Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום ראשון כא כסלו ה'�&פ"ה
	שיעורים יומיים ליום ראשון כא כסלו ה'�&פ"ה

חומש:

ראשון פרשת מקץ

תהילים:

פרקים קד - קה

תניא:

אך ביודעיי... אמרים הנ"ל

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות מכירה פרקים כה-כז

פרק אחד :

הלכות פרה אדומה פרק ה

ספר המצוות :

מל"ת רנ"ב

הלכות מכירה

פרק כה

הלכה א: המוכר דבר שיש לו תשמישין לא מכר את התשמישין אלא אם כן פירש, כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אע"פ שהוא פתוח לתוכו, במה דברים אמורים כשהיה רחב היציע ארבע אמות או יתר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית, וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית.

הלכה ב: המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ארבע אמות, ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור אף על פי שמכר לו העומק והרום כמו שביארנו.

הלכה ג: וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי להכנס בבור זה או לדות ששייר, שכל המוכר בעין יפה מוכר, ואם אמר לו מכרתי לך הבית חוץ מן הבור או הדות אין צריך לקנות לו דרך, וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא.

הלכה ד: שני בתים זה לפנים מזה, מכר שניהם לשנים או נתן שניהם לשנים אין להם דרך זה על זה, ואין צריך לומר אם נתן החיצון ומכר הפנימי, אבל אם מכר החיצון ונתן הפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן יותר מן המוכר.

הלכה ה: המוכר את הבית מכר את התנור ואת הכיריים, ואת מלבנות הפתחים המחוברין בטיט ואת הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא המפתח, ומכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת, ומכר את האיצטרוביל אבל לא את הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ, ולא מכר את מלבנות כרעי המטה ולא את מלבנות החלונות אף על פי שהן מחוברין בטיט מפני שהן לנוי, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין.

הלכה ו: המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה, וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחנויות הפתוחים לתוכה, אבל שאינן פתוחות לתוכה אינם נמכרים עמה, היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישן לתוכה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה, ולא מכר את המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא בית הבד שבתוכה.

הלכה ז: המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עלה זיתים, ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהן בעת טחינת הזיתים, ואת היקבים ואת הכלים שנותנין בהן את הזיתים הכתושין והם המפרכות, אבל לא מכר את הריחיים העליונה, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את הכובשין שמכבשין בהן הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין.

הלכה ח: אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין, היו חוצה לה חנויות ששוטחים בהן הזיתים או השומשמין, אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל, ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה.

הלכה ט: המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים שיושבין עליהן כשהן ערומים, ואת בית היקמים שנוטלין בהן המים, ואת בית הספסלין שיושבין עליהן בחצר המרחץ כשהן לבושים, ואת בית הוילאות שמסתפגין בהן, אבל לא מכר את הנסרים עצמן ואת היקמים עצמן ולא את הספסלין עצמן ולא את בית הוילאות עצמן, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא בית כנוס העצים, ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי הן כולן מכורין אע"פ שהן חוצה לו.

פרק כו

הלכה א: המוכר את העיר מכר בתים ובורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין שבה והסמוכין לה, ואת החרשין המוקפין לה ואת השדות הידועות לה, ואת הביברין של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שהן רחוקים ממנה, אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה, ולא את החלק שיש לה בים ולא את החלק שיש לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה.

הלכה ב: המוכר את השדה מכר את האבנים הסדורות לגדר, ואת האבנים שמונחות על העומדים מפני שהן לצרכה, ומכר את הקנים החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם מפני שהן לצרכה, ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אע"פ שהגיע להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומרה העשויה בטיט אע"פ שאינה קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה אע"פ שהן עבים, ומכר כל הדקלים שבה, אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינן מונחות על גבי העומרין אע"פ שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מן הקרקע אע"פ שהיא צריכה לשדה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין.

הלכה ג: בין כך ובין כך לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים, ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמו כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני, ולא את השומרה בזמן שאינה עשויה בטיט אע"פ שהיא קבועה בארץ, ולא מכר את החרוב המורכב, ולא סדן של שקמה ואפילו הן דקים, ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין חרבים בין שלמים.

הלכה ד: וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או אותו הדות או אותו הגת או אותו השובך שנשארו לו בתוך השדה, ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו [דרך].

הלכה ה: במה דברים אמורים במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו את אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד, כללו של דבר הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש.

