Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום רביעי כג ניסן ה'�&פ"ח
	שיעורים יומיים ליום רביעי כג ניסן ה'�&פ"ח

חומש:

רביעי פרשת שמיני

תהילים:

פרקים קח - קיב

תניא:

והנה בהכנה זו... -נט- כנ"ל:

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות תרומות פרקים י-יב

פרק אחד :

הלכות מכירה פרק כא

ספר המצוות :

מל"ת קל"ה, מל"ת קל"ו

הלכות מכירה

פרק כא

הלכה א: המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומניינו ידוע הרי זה קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה.

הלכה ב: כיצד ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך, אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים ולא מניין הקנקנים ידוע, הרי זה ממכרו קיים, אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ויש להם הונייה לפי השער שבשוק כמו שביארנו.

הלכה ג: אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך בכך וכך, או בשק הזה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך אין כאן קניין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביא, וכן כל היוצא בזה.

הלכה ד: וכן המוכר לחבירו בעשרה דינרין חטים ולא פסק כמה סאה מכר לו נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה, וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים ולא רצה כשער שהיה בשוק בשעת נתינת המעות מקבל מי שפרע כמו שביארנו.

הלכה ה: המוכר מקום לחבירו לעשות בית או רפת בקר, וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו, עושה לו ארבע אמות על שש, מכר לו מקום בית גדול עושה שמנה על עשר, מכר לו מקום טרקלין עושה עשר על עשר, תרבץ של חצר שתים עשרה על שתים עשרה, ורום כל בית ובית כחצי ארכו וחצי רחבו.

הלכה ו: המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה, או המקבל מחבירו לעשות לו קבורה, עושה מערה ופותח לתוכה שמונה קברים שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגד הנכנס למערה, מדת המערה ארבע אמות על שש, וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורחב ששה טפחים ורום שבעה, נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה, ובין השנים האמצעיים שתי אמות.

הלכה ז: המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת מים להשקות בה בית השלחין, נותן לו בתוך שדהו אמה שרחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה, ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בסילון, נותן לו אמה שרחבה אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה.

הלכה ח: אלו האגפין בעל השדה נוטען אבל אינו זורען, שהזרעים מחלחלין את הקרקע ומקלקלין את אמת המים, ואמת המים זאת שכלו אגפיה בעל האמה מתקנן בעפר אותה שדה, שעל מנת כן קבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו.

הלכה ט: המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו, אם דרך יחיד מכר לו נותן לו שתי אמות ומחצה רחב כדי שיעמוד חמור במשאו על אורך הדרך, מכר לו דרך בין עיר לעיר נותן לו רחב שמונה אמות באורך הדרך, מכר לו דרך הרבים נותן לו רחב שש עשרה אמה.

הלכה י: דרך המלך ודרך הקבר אין לה שיעור, ונראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע.

הלכה יא: מכר לו מקום למעמד נותן לו בית ארבעה קבים.

הלכה יב: האומר לחבירו בור וכתליה אני מוכר לך נותן לו רחב הכותל שלשה טפחים.

הלכה יג: המוכר שדה לחבירו ומצד לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר, אם היה הארוך של איש אחד לא קנה מן הארוך אלא כנגד קצר, ואם היה של שנים יקנה כנגד ראש תור.

הלכה יד: היה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעון משתי רוחות.

הלכה טו: מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ולא מצר מצר רביעי קנה השדה כולה אבל מצר הרביעי לא קנה, ואם היה מובלע בין המצרים ואין עליו רכב של דקלים ואין בו תשעה קבין קנה אף המצר הרביעי, ואם לא היה מובלע ויש עליו רכב של דקלים, או שיש בו תשעה קבין לא קנהו, היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו תשעה קבין, או שלא היה מובלע ואין עליו רכב דקלים ואין בו תשעה קבין, הרי הדבר מסור לבית דין כפי מה שיראו לאיזו דרך שדעתן נוטה יעשו.

הלכה טז: סיים לו את הזויות בלבד ולא סיים לו את המצר שלכל רוח, או שסיים לו שני מצרים כמין גא"ם או שסיים לו חלק מכל רוח ורוח, הרי זה לא קנה את כולם אלא יקנה ממנה כפי מה שמסר לו וכמה שיראו הדיינין.

הלכה יז: המוכר בית לחבירו בבירה גדולה, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים, ואע"פ שיש שם מעט שקוראין לבירה בית, לא קנה אלא הבית בלבד, שהמצרים הוא שהרחיב לו, ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום, וכן המוכר שדה בבקעה גדולה ומצר לו מצרי הבקעה, מצרים הם שהרחיב לו.

הלכה יח: האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מעוט שדות שתים, אמר לו כל שדות אפילו שלש וארבע חוץ מגנות ופרדסים, אמר לו נכסים אפילו גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים, ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר.

הלכה יט: האומר לחבירו בית מבתי ושור משורי אני מוכר לך, נותן לו הקטן שבהן, מת אחד מן השורים או שנפל אחד מן הבתים, מראה לו זה שמת או שנפל, שיד בעל השטר על התחתונה.

הלכה כ: האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו שתי שדות הנקראים בשם זה, אינו קונה אלא הפחות שבהן וכן כל כיוצא בהן.

הלכה כא: האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך, וכיון שבא הלוקח להשתמש בה אמר לו המוכר אינה זו השדה שהיתה של ראובן אלא כך היא קרויה ולעולם לא היתה לו אלא זו היא שהיתה של ראובן ולקחתיה ממנו והיא שמכרתיה לך, על המוכר להביא ראיה, ואם לא הביא זוכה הלוקח בזו שכל העם קוראים של ראובן, וכן כל כיוצא בזה הלך אחר השם שהוא פשוט בפי הכל.

הלכה כב: האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך שמין כמה שוה כל השדה ונותן לו מן הכחוש שבה מה ששוה חצי הדמים של כל השדה, וכן אם אמר לו חציה בדרום אני מוכר לך שמין דמי כולה ונותן לו בדרומה כחצי כל הדמים ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר, ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב שלשה טפחים, וחוצה לו חריץ אחד גדול רחב ששה טפחים ובין שני החריצין רחב טפח, כל זה כדי שלא תקפוץ הנמייה בה וכיוצא בה.

הלכה כג: היתה לו חצי שדה ואמר לחבירו חצי שיש לי בשדה מכרתי לך, קנה החצי כולו, אמר לו חצי השדה שיש לי לא קנה אלא רביע, אמר לו מצר שדה שממנה [נחלקת או שממנה נפסקת או שממנה] נחצת, אם אמר לו ואלו מצריה קנה חציה, ואם לא מצר לו מצריה לא קנה אלא בית תשעה קבין.

הלכות מכירה

פרק כא 
 
הלכה א: המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומניינו ידוע הרי זה קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה. 
 
הלכה ב: כיצד ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך, מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך, שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך, אע"פ שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים ולא מניין הקנקנים ידוע, הרי זה ממכרו קיים, אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם, ויש להם הונייה לפי השער שבשוק כמו שביארנו. 
 
הלכה ג: אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך בכך וכך, או בשק הזה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך אין כאן קניין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביא, וכן כל היוצא בזה. 
 
הלכה ד: וכן המוכר לחבירו בעשרה דינרין חטים ולא פסק כמה סאה מכר לו נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה, וכל החוזר בו מאחר נתינת הדמים ולא רצה כשער שהיה בשוק בשעת נתינת המעות מקבל מי שפרע כמו שביארנו. 
 
הלכה ה: המוכר מקום לחבירו לעשות בית או רפת בקר, וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו, עושה לו ארבע אמות על שש, מכר לו מקום בית גדול עושה שמנה על עשר, מכר לו מקום טרקלין עושה עשר על עשר, תרבץ של חצר שתים עשרה על שתים עשרה, ורום כל בית ובית כחצי ארכו וחצי רחבו. 
 
הלכה ו: המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה, או המקבל מחבירו לעשות לו קבורה, עושה מערה ופותח לתוכה שמונה קברים שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגד הנכנס למערה, מדת המערה ארבע אמות על שש, וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורחב ששה טפחים ורום שבעה, נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה, ובין השנים האמצעיים שתי אמות. 
 
הלכה ז: המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת מים להשקות בה בית השלחין, נותן לו בתוך שדהו אמה שרחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה, ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בסילון, נותן לו אמה שרחבה אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה. 
 
הלכה ח: אלו האגפין בעל השדה נוטען אבל אינו זורען, שהזרעים מחלחלין את הקרקע ומקלקלין את אמת המים, ואמת המים זאת שכלו אגפיה בעל האמה מתקנן בעפר אותה שדה, שעל מנת כן קבל עליו המוכר להיות אמת המים בתוך שדהו. 
 
הלכה ט: המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו, אם דרך יחיד מכר לו נותן לו שתי אמות ומחצה רחב כדי שיעמוד חמור במשאו על אורך הדרך, מכר לו דרך בין עיר לעיר נותן לו רחב שמונה אמות באורך הדרך, מכר לו דרך הרבים נותן לו רחב שש עשרה אמה. 
 
הלכה י: דרך המלך ודרך הקבר אין לה שיעור, ונראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע. 
 
הלכה יא: מכר לו מקום למעמד נותן לו בית ארבעה קבים. 
 
הלכה יב: האומר לחבירו בור וכתליה אני מוכר לך נותן לו רחב הכותל שלשה טפחים. 
 
הלכה יג: המוכר שדה לחבירו ומצד לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר, אם היה הארוך של איש אחד לא קנה מן הארוך אלא כנגד קצר, ואם היה של שנים יקנה כנגד ראש תור. 
 
הלכה יד: היה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעון משתי רוחות. 
 
הלכה טו: מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ולא מצר מצר רביעי קנה השדה כולה אבל מצר הרביעי לא קנה, ואם היה מובלע בין המצרים ואין עליו רכב של דקלים ואין בו תשעה קבין קנה אף המצר הרביעי, ואם לא היה מובלע ויש עליו רכב של דקלים, או שיש בו תשעה קבין לא קנהו, היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו תשעה קבין, או שלא היה מובלע ואין עליו רכב דקלים ואין בו תשעה קבין, הרי הדבר מסור לבית דין כפי מה שיראו לאיזו דרך שדעתן נוטה יעשו. 
 
הלכה טז: סיים לו את הזויות בלבד ולא סיים לו את המצר שלכל רוח, או שסיים לו שני מצרים כמין גא"ם או שסיים לו חלק מכל רוח ורוח, הרי זה לא קנה את כולם אלא יקנה ממנה כפי מה שמסר לו וכמה שיראו הדיינין. 
 
הלכה יז: המוכר בית לחבירו בבירה גדולה, אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים, ואע"פ שיש שם מעט שקוראין לבירה בית, לא קנה אלא הבית בלבד, שהמצרים הוא שהרחיב לו, ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום, וכן המוכר שדה בבקעה גדולה ומצר לו מצרי הבקעה, מצרים הם שהרחיב לו. 
 
הלכה יח: האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מעוט שדות שתים, אמר לו כל שדות אפילו שלש וארבע חוץ מגנות ופרדסים, אמר לו נכסים אפילו גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים, ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר. 
 
הלכה יט: האומר לחבירו בית מבתי ושור משורי אני מוכר לך, נותן לו הקטן שבהן, מת אחד מן השורים או שנפל אחד מן הבתים, מראה לו זה שמת או שנפל, שיד בעל השטר על התחתונה. 
 
הלכה כ: האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו שתי שדות הנקראים בשם זה, אינו קונה אלא הפחות שבהן וכן כל כיוצא בהן. 
 
הלכה כא: האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך, וכיון שבא הלוקח להשתמש בה אמר לו המוכר אינה זו השדה שהיתה של ראובן אלא כך היא קרויה ולעולם לא היתה לו אלא זו היא שהיתה של ראובן ולקחתיה ממנו והיא שמכרתיה לך, על המוכר להביא ראיה, ואם לא הביא זוכה הלוקח בזו שכל העם קוראים של ראובן, וכן כל כיוצא בזה הלך אחר השם שהוא פשוט בפי הכל. 
 
הלכה כב: האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך שמין כמה שוה כל השדה ונותן לו מן הכחוש שבה מה ששוה חצי הדמים של כל השדה, וכן אם אמר לו חציה בדרום אני מוכר לך שמין דמי כולה ונותן לו בדרומה כחצי כל הדמים ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר, ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב שלשה טפחים, וחוצה לו חריץ אחד גדול רחב ששה טפחים ובין שני החריצין רחב טפח, כל זה כדי שלא תקפוץ הנמייה בה וכיוצא בה. 
 
הלכה כג: היתה לו חצי שדה ואמר לחבירו חצי שיש לי בשדה מכרתי לך, קנה החצי כולו, אמר לו חצי השדה שיש לי לא קנה אלא רביע, אמר לו מצר שדה שממנה [נחלקת או שממנה נפסקת או שממנה] נחצת, אם אמר לו ואלו מצריה קנה חציה, ואם לא מצר לו מצריה לא קנה אלא בית תשעה קבין.