא לחליצה ולא ליבום ואין עליהן זיקה כלל ומותרות להנשא לזר ויש יבמות שהן ראויות לחליצה אבל לא ליבום ויש יבמות שהן ראויות ליבום אבל לא לחליצה. 
 
הלכה ו: ואלו שמתיבמות ולא חולצות, החרשת והשוטה והקטנה לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין ואם רצה היבם לגרש את החרשת בגט אחר שיבעול אותה הרי זה מגרש. 
 
הלכה ז: ואלו חולצות ולא מתיבמות איסורי לאוין והשניות ואיסורי עשה כמו שיתבאר, וכל אשה שהיא ספק מגורשת חולצת ולא מתיבמת שמא יפגע בערוה שאשת אחיו שגירשה אסורה עליו משום ערוה. אבל מי שהיא מקודשת לאחיו בספק קידושין הרי היא כשאר כל היבמות וחולצת או מתיבמת שאין כאן דבר לחוש לו, וכן אשת החרש וזקנה ועקרה הרי הן כשאר כל היבמות רצה חולץ רצה מיבם שזקנה ועקרה היתה להן שעת הכושר. 
 
הלכה ח: ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן היבום, אשת סריס חמה ואנדרוגינוס ואשת השוטה ואשת הקטן ואילונית ומי שהיא ערוה, שנ' ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס ששמם מחוי הואיל ואינן ראויין לילד מתחלת ברייתן הרי הן כמין בפני עצמו, והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה ראויה לילד מתחלת ברייתה, לא תהיה אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן מפני שאין להם אישות כלל, ולקחה לו לאשה פרט לערוה שאין לו בה ליקוחין. 
 
הלכה ט: כיצד יבמה שהיא ערוה על יבמה כגון שהיתה אחות אשתו או אמה או בתה הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום ואין לו עליה זיקה כלל שנ' ולקחה לו לאשה ויבמה מי שראויה ללקוחין וקידושין תופסין בה היא שהיא זקוקה ליבם. 
 
הלכה י: היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שנייה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות ליבם. ומן הדין היה שיתיבמו שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבוא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתיבמו חייבי לאוין ולא שניות גזירה שמא יבוא עליה ביאה שנייה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מצות עשה אלא ביאה ראשונה בלבד. לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואין צריך לומר שנייה הרי זה קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מותרות לזר שהרי נפטרו. 
 
הלכה יא: ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עליה כהן גדול לא נפטרה צרתה שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והואיל ולא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ. 
 
הלכה יב: היתה היבמה ערוה על בעלה כגון שעבר או טעה ולקח אחותו מאביו ונפלה לפני אחיו, אין זו אשתו שאין קידושין תופסין בה ואינה לא בת יבום ולא בת חליצה, ואם היתה לה צרה חולצת או מתיבמת, ואם היתה זו שהיא ערוה על הבעל מותרת ליבם ורצה היבם לישא אותה וליבם צרתה הרשות בידו. 
 
הלכה יג: היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה או שהיתה שנייה לבעל ולא היתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים הרי זו מותרת ליבם, חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתיבמת. וכן יבמה שהיא ספק ערוה על היבם או ספק ערוה על בעלה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואחר כך מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו זו ליבום שהיא ספק אחות אשתו הרי זו חולצת ולא מתיבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שבארנו. 
 
הלכה יד: מי שמת אחיו והניח שתי נשים האחת אסורה על יבמה משום ערוה והשניה אינה ערוה, כשם שהערוה פטורה מן החליצה ומן היבום כך צרתה פטורה ולא נפלה לו זיקה על בית זה כלל, שנ' אשר לא יבנה את בית אחיו בית שיש לו לקוחין באיזו מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בו לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר ונמצאת צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה. 
 
הלכה טו: לפיכך ראובן שמת והניח שתי נשים האחת ערוה על שמעון ושתיהן ראויות ללוי אין לשמעון זיקה על בית זה והרי שתיהן תחת זיקת לוי, יבם לוי האחת מהן שהיא צרת ערוה של שמעון והיתה לו אשה אחרת ומת לוי ונפלו שתיהן לפני שמעון שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום משמעון, האחת מפני שהיתה צרת ערוה והשניה מפני שהיא צרתה, וכן הדין בצרת צרתה עד סוף העולם שכל אשה שאין לו עליה זיקה באיסור אשת אח עומדת לעולם. 
 
