Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום רביעי ט ניסן ה'�&פ"ד
	שיעורים יומיים ליום רביעי ט ניסן ה'�&פ"ד

חומש:

רביעי פרשת מצורע

תהילים:

פרקים מט - נד

תניא:

והנה אף דדחילו... -נו- במ"א באריכות

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות תפלה וברכות פרקים ב-ד

פרק אחד :

הלכות כלאים פרק ו

ספר המצוות :

מ"ע ה

הלכות כלאים

פרק ו

הלכה א: הזורע ירק או תבואה בכרם או המקיימו עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות, ורואין כל העיגול שרחבו שתים ושלשים אמה כאילו הוא כולו מלא ירק, וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינן מתקדשות.

הלכה ב: במה דברים אמורים כשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות, אבל אם היה ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילוהגיע לשורה הסמוכה לו וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה ורואין כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה הרי היא מתקדשת.

הלכה ג: במה דברים אמורים בזורע או מקיים תוך הכרם, אבל הזורע חוץ לכרם וסמוך לו הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויתר ארבע אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות באורך כל השורה של כרם, ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מן הזרע אלא ששה טפחים לכל רוח.

הלכה ד: ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים, במה דברים אמורים בשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם היה כל הכרם כן הרי זה מקדש.

הלכה ה: שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים, ואם היתה העליונה עשויה כרם הרי זה זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים.

הלכה ו: מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך ליטע בה גפנים הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע ולא יטע ואחר כך יהפוך, היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים, ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ הרי זה מותר לזרוע ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים.

הלכה ז: המבריך את הגפן בארץ אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון או בתוך סילון של חרש אם היה העפר על גבה שלשה טפחים או יותר הרי זה מותר לזרוע על גבה, ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה.

הלכה ח: הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה, במה דברים אמורים שאין עיקר הגפן נראה, אבל אם נראה צריך להרחיק ששה טפחים לכל רוח ואחר כך יזרע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה כמו שיתבאר.

הלכה ט: המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראין, אם יש ביניהן מארבע אמות עד שמונה הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן, ואם לאו אינם מצטרפות.

הלכה י: היו פחות משלש אין מצטרפין אלא מרחיק מהן ששה טפחים לכל רוח וזורע.

הלכה יא: כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות.

הלכה יב: הדלה את הגפן על מקצת אפפירות לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואע"פ שאין עליהן לא עלין ולא שריגים, ואם זרע הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן הרי זה מותר, וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פירות כגון הארז והברוש, אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אפיפירות לגפן, ואם נמשכו השריגים אחר שזרע וסככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר.

הלכה יג: הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע.

הלכה יד: קנים היוצאין מן הערים וחס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות הרי זה מותר לזרוע תחתיהן, ואם הניחם כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.

הלכה טו: פרח היוצא מן העריס או מן הדלית רואין אותו כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו, וכן המותח זמורה מאילן לאילן אסור לזרוע תחתיה.

הלכה טז: קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש אחד באילן הרי זה מותר לזרוע תחת החבל, ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו.

הלכות כלאים

פרק ו 
 
הלכה א: הזורע ירק או תבואה בכרם או המקיימו עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות, ורואין כל העיגול שרחבו שתים ושלשים אמה כאילו הוא כולו מלא ירק, וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינן מתקדשות. 
 
הלכה ב: במה דברים אמורים כשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות, אבל אם היה ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילוהגיע לשורה הסמוכה לו וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה ורואין כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה הרי היא מתקדשת. 
 
הלכה ג: במה דברים אמורים בזורע או מקיים תוך הכרם, אבל הזורע חוץ לכרם וסמוך לו הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויתר ארבע אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות באורך כל השורה של כרם, ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מן הזרע אלא ששה טפחים לכל רוח. 
 
הלכה ד: ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים, במה דברים אמורים בשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם היה כל הכרם כן הרי זה מקדש. 
 
הלכה ה: שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים, ואם היתה העליונה עשויה כרם הרי זה זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים. 
 
הלכה ו: מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך ליטע בה גפנים הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע ולא יטע ואחר כך יהפוך, היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים, ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ הרי זה מותר לזרוע ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים. 
 
הלכה ז: המבריך את הגפן בארץ אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון או בתוך סילון של חרש אם היה העפר על גבה שלשה טפחים או יותר הרי זה מותר לזרוע על גבה, ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה. 
 
הלכה ח: הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה, במה דברים אמורים שאין עיקר הגפן נראה, אבל אם נראה צריך להרחיק ששה טפחים לכל רוח ואחר כך יזרע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה כמו שיתבאר. 
 
הלכה ט: המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראין, אם יש ביניהן מארבע אמות עד שמונה הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן, ואם לאו אינם מצטרפות. 
 
הלכה י: היו פחות משלש אין מצטרפין אלא מרחיק מהן ששה טפחים לכל רוח וזורע. 
 
הלכה יא: כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות. 
 
הלכה יב: הדלה את הגפן על מקצת אפפירות לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואע"פ שאין עליהן לא עלין ולא שריגים, ואם זרע הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן הרי זה מותר, וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פירות כגון הארז והברוש, אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אפיפירות לגפן, ואם נמשכו השריגים אחר שזרע וסככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר. 
 
הלכה יג: הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע. 
 
הלכה יד: קנים היוצאין מן הערים וחס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות הרי זה מותר לזרוע תחתיהן, ואם הניחם כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין הרי זה אסור לזרוע תחתיהן. 
 
הלכה טו: פרח היוצא מן העריס או מן הדלית רואין אותו כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו, וכן המותח זמורה מאילן לאילן אסור לזרוע תחתיה. 
 
הלכה טז: קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש אחד באילן הרי זה מותר לזרוע תחת החבל, ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו.