Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שבת יח טבת ה'�&פ"ד
	שיעורים יומיים ליום שבת יח טבת ה'�&פ"ד

חומש:

שביעי פרשת ויחי

תהילים:

פרקים פח - פט

תניא:

פרק יא. וזה לעומת... -טז- שכינתא שריא

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות גזילה ואבידה פרקים ז-ט

פרק אחד :

הלכות יבום וחליצה פרק ח

ספר המצוות :

מל"ת רס"ה

הלכות גזלה ואבדה

פרק ז

הלכה א: כל מי שנתחייב ממון לחבירו הישראלי וכפר בו ונשבע על שקר הרי זה חייב להחזיר לו הקרן שכפר בו והוספת חומש וחייב בקרבן והוא הנקרא אשם גזלות.

הלכה ב: אחד הגוזל או העושק או הגונב או שהלוהו או שהפקיד אצלו או מצא אבדה וכחש בה או שהיתה ביניהן שותפות ונשאר לו אצלו ממון או שעשה לו מלאכה ולא נתן לו שכרו, כללו של דבר כל שאילו הודה חייב לשלם בדין וכפר ונשבע משלם קרן וחומש שנ' וכחש בעמיתו בפקדון וכו'.

הלכה ג: במה דברים אמורים בשהיה חייב לשלם מחמת עצמו אבל אם היה חייב לשלם מחמת אביו אינו משלם חומש, כיצד, כגון שגזל אביו או גנב או שהיה חייב לאחרים והבן יודע וכפר הבן ונשבע ואחר כך הודה משלם הקרן בלבד, שנ' אשר גזל, על גזלו הוא מוסיף חומש ואינו מוסיף חומש על גזל אביו.

הלכה ד: במה דברים אמורים בשאין הגזלה קיימת אבל אם גזל אביו ומת והרי הגזלה קיימת וכפר היורש ונשבע ואחר כך הודה משלם קרן וחומש.

הלכה ה: גזל האב ונשבע והודה ואחר כך מת הרי היורש משלם קרן וחומש.

הלכה ו: גזל ונשבע ומת והודה היורש משלם הקרן בלבד ובין כך ובין כך היורש פטור מן האשם.

הלכה ז: הנשבע לגוי משלם את הקרן ואינו חייב בחומש שנ' וכחש בעמיתו, וכן הגוזל פחות משוה פרוטה וכפר ונשבע אינו חייב בחומש שאין פחות משוה פרוטה ממון. כמה הוא החומש, אחד מארבעה בקרן שאם גזל שוה ארבעה ונשבע משלם חמשה ואם היתה הגזלה קיימת מחזיר אותה ונותן דמי רביע שלה.

הלכה ח: אין הנשבע על כפירת ממון משלם חומש עד שיודה מעצמו, אבל אם באו עדים והוא עומד בכפירתו משלם הקרן בלבד על פי עדים ואינו משלם את החומש שהחומש עם הקרבן לכפרה הם באים ואינו מביא אותן אלא על פי עצמו.

הלכה ט: הגוזל את חבירו אע"פ שכפר בו הואיל ולא נשבע אם חזר והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם ממון שבידו אלא יהי ביד הגזלן עד שיבאו הבעלים ויטלו שלהן. אבל אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם אפילו הם באיי הים מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינן באין עוד לתבעו.

הלכה י: אפילו החזיר הגזלה כולה חוץ משוה פרוטה חייב להוליכה אחר הנגזל, ולא יתן לא לבנו של נגזל ולא לשלוחו אלא אם כן עשה הנגזל השליח בעדים, ואם הביא את הגזלה ואת החומש לבית דין שבעירו הרי זה מביא אשמו ומתכפר לו ובית דין מטפלין בה עד שתגיע לבעלה, וכן נותן הוא לשליח בית דין, וכל הנותן הגזל וכיוצא בו לבית דין יצא.

הלכה יא: נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש או שמחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש או שמחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך להוליך אחריו אלא יבא הנגזל ויטול את השאר ואע"פ שהגזלה עצמה קיימת אין חוששין שמא תתייקר ונמצא הנשאר שוה פרוטה. אבל אם נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן או שמחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן או שמחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן חייב להוליכו אחריו או יתן לבית דין שבעירו כמו שביארנו.