הלכה טז: וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו הואיל ואין לו עליה זיקה שנ' כי ישבו אחים יחדו עד שישבו שניהן בעולם ואם לא היה ביניהן ישיבה בעולם הרי זו ערוה עליו לעולם משום אשת אח ופוטרת צרתה. 
 
הלכה יז: כיצד ראובן שמת והניח אשה, נפלה לפני שמעון ואחר שמת ראובן נולד לוי בין שנולד קודם שיבם שמעון אשת ראובן בין שנולד אחר שיבמה הרי אשת ראובן ערוה על לוי לעולם, לפיכך אם מת שמעון ונפלה זו וצרתה לפני לוי שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום. 
 
הלכה יח: עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן ומת קודם שיכנוס אותה הרי לוי חולץ לצרתה ולא מיבם שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו שבארנו. 
 
הלכה יט: אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים ומת קודם שיגרשנה ונפלה לפני יבם הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה כאילו היתה ערוה על היבם מפני שטומאה כתובה בה כעריות שנ' והיא נטמאה, אבל שוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ואם היתה לה צרה הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת. 
 
הלכה כ: וכן שתי יבמות הבאות מבית אחד שהיתה האחת מהן שנייה על היבם או מחייבי לאוין או מחייבי עשה או אילונית הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת. אבל החולץ ליבמתו והלכה אחות חלוצתו או אמה וכיוצא בהן ונשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפניו כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו כך צרתה אסורה והרי שתיהן כשניות לו וחולצות ולא מתיבמות, ומפני מה אסרו צרת קרובת חלוצתו מפני שמתחלפת בצרת חלוצתו. 
 
הלכה כא: שתי יבמות הבאות מבית אחד שהאחת מהן ערוה על היבם והרי הערוה אילונית צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת, הואיל והאילונית אינה בת יבום הרי זו כמי שאינה ונפלה זיקתו על צרתה בלבד. וכן אם גירש אחיו את הערוה או מיאנה בו קודם שימות או שמתה בחיי בעלה ואחר כך מת אחיו הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת ואין אומרין הואיל ונעשית צרה לערוה שעה אחת תאסר לעולם שאין הצרה אסורה עד שתהיה צרת ערוה בשעת נפילה ליבום. 
 
הלכה כב: היתה זו שהיא ערוה על היבם מקודשת לאחיו שמת בספק או מגורשת ממנו בספק או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו בחייו אע"פ שמיאנה ביבם צרתה חולצת ולא מתיבמת. 
 
הלכה כג 
 
הלכה צרת הערוה ונשאת לאחר ואחר כך נמצאת הערוה אילונית, תצא הצרה מבעלה ומיבמה וצריכה גט מבעלה וחליצה מיבמה כדי להתירה לשוק. 
 
הלכה כד יבם היבם הצרה מפני שדמו שהערוה אילונית ונמצאת הערוה שאינה אילונית תצא מיבמה בגט והולד ממזר. 
 
הלכה כה: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת הנשוי נכרית ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת מפני שהיא צרת אחות אשתו בזיקת אחיו שמת אחרון, ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת הואיל ונעשית צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת, שאם תתיבם שמא יבואו ליבם אותה ואפילו לא גירש זה שמת אחרון את אשתו. 
 
הלכה כו: ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין שהרי צרת ערוה בנישואין אם גירש את הערוה ומת צרתה מותרת ליבם כמו שבארנו, מפני שאיסור צרת הערוה בנישואין ידוע לכל ואינן באין להתיר הצרה אם לא גירש הערוה ואיסור צרת ערוה בזיקה אינו ידוע לכל ובאין להתיר הצרה ואפילו לא נתגרשה הערוה. 
 
הלכה כז: שלשה אחין נשואין שלשה נשים נכריות, מת אחד מהן ועשה השני מאמר ביבמתו ומת קודם שיכנוס ונפלו שתיהן לפני היבם הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, מפני שבעלת המאמר עליה זיקת שני יבמין ונמצאת כאילו היא אשת שני מתים ודרשו חכמים ואמרו אשת המת ולא אשת שני מתים, לפיכך כל אשה שעליה זיקת שני יבמין חולצת ולא מתיבמת וכן צרתה ואיסורן מדברי סופרים. 
 
הלכה כח: ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר שעליה זיקת שני יבמין וייבם צרתה, גזרה שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתיבמת ולפיכך אסרו אף צרתה. 
 
