Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום רביעי ח אדר-ב ה'�&פ"ז
	שיעורים יומיים ליום רביעי ח אדר-ב ה'�&פ"ז

חומש:

רביעי פרשת ויקרא

תהילים:

פרקים מד - מח

תניא:

והנה תכלית... -מו- יבטלו במציאות

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות מגילה וחנוכה פרקים ג-ד. הלכות אישות פרק א

פרק אחד :

הלכות מעשר שני פרק ד

ספר המצוות :

ספר משנה תורה הלכות מגילה וחנוכה: פרק ג-ד., מ"ע רי"ג

הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק ד

הלכה א: הרוצה לפדות פירות מע"ש פודה אותן בדמיהן ואומר הרי המעות האלו תחת הפירות האלו או הפירות האלו מחוללות על המעות האלו, ואם לא פירש אלא הפריש מעות בלבד כנגד הפירות דיו ואינו צריך לפרש ויצאו הפירות לחולין, ויעלו המעות לירושלים ויוציאם שם שנאמר וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו.

הלכה ב: וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות, יעלו הפירות השניות ויאכלו בירושלים, ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה על הרע ואפילו באותו המין ואם חילל הרי הן מחוללות.

הלכה ג: הפודה מע"ש מברך אקב"ו על פדיון מע"ש, ואם חיללן על פירות אחרות או שחילל מעות על הפירות מברך על חילול מע"ש, והפודה או המחלל מע"ש של דמאי אינו צריך ברכה.

הלכה ד: כשפודין את המעשר אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין, ואומרין כמה שוין פירות חולין אלו ואע"פ שהכל יודעין שהן מעשר כדי שלא יתבזה.

הלכה ה: אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות, בין שהיו אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחושת, [או הראשונות כסף והשניות נחשת, או] הראשונות נחושת והשניות כסף ואם עבר וחילל הרי אלו מחוללין.

הלכה ו: אין מחללין מעות מעשר על הפירות ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים, ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיין, ואם חילל לא קנה מעשר שמא יגדל מהם עדרים עדרים, אבל אם חילל על שחוטים הרי הן כשאר הפירות ויעלו ויאכלו בירושלים ויצאו המעות לחולין.

הלכה ז: בשעת הדחק מותר לחלל מעות הכסף על של נחשת לא שיקיים כן אלא עד שימצא ריוח ויחזור ויחלל מעות הנחשת על מעות הכסף.

הלכה ח: מעשר שני של דמאי מחללים אותו לכתחלה כסף על כסף וכסף על נחשת ונחשת על נחשת ונחשת על הפירות ויעלו אותן הפירות ויאכלו בירושלים.

הלכה ט: אין פודין פירות מעשר אלא בכסף שנאמר וצרת הכסף, וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש לא יהיה החומש אלא כסף כקרן, ואין פודין בכסף שאינו מטבע אלא בכסף מפותח שיש עליו צורה או כתב [שנאמר וצרת הכסף], ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו והוא הנקרא אסימון לא עשה כלום, ואין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון.

הלכה י: אין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך עד שיהיה ראוי להוצאה, ומטבע מלכים הראשונים אם יוצא משמם פודין בו.

הלכה יא: אינו פודה במעות שאינן ברשותו שנאמר וצרת הכסף בידך, נפל כיסו לבור והוא יכול להוציאו פודה בו מפני שהוא ברשותו.

הלכה יב: היה בא בדרך ומעות בידו ואנס בא כנגדו אם יכול להציל על ידי הדחק פודה בהן פירות שבביתו, ואם לאו ואמר פירות שיש לי בתוך ביתי מחוללין על המעות הללו לא אמר כלום.

הלכה יג: המניח מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני הרי זה פודה בהן בחזקת שהן קיימים, מצאן שאבדו חושש לכל מה שפדה בהן למפרע.

הלכה יד: מי שהיה עומד בטבריא ויש לו מעות (בבל) בבבל אינו מחלל עליהם, היו לו מעות ממטבע טבריא בבבל מחלל עליהם וכן כל כיוצא בזה.

