Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שבת כט חשון ה'�&פ"ה
	שיעורים יומיים ליום שבת כט חשון ה'�&פ"ה

חומש:

שביעי פרשת תולדות

תהילים:

פרקים קמ - קמד

תניא:

ומ"ש בפ' פקודי... -קנה- כמש"ש דר"י.

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות גניבה פרקים ז-ט

פרק אחד :

הלכות טומאת מת פרק ח

ספר המצוות :

מל"ת רמ"ו, מל"ת רמ"ג

הלכות טומאת מת

פרק ח

הלכה א: שדה שאבד קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה, וכל השדה כולה המאהיל עליה נטמא, ואם העמיד בתוכה אהל נטמא כל מה שיש באהל שמא האהל שהעמיד באותה שדה על הקבר הוא מאהיל.

הלכה ב: בנה בית ועליה על גביו אם היה פתחה של עליה כנגד פתחה של בית העליה טהורה שאפי' [היה] הקבר תחת משקוף הבית העליה טהורה שהרי הוא אהל ע"ג אהל כמי /כמו/ שיתבאר, ואם לא היה מכוון אף העליה טמאה שמא אסקופת עליה על הקבר והרי העליה מאהילה על הקבר.

הלכה ג: ושדה זו מותר לזרוע בתוכה כל זרע לפי שאין שרשי זרעים מגיעים עד לקבר, אבל אין נוטעין בתוכה אילני מאכל מפני שהשרשים מגיעין עד למת, התלוליות הקרובות לעיר הסמוכה לבית הקברות או לדרך בית הקברות אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה מפני שהנשים קוברות שם את הנפלים ומוכי שחין קוברין שם איבריהן, אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה, ואי זהו תל קרוב כל שאין שם תל אחר קרוב יותר ממנו וישן שאין אדם זוכרו.

הלכה ד: שדה בוכים והוא המקום הקרוב לבית הקברות שהנשים יושבות שם ובוכות, אעפ"י שעפרה טהור שהרי לא הוחזקה שם טומאה אין נוטעין אותו ואין זורעין אותו, שלא להרגיל רגל אדם לשם שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות כבר נתייאשו בעליו ממנו לפיכך אפשר שיבא אדם ויקבור בו מפני זה חששו לו, ועושין מעפר מקום זה תנורים לקדש שהרי לא הוחזקה שם טומאה.

הלכה ה: קבר הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנייה עד שיבדק כמו שיתבאר, וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טהור ומותר בהנייה.

הלכה ו: קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנייה.

הלכה ז: הפוגע במת מצוה אם מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות, מצאו חוץ לתחום אפילו בתוך שדה כרכום קנה מקומו ויקבר במקום שנמצא, מצאו על המצר מסלקו לצדדין, שדה בור מצד זה ושדה ניר מצד זה קוברו בשדה בור, שדה ניר ושדה זרע קוברו בשדה ניר, שדה זרע ושדה כרם קוברו בשדה זרע, שדה אילן ושדה כרם קוברו בשדה כרם מפני אהל הטומאה, היו שניהן שוין קוברו לאי זה צד שירצה.

הלכה ח: קבר הנמצא מטמא למפרע, ואם בא אחר ואמר ברי לי שלא היה כאן קבר אפילו קודם לעשרים שנה אינו מטמא אלא משעת מציאה ואילך.

הלכה ט: כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל מן המת, חייב לציין עליו כדי שלא יהיה תקלה לאחרים, ובחולו של מועד היו יוצאין מב"ד לציין על הקברות, אין מציינין על כזית מצומצם מן המת לפי שסופו יחסר בארץ, ובמה מציינין, בסיד ממחה ושופך על מקום הטומאה, אין מעמידין את הציון על גבי הטומאה אלא יהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות, ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל, ואין מציינין על הוודאות שהרי הן ידועין לכל אלא על הספיקות, כגון שדה שאבד בה קבר והסככות והפרעות.

הלכה י: מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה, אם אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר, יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר כמו שיתבאר.

הלכה יא: מצא אבן מצויינת תחתיה טמא, היו שתים אם יש סיד ביניהם ביניהם טמא, ואם אין סיד ביניהן אלא על ראשיהן אם יש חרש ביניהן טהור שאין זה אלא בניין, ואם אין חרש ביניהן והיה הסיד מרודד על ראשיהן מכאן ומכאן ה"ז ציון וטמא, מצא מצר אחד מצויין, הוא טמא וכל השדה טהורה, וכן שניה וכן שלישי', מצא ד' מצריה מצויינין, הן טהורין וכל השדה כולה טמאה שאין מרחיקין הציון ממקום הטומאה.

