צייד הנאצים הלך לעולמו ● קשריו עם הרבי צייד הנאצים טוביה פרידמן ז"ל, הלך לעולמו בגיל 89. פרידמן היה בין האנשים שפעלו ללכידת אדולף אייכמן ובמשך יותר מיובל שנים רדף אחר נאצים פושעי מלחמה כדי להעמידם לדין. אלא שעבודת קודש זו עמדה בסימן שאלה ואילולא יחידות מופלאה ושמיימית לה זכה מהרבי, ספק אם היה ממשיך בה ● בראיון מרתק ונדיר למגזין "בית משיח" סיפר פרידמן על מלאך השמים ששמר עליו פעמים רבות בשנות השואה, על מרדפיו אחר הנאצים ועל מסכת קשריו עם הרבי ● בלעדי לחב"ד אינפו: הכתבה המרתקת את מר טוביה פרידמן, צייד הנאצים הידוע, פגשתי במשרדו במכון לדוקומנטציה, לחקר פעולות הפושעים הנאציים. מר פרידמן איש נמוך קומה, צנום, לבוש בגדים פשוטים ומסביבו ריהוט מיושן. הוא מקבל את פניי בלבביות ומיד פונה לקלסרים הרבים המסודרים בארון שמאחוריו. הוא מגיש לי קלסר עב כרס בו אסף את המכתבים שקיבל במשך השנים מהרבי מה”מ. “הרבי בשבילי הוא הכל, ויש לי הרבה מה לספר על כך”, אומר מר פרידמן שמבקש ממני להתלוות איליו לסיור במכון אותו הוא מנהל ארבעים וחמש שנים. מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מהרבי. את עבודתו הוא עושה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את השואה האיומה, כתב מר פרידמן עד היום. למרות גילו המתקדם - בשנה שעברה חגג 80 - הוא ממשיך לעבוד במלוא המרץ; הוא פונה לראשי מדינות בתביעה להשבת רכוש יהודי שנגזל בשואה, הוא מחבר ספרים ועורך תערוכות שמטרתן להנחיל לדור הצעיר את מה שהתחולל בשואה האיומה. “כבר בגיטו, תחת הסבל האיום, היה לי חלום לנקום בהם”, הוא אומר. “הרגשתי שהמלחמה תסתיים ואני אשאר בחיים, ואז אעשה הכל כדי לנקום בחיות האדם הללו”. איך הפכת מניצול שואה לצייד נאצים? כתשובה מגולל מר פרידמן את סיפור הצלתו מהשואה והפיכתו לצייד נאצים, עיסוק בו עסק רבות בעידודו של הרבי למרות המכשולים הגדולים. נולדתי בעיר ראדום שבפולין בשנת תרפ”ב. כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה, נכנסו הגרמנים לעיר הולדתי בה חיו כשלושים אלף יהודים. אני עדיין זוכר היטב את פלוגות האס.אס. במדיהם השחורים. הם הרביצו מכות רצח ליהודים רק בשביל השעשוע. משפחתנו איבדה אז את מקור פרנסתה, כיון שהגרמנים החרימו את כל בתי הדפוס היהודיים, ובתוכם בית הדפוס של אבי יעקב פרידמן. בקיץ ת”ש נשלחו מראדום אלף יהודים צעירים למחנה עבודה, ומשם עברנו גלגולים רבים וקשים. תקופה מסויימת עבדתי עם עוד צעירים יהודים רבים בחפירת שוחות נגד טנקים באזור הגבול הגרמני. במשך השנים הצלחתי כמה פעמים לברוח מידיהם של הנאצים הארורים. פעם אחת ניצלתי רגע של חוסר תשומת לב, דילגתי מעל הגדר ונמלטתי. ידעתי כי זו סכנה גדולה, אך אמרתי לעצמי: חופש או מוות. הסתכנתי והצלחתי. הרגשתי אז כי מלאך שומר עלי משמיים - מלאך שעמד לצידי לאורך כל שנות המלחמה. חסידי ליובאוויטש חלקו פת לחם לרעבים הצלחתי לחזור לגיטו ראדום, שם שהו בני משפחתי. לאחר שנתיים נלקחתי שוב על ידי הגרמנים לעבודות במרכז רפואי צבאי של הגרמנים, שם סחבתי שקי קמח, תפוחי אדמה ופחם. הרעב בגיטו היה קשה, ובמקום