הלכה ו: וכן האחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה זכה בכולן, והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולן, והמקדיש את השדה הקדיש כולן.

הלכה ז: אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו, אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך הרי זה מכור וסומכין על המנהג, וכן מקום שאין קורין אלא בית לבית לבדו או שקורין בית לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו הולכין אחר לשון אנשי המקום, וכן הדין במוכר חצר או שדה או עיר או מטלטלין בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכל.

הלכה ח: וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג, אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין אלא יש קורין כך ויש שקורין כך עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו.

פרק כז

הלכה א: המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה, ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה, ואת בית המים שבתוכה, אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה, ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים, ולא מכר את העבדים העושין בהן, ולא את המרצופין, ולא את הסחורה שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולן מכורין.

הלכה ב: המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאינן קשורות עמו, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון, מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ואפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר.

הלכה ג: המוכר את העול מכר את הפרה, מכר את הפרה לא מכר את העול, מכר את העגלה מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את העגלה, ואין הדמים ראיה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן.

הלכה ד: וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אע"פ שאינן עליו, אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר.

הלכה ה: ואין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל המוכר ולוקח, ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח, שזה מתנה נתן לו ואין לו אלא החמור בלא שקים, וכן כל כיוצא בזה אין מביאין בו ראיה מן הדמים.

הלכה ו: המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפילו הם מאה, אבל לא מכר השירים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה, ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה הרי הן כולן מכורין אע"פ שיש עליה כלים של מאה מנה.

הלכה ז: האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך, פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר לו את הולד, שפחה מניקה אני מוכר לך, פרה מניקה אני מוכר לך, לא מכר לו את הולד, חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסיח שאין אדם קונה חמורה לחלבה.

הלכה ח: האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך הרי זה מכר חציו, וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו, אמר לו יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך משמנין ביניהם, וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו, אמר לו ראש פרה זו אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרת תמיד במטבחיים.

הלכה ט: מכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה, אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה.

הלכה י: המוכר את הבור לא מכר את מימיו, מכר את האשפה מכר את זבלה, מכר כוורת מכר דבורים, מכר שובך מכר את היונים.

הלכה יא: אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר, ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שיתוף הולכין אחר אלו הכללות שביארו חכמים כמו שביארנו.

הלכות מכירה

פרק כה 
 
הלכה א: המוכר דבר שיש לו תשמישין לא מכר את התשמישין אלא אם כן פירש, כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אע"פ שהוא פתוח לתוכו, במה דברים אמורים כשהיה רחב היציע ארבע אמות או יתר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית, וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית. 
 
הלכה ב: המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ארבע אמות, ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור אף על פי שמכר לו העומק והרום כמו שביארנו. 
 
הלכה ג: וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי להכנס בבור זה או לדות ששייר, שכל המוכר בעין יפה מוכר, ואם אמר לו מכרתי לך הבית חוץ מן הבור או הדות אין צריך לקנות לו דרך, וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא. 
 
הלכה ד: שני בתים זה לפנים מזה, מכר שניהם לשנים או נתן שניהם לשנים אין להם דרך זה על זה, ואין צריך לומר אם נתן החיצון ומכר הפנימי, אבל אם מכר החיצון ונתן הפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן יותר מן המוכר. 
 
הלכה ה: המוכר את הבית מכר את התנור ואת הכיריים, ואת מלבנות הפתחים המחוברין בטיט ואת הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא המפתח, ומכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת, ומכר את האיצטרוביל אבל לא את הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ, ולא מכר את מלבנות כרעי המטה ולא את מלבנות החלונות אף על פי שהן מחוברין בטיט מפני שהן לנוי, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין. 
 
הלכה ו: המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה, וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחנויות הפתוחים לתוכה, אבל שאינן פתוחות לתוכה אינם נמכרים עמה, היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישן לתוכה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה, ולא מכר את המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא בית הבד שבתוכה. 
 
הלכה ז: המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עלה זיתים, ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהן בעת טחינת הזיתים, ואת היקבים ואת הכלים שנותנין בהן את הזיתים הכתושין והם המפרכות, אבל לא מכר את הריחיים העליונה, ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר את הכובשין שמכבשין בהן הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין. 
 
הלכה ח: אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין, היו חוצה לה חנויות ששוטחים בהן הזיתים או השומשמין, אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל, ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה. 
 
