Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום חמישי א תשרי ה'�&פ"ה
	שיעורים יומיים ליום חמישי א תשרי ה'�&פ"ה

חומש:

חמישי פרשת האזינו

תהילים:

פרקים א - ט

תניא:

כ. איהו וחיוהי... -258- בלה"ק

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות שגגות פרק טו. הלכות מחוסרי כפרה פרקים א-ב

פרק אחד :

הלכות מעילה פרק ג

ספר המצוות :

מ"ע ס"ח, מ"ע ע"ה, מ"ע ע"ו

הלכות מעילה

פרק ג

הלכה א: קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים, אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת היתר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו, כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אע"פ שקיבל בצפון, או ששחטן בצפון וקיבל בדרום או ששחט ביום וזרק בלילה, או ששחט בלילה וזרק ביום, או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום, או שקיבלו הפסולין את דמן אף על פי שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולין אע"פ שקיבלוהו כשרים, או שיצא הדם והבשר כולו קודם זריקת הדם, או שלן הדם, בכל אלו מועלין בכולן לעולם שהרי לא היה להן שעת היתר, אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואחר כך לן הבשר או האימורין, או שנטמא הבשר או האימורין, או שיצא הבשר או האימורין לחוץ, או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים, בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי היה לו שעת היתר לאכילה כמו שביארנו.

הלכה ב: קיבלו הפסולין את הדם וזרקוהו וחזרו הכשרים לעבודה וקיבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשרן, שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שירים חוץ מן הטמא הואיל וראוי לעבודת צבור עושה שאר דם שירים.

הלכה ג: כיצד קיבל הטמא וזרק אע"פ שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להן שעת היתר ומועלין בכולן שזה הדם שירים הוא ואין זריקת השירים מועלת, כבר ביארנו שאין בקדשים קלים מעילה לעולם חוץ מאימוריהן אחר זריקת הדם והוא שתהיה זריקה המועלת, אבל קדשים קלים שנתפגלו אע"פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהן, וכן אם יצא הדם אע"פ שהחזירו וזרקו אין מועלין באימוריהן.

הלכה ד: כל חטאות המתות כגון ולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהן אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל.

הלכה ה: וכל חטאת שתרעה עד שיפול בה מום מועלין בה עד שתפדה.

הלכה ו: המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ושחט שתיהן כאחת וזרק דם אחת מהן, אין מועלין לא בבשר זו שנזרק דמה ולא בבשר חברתה, ואע"פ שאינו ראוי לאכילה הואיל ואם רצה מזה זורק ואם רצה מזה זורק, אבל אם שחט זו אחר זו אין דמה מועיל לבשר חברתה ואפילו לאחר זריקה שהרי לא היתה לה שעה הראויה להתיר בשרה.

הלכה ז: כל חטאת עוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה או בשינוי מקום עשייתה מועלין בה חוץ מעולת העוף שנמלק למטה כמליקת חטאת לשם חטאת שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אין מועלין בה הואיל ושינה שמה ומקום עשייתה ושינה מעשיה לשם דבר שאין בו מעילה.

הלכה ח: מנחה שנתפגלה או שנעשית במחשבת המקום, וכן שתי הלחם ולחם הפנים שנתפגלו או שנפסלו במחשבת המקום, מועלין בהן שהרי לא היתה להן שעת היתר.

הלכה ט: וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וחזר והקטירו מועלין בשירים שהרי לא היה שם שעת היתר, אבל אם נטמא הקומץ והקטירו אין מועלין בשירים שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא, יצאו השירים או נטמאו ואחר כך הקטיר הקומץ אע"פ שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן שהרי קרב הקומץ כמצותו.

הלכה י: הנהנה מקדשי קדשים כולם לפני זריקת דמים, או מאימורי קדשים קלים לאחר זריקה, או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין, יפול מה שנהנה לנדבה, מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה.

הלכה יא: נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאימורי קדשים קלים אף על פי שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור.

הלכה יב: קדשי המזבח חלבן וביציהן אסור ליהנות מהן והנהנה לא מעל לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא יינק מאמו אלא מבהמה אחרת חולין, ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקדשים שיינקוהו כדי שלא ימותו.