הלכה כט: עשה מאמר ביבמתו ונתן גט למאמרו ומת חזרה להתירה שהמאמר שאסרה הרי בטלו ורצה חולץ לה רצה מיבם. 
 
הלכה ל: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת כשהוא קטן ונפלה פעם שנייה לפני אחיו הגדול הרי זו חולצת ולא מתיבמת, שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר מן הגדול כמו שבארנו ונמצא עליה זיקת שני יבמין. 
 
הלכה לא: מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואינה אשת שני מתים, אם קידושי ראובן קידושין אין קידושי שמעון כלום ואם קידושי שמעון קידושין אין קידושי ראובן כלום. פרק ז 
 
הלכה א: שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה. 
 
הלכה ב: היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על היבם השני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה חולץ לזו המותרת לו רצה מיבם. 
 
הלכה ג: מת אחד מן האחין ונפלה אשתו ליבום ואחר כך מת שני ונפלה אשתו שהיא אחות הראשונה ליבום והרי שתיהן קיימות שתיהן חולצות ולא מתיבמות כמו שבארנו. 
 
הלכה ד: מתה האחרונה חזרה הראשונה להתירה וחולצת או מתיבמת, מתה הראשונה הרי האחרונה באיסורה עומדת וחולצת ולא מתיבמת שהרי לא היתה ראויה ליבום בשעת נפילתה. וכן אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי הזיקה שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו. 
 
הלכה ה: וכן אם היתה הראשונה ערוה על אחד מהן וקדם ויבם את האחרונה שהיא מותרת לו הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהן נתיבמה למותר לה. אבל אם היתה האחרונה היא שאסורה על אחד מהן בלבד משום ערוה הרי הוא מיבם לראשונה ושאר האחין אסורין בשתיהן וחולצין ולא מיבמין כמו שבארנו, ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהן. 
 
הלכה ו: שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות מת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי ביבמתו מאמר ואחר כך מת בעל האחות השני ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי הרי זה נותן גט לבעלת המאמר וחולץ לה וחולץ לאחותה האחרונה כדי להתירן לזר. 
 
הלכה ז: מת זה שעשה המאמר והיתה לו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני בעל האחות, בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן היבום שהרי היא אחות אשתו והאשה האחרת חולצת ולא מתיבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור עד שיפטור את הצרה. 
 
הלכה ח: אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו אומרין לו המתן ואל תגרשנה ואל תשאנה עד שייבם אחיך או יחלוץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם, חלץ לה אחיו או יבמה או שמתה היבמה הרי זה יכנוס ארוסתו, מתו אחיו כולם מוציא את ארוסתו בגט ויבמתו בחליצה, ואם מתה ארוסתו בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתתן חזרה היבמה להתירה ורצה חולץ רצה מיבם. 
 
הלכה ט: שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן ליבום אם חלץ לצרות נפטרו האחיות, אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות, מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה כמו שבארנו. 
 
הלכה י: ויראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה, חלץ לצרה הותרה האסורה. 
 
הלכה יא: שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות והשלישי נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות ויבם הנשוי נכרית את אשתו ואחר כך מתה אשתו של שני ואחר כך מת השלישי ונפלו שתי נשיו לפני השני שאין לו אשה הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום, האחת מפני שהיתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון נאסרה עליו לעולם משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו והנכרית משום צרתה. 
 
הלכה יב: וכן שני אחין נשואין לשתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה, אבל המגרש את אשתו והחזירה ומת הרי זו מותרת ליבם, ואע"פ שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להתירה וכשמת אחיו בהתירה היתה עומדת. 
 
הלכה יג: קטנה שהשיאה אביה וגירשה בעלה והחזירה ומת ועדיין היא קטנה הרי זו אסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין שהרי אביה השיאה ואין חזרתה חזרה גמורה שאין קידושי קטנה קידושין גמורין כמו שבארנו. 
 
הלכה יד: והוא הדין למגרש פקחת ונתחרשה והחזירה ומת והניחה חרשת שהיא אסורה ליבם ואינה חולצת ולא מתיבמת, וצרת קטנה זו או חרשת זו חולצת או מתיבמת, ואם החזירה כשהיא קטנה או חרשת וגדלה או נתפקחה אצלו ואחר כך מת הרי זו מותרת ליבמה. 
 