הלכה ט: המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים שיושבין עליהן כשהן ערומים, ואת בית היקמים שנוטלין בהן המים, ואת בית הספסלין שיושבין עליהן בחצר המרחץ כשהן לבושים, ואת בית הוילאות שמסתפגין בהן, אבל לא מכר את הנסרים עצמן ואת היקמים עצמן ולא את הספסלין עצמן ולא את בית הוילאות עצמן, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא בית כנוס העצים, ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי הן כולן מכורין אע"פ שהן חוצה לו. פרק כו 
 
הלכה א: המוכר את העיר מכר בתים ובורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין שבה והסמוכין לה, ואת החרשין המוקפין לה ואת השדות הידועות לה, ואת הביברין של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שהן רחוקים ממנה, אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה, ולא את החלק שיש לה בים ולא את החלק שיש לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה. 
 
הלכה ב: המוכר את השדה מכר את האבנים הסדורות לגדר, ואת האבנים שמונחות על העומדים מפני שהן לצרכה, ומכר את הקנים החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם מפני שהן לצרכה, ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אע"פ שהגיע להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומרה העשויה בטיט אע"פ שאינה קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה אע"פ שהן עבים, ומכר כל הדקלים שבה, אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר, ולא את האבנים שאינן מונחות על גבי העומרין אע"פ שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מן הקרקע אע"פ שהיא צריכה לשדה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. 
 
הלכה ג: בין כך ובין כך לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים, ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמו כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני, ולא את השומרה בזמן שאינה עשויה בטיט אע"פ שהיא קבועה בארץ, ולא מכר את החרוב המורכב, ולא סדן של שקמה ואפילו הן דקים, ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין חרבים בין שלמים. 
 
הלכה ד: וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או אותו הדות או אותו הגת או אותו השובך שנשארו לו בתוך השדה, ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו [דרך]. 
 
הלכה ה: במה דברים אמורים במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו את אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד, כללו של דבר הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש. 
 
הלכה ו: וכן האחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה זכה בכולן, והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכולן, והמקדיש את השדה הקדיש כולן. 
 
הלכה ז: אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו, אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך הרי זה מכור וסומכין על המנהג, וכן מקום שאין קורין אלא בית לבית לבדו או שקורין בית לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו הולכין אחר לשון אנשי המקום, וכן הדין במוכר חצר או שדה או עיר או מטלטלין בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכל. 
 
הלכה ח: וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג, אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין אלא יש קורין כך ויש שקורין כך עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו. פרק כז 
 
הלכה א: המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה, ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה, ואת בית המים שבתוכה, אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה, ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים, ולא מכר את העבדים העושין בהן, ולא את המרצופין, ולא את הסחורה שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולן מכורין. 
 
הלכה ב: המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאינן קשורות עמו, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון, מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ואפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר. 
 
הלכה ג: המוכר את העול מכר את הפרה, מכר את הפרה לא מכר את העול, מכר את העגלה מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את העגלה, ואין הדמים ראיה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן. 
 
הלכה ד: וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אע"פ שאינן עליו, אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר. 
 
הלכה ה: ואין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל המוכר ולוקח, ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח, שזה מתנה נתן לו ואין לו אלא החמור בלא שקים, וכן כל כיוצא בזה אין מביאין בו ראיה מן הדמים. 
 
הלכה ו: המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפילו הם מאה, אבל לא מכר השירים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה, ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה הרי הן כולן מכורין אע"פ שיש עליה כלים של מאה מנה. 
 
הלכה ז: האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך, פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר לו את הולד, שפחה מניקה אני מוכר לך, פרה מניקה אני מוכר לך, לא מכר לו את הולד, חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסיח שאין אדם קונה חמורה לחלבה. 
 
הלכה ח: האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך הרי זה מכר חציו, וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו, אמר לו יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך משמנין ביניהם, וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו, אמר לו ראש פרה זו אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרת תמיד במטבחיים. 
 
הלכה ט: מכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה, אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה. 
 
הלכה י: המוכר את הבור לא מכר את מימיו, מכר את האשפה מכר את זבלה, מכר כוורת מכר דבורים, מכר שובך מכר את היונים. 
 
הלכה יא: אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר, ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שיתוף הולכין אחר אלו הכללות שביארו חכמים כמו שביארנו.