הלכה יב: המחזיר את הקרן לבעלים וכפר פעם שניה בחומש ונשבע עליו נעשה החומש כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר שנ' וחמישיתיו יוסף עליו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד שיתמעט החומש שיכפור בו וישבע עליו משוה פרוטה.

הלכה יג: מי שהיה אצלו פקדון וטען שאבד ונשבע וחזר והודה שהוא אצלו וחזר וטען שאבד ונשבע וחזר והודה שהוא אצלו משלם חומש לכל שבועה ושבועה עם הקרן האחד שנ' וחמישיתיו יוסף עליו מלמד שהוא משלם כמה חומשין על קרן אחד.

פרק ח

הלכה א: הגוזל את חבירו ומת הנגזל יחזיר הגזלה ליורשים ואם אבדה או נשתנית נותן להם דמיה ואם נשבע לו ואחר כך מת נותן הקרן והחומש ליורשין.

הלכה ב: הגוזל את אביו ונשבע לו ומת האב, אם אין הגזלה קיימת או נשתנית עושה חשבון עם אחיו על הקרן ועל החומש ואם הגזלה קיימת חייב להוציא הגזלה עצמה מתחת ידו, לפיכך נותן את הגזלה ואת החומש לאחיו ועושה עמהן חשבון.

הלכה ג: אם אין לו אחין שנמצא זה הגזלן לבדו הוא היורש מוציא הגזלה מתחת ידו לבניו, ואם אין בנים לזה הבן הגזלן נותנה לבעל חובו או בהלואתו או לצדקה, הואיל ויצאת הגזלה עצמה מתחת ידו נפטר אע"פ שנתנה מתנה או פרעה בחובו והוא שיודיעם ויאמר זה גזל אבא.

הלכה ד: וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה ואחר כך מת הגר אף על פי שזכה בגזלה חייב להוציאה מתחת ידו.

הלכה ה: במה דברים אמורים בשהודה בנתים אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן והחומש לכהנים של אותו משמר ומביא אשמו ואחר כך יתכפר לו.

הלכה ו: מפי השמועה למדו שזה שנ' בתורה ואם אין לאיש גואל בגר שמת ואין לו יורשים הכתוב מדבר ואשם זה האמור כאן הוא הגזל או דמי הגזלה. לפיכך המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא שהרי אשם קראו הכתוב ואין מקריבין בלילה, ואין הכהנים חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר כדרך שאין חולקין בשר אשם זה כנגד בשר אשם אחר.

הלכה ז: כל גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן מאנשי משמר לא יצא המחזירו ידי השבה שנ' המושב לה' לכהן עד שתהיה השבה לכל כהן. ולמה נאמר בגזל הגר איש שהאיש אתה צריך לחקור ולחזר עליו אם יש לו יורשים או אם אין לו אבל אם היה הגר קטן אי אתה צריך לחזר עליו אלא חזקתו שאין לו יורשים.

הלכה ח: הכהנים בגזל הגר כמקבלי מתנות הן, לפיכך הגוזל חמץ מן הגר שאין לו יורשים ועבר עליו הפסח חייב ליתן לכהנים את דמיו כשעת הגזלה, שאם יתננו להן עכשיו אינה מתנה שהרי הוא אסור בהנייה, ואילו היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך כמו שביארנו.

הלכה ט: כהן שגזל גר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר לא זכה זה בגזלה שתחת ידו אלא יוציא מתחת ידו לכל אחיו הכהנים בני המשמרה.

הלכה י: הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר והפריש אשמו וגזלתו להעלותן לכהנים ומת הגזלן קודם כפרה הרי בני הגזלן יורשים את כסף הגזלה או הגזלה עצמה והאשם ירעה עד שיפול בו מום כמו שביארנו במקומו.

הלכה יא: נתן הגזלן את הכסף לאנשי משמר ומת קודם כפרה אין יורשי הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים שנ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ואפילו היה הגזלן קטן שאין מתנתו מתנה אין יורשיו מוציאין מיד הכהנים.

הלכה יב: נתן את הכסף לאחת מן המשמרות ואת האשם למשמרה זו שהיא שבתה יחזיר הכסף אצל האשם לאנשי המשמרה הקבועה, שהמשמרה שלקחה כסף בלא שבתה לא זכת ומוציאין מידה.

הלכה יג: אין מקריבין את האשם עד שיחזיר הגזלן הקרן לבעלים, או לכהנים אם היה גזל גר שאין לו יורשים, נתן את הקרן והקריב אשמו נתכפר לו ואין החומש מעכב הכפרה וחייב ליתן את החומש אחר כפרה.

