רגע האמת הגיע. על הרבנים שפסקו שמותר לוותר על שטחים בטענות שדופות ונבובות של "התגרות באומות", על ראשי הממשלה, השרים והחכי"ם שהרימו יד בעד הסכמי 'קמפ-דייויד', 'אוסלו', 'ההתנתקות' וכו', הגיע הזמן לבקש סליחה ומחילה מהרבי ולהכיר בטעות הנוראה. רק שינוי כיוון מוחלט ברוח הוראותיו של הרבי לקברניטי המדינה יביא רווח והצלה לעם ישראל ● הרב יוסף הרטמן מראשי הלוחמים למען שלמות הארץ, מי שזכה לכתוב את שיחותיו וזעקותיו של הרבי בתקופת הסכמי השלום עם מצרים, כותב ל'ארץ ישראל שלנו' על תחושותיו ● לקריאה מספר העיתונאי אברהם תירוש בתקופת הסכם השלום עם מצרים: אחד השרים נשאל השבוע מהי הרגשתך בקשר לתכניות השלום? הוא השיב בבדיחה הידועה על אותו אדם שנפל מבניין רב קומות, בקומה העשרים שאל אותו מישהו מבעד לחלון: "איך אתה מרגיש"? והלה משיב: "בינתיים הכול בסדר..." ( מעריב 30.12.77) לפני חודשיים מלאו שלושים שנה להריסת היישובים בסיני, בהם שתי ערים פורחות, ימית ואופירה, להרס שדות התעופה מהמשוכללים בעולם, ולמסירת שדות הנפט. אבדן המרחב האסטרטגי של ישראל, הן מרחב אווירי לאימונים והן להגנה יבשתית ואווירית, ברוחב של ארבע מאות ק"מ. כל זאת במסגרת הסכמי קמפ דייויד, מה שמכונה הסכם השלום עם מצרים. ממציא "העם הפלשתיני" ב"קמפ-דייויד" המציא מנחם בגין לראשונה את "הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי", והבטיח להקים להם אוטונומיה עם "משטרה חזקה". היום אנו משלמים את המחיר, המאיים על עקירת היישובים ביהודה ושומרון, והקמת "מדינה" לערבים בפאתי פתח תקווה וכפר סבא שתסכן את כל העם היושב בציון. זכיתי מאז שנת תשכ"ט (1969) לפרסם את זעקתו הקדושה של הרבי מלובביץ' בנושא שלמות הארץ והסכנה הגדולה במסירת שטחים לאויב. בחודש תשרי תש"מ (1979), נסעתי לחצרו של הרבי מלובביץ' בברוקלין, ונוכחתי אישית בעת השיחות של הרבי על שלמות הארץ ונגד הסכמי השלום עם מצרים, שהרבי עמד כחומה בצורה והזהיר לא לעשות אותם. אני יכול להעיד, כפי שראו במו עיניהם אלפי אנשים, כאשר הרבי היה מדבר על הסכנות שבמסירת שטחים ושלמות הארץ, פניו הקדושות היו מאדימות, זעקותיו היו קורעות לב. מתח וחרדה ניסרו בחלל האוויר. חשנו כי לבו של הרבי שותת דם. הרבי הסביר והבהיר, זעק ותבע ממנהיגי ישראל לא ללכת בדרך הוויתורים והנסיגות, ואף הזהיר מהתוצאות העגומות של הסכם השלום עם מצריים, שלהן אנו עדים כיום. הרבי צדק דברי הרבי באותם הזמנים נפלו על אוזניים אטומות. העם היה שקוע בחגיגות השלום על "ההסכם ההיסטורי". מנחם בגין הצליח בכוח דיבורו המשכנע להשיג רוב עצום לתכניתו. רק קומץ עמדו וזעקו נגד ה"הסכם". גם רבנים התנגדו לצערנו לרבי והביאו הוכחות שצריך לוותר על "שטחים תמורת השלום". זכיתי באותן שנים לתרגם מאידיש לעברית עשרות שיחות של הרבי שהועברו טלפונית, ב"שידור ישיר" לישראל. לאחר השידור, באשמורת השלישית של הלילה, ישבתי לכתוב תקצירים ולהעביר – שאבדל לחיים טובים וארוכים - לידידי הבלתי נשכח, ר' ברקה וולף ז"ל, מי ששימש דובר חב"ד, שהיה מעביר לכל כלי התקשורת את דברי הרבי, ובמיומנות רבה, דאג שהדברים יקבלו הד תקשורתי. כך הגיעו דברי הרבי למאות אלפים. אך קולו של הרבי נותר כ'קול קורא במדבר'. וכפי שזעק הנביא ישעיהו "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה". שלושים שנה חלפו, וההסכם קרס לנגד עינינו. נותרנו ללא גז, ללא נפט, ללא מרחב אווירי, ללא יישובים וללא שלום. רק בשבת האחרונה קבלנו עוד תזכורת ממרחבי סיני. טילים נחתו על מצפה רימון והערבה מכיוון סיני. מי שסילק את היהודים מסיני קיבל קיני טרור רצחניים ומאות אלפי מסתננים מסיני לכל מרחבי ישראל, ומדינה איסלאמית קיצונית עם מיטב הנשק המערבי. לבקש סליחה מהרבי התקדים של עקירת יישובים חזר על עצמו בעקירת כל יישובי גוש קטיף על ידי ממשלת שרון והיד של ממשלת נתניהו נטויה לעקור שכונות ויישובים פורחים ביהודה ושומרון. רגע האמת הגיע. על הרבנים שפסקו שמותר לוותר על שטחים בטענות שדופות ונבובות של "התגרות באומות", על ראשי הממשלה, השרים והחכי"ם שהרימו יד בעד הסכמי 'קמפ-דייויד', 'אוסלו', 'ההתנתקות' וכו', הגיע הזמן לבקש סליחה ומחילה מהרבי ולהכיר בטעות הנוראה. רק שינוי כיוון מוחלט ברוח הוראותיו של הרבי לקברניטי המדינה יביא רווח והצלה לעם ישראל. זה הזמן להילחם בכל העוז שהסכמים מסוג זה לא יחזרו על עצמם, ולא לוותר במאבק הצודק שלנו להצלת עם ישראל. ולכל אותם שרים וחברי כנסת, רבנים ומנהיגים לדעת, כדברי מרדכי לאסתר שאם החרש תחרישו בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ומי יודע אם לעת כזאת הגעתם למלכות. |