Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שני א חשון ה'�&פ"ד
	שיעורים יומיים ליום שני א חשון ה'�&פ"ד

חומש:

שני פרשת נח

תהילים:

פרקים א - ט

תניא:

והנה זלעו"ז יש... -280- המעלות

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות מעילה פרקים ב-ד

פרק אחד :

הלכות שקלים פרק ג

ספר המצוות :

מל"ת קי"ג

הלכות מעילה

פרק ב

הלכה א: קדשים קלים אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן שהרי הן לאשים ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו, אפילו העלה האימורין שלהן למזבח קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, הוציא אימוריהן לחוץ קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, נזרק הדם אע"פ שעדיין הן בחוץ ולא החזירן מועלין בהן, שהזריקה מועלת ליוצא בין להקל בין להחמיר.

הלכה ב: כל קדשי קדשים מועלין בהן משהוקדשו עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין בהן בדבר שכולו לאשים עד שישרף ויצא לבית הדשן ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו.

הלכה ג: כיצד העולה אחד עולת העוף ואחד עולת בהמה והקומץ והלבונה, ומנחת כהנים והחביתין ומנחת נסכים מועלין בהן משעת הקדשן עד שיצאו אחר שריפתן על המזבח לבית הדשן.

הלכה ד: וכן פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מועלין בהן משעת הקדשן עד שישרפו ותגמר שריפתן בבית הדשן ויתוך הבשר, אבל קודם שיתוך מועלין בו והוא בבית הדשן.

הלכה ה: וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אף על פי שהיא כקדשי בדק הבית הרי נאמר בה חטאת היא, ותנאי בית דין הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה. הלכה ו: חטאת בהמה ואשם וזבחי שלמי צבור מועלים בכולן משהוקדשו עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן, ואין מועלין בבשר, וכן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשו עד שיזה דמה, הוזה דמה אין בה מעילה, אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה והנהנה בהן אחר הזייה לא מעל.

הלכה ז: המנחות מועלין בהן משהוקדשו אע"פ שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת עד שיקטיר הקומץ, קרב הקומץ הותרו השירים באכילה, ואם נפסלו השירים או חסרו ואחר כך הקטיר הקומץ הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה או לא יצאו.

הלכה ח: לחם הפנים מועלין בו משהוקדש אף על פי שעדיין לא נאפה עד שיקטיר הבזיכין, הקטיר הבזיכין הותר באכילה, וכן שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו קודם שיאפו עד שיזרק דם הכבשים, נזרק דם הכבשים הותר באכילה.

הלכה ט: הנסכים מועלין בהן משהוקדשו, ירדו לשיתין אין מועלין בהן, מים שמנסכים בחג הסוכות כל זמן שהן בכד של זהב אין נהנין בהן והנהנה לא מעל, נתנו אותן בצלוחית מועלין בכולן, שהרי הן מכלל הנסכים.

הלכה י: לוג שמן של מצורע מועלין בו משהוקדש בכלי עד שיזרק דם האשם, נזרק דם האשם לא נהנין ולא מועלין עד שיתנו ממנו מתנותיו, נתנו ממנו המתנות הותרו השירים באכילה כבשר חטאת ואשם.

הלכה יא: כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עד שיצא לנחל קדרון יצא לנחל קדרון מועלין בו מפני שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש, אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור בהנייה ומועלין בו הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם הרי הוא כגופה.

הלכה יב: העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין בהן, פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהן, עצמות העולה שפירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותם, ואם פירשו אחר זריקה מועלין בהן לעולם, עצמות העולה שפקעו מעל המזבח קודם חצות הלילה מועלין בהן, לאחר חצות אין מועלין בהן, אע"פ שפקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות הלילה נעשו כל האיברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר.

הלכה יג: גחלת שפקעה מעל המזבח בין לפני חצות בין לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין, אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין.

הלכה יד: דשן המזבח החיצון בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה מועלין בו.

הלכה טו: דישון המזבח הפנימי ודישון המנורה לא נהנין ולא מועלין.

הלכה טז: כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום, בין שקדם מום קבוע להקדשה בין שקדם הקדשה למום קבוע ואפילו היתה מחוסר זמן מועלין בהם משהוקדשו עד שיפדו, אבל תורין שלא הגיע זמן ובני יונה שעבר זמנן והן קדשי מזבח אף על פי שאסור ליהנות בהן הנהנה לא מעל, הואיל ואינן ראויין לפדיון הרי הם כחטאות המתות לפיכך אין מועלין בהן.

