Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שני כז אלול ה'�&פ"ד
	שיעורים יומיים ליום שני כז אלול ה'�&פ"ד

חומש:

שני פרשת וזאת הברכה

תהילים:

פרקים קכ - קלד

תניא:

והנה בחי' חכמת... -256- ושכל

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות שגגות פרקים ו-ח

פרק אחד :

הלכות עבודת יוהכ"פ פרק ה

ספר המצוות :

מ"ע ע

הלכות שגגות

פרק ו

הלכה א: דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות, לפיכך אם אכל אכילות הרבה משם אחד בהעלם אחת, אע"פ שיש ביניהן ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד אכל חלב היום ואכל חלב למחר וחלב למחר בהעלם אחת, אע"פ שהן בשלשה תמחויין אינו חייב אלא אחת, אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וחזר ואכל כזית חלב ונודע לו, חייב על כל אכילה ואכילה שהידיעות מחלקות השגגות, אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחת אע"פ שהן שני תמחויין ואע"פ שהפסיק ביניהן הרי אלו מצטרפין ומביא חטאת, שאין התמחויין מחלקין, והוא שלא ישהה ביניהן יותר מכדי אכילת שלש ביצים כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות, שכשם שמצטרף השיעור למזיד למלקות כך מצטרף השיעור לשוגג לקרבן.

הלכה ב: אכל נותר מחמשה זבחים כזית מכל זבח בהעלם אחת, אע"פ שאכלן בחמשה תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחת שכולן שם אחד הן והתמחויין אינן מחלקין, וגופי הזבחים אינן מחלקין, שאחד האוכל בשר מזבחים רבים או מזבח אחד, וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת, הא למה זה דומה למשתחוה לחמש צורות בהעלם אחת.

הלכה ג: הקיז דם לבהמתו וקיבלו בשני כוסות ושתאן בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת.

הלכה ד: האוכל מאכלות הרבה משמות הרבה בהעלם אחת חייב על כל שם ושם, כיצד כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכל אחד ואחד בהעלם אחת מביא ארבע חטאות וכן כל כיוצא באלו, וכל האוכל כזית אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחת, אם נתקבצו באיסור מוסיף או באיסור כולל או באיסור בת אחת חייב על כל שם ושם, לפיכך הטמא שאכל כזית חלב ונותר ביום הכפורים, מביא ארבע חטאות ואשם, חטאת אחת משום טמא שאכל קודש, ואחת משום אוכל חלב, ואחת משום אוכל נותר, ואחת משום יום הכפורים, והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה עד שישלימו לככותבת, ומביא אשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן ההקדש בשגגה.

הלכה ה: האוכל ושותה ביום הכפורים בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, אכילה ושתייה אחת היא.

הלכה ו: העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני שהן שני איסורין הבאין כאחד.

הלכה ז: אבל כחצי זית חלב וכחצי זית דם בהעלם אחת אינו חייב קרבן, כשם שאין האיסורין מצטרפין למלקות כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כך אין מצטרפין לקרבן.

הלכה ח: אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר בהעלם שני פטור, שהרי נודע לו בינתיים ויש ידיעה לחצי שיעור, וכן אם כתב אות אחת [בשבת] בשגגה ונודע לו וחזר ושכח וכתב אות שנייה סמוכה לה בהעלם שני פטור מקרבן חטאת וכן כל כיוצא בזה, וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג ושתי אמות במזיד ושתי אמות בשוגג, אם בזריקה חייב, לא מפני שאין ידיעה לחצי שיעור אלא מפני שאין בידו להחזירה, לפיכך לא הועילה לו הידיעה שבינתיים, ואם בהעברה פטור שיש ידיעה לחצי שיעור כמו שביארנו.

הלכה ט: האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השתי /השני/ מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות ואע"פ שעדיין לא הפריש הקרבן, אבל אם נודע לו על שניהן כאחת מביא חטאת אחת, וכן יראה לי שהוא הדין בבעילות.

הלכה י: אכל כזית ומחצה בהעלם אחת ונודע לו על כזית וחזר ואכל חצי זית בהעלמו של שני, אינו חייב אלא חטאת אחת, שאין חצי זית האחרון מצטרף לראשון אע"פ שהוא בהעלמו שהרי נודע לו על מקצת העלמה ראשונה.