הלכה טו: האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה על סלע שאפרוט מדינר זהב זה על פונדיון שאפרוט מסלע זה ה"ז חילל, וסלע שתעלה בידו או שיפרוט תהי מעשר.

הלכה טז: אמר הרי מעשר מחולל על סלע שהיתה ביד בני לא חילל, שמא לא היתה בידו באותה שעה.

הלכה יז: הפודה מעשר שני קודם שיפרישנו כגון שאמר מעשר שני של פירות אלו פדוי במעות אלו לא אמר כלום ולא קבע מעשר, אבל אם קבע ואמר מע"ש שלהן בצפון או בדרום מחולל על המעות אלו ה"ז פדוי.

הלכה יח: כשפודין מע"ש פודין אותו בשויו, ויש לו לפדות בשער הזול כמות שהחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר, ונותן המעות כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף, ואם עבר ופדה שוה מנה בפרוטה או חילל שוה מנה על שוה פרוטה ה"ז מחולל.

הלכה יט: היתה הסלע חסירה שתות או פחות משתות אם היתה יוצאת ע"י הדחק מחלל עליה לכתחלה בשוה סלע ואינו חושש, פדה בסלע ונמצאת רעה יחליפנה.

הלכה כ: אין פודין מע"ש אכסרה אלא מדקדק במדתו או במשקלו ונותן דמיו, אם היו דמיו ידועים יפדה על פי אחד, ואם דבר שאין דמיו ידועים כגון יין שהתחיל להחמיץ ופירות שהרקיבו או מעות שהחלידו יפדה ע"פ ג' תגרים ואפילו היה אחד מהן עכו"ם או בעל המעשר אפילו איש ושתי נשיו פודין על פיהם, וכופין את הבעלים לפתוח ראשון וזה חומר במעשר מן ההקדש.

הלכה כא: אין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום לפדותם שם, והמוליך ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודה כשער מקום הפדייה, ואם היו דמאי פודין אותו כשער הזול הואיל ונראו להמכר בזול.

הלכה כב: היו לו פירות מעשר שני בגורן והוציא עליהם יציאות מביתו עד שהביאן לעיר והשביחו, פודה כשער העיר והפסיד יציאותיו.

הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק ד 
 
הלכה א: הרוצה לפדות פירות מע"ש פודה אותן בדמיהן ואומר הרי המעות האלו תחת הפירות האלו או הפירות האלו מחוללות על המעות האלו, ואם לא פירש אלא הפריש מעות בלבד כנגד הפירות דיו ואינו צריך לפרש ויצאו הפירות לחולין, ויעלו המעות לירושלים ויוציאם שם שנאמר וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו. 
 
הלכה ב: וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות, יעלו הפירות השניות ויאכלו בירושלים, ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה על הרע ואפילו באותו המין ואם חילל הרי הן מחוללות. 
 
הלכה ג: הפודה מע"ש מברך אקב"ו על פדיון מע"ש, ואם חיללן על פירות אחרות או שחילל מעות על הפירות מברך על חילול מע"ש, והפודה או המחלל מע"ש של דמאי אינו צריך ברכה. 
 
הלכה ד: כשפודין את המעשר אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין, ואומרין כמה שוין פירות חולין אלו ואע"פ שהכל יודעין שהן מעשר כדי שלא יתבזה. 
 
הלכה ה: אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות, בין שהיו אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחושת, [או הראשונות כסף והשניות נחשת, או] הראשונות נחושת והשניות כסף ואם עבר וחילל הרי אלו מחוללין. 
 
הלכה ו: אין מחללין מעות מעשר על הפירות ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים, ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיין, ואם חילל לא קנה מעשר שמא יגדל מהם עדרים עדרים, אבל אם חילל על שחוטים הרי הן כשאר הפירות ויעלו ויאכלו בירושלים ויצאו המעות לחולין. 
 
הלכה ז: בשעת הדחק מותר לחלל מעות הכסף על של נחשת לא שיקיים כן אלא עד שימצא ריוח ויחזור ויחלל מעות הנחשת על מעות הכסף. 
 