הלכה טו: שני אחין נשואין לשתי אחיות היו שתיהן קטנות הראויות למאן או חרשות ומת אחד מהן תצא משום אחות אשה ופטורה מן החליצה ומן היבום, היו אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה, מת בעל הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה ותהיה גדולה זו מותרת ליבמה. 
 
הלכה טז: שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות פקחות או חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או חרשין או אחד פקח ואחד חרש ומת אחד מהן, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום משום אחות אשתו, שהרי אין נישואי אחד מהן נישואין גמורין. 
 
הלכה יז: שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי אחיות פקחות או אחת חרשת ואחת פקחת והרי הפקחת היא אשת הפקח, מת החרש תצא אשתו משום אחות אשה, מת הפקח הואיל ונישואי הפקח שמת נישואין גמורין וזיקת זה החרש גמורה ונישואי החרש אינן נישואין גמורין הרי זה מוציא את אשתו בגט מפני שאחותה זקוקה לו ואשת אחיו הפקח אסורה לעולם שאינו יכול לכנוס מפני אחותה ולא יחלוץ מפני שהוא חרש. 
 
הלכה יח: ולמה גזרו חכמים שיוציא זה החרש אשתו החרשת והן אינן בני חיוב אלא הרי הן כקטן אוכל נבילות שאין בית דין מצווין להפרישו, אמרו חכמים אם תשב אשתו עמו נמצאת אחותה נשאת לזר ויאמרו נפטרה משום אחות אשה, לפיכך מוציא החרש אשתו בגט כדי שתהיה אחותה אסורה לעולם. 
 
הלכה יט: וכן שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת בעל החרשת תצא משום אחות אשה, מת בעל הפקחת מוציא את אשתו החרשת בגט ואת אשת אחיו בחליצה, מפני שהוא פקח ויכול לחלוץ. 
 
הלכה כ: שני אחין אחד פקח ואחד חרש והחרש נשוי שתי נשים פקחות האחת מהן ערוה על הפקח ומת החרש, שתיהן פטורות על כל פנים, אם נישואי הערוה נישואין הרי השנייה צרתה ופטורה ואם אין נישואי הערוה נישואין כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין. 
 
הלכה כא: היתה בתו וכיוצא בה חרשת ונשואה לאחיו הפקח צרתה חולצת ולא מתיבמת שאין נישואי החרשת גמורין. 
 
הלכה כב: כל מקום שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות אחד שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה וכיוצא בהן ענין הדברים שהן שתי נשים שהאחת מהן ערוה עם האחרת ואי אפשר לישא שתיהן משום ערוה, וכן כל מקום שנאמר אחות אשתו או אחות יבמתו אחד אחותה או אמה או בתה ענין הדברים אחת מקרובותיה שהן ערוה עמה. פרק ח 
 
הלכה א: מי שקידש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו מהן קידש ומת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן כדי להתירן לאחרים, היו לו שני אחין, אחד חולץ לאחת מהן בתחלה והשני מיבם לשנייה על כל פנים, אם זו היא שקידש אחיו הרי יבם אותה ואם אינה אשת אחיו הרי נשא אשה משאר הנשים ואחותה שהיתה אשת אחיו כבר נחלצה. אבל לא ייבם האחת תחלה שמא האחרת היא אשת אחיו ונמצא שנשא קרובת זקוקתו, קדמו שני האחים וכנסו שתי היבמות אין מוציאין מידן. 
 
הלכה ב: שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש ומתו שניהן, לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, לזה אח אחד ולזה שנים, היחידי חולץ לשתיהן בתחלה והשנים אחד חולץ ראשון והשני מיבם, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן ואפילו היו כהנים שהחליצה שחלץ היחידי מספק חלץ והחלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים ובספק חלוצה לא גזרו. 
 
הלכה ג: היו לזה שני אחין ולזה שני אחין, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת ואחר כך האח השני של זה מיבם חלוצתו של זה והאח השני של זה מיבם חלוצתו של זה, קדמו שניהן וחלצו לשתיהן לא ייבמו שני האחין האחרים, אלא אחד חולץ בתחלה ואחד מיבם לשניה, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן. 
 