הלכה יא: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון, ראשון ושני מתכפרין אבל שלישי לא נתכפר, אלא כשיודע לו עליו יביא חטאת אחרת, הביא חטאת על השלישי, שלישי ושני מתכפרין ששניהם בהעלם אחת, וראשון לא נתכפר בחטאת זו, הביא חטאת על האמצעי, שלשתן מתכפרין, מפני שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי, וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת.

הלכה יב: מי שאכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואכל חתיכה אחרת משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואחר כך נודע לו בודאי שחלב אכל בראשונה ובשנייה, אינו חייב אלא חטאת אחת, שידיעת ספק שהיתה לו בינתיים אע"פ שמחלקת לאשמות אינה מחלקת לחטאות.

פרק ז

הלכה א: המשתחוה לע"ז וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחת, חייב שתים, וכן כל כיוצא זה יהא חייב על כל עבודה ועבודה, במה דברים אמורים בשהזיד בע"ז ושגג בעבודות אלו, אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בע"ז אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד ידע שזו ע"ז ושאסור לעובדה אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה והשתחוה וניסך חייב שתים, ידע שאלו עבודות הן ואסור לעבוד בהן לאל אחר ולא ידע שזו ע"ז לפי שלא היתה של כסף וזהב ועלה על דעתו שאין קרויין ע"ז אלא של כסף וזהב ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא חטאת אחת.

הלכה ב: כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטן לבין העכו"ם או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם אף על פי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא, וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על דם שאכל וכן כל כיוצא בזה בעבודות אלו, וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת ודימה שהוא חול אע"פ שעשה בו מלאכות הרבה חייב חטאת אחת על היום כולו וכן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו.

הלכה ג: וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה, חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחת מביא שלשים ותשע חטאות.

הלכה ד: שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת.

הלכה ה: העושה אב ותולדותיו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת.

הלכה ו: עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחת, יראה לי שהוא חייב שתי חטאות.

הלכה ז: עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, כגון שזרע והבריך והרכיב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, וכבר נתבאר בהלכות שבת האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות.

הלכה ח: עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה, כיצד ידע שהיום שבת וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה, וכן בשבת שלישית הבריך מפני שלא ידע שההברכה מלאכה, חייב על כל אחת ואחת אע"פ שהיא מעין מלאכה אחת, מפני שהשבתות כגופין מוחלקין.

הלכה ט: שגג שהיום שבת וזרע בו והוא יודע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת ונטע בו והוא יודע שהנטיעה מלאכה, וכן בשלישית שכח שהוא שבת והבריך אע"פ שיודע שההברכה מלאכה הרי זה חייב על כל אחת ואחת, שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה אחת לחלק.

הלכה י: מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות, קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל, וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת, אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת, נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששניהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שנייה, קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין, קצירה גוררת קצירה, וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות.

הלכה יא: המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אף על פי שנתכוין לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת כמו שביארנו כמה פעמים.

הלכה יב: החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים, חתה גחלים להתחמם מהם והובערו מאליהן חייב שתים מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמו שביארנו בהלכות שבת, וכשם שחייבין על זדונה כרת כך חייב על שגגתה קרבן חטאת.

פרק ח

הלכה א: כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי, ומהו לא נודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג הרי זה מצווה להקריב אשם שנאמר ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם וזהו הנקרא אשם תלוי מפני שהוא מכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה ויקריב חטאתו.

הלכה ב: אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע, כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית, או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית בעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל, שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה, או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה, הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל כיוצא בזה, אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור קבוע, וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי שהרי אין כאן איסור קבוע, וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר פטור מאשם תלוי, לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון הרי אלו פטורין מן הקרבן, וכן כל כיוצא באלו שהרי אין שם איסור קבוע.

הלכה ג: האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה ועד אחד אומר לא אכלת חלב, אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל, הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא הרי זה מביא אשם תלוי, וכן כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת, חייב באשם תלוי, והוא הדין לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור, אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור.