פרק ג

הלכה א: קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים, אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת היתר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו, כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אע"פ שקיבל בצפון, או ששחטן בצפון וקיבל בדרום או ששחט ביום וזרק בלילה, או ששחט בלילה וזרק ביום, או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום, או שקיבלו הפסולין את דמן אף על פי שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולין אע"פ שקיבלוהו כשרים, או שיצא הדם והבשר כולו קודם זריקת הדם, או שלן הדם, בכל אלו מועלין בכולן לעולם שהרי לא היה להן שעת היתר, אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואחר כך לן הבשר או האימורין, או שנטמא הבשר או האימורין, או שיצא הבשר או האימורין לחוץ, או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים, בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי היה לו שעת היתר לאכילה כמו שביארנו.

הלכה ב: קיבלו הפסולין את הדם וזרקוהו וחזרו הכשרים לעבודה וקיבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשרן, שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שירים חוץ מן הטמא הואיל וראוי לעבודת צבור עושה שאר דם שירים.

הלכה ג: כיצד קיבל הטמא וזרק אע"פ שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להן שעת היתר ומועלין בכולן שזה הדם שירים הוא ואין זריקת השירים מועלת, כבר ביארנו שאין בקדשים קלים מעילה לעולם חוץ מאימוריהן אחר זריקת הדם והוא שתהיה זריקה המועלת, אבל קדשים קלים שנתפגלו אע"פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהן, וכן אם יצא הדם אע"פ שהחזירו וזרקו אין מועלין באימוריהן.

הלכה ד: כל חטאות המתות כגון ולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהן אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל.

הלכה ה: וכל חטאת שתרעה עד שיפול בה מום מועלין בה עד שתפדה.

הלכה ו: המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ושחט שתיהן כאחת וזרק דם אחת מהן, אין מועלין לא בבשר זו שנזרק דמה ולא בבשר חברתה, ואע"פ שאינו ראוי לאכילה הואיל ואם רצה מזה זורק ואם רצה מזה זורק, אבל אם שחט זו אחר זו אין דמה מועיל לבשר חברתה ואפילו לאחר זריקה שהרי לא היתה לה שעה הראויה להתיר בשרה.

הלכה ז: כל חטאת עוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה או בשינוי מקום עשייתה מועלין בה חוץ מעולת העוף שנמלק למטה כמליקת חטאת לשם חטאת שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אין מועלין בה הואיל ושינה שמה ומקום עשייתה ושינה מעשיה לשם דבר שאין בו מעילה.

הלכה ח: מנחה שנתפגלה או שנעשית במחשבת המקום, וכן שתי הלחם ולחם הפנים שנתפגלו או שנפסלו במחשבת המקום, מועלין בהן שהרי לא היתה להן שעת היתר.

הלכה ט: וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וחזר והקטירו מועלין בשירים שהרי לא היה שם שעת היתר, אבל אם נטמא הקומץ והקטירו אין מועלין בשירים שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא, יצאו השירים או נטמאו ואחר כך הקטיר הקומץ אע"פ שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן שהרי קרב הקומץ כמצותו.

הלכה י: הנהנה מקדשי קדשים כולם לפני זריקת דמים, או מאימורי קדשים קלים לאחר זריקה, או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין, יפול מה שנהנה לנדבה, מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה.

הלכה יא: נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאימורי קדשים קלים אף על פי שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור.

הלכה יב: קדשי המזבח חלבן וביציהן אסור ליהנות מהן והנהנה לא מעל לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא יינק מאמו אלא מבהמה אחרת חולין, ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקדשים שיינקוהו כדי שלא ימותו.

הלכה יג: הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זה לשלמים הרי הן כקדשי בדק הבית ומועלין בחלבן ובביציהן כמו שיתבאר.

פרק ד

הלכה א: המפריש מעות לחטאתו לעולתו ולאשמו ולתורין ובני יונה מועלין בהן משעה שהפריש, הפריש לשלמים אין מועלין בהם.

הלכה ב: הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח, הרי זה ספק אם פשטה קדושה בכלן או לא פשטה לפיכך תקרב ולא יפדה, ואם נפדה אין מועלין בפדיונו.

הלכה ג: המפריש מעות לנזירותו אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל מפני שהן ראויין לבא כלם שלמים ואין בשלמים מעילה אלא באימוריהן אחר זריקת דמים, מת יפלו לנדבה, היו מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין, דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, אמר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי אם נהנה בכל השאר מעל נהנה במקצתו לא מעל, וכן אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי ונהנה בכולן מעל נהנה במקצתן לא מעל שאין בדמי שלמים מעילה, הפריש מעות ואמר אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמים ונתערבו מועלין בכולן ומועלין במקצתן, וכיצד יעשה יקח שלש בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על החטאת, ודמי עולה על העולה, ודמי שלמים על שלמים.

הלכה ד: אחד ממחוייבי קינין שהפריש מעות ואמר אלו לחובתי מועלין בכולן ומועלין במקצתן ואם מתו יפלו לנדבה כמו שביארנו בנזירות ומועלין בהן.

הלכה ה: המפריש חטאת על אכילת חלב והביאה על אכילת דם הרי זה לא כיפר לפיכך לא מעל, הפריש מעות לחטאת חלב וקנה בהן חטאת דם, בשוגג כיפר לפיכך מעל, במזיד לא כיפר לפיכך לא מעל.

הלכה ו: המפריש שתי סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין הואיל וקנה חולין בדמי אשם מעל, וחייב לשלם עשרה דינרים שהן שתי סלעים וחומש ויביא בהן אשם ויביא קרבן אשם על מעילתו, לפיכך אם היה אחד משני האילים שקנה יפה שתי סלעים והשני יפה עשרה דינרין יביא השוה עשרה אשם תחת המעילה עם החומש ויביא השוה שתי סלעים אשם על מעילתו, לקח אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יביא אותו לאשמו הראשון, וכן אם היה זה החולין יפה שתים יביא אותו אשם מעילתו שהרי מעל בסלע אחת מדמי האשם וישלם חמשה דינרים ויפלו לנדבה.

הלכה ז: הנהנה מדמי חטאת עד שלא קרבה חטאתו יוסיף חומש על מה שנהנה ויביא בדמיו חטאתו ויביא קרבן אשם על מעילתו, וכן אם נהנה מדמי אשם עד שלא קרב אשמו יוסיף חומש ויביא בדמיו אשמו ויביא אשם אחר למעילתו, שקרבנות המזבח מעילתן לקרבנות המזבח וקדשי בדק הבית מעילתן לבדק הבית, נודע לו שמעל ואחר כך קרבה חטאתו ועדיין לא הפריש מעילתו או שהפרישה ולא כללה בדמי חטאתו יוליך המעילה וחומשה לים המלח, נודע לו שמעל אחר שקרבה חטאתו יפלו מעות המעילה וחומשה לנדבה שאין מפרישין בתחילה לאיבוד, ובין כך ובין כך יביא אשם מעילתו, ובאשם בין שנודע לו שמעל קודם שקרב אשמו או אחר שקרב תפול מעילתו וחומשה לנדבה מפני שהוא כמותר אשם ויביא אשם מעילתו.

הלכה ח: המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום, ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו, וקנסו אותו חכמים שיפלו המעות לנדבה אפילו היתה הבהמה שוה ארבעה ומכרה בחמשה החמשה כולן יפלו לנדבה ואין כאן מעילה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

הלכה ט: יש מעילה בנדרים, כיצד האומר ככר זו עלי קרבן או הקדש ואכלה מעל אע"פ שהיא מותרת לאחרים, לפיכך אין לה פדיון שהרי אינה קודש אלא לזה בלבד, אמר ככר זו קודש או קרבן ואכלה בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לה פדיון, היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה על מנת לאכלה מעל לפי כולה, על מנת להורישה מעל לפי טובת הנייה שבה.

הלכה י: האומר לחבירו ככרי עליך הקדש וחזר ונתנה לו, המקבל מתנה זו מעל לכשיוציא, שהרי הנותן אינה אסורה עליו, וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות יש בהן מעילה לנאסר בהן, וכל דברים הנאסרין עליו מנדר כזה מצטרפין ואם נהנה מכולם בשוה פרוטה מעל.

הלכה יא: האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום וטלית זה קרבן אם לא תשרף היום, ועבר היום ולא נקצצו ולא נשרפה הטלית, הרי הם הקדש ויפדו כשאר ההקדשות ואחר כך יהנה בהן, אבל אם אמר הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו אינו יכול לפדותן, שבכל עת שיפדו יחזרו הקדש עד שיקצצו וכיון שנקצצו אינן צריכין פדיון אלא נהנין בהן מיד, במה דברים אמורים בשפדאן המקדיש, אבל אם פדאן אחר הרי אלו יוצאין לחולין אע"פ שעדיין לא נקצצו ויהיו מותרין אף למקדיש.