הלכות טומאת מת

פרק ח 
 
הלכה א: שדה שאבד קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה, וכל השדה כולה המאהיל עליה נטמא, ואם העמיד בתוכה אהל נטמא כל מה שיש באהל שמא האהל שהעמיד באותה שדה על הקבר הוא מאהיל. 
 
הלכה ב: בנה בית ועליה על גביו אם היה פתחה של עליה כנגד פתחה של בית העליה טהורה שאפי' [היה] הקבר תחת משקוף הבית העליה טהורה שהרי הוא אהל ע"ג אהל כמי /כמו/ שיתבאר, ואם לא היה מכוון אף העליה טמאה שמא אסקופת עליה על הקבר והרי העליה מאהילה על הקבר. 
 
הלכה ג: ושדה זו מותר לזרוע בתוכה כל זרע לפי שאין שרשי זרעים מגיעים עד לקבר, אבל אין נוטעין בתוכה אילני מאכל מפני שהשרשים מגיעין עד למת, התלוליות הקרובות לעיר הסמוכה לבית הקברות או לדרך בית הקברות אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה מפני שהנשים קוברות שם את הנפלים ומוכי שחין קוברין שם איבריהן, אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה, ואי זהו תל קרוב כל שאין שם תל אחר קרוב יותר ממנו וישן שאין אדם זוכרו. 
 
הלכה ד: שדה בוכים והוא המקום הקרוב לבית הקברות שהנשים יושבות שם ובוכות, אעפ"י שעפרה טהור שהרי לא הוחזקה שם טומאה אין נוטעין אותו ואין זורעין אותו, שלא להרגיל רגל אדם לשם שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות כבר נתייאשו בעליו ממנו לפיכך אפשר שיבא אדם ויקבור בו מפני זה חששו לו, ועושין מעפר מקום זה תנורים לקדש שהרי לא הוחזקה שם טומאה. 
 
הלכה ה: קבר הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנייה עד שיבדק כמו שיתבאר, וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טהור ומותר בהנייה. 
 
הלכה ו: קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנייה. 
 
הלכה ז: הפוגע במת מצוה אם מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות, מצאו חוץ לתחום אפילו בתוך שדה כרכום קנה מקומו ויקבר במקום שנמצא, מצאו על המצר מסלקו לצדדין, שדה בור מצד זה ושדה ניר מצד זה קוברו בשדה בור, שדה ניר ושדה זרע קוברו בשדה ניר, שדה זרע ושדה כרם קוברו בשדה זרע, שדה אילן ושדה כרם קוברו בשדה כרם מפני אהל הטומאה, היו שניהן שוין קוברו לאי זה צד שירצה. 
 
הלכה ח: קבר הנמצא מטמא למפרע, ואם בא אחר ואמר ברי לי שלא היה כאן קבר אפילו קודם לעשרים שנה אינו מטמא אלא משעת מציאה ואילך. 
 
הלכה ט: כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל מן המת, חייב לציין עליו כדי שלא יהיה תקלה לאחרים, ובחולו של מועד היו יוצאין מב"ד לציין על הקברות, אין מציינין על כזית מצומצם מן המת לפי שסופו יחסר בארץ, ובמה מציינין, בסיד ממחה ושופך על מקום הטומאה, אין מעמידין את הציון על גבי הטומאה אלא יהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות, ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל, ואין מציינין על הוודאות שהרי הן ידועין לכל אלא על הספיקות, כגון שדה שאבד בה קבר והסככות והפרעות. 
 
הלכה י: מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה, אם אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר, יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר כמו שיתבאר. 
 
הלכה יא: מצא אבן מצויינת תחתיה טמא, היו שתים אם יש סיד ביניהם ביניהם טמא, ואם אין סיד ביניהן אלא על ראשיהן אם יש חרש ביניהן טהור שאין זה אלא בניין, ואם אין חרש ביניהן והיה הסיד מרודד על ראשיהן מכאן ומכאן ה"ז ציון וטמא, מצא מצר אחד מצויין, הוא טמא וכל השדה טהורה, וכן שניה וכן שלישי', מצא ד' מצריה מצויינין, הן טהורין וכל השדה כולה טמאה שאין מרחיקין הציון ממקום הטומאה.