הלכה ד: מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ובא עכו"ם או כלב ואכל את השנייה, או שאכל עכו"ם או כלב את הראשונה ובא ישראל ואכל השנייה, או שאכל ראשונה בזדון ושנייה בשגגה, או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון, הרי זה חייב באשם תלוי הואיל והיה שמה איסור קבוע, אכל שתיהן בזדון פטור מקרבן, אכל שתיהן בשגגה מביא חטאת, אכל את הראשונה בשגגה ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה שניהן חייבין באשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ה: חלב ונותר לפניו, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל, אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל, שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן, הרי זה פטור מקרבן ואינו מביא חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו, ואינו מביא אשם תלוי שהרי יודע בודאי שחטא.

הלכה ו: כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד, וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה כמניין החטאות, כיצד, כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, כך אם נסתפק לו אם אכלן או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם מביא ארבעה אשמות תלויין, וכן אם נסתפק לו אם האשה שבא עליה אשתו, או פלונית הערוה שהיתה עמה שחייב עליה שמונה חטאות, הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין.

הלכה ז: האוכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל ואחר שנולד לו הספק אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן, הרי זה מביא שתי אשמות תלויין.

הלכה ח: כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות, לפיכך אם אכל חמשה זיתי חלב בהעלם אחת, ונודע לו ידיעת ספק על אחת מהם וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני, וכן על כל אחת ואחת, חייב אשם תלוי על כל אחת ואחת.

הלכה ט: חתיכה של שומן וחתיכה של חלב, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא והביא אשם תלוי, וחזר ואכל את השנייה מביא חטאת, וכן אם אכל אחר את השנייה מביא האחר אשם תלוי כמו שביארנו.

הלכה י: חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר, אכל את אחת מהן ואין ידוע אי זו היא, מביא חטאת על החלב ואשם תלוי משום נותר, אכל את השנייה בהעלם שני מביא שלש חטאות, ואם היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה, אכל אחד את אחת משתיהן, ובא אחר ואכל את השנייה, זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה.

הלכות שגגות

פרק ו 
 
הלכה א: דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות, לפיכך אם אכל אכילות הרבה משם אחד בהעלם אחת, אע"פ שיש ביניהן ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד אכל חלב היום ואכל חלב למחר וחלב למחר בהעלם אחת, אע"פ שהן בשלשה תמחויין אינו חייב אלא אחת, אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וחזר ואכל כזית חלב ונודע לו, חייב על כל אכילה ואכילה שהידיעות מחלקות השגגות, אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחת אע"פ שהן שני תמחויין ואע"פ שהפסיק ביניהן הרי אלו מצטרפין ומביא חטאת, שאין התמחויין מחלקין, והוא שלא ישהה ביניהן יותר מכדי אכילת שלש ביצים כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות, שכשם שמצטרף השיעור למזיד למלקות כך מצטרף השיעור לשוגג לקרבן. 
 
הלכה ב: אכל נותר מחמשה זבחים כזית מכל זבח בהעלם אחת, אע"פ שאכלן בחמשה תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחת שכולן שם אחד הן והתמחויין אינן מחלקין, וגופי הזבחים אינן מחלקין, שאחד האוכל בשר מזבחים רבים או מזבח אחד, וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת, הא למה זה דומה למשתחוה לחמש צורות בהעלם אחת. 
 
הלכה ג: הקיז דם לבהמתו וקיבלו בשני כוסות ושתאן בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת. 
 
הלכה ד: האוכל מאכלות הרבה משמות הרבה בהעלם אחת חייב על כל שם ושם, כיצד כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכל אחד ואחד בהעלם אחת מביא ארבע חטאות וכן כל כיוצא באלו, וכל האוכל כזית אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחת, אם נתקבצו באיסור מוסיף או באיסור כולל או באיסור בת אחת חייב על כל שם ושם, לפיכך הטמא שאכל כזית חלב ונותר ביום הכפורים, מביא ארבע חטאות ואשם, חטאת אחת משום טמא שאכל קודש, ואחת משום אוכל חלב, ואחת משום אוכל נותר, ואחת משום יום הכפורים, והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה עד שישלימו לככותבת, ומביא אשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן ההקדש בשגגה. 
 