הלכה ד: האשה שהיו לה בנים והיו לכלתה בנים ונתעברה האשה ונתעברה כלתה וילדו שתיהן במחבואה אחת ונתערבו שני הילדים והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו כיצד הן ניתרות, בני הכלה חולצין לשתיהן תחלה ולא מיבמין שכל אחת משתיהן ספק שהיא אשת אחיו ותהיה מותרת לו ספק שהיא אשת אחי אביו והיא ערוה עליו, אבל בני הזקנה או חולצין או מיבמין שאם היא זו אשת אחיו הרי יבמה ואם היא אשת בן אחיו מותרת להנשא לו שכבר נחלצה. 
 
הלכה ה: מתו הבנים הידועים של זקנה ושל כלתה והרי בני התערובת קיימין, בני התערובת לנשי בני הזקנה חולצין ולא מיבמין שהיא ספק אשת אחי אביו שהיא ערוה עליו ספק אשת אחיו שהיא מותרת ליבמה, ולנשי בני הכלה אחד חולץ בתחלה ואחד מיבם על כל פנים, אם בן הכלה הוא זה שחלץ תחלה הרי חלץ אשת אחיו והשני מן התערובת הוא בן הזקנה ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה, ואם זה שחלץ תחלה הוא בן הזקנה הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה כלום והשני מן התערובת הוא בן הכלה והרי יבם אשת אחיו. 
 
הלכה ו: מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ומן השני, אם מת זה הבן הספק בני הראשון ובני האחרון חולצין לאשתו ולא מיבמין שכל אחד מהן שיבא ליבם שמא אינו אחיו מאביו והרי הוא אחיו מאמו בודאי ואשת אחיו מאמו אסורה על האדם לעולם משום ערוה, וכן זה הבן הספק חולץ לנשותיהן ולא מיבם. 
 
הלכה ז: היה בן לראשון ובן לשני שלא מאשה זו שנשאת בתוך זמן זה ומת אחד מהן, הרי זה הבן הספק חולץ לאשת זה שמת או מיבם, שאם אחיו מאביו הוא הרי יבם את אשתו ואם אינו אחיו מאביו הרי אין ביניהן אחוה כלל לפיכך מותר לו לישא את אשתו. 
 
הלכה ח: מת הבן הספק אחד משני הבנים הודאין חולץ לאשתו תחלה והשני מיבם על כל פנים, אם אחיו הוא הרי יבם את אשתו ואם אינו אחיו ובן האב האחר הוא הרי נחלצה מאחי בעלה. 
 
הלכה ט: מי שהלך בעלה למדינה אחרת ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא הבעל הראשון ומתו שניהן ולזה אחין ולזה אחין, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין. 
 
הלכה י: חמש נשים שהיה לכל אחת מהן בן ידוע ונתעברו חמשתן וילדו כאחת במחבואה אחת ונתערבו הולדות והגדילו התערובת ונשאו נשים ומתו החמשה אנשים ונפלו חמש הנשים לפני החמשה הבנים הודאין שאין אחד מהן יודע איזו היא אשת אחיו כיצד תקנתן, ארבעה מהן חולצין לאחת תחלה והחמישי ישא זו שנחלצה ארבע חליצות על כל פנים. 
 
הלכה יא: כיצד אם אשת אחיו היא הרי יבם אותה ואם אינה אשת אחיו הרי היא אשת אח אחד מהארבעה והרי חלצו לה ארבעתן תחלה, וכן השנייה חולצין לה ארבעה והאחד מן הארבעה זה שנשא הראשונה והחמישי ישאנה, עד שנמצאו הבנים החמשה נשאו החמש נשים אחר שנחלצה כל אחת מהן ארבע חליצות. 
 
הלכה יב: ולעולם הזהר בכל הספיקות בעיקרים אלו, שכל מי שנסתפק לך שמא בת חליצה היא לאיש זה או אינה צריכה לחליצה ממנו אינה ניתרת להנשא לזר עד שיחלוץ לה אותו האיש, וכל מי שיסתפק לך שמא ביאתה אסורה על איש זה בין מדברי תורה בין מדברי סופרים אינה מתיבמת לו, וכל שנחלצה חליצה מעולה או נבעלה בעילה כשרה הותרה צרתה לזר. 
 
הלכה יג: ועל דרך זו תבין ותורה בכל הספיקות שיארעו לענין יבום וחליצה שהרי ביארנו כל העיקרין שעליהן תסמוך ותדע מי הוא שחולץ ומי הוא שמיבם ומי היא הפטורה מן החליצה ומן היבום ומי היא הראוייה ליבום. בריך רחמנא דסייען.