Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום חמישי ט אלול ה'�&פ"ד
	שיעורים יומיים ליום חמישי ט אלול ה'�&פ"ד

חומש:

חמישי פרשת תצא

תהילים:

פרקים מט - נד

תניא:

והנה מודעת זאת... -236- פעמים וכו'

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות פסולי המוקדשין פרקים ה-ז

פרק אחד :

הלכות פסולי המוקדשין פרק ו

ספר המצוות :

מל"ת ק"כ

הלכות פסולי המוקדשין

פרק ו

הלכה א: כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות, או שור הנסקל, אפילו אחד ברבוא כולן ימותו לפי שבעלי חיים חשובין הן ואינם בטלין, ואם הקריב הורצה שאין בעלי חיין נדחין.

הלכה ב: נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח, ירעו כלם עד שיפול בהן מום וימכור ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין של קדשים שנתערב.

הלכה ג: נתערבו קדשים בחולין תמימים ימכרו החולין שבתערובת לצרכי אותו המין ויקרבו כולן, כיצד ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימים, ימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים ויקרבו הכל שלמים, וכן בעולה או באשם, והדמים חולין לכל דבר שהרי דמי חולין הן.

הלכה ד: נתערב שור הקדש בשוורים של חול, גדול שבכולן הקדש וימכרו השאר לצרכי אותו המין, נתערבו קדשים בקדשים מין במינו, זה יקרב לשם בעליו וזה יקרב לשם בעליו אע"פ שאין כל אחד מהן מכיר קרבנו, במה דברים אמורים בקרבנות נשים שאין בהם סמיכה אבל קרבנות אנשים הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו, הרי אלו לא יקרבו עד שיתן האחד חלקו לחבירו, או עד שיפול מום בכל וימכרו ויביאו כל אחד בדמי היפה שבהן מאותו המין.

הלכה ה: נתערבו מין בשאינו מינו כגון עולה בשלמים, לא יקרבו אפילו כחמורה שבהן שאין מביאין קדשים לבית הפסול.

הלכה ו: וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן כך אין ממעטין באוכליהן ולא במקום אכילתן אלא כיצד יעשה ירעו הכל עד שיפול בהם מום וימכר כל אחד מהן לבדו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין האחר ויפסיד המותר מביתו.

הלכה ז: אע"פ שכבר הקריב עולה שחייב בה או שלמים שהיה חייב להקריבן, הרי זה מקריב מדמי התערובת עולה אחרת ושלמים אחרים.

הלכה ח: חטאת שנתערבה בשלמים ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויביא בדמי היפה שבהן שלמים ובדמי היפה שבהן חטאת, ואם קדם והקריב חטאת אחרת על חטאת שהפרישה לו כולן ימותו.

הלכה ט: וכן אם נתערבו מעות חטאות במעות אשם, לוקח שתי בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על חטאת ודמי אשם על אשם, ואם כבר קרבה חטאתו, יוליך כל המעות לים המלח, ואם כבר קרבה אשמו, יפלו הכל לנדבה.

הלכה י: תודה שנתערבה בתמורתה שתיהן תקרבנה ויניף הלחם עמהן, וכך אם נתערבה תודה בשאר זבחים אע"פ שקרבה תודתו, ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויביא בדמי היפה תודה אחרת, ובדמי היפה זבח אחר.

הלכה יא: נתערבה באיל נזיר שתיהם תקרבנה ויניף הלחם עמהן.

הלכה יב: בכור שנתערב בפסח שניהם ירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו כבכור, ולמה לא יקרבו, לפי שהפסח נאכל לכל אדם עד חצות והבכור לשני ימים ואינו נאכל אלא לכהנים, ואין מביאין קדשים לבית הפסול ואין ממעטין באכילתן.

הלכה יג: וכן מעשר שנתערב בפסח כשיפול בהן מום יאכלו כמעשר, הבכור והמעשר שנתערבו יאכלו במומן.

הלכה יד: וכן שאר קדשים שנתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו כבכור שנפל בו מום או כמעשר שנפל בו מום.

הלכה טו: אשם שנתערב בשלמים, אע"פ שאין מקריבין משניהן אלא האימורין אבל הבשר נאכל, לא יקרבו אלא ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמי היפה אשם ובדמי היפה שלמים והמותר יפסיד מביתו, ואם קדם והקריב אשמו שניהן יפלו לנדבה.

הלכה טז: כל הקדשים אפשר שיתערבו מין במינו, חוץ מן החטאת עם האשם שאין האשם אלא מזכרי כבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה.

הלכה יז: וכל אלו המתערבין בחיים אם הקריב הורצה שאין בעלי חיים נדחין.

הלכה יח: בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח, אם נקבה בת שנתה היא כונסה לכיפה עד שתמות שמא חטאת היא, היתה בת שתים יביאנה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא, מצא זכר בן שתי שנים אין לו תקנה, שמא אשם הוא ועדיין לא כפרו בעליו, מצא זכר בן שנה מניחו עד שיפול בו מום, ומביא שתי בהמות תחתיו ומתנה ואומר אם עולה היה זה עולה תחתיו ואם שלמים היה זה שלמים תחתיו, ומקריב האחד עולה ונסכיו משל צבור, והאחר שלמים עם הלחם שמא תודה היה, ומה יעשה בזה הנמצא יאכל במומו שאפילו היה בכור או מעשר במומו הוא נאכל, ואם פסח אחר זמנו הוא הרי זה שלמים ובזמנו הכל נזהרין בו, ואם תאמר שמא אשם נזיר או אשם מצורע הוא, אינן מצויין תמיד, לפיכך לא חשו להן.

הלכה יט: נתערבו קדשים בקדשים אחר שנשחטו יאכלו כחמור שבהן, נתערבו בפסולי המוקדשין או בחולין שנשחטו בעזרה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.

הלכה כ: איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה, מניחין הכל עד שיפסדו ותעובר צורתן, ושורפין אותן בעזרה במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

הלכה כא: אבר של בעלי מומין שנתערב באיברי קדשים אפילו אבר באלף איברים, יצאו הכל לבית השריפה, ואפילו קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובת, הרי זה ישרף בעזרה במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

הלכה כב: חתיכות קדשי קדשים שנתערבו בחתיכות קדשים קלים, או הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים, יאכלו כחמור שבהן.

הלכה כג: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור, הרי זה תעלה כמו שביארנו בתרומות.

הלכה כד: אבל חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור שנתערבה במאה פרוסות של חולין, הרי אלו לא יעלו אלא יאכל הכל לכהנים ככל המדומעות.

הלכות פסולי המוקדשין

פרק ו 
 
הלכה א: כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות, או שור הנסקל, אפילו אחד ברבוא כולן ימותו לפי שבעלי חיים חשובין הן ואינם בטלין, ואם הקריב הורצה שאין בעלי חיין נדחין. 
 
הלכה ב: נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח, ירעו כלם עד שיפול בהן מום וימכור ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין של קדשים שנתערב. 
 
הלכה ג: נתערבו קדשים בחולין תמימים ימכרו החולין שבתערובת לצרכי אותו המין ויקרבו כולן, כיצד ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימים, ימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים ויקרבו הכל שלמים, וכן בעולה או באשם, והדמים חולין לכל דבר שהרי דמי חולין הן. 
 
הלכה ד: נתערב שור הקדש בשוורים של חול, גדול שבכולן הקדש וימכרו השאר לצרכי אותו המין, נתערבו קדשים בקדשים מין במינו, זה יקרב לשם בעליו וזה יקרב לשם בעליו אע"פ שאין כל אחד מהן מכיר קרבנו, במה דברים אמורים בקרבנות נשים שאין בהם סמיכה אבל קרבנות אנשים הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו, הרי אלו לא יקרבו עד שיתן האחד חלקו לחבירו, או עד שיפול מום בכל וימכרו ויביאו כל אחד בדמי היפה שבהן מאותו המין. 
 
הלכה ה: נתערבו מין בשאינו מינו כגון עולה בשלמים, לא יקרבו אפילו כחמורה שבהן שאין מביאין קדשים לבית הפסול. 
 
הלכה ו: וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן כך אין ממעטין באוכליהן ולא במקום אכילתן אלא כיצד יעשה ירעו הכל עד שיפול בהם מום וימכר כל אחד מהן לבדו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין האחר ויפסיד המותר מביתו. 
 
הלכה ז: אע"פ שכבר הקריב עולה שחייב בה או שלמים שהיה חייב להקריבן, הרי זה מקריב מדמי התערובת עולה אחרת ושלמים אחרים. 
 