הלכה יג: הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זה לשלמים הרי הן כקדשי בדק הבית ומועלין בחלבן ובביציהן כמו שיתבאר.

הלכות מעילה

פרק ג 
 
הלכה א: קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים, אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת היתר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו, כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אע"פ שקיבל בצפון, או ששחטן בצפון וקיבל בדרום או ששחט ביום וזרק בלילה, או ששחט בלילה וזרק ביום, או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום, או שקיבלו הפסולין את דמן אף על פי שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולין אע"פ שקיבלוהו כשרים, או שיצא הדם והבשר כולו קודם זריקת הדם, או שלן הדם, בכל אלו מועלין בכולן לעולם שהרי לא היה להן שעת היתר, אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואחר כך לן הבשר או האימורין, או שנטמא הבשר או האימורין, או שיצא הבשר או האימורין לחוץ, או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים, בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי היה לו שעת היתר לאכילה כמו שביארנו. 
 
הלכה ב: קיבלו הפסולין את הדם וזרקוהו וחזרו הכשרים לעבודה וקיבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשרן, שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שירים חוץ מן הטמא הואיל וראוי לעבודת צבור עושה שאר דם שירים. 
 
הלכה ג: כיצד קיבל הטמא וזרק אע"פ שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להן שעת היתר ומועלין בכולן שזה הדם שירים הוא ואין זריקת השירים מועלת, כבר ביארנו שאין בקדשים קלים מעילה לעולם חוץ מאימוריהן אחר זריקת הדם והוא שתהיה זריקה המועלת, אבל קדשים קלים שנתפגלו אע"פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהן, וכן אם יצא הדם אע"פ שהחזירו וזרקו אין מועלין באימוריהן. 
 
הלכה ד: כל חטאות המתות כגון ולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהן אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל. 
 
הלכה ה: וכל חטאת שתרעה עד שיפול בה מום מועלין בה עד שתפדה. 
 
הלכה ו: המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ושחט שתיהן כאחת וזרק דם אחת מהן, אין מועלין לא בבשר זו שנזרק דמה ולא בבשר חברתה, ואע"פ שאינו ראוי לאכילה הואיל ואם רצה מזה זורק ואם רצה מזה זורק, אבל אם שחט זו אחר זו אין דמה מועיל לבשר חברתה ואפילו לאחר זריקה שהרי לא היתה לה שעה הראויה להתיר בשרה. 
 
הלכה ז: כל חטאת עוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה או בשינוי מקום עשייתה מועלין בה חוץ מעולת העוף שנמלק למטה כמליקת חטאת לשם חטאת שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אין מועלין בה הואיל ושינה שמה ומקום עשייתה ושינה מעשיה לשם דבר שאין בו מעילה. 
 
הלכה ח: מנחה שנתפגלה או שנעשית במחשבת המקום, וכן שתי הלחם ולחם הפנים שנתפגלו או שנפסלו במחשבת המקום, מועלין בהן שהרי לא היתה להן שעת היתר. 
 
הלכה ט: וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וחזר והקטירו מועלין בשירים שהרי לא היה שם שעת היתר, אבל אם נטמא הקומץ והקטירו אין מועלין בשירים שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא, יצאו השירים או נטמאו ואחר כך הקטיר הקומץ אע"פ שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן שהרי קרב הקומץ כמצותו. 
 
הלכה י: הנהנה מקדשי קדשים כולם לפני זריקת דמים, או מאימורי קדשים קלים לאחר זריקה, או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין, יפול מה שנהנה לנדבה, מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה. 
 
הלכה יא: נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאימורי קדשים קלים אף על פי שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור. 
 
הלכה יב: קדשי המזבח חלבן וביציהן אסור ליהנות מהן והנהנה לא מעל לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא יינק מאמו אלא מבהמה אחרת חולין, ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקדשים שיינקוהו כדי שלא ימותו. 
 
הלכה יג: הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זה לשלמים הרי הן כקדשי בדק הבית ומועלין בחלבן ובביציהן כמו שיתבאר.