הלכה ה: האוכל ושותה ביום הכפורים בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, אכילה ושתייה אחת היא. 
 
הלכה ו: העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני שהן שני איסורין הבאין כאחד. 
 
הלכה ז: אבל כחצי זית חלב וכחצי זית דם בהעלם אחת אינו חייב קרבן, כשם שאין האיסורין מצטרפין למלקות כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כך אין מצטרפין לקרבן. 
 
הלכה ח: אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר בהעלם שני פטור, שהרי נודע לו בינתיים ויש ידיעה לחצי שיעור, וכן אם כתב אות אחת [בשבת] בשגגה ונודע לו וחזר ושכח וכתב אות שנייה סמוכה לה בהעלם שני פטור מקרבן חטאת וכן כל כיוצא בזה, וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג ושתי אמות במזיד ושתי אמות בשוגג, אם בזריקה חייב, לא מפני שאין ידיעה לחצי שיעור אלא מפני שאין בידו להחזירה, לפיכך לא הועילה לו הידיעה שבינתיים, ואם בהעברה פטור שיש ידיעה לחצי שיעור כמו שביארנו. 
 
הלכה ט: האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השתי /השני/ מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות ואע"פ שעדיין לא הפריש הקרבן, אבל אם נודע לו על שניהן כאחת מביא חטאת אחת, וכן יראה לי שהוא הדין בבעילות. 
 
הלכה י: אכל כזית ומחצה בהעלם אחת ונודע לו על כזית וחזר ואכל חצי זית בהעלמו של שני, אינו חייב אלא חטאת אחת, שאין חצי זית האחרון מצטרף לראשון אע"פ שהוא בהעלמו שהרי נודע לו על מקצת העלמה ראשונה. 
 
הלכה יא: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון, ראשון ושני מתכפרין אבל שלישי לא נתכפר, אלא כשיודע לו עליו יביא חטאת אחרת, הביא חטאת על השלישי, שלישי ושני מתכפרין ששניהם בהעלם אחת, וראשון לא נתכפר בחטאת זו, הביא חטאת על האמצעי, שלשתן מתכפרין, מפני שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי, וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת. 
 
הלכה יב: מי שאכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואכל חתיכה אחרת משתי חתיכות ונסתפק לו אם אכל חלב או שומן ואחר כך נודע לו בודאי שחלב אכל בראשונה ובשנייה, אינו חייב אלא חטאת אחת, שידיעת ספק שהיתה לו בינתיים אע"פ שמחלקת לאשמות אינה מחלקת לחטאות. פרק ז 
 
הלכה א: המשתחוה לע"ז וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחת, חייב שתים, וכן כל כיוצא זה יהא חייב על כל עבודה ועבודה, במה דברים אמורים בשהזיד בע"ז ושגג בעבודות אלו, אבל אם הזיד בעבודות אלו ושגג בע"ז אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד ידע שזו ע"ז ושאסור לעובדה אבל לא ידע שההשתחויה והניסוך עבירה והשתחוה וניסך חייב שתים, ידע שאלו עבודות הן ואסור לעבוד בהן לאל אחר ולא ידע שזו ע"ז לפי שלא היתה של כסף וזהב ועלה על דעתו שאין קרויין ע"ז אלא של כסף וזהב ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא חטאת אחת. 
 
הלכה ב: כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטן לבין העכו"ם או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם אף על פי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא, וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על דם שאכל וכן כל כיוצא בזה בעבודות אלו, וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת ודימה שהוא חול אע"פ שעשה בו מלאכות הרבה חייב חטאת אחת על היום כולו וכן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו. 
 
הלכה ג: וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה, חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחת מביא שלשים ותשע חטאות. 
 
הלכה ד: שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת. 
 
הלכה ה: העושה אב ותולדותיו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת. 
 
הלכה ו: עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחת, יראה לי שהוא חייב שתי חטאות. 
 
הלכה ז: עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, כגון שזרע והבריך והרכיב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, וכבר נתבאר בהלכות שבת האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות. 
 
הלכה ח: עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה, כיצד ידע שהיום שבת וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה ידע שהוא שבת ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה, וכן בשבת שלישית הבריך מפני שלא ידע שההברכה מלאכה, חייב על כל אחת ואחת אע"פ שהיא מעין מלאכה אחת, מפני שהשבתות כגופין מוחלקין. 
 
הלכה ט: שגג שהיום שבת וזרע בו והוא יודע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה שכח שהוא שבת ונטע בו והוא יודע שהנטיעה מלאכה, וכן בשלישית שכח שהוא שבת והבריך אע"פ שיודע שההברכה מלאכה הרי זה חייב על כל אחת ואחת, שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה אחת לחלק. 
 
הלכה י: מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות, קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת, וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל, וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת, אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת, נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששניהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שנייה, קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין, קצירה גוררת קצירה, וכן כל כיוצא בזה בשאר מלאכות. 
 
הלכה יא: המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אף על פי שנתכוין לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת כמו שביארנו כמה פעמים. 
 
הלכה יב: החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים, חתה גחלים להתחמם מהם והובערו מאליהן חייב שתים מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמו שביארנו בהלכות שבת, וכשם שחייבין על זדונה כרת כך חייב על שגגתה קרבן חטאת. פרק ח 
 
הלכה א: כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי, ומהו לא נודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג הרי זה מצווה להקריב אשם שנאמר ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם וזהו הנקרא אשם תלוי מפני שהוא מכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה ויקריב חטאתו. 
 
הלכה ב: אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע, כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית, או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית בעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל, שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה, או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה, הרי זה מביא אשם תלוי וכן כל כיוצא בזה, אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור שהרי אין כאן איסור קבוע, וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי שהרי אין כאן איסור קבוע, וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר פטור מאשם תלוי, לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון הרי אלו פטורין מן הקרבן, וכן כל כיוצא באלו שהרי אין שם איסור קבוע. 
 
הלכה ג: האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה ועד אחד אומר לא אכלת חלב, אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל, הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא הרי זה מביא אשם תלוי, וכן כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת, חייב באשם תלוי, והוא הדין לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור, אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור. 
 
הלכה ד: מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ובא עכו"ם או כלב ואכל את השנייה, או שאכל עכו"ם או כלב את הראשונה ובא ישראל ואכל השנייה, או שאכל ראשונה בזדון ושנייה בשגגה, או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון, הרי זה חייב באשם תלוי הואיל והיה שמה איסור קבוע, אכל שתיהן בזדון פטור מקרבן, אכל שתיהן בשגגה מביא חטאת, אכל את הראשונה בשגגה ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה שניהן חייבין באשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה ה: חלב ונותר לפניו, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל, אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל, שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן, הרי זה פטור מקרבן ואינו מביא חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו, ואינו מביא אשם תלוי שהרי יודע בודאי שחטא. 
 
הלכה ו: כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד, וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה כמניין החטאות, כיצד, כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, כך אם נסתפק לו אם אכלן או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם מביא ארבעה אשמות תלויין, וכן אם נסתפק לו אם האשה שבא עליה אשתו, או פלונית הערוה שהיתה עמה שחייב עליה שמונה חטאות, הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין. 
 
הלכה ז: האוכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל ואחר שנולד לו הספק אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן, הרי זה מביא שתי אשמות תלויין. 
 
הלכה ח: כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות, לפיכך אם אכל חמשה זיתי חלב בהעלם אחת, ונודע לו ידיעת ספק על אחת מהם וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני, וכן על כל אחת ואחת, חייב אשם תלוי על כל אחת ואחת. 
 
הלכה ט: חתיכה של שומן וחתיכה של חלב, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא והביא אשם תלוי, וחזר ואכל את השנייה מביא חטאת, וכן אם אכל אחר את השנייה מביא האחר אשם תלוי כמו שביארנו. 
 
הלכה י: חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר, אכל את אחת מהן ואין ידוע אי זו היא, מביא חטאת על החלב ואשם תלוי משום נותר, אכל את השנייה בהעלם שני מביא שלש חטאות, ואם היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה, אכל אחד את אחת משתיהן, ובא אחר ואכל את השנייה, זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה.