Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שבת יט ניסן ה'�&פ"ח
	שיעורים יומיים ליום שבת יט ניסן ה'�&פ"ח

חומש:

שביעי פרשת שמיני

תהילים:

פרקים צ - צו

תניא:

והנה אף מי... -114- כנ"ל.

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות מתנות עניים פרקים ח-י

פרק אחד :

הלכות מכירה פרק יז

ספר המצוות :

מ"ע ק"ל, מ"ע קצ"ה, מל"ת רל"ב

הלכות מכירה

פרק יז

הלכה א: ארבע מדות במוכרין, מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר, רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו ולא הלוקח, רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אע"פ שאינן יפות שאין למעלה מהן ולא רעות שאין למטה מהן והרי יש שם הונייה שתות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונאה.

הלכה ב: אבל המוכר חטים שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצא שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, כל אחד מהן יכול לחזור בו, שאין זה המין שאמר שימכור לו, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ג: המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקניו והחמיץ מיד אינו חייב באחריותו, ואע"פ שאמר לו לתבשיל אני צריך לו, ואם ידע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות, מכר לו יין והרי הוא בקנקניו של מוכר והחמיץ, אם אמר לו למקפה אני צריך והחמיץ מחזיר ואומר לו הרי יינך וקנקנך שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט, ואם לא אמר למקפה הוא אינו יכול להחזיר, שהרי אומר לו למה לא שתית אותו, ולא היה לך לשהותו עד שיחמיץ.

הלכה ד: המוכר חבית של שכר לחבירו והחבית של מוכר והחמיצה בתוך שלשה ימים הראשונים, הרי זה ברשות המוכר ומחזיר את הדמים, מכאן ואילך ברשות הלוקח.

הלכה ה: המוכר חבית של יין לחבירו כדי למכרה מעט מעט והחמיצה במחציתה או בשלישה חוזרת למוכר, ואם שינה הלוקח הנקב שלה או שהגיע יום השוק ושהה ולא מכר הרי היא ברשות הלוקח, וכן המקבל חבית של יין מחבירו כדי להוליכה למקום פלוני למכרה שם וקודם שהגיע שם הוזל היין או החמיצה הרי זה ברשות המוכר, מפני שהחבית והיין שלו, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ו: האומר לחבירו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת, אמר לו יין ישן אני מוכר לך נותן לו משל שנה שעברה, מיושן משל שלש שנים, וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג, ובמקום שיש מנהג ידוע הכל כמנהג המדינה.

הלכה ז: האומר לחבירו מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה, או שמכר לו מרתף של יין סתם, הרי הלוקח מקבל עליו עשרה קנקנים בכל מאה שלא יהיה יינם טוב אלא כבר התחיל להשתנות, יתר על זה לא יקבל.

הלכה ח: אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, או שאמר לו חבית של יין אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל, אמר לו מרתף זה של יין נותן לו יין הנמכר בחנות שהרי הוא בינוני לא רע ולא יפה, אמר לו מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ט: האומר לחבירו עריבה של עץ אני מוכר לך, או קורת בית הבד אני מוכר לך, אינו נותן לו עץ שראוי לחפור בו עריבה, או קורה שראוי לקרות בית הבד, אלא עריבה בצורתה או קורות בית הבד בצורתם, שכל הרואה אומר זו עריבה או זו קורת בית הבד, וכן כל כיוצא בזה.

הלכות מכירה

פרק יז 
 
הלכה א: ארבע מדות במוכרין, מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר, רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו ולא הלוקח, רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אע"פ שאינן יפות שאין למעלה מהן ולא רעות שאין למטה מהן והרי יש שם הונייה שתות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונאה. 
 
הלכה ב: אבל המוכר חטים שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצא שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, כל אחד מהן יכול לחזור בו, שאין זה המין שאמר שימכור לו, וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה ג: המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקניו והחמיץ מיד אינו חייב באחריותו, ואע"פ שאמר לו לתבשיל אני צריך לו, ואם ידע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות, מכר לו יין והרי הוא בקנקניו של מוכר והחמיץ, אם אמר לו למקפה אני צריך והחמיץ מחזיר ואומר לו הרי יינך וקנקנך שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט, ואם לא אמר למקפה הוא אינו יכול להחזיר, שהרי אומר לו למה לא שתית אותו, ולא היה לך לשהותו עד שיחמיץ. 
 
הלכה ד: המוכר חבית של שכר לחבירו והחבית של מוכר והחמיצה בתוך שלשה ימים הראשונים, הרי זה ברשות המוכר ומחזיר את הדמים, מכאן ואילך ברשות הלוקח. 
 
הלכה ה: המוכר חבית של יין לחבירו כדי למכרה מעט מעט והחמיצה במחציתה או בשלישה חוזרת למוכר, ואם שינה הלוקח הנקב שלה או שהגיע יום השוק ושהה ולא מכר הרי היא ברשות הלוקח, וכן המקבל חבית של יין מחבירו כדי להוליכה למקום פלוני למכרה שם וקודם שהגיע שם הוזל היין או החמיצה הרי זה ברשות המוכר, מפני שהחבית והיין שלו, וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה ו: האומר לחבירו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת, אמר לו יין ישן אני מוכר לך נותן לו משל שנה שעברה, מיושן משל שלש שנים, וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג, ובמקום שיש מנהג ידוע הכל כמנהג המדינה. 
 
הלכה ז: האומר לחבירו מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה, או שמכר לו מרתף של יין סתם, הרי הלוקח מקבל עליו עשרה קנקנים בכל מאה שלא יהיה יינם טוב אלא כבר התחיל להשתנות, יתר על זה לא יקבל. 
 
הלכה ח: אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, או שאמר לו חבית של יין אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל, אמר לו מרתף זה של יין נותן לו יין הנמכר בחנות שהרי הוא בינוני לא רע ולא יפה, אמר לו מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו, וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה ט: האומר לחבירו עריבה של עץ אני מוכר לך, או קורת בית הבד אני מוכר לך, אינו נותן לו עץ שראוי לחפור בו עריבה, או קורה שראוי לקרות בית הבד, אלא עריבה בצורתה או קורות בית הבד בצורתם, שכל הרואה אומר זו עריבה או זו קורת בית הבד, וכן כל כיוצא בזה.