הלכה יד: העבדים והשטרות והקרקעות אין בהן תוספת חומש, שנ' וכחש בעמיתו בפקדון, כל האמור בענין מטלטלין הוא וגופן ממון יצאו קרקעות ועבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו שטרות שאין גופן ממון, וכן אם היו גזל גר שאין לו יורשין אינן חוזרים לכהנים. וכן הקרקע אינה נקנית לגזלן לעולם אלא ברשות בעליה קיימת, ואפילו נמכרה לאלף זה אחר זה ונתיאשו הבעלים הרי זה חוזרת לנגזל בלא דמים וכל מי שיצאה מתחת ידו חוזר על זה שמכרה לו וחוזר המוכר השני על המוכר הראשון עד שיחזור הלוקח מן הגזלן על הגזלן ויטול ממנו כמו שיתבאר.

פרק ט

הלכה א: הגוזל קרקע מחבירו והפסידה כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ את האילנות ושחת המעיינות והרס הבנין חייב להעמיד לו בית או שדה כשהיו בשעת הגזלה או ישלם דמי מה שהפסיד. אבל אם נשחתה מאליה כגון ששטפה נהר או נשרפה באש שירדה מן השמים אומר לו הרי שלך לפניך, שהקרקע בחזקת בעליה קיימת ואין אחריות הפסדה עליו אלא אם כן הפסיד בידו, מה שאין הדין כן במטלטלין כמו שביארנו.

הלכה ב: גזל שדה ונגזלה ממנו ונטלוה מציקים בכח המלך, אם מכת מדינה היא כגון שלקח המלך שדות או בתים של כל אנשי המדינה אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן נלקחה חייב להעמיד לו שדה אחרת.

הלכה ג: אנס המלך את הגזלן ואמר לו הראה לנו כל מה שיש לך והראה שדה זו שגזלה בכלל שדותיו ונטלה המלך, חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה או נותן דמיה.

הלכה ד: גזל שדה והפסידה בידו כשבעל השדה גובה את דמי מה שהפסיד הגזלן גובה אותן מנכסים בני חורין מפני שהוא כמלוה על פה, ואם עמד הגזלן בדין ונתחייב לשלם ואחר כך מכר גובה מנכסים משועבדין.

הלכה ה: גזל שדה ואכל פירותיה משלם כל הפירות שאכל מנכסים בני חורין, גזל והשביח שמין לו וידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח.

הלכה ו: גזל שדה ומכרה והשביחה הלוקח אם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל השדה ונוטל הקרן עם שאר השבח מן הגזלן.

הלכה ז: הקרן מנכסים משועבדים ושאר השבח מבני חורין, ואם הכיר בה שהיא גזולה כשלקחה אינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן בלבד ומפסיד שאר השבח היתר על ההוצאה. היתה ההוצאה יתירה על השבח בין שהכיר בה שהיא גזולה בין שלא הכיר בה אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח נוטלו מבעל השדה ונוטל הקרן מן הגזלן מנכסים משועבדין.

הלכה ח: הגוזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירותיה מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה וחוזר וגובה אותן מן הגזלן מנכסים בני חורין, ואם הכיר בה שהיא גזולה אין לו פירות ואינו גובה מן הגזלן אלא הקרן בלבד.

הלכה ט: המוכר שדה שאינה שלו אין ממכרו ממכר ולא קנה לוקח כלום כמו שביארנו, חזר הגזלן אחר שמכרה ולקחה מבעליה נתקיימה ביד הלוקח מן הגזלן, ואפילו נתנה לו הגזלן מתנה כשהיתה גזולה בידו כיון שחזר ולקחה נתקיימה ביד זה שקבל המתנה שמפני זה טרח הגזלן עד שקנייה כדי לעמוד בנאמנותו.

הלכה י: לפיכך אם תבע הלוקח את הגזלן מפני שמכר לו שדה שאינה שלו ונתחייב לשלם והתחילו בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהן ללוקח ואחר שהתחילו ההכרזות לקחה הגזלן מן הבעלים לא נתקיימה ביד הלוקח שמאחר שהכריזו על נכסיו נתגלה שאינו נאמן ולא לקחה מן הבעלים כדי להעמידה ביד הלוקח.

הלכה יא: לקחה הגזלן מן הבעלים אחר שמכרה כשהיא גזולה וחזר ומכרה לאחר או נתנה במתנה או הורישה, הרי גילה דעתו שאינו רוצה להעמידה ביד זה שלקחה ממנו כשהיתה גזולה. וכן אם נפלה לגזלן בירושה לא נתקיימה ביד הלוקח.

הלכה יב: גבה אותה הגזלן בחובו, אם יש לנגזל קרקע אחרת ואמר לו הגזלן זו אני גובה בחובי הרי זה נתכוון להעמידה ביד הלוקח ואם אין לנגזל קרקע אלא זו לגבות חובו הוא שנתכוון.

הלכה יג: נתנוה הבעלים לגזלן מתנה קנה אותה הלוקח שאילו לא טרח לבעלים לא היו נותנים לו מתנה ומפני זה טרח כדי שיזכה בה בדין ויעמוד בנאמנותו ותתקיים ביד הלוקח.

הלכה יד: הגוזל שדה ואחר שגזלה והוחזק גזלן עליה חזר ולקחה מבעלים הראשונים וטען הנגזל ואמר אנוס הייתי בשעה שמכרתי לו ושלא לדעתי מכרתי מחמת גזלנותו לא זכה הגזלן אע"פ שיש לו עדים שלקחה בפניהם ותחזור השדה לבעליה ומחזירין לגזלן הדמים שנתן.

הלכה טו: במה דברים אמורים בשהעידו העדים שמנה בפניהם את המעות אבל אם העידו שבעל הקרקע מכר לגזלן והודה לו בפניהם שנתן לו דמים כך וכך והנגזל טוען שלא נתן לו כלום ומחמת יראה הודה לו אין לגזלן כלום אלא מוציאין ממנו השדה בלא דמים מפני שלא הודה לו אלא מן הפחד כשטען הואיל והוחזק גזלן עליה.

הלכה טז: אין בעל השדה צריך לעשות מודעא על מכר זה, הואיל והוחזק זה גזלן על שדה זו ואין ראייתו בה ראיה, אינו צריך למסור מודעא, ואין דין גזלן כדין האונס חבירו ותלה אותו עד שימכור לו, שזה האונס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדיין כלום לפיכך אם לא מסר המוכר האנוס מודעא ממכרו קיים.

הלכות גזלה ואבדה

פרק ז 
 
הלכה א: כל מי שנתחייב ממון לחבירו הישראלי וכפר בו ונשבע על שקר הרי זה חייב להחזיר לו הקרן שכפר בו והוספת חומש וחייב בקרבן והוא הנקרא אשם גזלות. 
 
הלכה ב: אחד הגוזל או העושק או הגונב או שהלוהו או שהפקיד אצלו או מצא אבדה וכחש בה או שהיתה ביניהן שותפות ונשאר לו אצלו ממון או שעשה לו מלאכה ולא נתן לו שכרו, כללו של דבר כל שאילו הודה חייב לשלם בדין וכפר ונשבע משלם קרן וחומש שנ' וכחש בעמיתו בפקדון וכו'. 
 
הלכה ג: במה דברים אמורים בשהיה חייב לשלם מחמת עצמו אבל אם היה חייב לשלם מחמת אביו אינו משלם חומש, כיצד, כגון שגזל אביו או גנב או שהיה חייב לאחרים והבן יודע וכפר הבן ונשבע ואחר כך הודה משלם הקרן בלבד, שנ' אשר גזל, על גזלו הוא מוסיף חומש ואינו מוסיף חומש על גזל אביו. 
 
הלכה ד: במה דברים אמורים בשאין הגזלה קיימת אבל אם גזל אביו ומת והרי הגזלה קיימת וכפר היורש ונשבע ואחר כך הודה משלם קרן וחומש. 
 
הלכה ה: גזל האב ונשבע והודה ואחר כך מת הרי היורש משלם קרן וחומש. 
 
הלכה ו: גזל ונשבע ומת והודה היורש משלם הקרן בלבד ובין כך ובין כך היורש פטור מן האשם. 
 
הלכה ז: הנשבע לגוי משלם את הקרן ואינו חייב בחומש שנ' וכחש בעמיתו, וכן הגוזל פחות משוה פרוטה וכפר ונשבע אינו חייב בחומש שאין פחות משוה פרוטה ממון. כמה הוא החומש, אחד מארבעה בקרן שאם גזל שוה ארבעה ונשבע משלם חמשה ואם היתה הגזלה קיימת מחזיר אותה ונותן דמי רביע שלה. 
 
הלכה ח: אין הנשבע על כפירת ממון משלם חומש עד שיודה מעצמו, אבל אם באו עדים והוא עומד בכפירתו משלם הקרן בלבד על פי עדים ואינו משלם את החומש שהחומש עם הקרבן לכפרה הם באים ואינו מביא אותן אלא על פי עצמו. 
 
הלכה ט: הגוזל את חבירו אע"פ שכפר בו הואיל ולא נשבע אם חזר והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם ממון שבידו אלא יהי ביד הגזלן עד שיבאו הבעלים ויטלו שלהן. אבל אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם אפילו הם באיי הים מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינן באין עוד לתבעו. 
 
הלכה י: אפילו החזיר הגזלה כולה חוץ משוה פרוטה חייב להוליכה אחר הנגזל, ולא יתן לא לבנו של נגזל ולא לשלוחו אלא אם כן עשה הנגזל השליח בעדים, ואם הביא את הגזלה ואת החומש לבית דין שבעירו הרי זה מביא אשמו ומתכפר לו ובית דין מטפלין בה עד שתגיע לבעלה, וכן נותן הוא לשליח בית דין, וכל הנותן הגזל וכיוצא בו לבית דין יצא. 
 
הלכה יא: נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש או שמחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש או שמחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך להוליך אחריו אלא יבא הנגזל ויטול את השאר ואע"פ שהגזלה עצמה קיימת אין חוששין שמא תתייקר ונמצא הנשאר שוה פרוטה. אבל אם נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן או שמחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן או שמחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן חייב להוליכו אחריו או יתן לבית דין שבעירו כמו שביארנו. 
 
הלכה יב: המחזיר את הקרן לבעלים וכפר פעם שניה בחומש ונשבע עליו נעשה החומש כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר שנ' וחמישיתיו יוסף עליו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד שיתמעט החומש שיכפור בו וישבע עליו משוה פרוטה. 
 
הלכה יג: מי שהיה אצלו פקדון וטען שאבד ונשבע וחזר והודה שהוא אצלו וחזר וטען שאבד ונשבע וחזר והודה שהוא אצלו משלם חומש לכל שבועה ושבועה עם הקרן האחד שנ' וחמישיתיו יוסף עליו מלמד שהוא משלם כמה חומשין על קרן אחד. פרק ח 
 
הלכה א: הגוזל את חבירו ומת הנגזל יחזיר הגזלה ליורשים ואם אבדה או נשתנית נותן להם דמיה ואם נשבע לו ואחר כך מת נותן הקרן והחומש ליורשין. 
 
הלכה ב: הגוזל את אביו ונשבע לו ומת האב, אם אין הגזלה קיימת או נשתנית עושה חשבון עם אחיו על הקרן ועל החומש ואם הגזלה קיימת חייב להוציא הגזלה עצמה מתחת ידו, לפיכך נותן את הגזלה ואת החומש לאחיו ועושה עמהן חשבון. 
 
הלכה ג: אם אין לו אחין שנמצא זה הגזלן לבדו הוא היורש מוציא הגזלה מתחת ידו לבניו, ואם אין בנים לזה הבן הגזלן נותנה לבעל חובו או בהלואתו או לצדקה, הואיל ויצאת הגזלה עצמה מתחת ידו נפטר אע"פ שנתנה מתנה או פרעה בחובו והוא שיודיעם ויאמר זה גזל אבא. 
 
הלכה ד: וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה ואחר כך מת הגר אף על פי שזכה בגזלה חייב להוציאה מתחת ידו. 
 
הלכה ה: במה דברים אמורים בשהודה בנתים אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן והחומש לכהנים של אותו משמר ומביא אשמו ואחר כך יתכפר לו. 
 
הלכה ו: מפי השמועה למדו שזה שנ' בתורה ואם אין לאיש גואל בגר שמת ואין לו יורשים הכתוב מדבר ואשם זה האמור כאן הוא הגזל או דמי הגזלה. לפיכך המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא שהרי אשם קראו הכתוב ואין מקריבין בלילה, ואין הכהנים חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר כדרך שאין חולקין בשר אשם זה כנגד בשר אשם אחר. 
 
הלכה ז: כל גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן מאנשי משמר לא יצא המחזירו ידי השבה שנ' המושב לה' לכהן עד שתהיה השבה לכל כהן. ולמה נאמר בגזל הגר איש שהאיש אתה צריך לחקור ולחזר עליו אם יש לו יורשים או אם אין לו אבל אם היה הגר קטן אי אתה צריך לחזר עליו אלא חזקתו שאין לו יורשים. 
 
הלכה ח: הכהנים בגזל הגר כמקבלי מתנות הן, לפיכך הגוזל חמץ מן הגר שאין לו יורשים ועבר עליו הפסח חייב ליתן לכהנים את דמיו כשעת הגזלה, שאם יתננו להן עכשיו אינה מתנה שהרי הוא אסור בהנייה, ואילו היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך כמו שביארנו. 
 
הלכה ט: כהן שגזל גר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר לא זכה זה בגזלה שתחת ידו אלא יוציא מתחת ידו לכל אחיו הכהנים בני המשמרה. 
 
הלכה י: הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר והפריש אשמו וגזלתו להעלותן לכהנים ומת הגזלן קודם כפרה הרי בני הגזלן יורשים את כסף הגזלה או הגזלה עצמה והאשם ירעה עד שיפול בו מום כמו שביארנו במקומו. 
 
הלכה יא: נתן הגזלן את הכסף לאנשי משמר ומת קודם כפרה אין יורשי הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים שנ' איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ואפילו היה הגזלן קטן שאין מתנתו מתנה אין יורשיו מוציאין מיד הכהנים. 
 
הלכה יב: נתן את הכסף לאחת מן המשמרות ואת האשם למשמרה זו שהיא שבתה יחזיר הכסף אצל האשם לאנשי המשמרה הקבועה, שהמשמרה שלקחה כסף בלא שבתה לא זכת ומוציאין מידה. 
 
הלכה יג: אין מקריבין את האשם עד שיחזיר הגזלן הקרן לבעלים, או לכהנים אם היה גזל גר שאין לו יורשים, נתן את הקרן והקריב אשמו נתכפר לו ואין החומש מעכב הכפרה וחייב ליתן את החומש אחר כפרה. 
 
הלכה יד: העבדים והשטרות והקרקעות אין בהן תוספת חומש, שנ' וכחש בעמיתו בפקדון, כל האמור בענין מטלטלין הוא וגופן ממון יצאו קרקעות ועבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו שטרות שאין גופן ממון, וכן אם היו גזל גר שאין לו יורשין אינן חוזרים לכהנים. וכן הקרקע אינה נקנית לגזלן לעולם אלא ברשות בעליה קיימת, ואפילו נמכרה לאלף זה אחר זה ונתיאשו הבעלים הרי זה חוזרת לנגזל בלא דמים וכל מי שיצאה מתחת ידו חוזר על זה שמכרה לו וחוזר המוכר השני על המוכר הראשון עד שיחזור הלוקח מן הגזלן על הגזלן ויטול ממנו כמו שיתבאר. פרק ט 
 
הלכה א: הגוזל קרקע מחבירו והפסידה כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ את האילנות ושחת המעיינות והרס הבנין חייב להעמיד לו בית או שדה כשהיו בשעת הגזלה או ישלם דמי מה שהפסיד. אבל אם נשחתה מאליה כגון ששטפה נהר או נשרפה באש שירדה מן השמים אומר לו הרי שלך לפניך, שהקרקע בחזקת בעליה קיימת ואין אחריות הפסדה עליו אלא אם כן הפסיד בידו, מה שאין הדין כן במטלטלין כמו שביארנו. 
 
הלכה ב: גזל שדה ונגזלה ממנו ונטלוה מציקים בכח המלך, אם מכת מדינה היא כגון שלקח המלך שדות או בתים של כל אנשי המדינה אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן נלקחה חייב להעמיד לו שדה אחרת. 
 
הלכה ג: אנס המלך את הגזלן ואמר לו הראה לנו כל מה שיש לך והראה שדה זו שגזלה בכלל שדותיו ונטלה המלך, חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה או נותן דמיה. 
 
הלכה ד: גזל שדה והפסידה בידו כשבעל השדה גובה את דמי מה שהפסיד הגזלן גובה אותן מנכסים בני חורין מפני שהוא כמלוה על פה, ואם עמד הגזלן בדין ונתחייב לשלם ואחר כך מכר גובה מנכסים משועבדין. 
 