הלכה ח: מעשר שני של דמאי מחללים אותו לכתחלה כסף על כסף וכסף על נחשת ונחשת על נחשת ונחשת על הפירות ויעלו אותן הפירות ויאכלו בירושלים. 
 
הלכה ט: אין פודין פירות מעשר אלא בכסף שנאמר וצרת הכסף, וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש לא יהיה החומש אלא כסף כקרן, ואין פודין בכסף שאינו מטבע אלא בכסף מפותח שיש עליו צורה או כתב [שנאמר וצרת הכסף], ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו והוא הנקרא אסימון לא עשה כלום, ואין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון. 
 
הלכה י: אין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך עד שיהיה ראוי להוצאה, ומטבע מלכים הראשונים אם יוצא משמם פודין בו. 
 
הלכה יא: אינו פודה במעות שאינן ברשותו שנאמר וצרת הכסף בידך, נפל כיסו לבור והוא יכול להוציאו פודה בו מפני שהוא ברשותו. 
 
הלכה יב: היה בא בדרך ומעות בידו ואנס בא כנגדו אם יכול להציל על ידי הדחק פודה בהן פירות שבביתו, ואם לאו ואמר פירות שיש לי בתוך ביתי מחוללין על המעות הללו לא אמר כלום. 
 
הלכה יג: המניח מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני הרי זה פודה בהן בחזקת שהן קיימים, מצאן שאבדו חושש לכל מה שפדה בהן למפרע. 
 
הלכה יד: מי שהיה עומד בטבריא ויש לו מעות (בבל) בבבל אינו מחלל עליהם, היו לו מעות ממטבע טבריא בבבל מחלל עליהם וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה טו: האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה על סלע שאפרוט מדינר זהב זה על פונדיון שאפרוט מסלע זה ה"ז חילל, וסלע שתעלה בידו או שיפרוט תהי מעשר. 
 
הלכה טז: אמר הרי מעשר מחולל על סלע שהיתה ביד בני לא חילל, שמא לא היתה בידו באותה שעה. 
 
הלכה יז: הפודה מעשר שני קודם שיפרישנו כגון שאמר מעשר שני של פירות אלו פדוי במעות אלו לא אמר כלום ולא קבע מעשר, אבל אם קבע ואמר מע"ש שלהן בצפון או בדרום מחולל על המעות אלו ה"ז פדוי. 
 
הלכה יח: כשפודין מע"ש פודין אותו בשויו, ויש לו לפדות בשער הזול כמות שהחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר, ונותן המעות כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף, ואם עבר ופדה שוה מנה בפרוטה או חילל שוה מנה על שוה פרוטה ה"ז מחולל. 
 
הלכה יט: היתה הסלע חסירה שתות או פחות משתות אם היתה יוצאת ע"י הדחק מחלל עליה לכתחלה בשוה סלע ואינו חושש, פדה בסלע ונמצאת רעה יחליפנה. 
 
הלכה כ: אין פודין מע"ש אכסרה אלא מדקדק במדתו או במשקלו ונותן דמיו, אם היו דמיו ידועים יפדה על פי אחד, ואם דבר שאין דמיו ידועים כגון יין שהתחיל להחמיץ ופירות שהרקיבו או מעות שהחלידו יפדה ע"פ ג' תגרים ואפילו היה אחד מהן עכו"ם או בעל המעשר אפילו איש ושתי נשיו פודין על פיהם, וכופין את הבעלים לפתוח ראשון וזה חומר במעשר מן ההקדש. 
 
הלכה כא: אין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום לפדותם שם, והמוליך ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודה כשער מקום הפדייה, ואם היו דמאי פודין אותו כשער הזול הואיל ונראו להמכר בזול. 
 
הלכה כב: היו לו פירות מעשר שני בגורן והוציא עליהם יציאות מביתו עד שהביאן לעיר והשביחו, פודה כשער העיר והפסיד יציאותיו.