הלכות מעילה

פרק ב 
 
הלכה א: קדשים קלים אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן שהרי הן לאשים ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו, אפילו העלה האימורין שלהן למזבח קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, הוציא אימוריהן לחוץ קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, נזרק הדם אע"פ שעדיין הן בחוץ ולא החזירן מועלין בהן, שהזריקה מועלת ליוצא בין להקל בין להחמיר. 
 
הלכה ב: כל קדשי קדשים מועלין בהן משהוקדשו עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין בהן בדבר שכולו לאשים עד שישרף ויצא לבית הדשן ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו. 
 
הלכה ג: כיצד העולה אחד עולת העוף ואחד עולת בהמה והקומץ והלבונה, ומנחת כהנים והחביתין ומנחת נסכים מועלין בהן משעת הקדשן עד שיצאו אחר שריפתן על המזבח לבית הדשן. 
 
הלכה ד: וכן פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מועלין בהן משעת הקדשן עד שישרפו ותגמר שריפתן בבית הדשן ויתוך הבשר, אבל קודם שיתוך מועלין בו והוא בבית הדשן. 
 
הלכה ה: וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אף על פי שהיא כקדשי בדק הבית הרי נאמר בה חטאת היא, ותנאי בית דין הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה. הלכה ו: חטאת בהמה ואשם וזבחי שלמי צבור מועלים בכולן משהוקדשו עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן, ואין מועלין בבשר, וכן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשו עד שיזה דמה, הוזה דמה אין בה מעילה, אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה והנהנה בהן אחר הזייה לא מעל. 
 
הלכה ז: המנחות מועלין בהן משהוקדשו אע"פ שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת עד שיקטיר הקומץ, קרב הקומץ הותרו השירים באכילה, ואם נפסלו השירים או חסרו ואחר כך הקטיר הקומץ הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה או לא יצאו. 
 
הלכה ח: לחם הפנים מועלין בו משהוקדש אף על פי שעדיין לא נאפה עד שיקטיר הבזיכין, הקטיר הבזיכין הותר באכילה, וכן שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו קודם שיאפו עד שיזרק דם הכבשים, נזרק דם הכבשים הותר באכילה. 
 
הלכה ט: הנסכים מועלין בהן משהוקדשו, ירדו לשיתין אין מועלין בהן, מים שמנסכים בחג הסוכות כל זמן שהן בכד של זהב אין נהנין בהן והנהנה לא מעל, נתנו אותן בצלוחית מועלין בכולן, שהרי הן מכלל הנסכים. 
 
הלכה י: לוג שמן של מצורע מועלין בו משהוקדש בכלי עד שיזרק דם האשם, נזרק דם האשם לא נהנין ולא מועלין עד שיתנו ממנו מתנותיו, נתנו ממנו המתנות הותרו השירים באכילה כבשר חטאת ואשם. 
 
הלכה יא: כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עד שיצא לנחל קדרון יצא לנחל קדרון מועלין בו מפני שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש, אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור בהנייה ומועלין בו הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם הרי הוא כגופה. 
 
הלכה יב: העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין בהן, פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהן, עצמות העולה שפירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותם, ואם פירשו אחר זריקה מועלין בהן לעולם, עצמות העולה שפקעו מעל המזבח קודם חצות הלילה מועלין בהן, לאחר חצות אין מועלין בהן, אע"פ שפקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות הלילה נעשו כל האיברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר. 
 
הלכה יג: גחלת שפקעה מעל המזבח בין לפני חצות בין לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין, אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. 
 
הלכה יד: דשן המזבח החיצון בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה מועלין בו. 
 
הלכה טו: דישון המזבח הפנימי ודישון המנורה לא נהנין ולא מועלין. 
 
הלכה טז: כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום, בין שקדם מום קבוע להקדשה בין שקדם הקדשה למום קבוע ואפילו היתה מחוסר זמן מועלין בהם משהוקדשו עד שיפדו, אבל תורין שלא הגיע זמן ובני יונה שעבר זמנן והן קדשי מזבח אף על פי שאסור ליהנות בהן הנהנה לא מעל, הואיל ואינן ראויין לפדיון הרי הם כחטאות המתות לפיכך אין מועלין בהן. פרק ג 
 
הלכה א: קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים, אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת היתר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו, כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אע"פ שקיבל בצפון, או ששחטן בצפון וקיבל בדרום או ששחט ביום וזרק בלילה, או ששחט בלילה וזרק ביום, או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום, או שקיבלו הפסולין את דמן אף על פי שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולין אע"פ שקיבלוהו כשרים, או שיצא הדם והבשר כולו קודם זריקת הדם, או שלן הדם, בכל אלו מועלין בכולן לעולם שהרי לא היה להן שעת היתר, אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואחר כך לן הבשר או האימורין, או שנטמא הבשר או האימורין, או שיצא הבשר או האימורין לחוץ, או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים, בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי היה לו שעת היתר לאכילה כמו שביארנו. 
 
הלכה ב: קיבלו הפסולין את הדם וזרקוהו וחזרו הכשרים לעבודה וקיבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשרן, שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שירים חוץ מן הטמא הואיל וראוי לעבודת צבור עושה שאר דם שירים. 
 
הלכה ג: כיצד קיבל הטמא וזרק אע"פ שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להן שעת היתר ומועלין בכולן שזה הדם שירים הוא ואין זריקת השירים מועלת, כבר ביארנו שאין בקדשים קלים מעילה לעולם חוץ מאימוריהן אחר זריקת הדם והוא שתהיה זריקה המועלת, אבל קדשים קלים שנתפגלו אע"פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהן, וכן אם יצא הדם אע"פ שהחזירו וזרקו אין מועלין באימוריהן. 
 
הלכה ד: כל חטאות המתות כגון ולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהן אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל. 
 
הלכה ה: וכל חטאת שתרעה עד שיפול בה מום מועלין בה עד שתפדה. 
 
הלכה ו: המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ושחט שתיהן כאחת וזרק דם אחת מהן, אין מועלין לא בבשר זו שנזרק דמה ולא בבשר חברתה, ואע"פ שאינו ראוי לאכילה הואיל ואם רצה מזה זורק ואם רצה מזה זורק, אבל אם שחט זו אחר זו אין דמה מועיל לבשר חברתה ואפילו לאחר זריקה שהרי לא היתה לה שעה הראויה להתיר בשרה. 
 
הלכה ז: כל חטאת עוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה או בשינוי מקום עשייתה מועלין בה חוץ מעולת העוף שנמלק למטה כמליקת חטאת לשם חטאת שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אין מועלין בה הואיל ושינה שמה ומקום עשייתה ושינה מעשיה לשם דבר שאין בו מעילה. 
 
הלכה ח: מנחה שנתפגלה או שנעשית במחשבת המקום, וכן שתי הלחם ולחם הפנים שנתפגלו או שנפסלו במחשבת המקום, מועלין בהן שהרי לא היתה להן שעת היתר. 
 
הלכה ט: וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וחזר והקטירו מועלין בשירים שהרי לא היה שם שעת היתר, אבל אם נטמא הקומץ והקטירו אין מועלין בשירים שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא, יצאו השירים או נטמאו ואחר כך הקטיר הקומץ אע"פ שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן שהרי קרב הקומץ כמצותו. 
 
הלכה י: הנהנה מקדשי קדשים כולם לפני זריקת דמים, או מאימורי קדשים קלים לאחר זריקה, או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין, יפול מה שנהנה לנדבה, מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה. 
 
הלכה יא: נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאימורי קדשים קלים אף על פי שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור. 
 
הלכה יב: קדשי המזבח חלבן וביציהן אסור ליהנות מהן והנהנה לא מעל לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא יינק מאמו אלא מבהמה אחרת חולין, ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקדשים שיינקוהו כדי שלא ימותו. 
 
הלכה יג: הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זה לשלמים הרי הן כקדשי בדק הבית ומועלין בחלבן ובביציהן כמו שיתבאר. פרק ד 
 
הלכה א: המפריש מעות לחטאתו לעולתו ולאשמו ולתורין ובני יונה מועלין בהן משעה שהפריש, הפריש לשלמים אין מועלין בהם. 
 
הלכה ב: הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח, הרי זה ספק אם פשטה קדושה בכלן או לא פשטה לפיכך תקרב ולא יפדה, ואם נפדה אין מועלין בפדיונו. 
 
הלכה ג: המפריש מעות לנזירותו אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל מפני שהן ראויין לבא כלם שלמים ואין בשלמים מעילה אלא באימוריהן אחר זריקת דמים, מת יפלו לנדבה, היו מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין, דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, אמר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי אם נהנה בכל השאר מעל נהנה במקצתו לא מעל, וכן אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי ונהנה בכולן מעל נהנה במקצתן לא מעל שאין בדמי שלמים מעילה, הפריש מעות ואמר אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמים ונתערבו מועלין בכולן ומועלין במקצתן, וכיצד יעשה יקח שלש בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על החטאת, ודמי עולה על העולה, ודמי שלמים על שלמים. 
 
הלכה ד: אחד ממחוייבי קינין שהפריש מעות ואמר אלו לחובתי מועלין בכולן ומועלין במקצתן ואם מתו יפלו לנדבה כמו שביארנו בנזירות ומועלין בהן. 
 
הלכה ה: המפריש חטאת על אכילת חלב והביאה על אכילת דם הרי זה לא כיפר לפיכך לא מעל, הפריש מעות לחטאת חלב וקנה בהן חטאת דם, בשוגג כיפר לפיכך מעל, במזיד לא כיפר לפיכך לא מעל. 
 
הלכה ו: המפריש שתי סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין הואיל וקנה חולין בדמי אשם מעל, וחייב לשלם עשרה דינרים שהן שתי סלעים וחומש ויביא בהן אשם ויביא קרבן אשם על מעילתו, לפיכך אם היה אחד משני האילים שקנה יפה שתי סלעים והשני יפה עשרה דינרין יביא השוה עשרה אשם תחת המעילה עם החומש ויביא השוה שתי סלעים אשם על מעילתו, לקח אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יביא אותו לאשמו הראשון, וכן אם היה זה החולין יפה שתים יביא אותו אשם מעילתו שהרי מעל בסלע אחת מדמי האשם וישלם חמשה דינרים ויפלו לנדבה. 
 
הלכה ז: הנהנה מדמי חטאת עד שלא קרבה חטאתו יוסיף חומש על מה שנהנה ויביא בדמיו חטאתו ויביא קרבן אשם על מעילתו, וכן אם נהנה מדמי אשם עד שלא קרב אשמו יוסיף חומש ויביא בדמיו אשמו ויביא אשם אחר למעילתו, שקרבנות המזבח מעילתן לקרבנות המזבח וקדשי בדק הבית מעילתן לבדק הבית, נודע לו שמעל ואחר כך קרבה חטאתו ועדיין לא הפריש מעילתו או שהפרישה ולא כללה בדמי חטאתו יוליך המעילה וחומשה לים המלח, נודע לו שמעל אחר שקרבה חטאתו יפלו מעות המעילה וחומשה לנדבה שאין מפרישין בתחילה לאיבוד, ובין כך ובין כך יביא אשם מעילתו, ובאשם בין שנודע לו שמעל קודם שקרב אשמו או אחר שקרב תפול מעילתו וחומשה לנדבה מפני שהוא כמותר אשם ויביא אשם מעילתו. 
 
הלכה ח: המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום, ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו, וקנסו אותו חכמים שיפלו המעות לנדבה אפילו היתה הבהמה שוה ארבעה ומכרה בחמשה החמשה כולן יפלו לנדבה ואין כאן מעילה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. 
 
הלכה ט: יש מעילה בנדרים, כיצד האומר ככר זו עלי קרבן או הקדש ואכלה מעל אע"פ שהיא מותרת לאחרים, לפיכך אין לה פדיון שהרי אינה קודש אלא לזה בלבד, אמר ככר זו קודש או קרבן ואכלה בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לה פדיון, היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה על מנת לאכלה מעל לפי כולה, על מנת להורישה מעל לפי טובת הנייה שבה. 
 
הלכה י: האומר לחבירו ככרי עליך הקדש וחזר ונתנה לו, המקבל מתנה זו מעל לכשיוציא, שהרי הנותן אינה אסורה עליו, וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות יש בהן מעילה לנאסר בהן, וכל דברים הנאסרין עליו מנדר כזה מצטרפין ואם נהנה מכולם בשוה פרוטה מעל. 
 
הלכה יא: האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום וטלית זה קרבן אם לא תשרף היום, ועבר היום ולא נקצצו ולא נשרפה הטלית, הרי הם הקדש ויפדו כשאר ההקדשות ואחר כך יהנה בהן, אבל אם אמר הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו אינו יכול לפדותן, שבכל עת שיפדו יחזרו הקדש עד שיקצצו וכיון שנקצצו אינן צריכין פדיון אלא נהנין בהן מיד, במה דברים אמורים בשפדאן המקדיש, אבל אם פדאן אחר הרי אלו יוצאין לחולין אע"פ שעדיין לא נקצצו ויהיו מותרין אף למקדיש.