הלכה ה: גזל שדה ואכל פירותיה משלם כל הפירות שאכל מנכסים בני חורין, גזל והשביח שמין לו וידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח. 
 
הלכה ו: גזל שדה ומכרה והשביחה הלוקח אם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל השדה ונוטל הקרן עם שאר השבח מן הגזלן. 
 
הלכה ז: הקרן מנכסים משועבדים ושאר השבח מבני חורין, ואם הכיר בה שהיא גזולה כשלקחה אינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן בלבד ומפסיד שאר השבח היתר על ההוצאה. היתה ההוצאה יתירה על השבח בין שהכיר בה שהיא גזולה בין שלא הכיר בה אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח נוטלו מבעל השדה ונוטל הקרן מן הגזלן מנכסים משועבדין. 
 
הלכה ח: הגוזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירותיה מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה וחוזר וגובה אותן מן הגזלן מנכסים בני חורין, ואם הכיר בה שהיא גזולה אין לו פירות ואינו גובה מן הגזלן אלא הקרן בלבד. 
 
הלכה ט: המוכר שדה שאינה שלו אין ממכרו ממכר ולא קנה לוקח כלום כמו שביארנו, חזר הגזלן אחר שמכרה ולקחה מבעליה נתקיימה ביד הלוקח מן הגזלן, ואפילו נתנה לו הגזלן מתנה כשהיתה גזולה בידו כיון שחזר ולקחה נתקיימה ביד זה שקבל המתנה שמפני זה טרח הגזלן עד שקנייה כדי לעמוד בנאמנותו. 
 
הלכה י: לפיכך אם תבע הלוקח את הגזלן מפני שמכר לו שדה שאינה שלו ונתחייב לשלם והתחילו בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהן ללוקח ואחר שהתחילו ההכרזות לקחה הגזלן מן הבעלים לא נתקיימה ביד הלוקח שמאחר שהכריזו על נכסיו נתגלה שאינו נאמן ולא לקחה מן הבעלים כדי להעמידה ביד הלוקח. 
 
הלכה יא: לקחה הגזלן מן הבעלים אחר שמכרה כשהיא גזולה וחזר ומכרה לאחר או נתנה במתנה או הורישה, הרי גילה דעתו שאינו רוצה להעמידה ביד זה שלקחה ממנו כשהיתה גזולה. וכן אם נפלה לגזלן בירושה לא נתקיימה ביד הלוקח. 
 
הלכה יב: גבה אותה הגזלן בחובו, אם יש לנגזל קרקע אחרת ואמר לו הגזלן זו אני גובה בחובי הרי זה נתכוון להעמידה ביד הלוקח ואם אין לנגזל קרקע אלא זו לגבות חובו הוא שנתכוון. 
 
הלכה יג: נתנוה הבעלים לגזלן מתנה קנה אותה הלוקח שאילו לא טרח לבעלים לא היו נותנים לו מתנה ומפני זה טרח כדי שיזכה בה בדין ויעמוד בנאמנותו ותתקיים ביד הלוקח. 
 
הלכה יד: הגוזל שדה ואחר שגזלה והוחזק גזלן עליה חזר ולקחה מבעלים הראשונים וטען הנגזל ואמר אנוס הייתי בשעה שמכרתי לו ושלא לדעתי מכרתי מחמת גזלנותו לא זכה הגזלן אע"פ שיש לו עדים שלקחה בפניהם ותחזור השדה לבעליה ומחזירין לגזלן הדמים שנתן. 
 
הלכה טו: במה דברים אמורים בשהעידו העדים שמנה בפניהם את המעות אבל אם העידו שבעל הקרקע מכר לגזלן והודה לו בפניהם שנתן לו דמים כך וכך והנגזל טוען שלא נתן לו כלום ומחמת יראה הודה לו אין לגזלן כלום אלא מוציאין ממנו השדה בלא דמים מפני שלא הודה לו אלא מן הפחד כשטען הואיל והוחזק גזלן עליה. 
 
הלכה טז: אין בעל השדה צריך לעשות מודעא על מכר זה, הואיל והוחזק זה גזלן על שדה זו ואין ראייתו בה ראיה, אינו צריך למסור מודעא, ואין דין גזלן כדין האונס חבירו ותלה אותו עד שימכור לו, שזה האונס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדיין כלום לפיכך אם לא מסר המוכר האנוס מודעא ממכרו קיים.