הלכה ח: חטאת שנתערבה בשלמים ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויביא בדמי היפה שבהן שלמים ובדמי היפה שבהן חטאת, ואם קדם והקריב חטאת אחרת על חטאת שהפרישה לו כולן ימותו. 
 
הלכה ט: וכן אם נתערבו מעות חטאות במעות אשם, לוקח שתי בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על חטאת ודמי אשם על אשם, ואם כבר קרבה חטאתו, יוליך כל המעות לים המלח, ואם כבר קרבה אשמו, יפלו הכל לנדבה. 
 
הלכה י: תודה שנתערבה בתמורתה שתיהן תקרבנה ויניף הלחם עמהן, וכך אם נתערבה תודה בשאר זבחים אע"פ שקרבה תודתו, ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויביא בדמי היפה תודה אחרת, ובדמי היפה זבח אחר. 
 
הלכה יא: נתערבה באיל נזיר שתיהם תקרבנה ויניף הלחם עמהן. 
 
הלכה יב: בכור שנתערב בפסח שניהם ירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו כבכור, ולמה לא יקרבו, לפי שהפסח נאכל לכל אדם עד חצות והבכור לשני ימים ואינו נאכל אלא לכהנים, ואין מביאין קדשים לבית הפסול ואין ממעטין באכילתן. 
 
הלכה יג: וכן מעשר שנתערב בפסח כשיפול בהן מום יאכלו כמעשר, הבכור והמעשר שנתערבו יאכלו במומן. 
 
הלכה יד: וכן שאר קדשים שנתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו כבכור שנפל בו מום או כמעשר שנפל בו מום. 
 
הלכה טו: אשם שנתערב בשלמים, אע"פ שאין מקריבין משניהן אלא האימורין אבל הבשר נאכל, לא יקרבו אלא ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמי היפה אשם ובדמי היפה שלמים והמותר יפסיד מביתו, ואם קדם והקריב אשמו שניהן יפלו לנדבה. 
 
הלכה טז: כל הקדשים אפשר שיתערבו מין במינו, חוץ מן החטאת עם האשם שאין האשם אלא מזכרי כבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה. 
 
הלכה יז: וכל אלו המתערבין בחיים אם הקריב הורצה שאין בעלי חיים נדחין. 
 
הלכה יח: בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח, אם נקבה בת שנתה היא כונסה לכיפה עד שתמות שמא חטאת היא, היתה בת שתים יביאנה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא, מצא זכר בן שתי שנים אין לו תקנה, שמא אשם הוא ועדיין לא כפרו בעליו, מצא זכר בן שנה מניחו עד שיפול בו מום, ומביא שתי בהמות תחתיו ומתנה ואומר אם עולה היה זה עולה תחתיו ואם שלמים היה זה שלמים תחתיו, ומקריב האחד עולה ונסכיו משל צבור, והאחר שלמים עם הלחם שמא תודה היה, ומה יעשה בזה הנמצא יאכל במומו שאפילו היה בכור או מעשר במומו הוא נאכל, ואם פסח אחר זמנו הוא הרי זה שלמים ובזמנו הכל נזהרין בו, ואם תאמר שמא אשם נזיר או אשם מצורע הוא, אינן מצויין תמיד, לפיכך לא חשו להן. 
 
הלכה יט: נתערבו קדשים בקדשים אחר שנשחטו יאכלו כחמור שבהן, נתערבו בפסולי המוקדשין או בחולין שנשחטו בעזרה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. 
 
הלכה כ: איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה, מניחין הכל עד שיפסדו ותעובר צורתן, ושורפין אותן בעזרה במקום ששורפין פסולי המוקדשין. 
 
הלכה כא: אבר של בעלי מומין שנתערב באיברי קדשים אפילו אבר באלף איברים, יצאו הכל לבית השריפה, ואפילו קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובת, הרי זה ישרף בעזרה במקום ששורפין פסולי המוקדשין. 
 
הלכה כב: חתיכות קדשי קדשים שנתערבו בחתיכות קדשים קלים, או הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים, יאכלו כחמור שבהן. 
 
הלכה כג: חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור, הרי זה תעלה כמו שביארנו בתרומות. 
 
הלכה כד: אבל חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור שנתערבה במאה פרוסות של חולין, הרי אלו לא יעלו אלא יאכל הכל לכהנים ככל המדומעות.