היו כשלושים מחסידי ליובאוויטש שמסרו את עצמם בשביל הכלל, וחילקו מעט מזון לרעבים, ודאגו להעביר בגדים ונעליים לנצרכים. לאחר מותו של אבי, התחזקה בי ההחלטה כי עלי להינצל ולנקום בנאצים. בניסי ניסים הצלחתי לשרוד את כל מאורעות המלחמה ותלאותיה. כך היה לאחר שנשלחו עשרות אלפי יהודי ראדום למחנות ההשמדה והעבודה, וכך היה כאשר נלקחתי עם אחותי באוטובוס, לחילופי שבויים, כביכול, עם הבריטים. לאחר נסיעה קצרה הובאנו לבית הקברות, ואז הבנו כי נפלנו בפח. נוסעי האוטובוס הראשון הורדו באכזריות רבה. אנחנו היינו באוטובוס השני, שדלתותיו נפתחו מאוחר יותר. אחותי הורתה לי לקפוץ מהר מהאוטובוס, סחבה אותי בידה, והלכנו ישירות לקצין הגרמני בשם קפקא. היא אמרה לו שאנחנו נכנסנו לאוטובוס בטעות. הוא הורה לנו להמתין בצד. בינתיים ירו למוות בכל הנוסעים היהודים שהיו עמנו. המלאך שהיה עמי שמר עלי גם הפעם, ושנינו הוחזרנו אל תוך הגיטו היהודי. חודש חלף, ושוב ניצלתי בנס. אנשי המשטרה קיבלו הוראה להביא חמישים יהודים צעירים לגיא ההריגה, לכבוד יום הולדתו של הצורר היטלר ימ”ש. בחמש בבוקר נתפסתי עם צעירים נוספים, והמתנו. לפתע הגיע אותו קצין גרמני בשם קפקא. אחותי צעקה לעברו “בעבר הצלת אותי ואת אחי, כעת הוא יילקח להריגה?” הוא שמע זאת ושיחרר אותי מיד... באוקטובר 1943 הגרמנים העבירו אותנו למחנה עבודה ‘שקולנה’, שלאחר כמה חודשים הפך למחנה ריכוז, שם שהיתי עם ידידי הליובאוויצ’ר ר’ שמיל בוימלגרין. יחד איתו ועם עוד כמה חברים הצלחנו לברוח מהמחנה באמצעות תעלת ביוב. זו היתה הצלה נוספת, שכן באותו יום לקחו את כל יושבי המחנה להשמדה באושוויץ... מאז חייתי במחתרת מפני הנאצים. הסתתרתי בבית הקברות, תוך נסיון לאתר פרטיזנים אליהם אוכל להצטרף. תוך כדי בריחה ונדודים, הסגירו אותי מקומיים לידי חיילים נאצים. היה זה בכפר נידח, והובאתי לבקתה עלובה. אחד החיילים הלך למפקדה כדי לדווח על תפיסת מרגל יהודי, כאשר אני נשארתי עם קצין גרמני זוטר. התחזיתי כישן, והקצין אף הוא נרדם. קמתי במהירות, הוצאתי מחגורתו פגיון והרגתי אותו. ברחתי מהמקום לא לפני שלקחתי עמי כשלל אקדח יד ורימון. עם הנשק היה לי קל יותר לשרוד מול הפולניים שניסו להסגיר אותי לגרמנים. בחורף תש”ה, כבש הצבא הרוסי את ראדום מידי הגרמני. רק אז יכולתי לצאת ממחבואי, ומיד הצטרפתי לשורות המשטרה הפולנית במטרה לסייע בהשלטת הסדר בעיר, ובמתן עזרה ראשונה לשרידי השואה שחזרו לראדום ממחנות הריכוז וההשמדה. הנקמה מכאן ואילך התחלתי במימוש תכניתי לנקום בנאצים. הגעתי אל העיר דנציג, שם מוניתי לקצין חקירות במשרד הביטחון הפולני. במסגרת תפקידי זה עצרתי מאות גרמנים נאצים; שמתי אותם בכלא, חקרתי אותם והבאתי להעמדתם לדין. לאחר שנה בדנציג כקצין חקירות, ניצבתי בפני החלטה גורלית במהלך חיי: האם להישאר בפולין, לעלות בדרגה במשטרה ולהנשא, או לעזוב הכל ושוב להפוך ליהודי נודד שגונב את הגבולות על מנת להגיע לארץ ישראל. לאחר היסוסים רבים בחרתי בדרך הקשה. עזבתי את הדירה היפה שקיבלתי משלטונות פולין, התפטרתי מעבודתי והתחלתי את חיי מחדש - כיהודי. כעבור זמן קצר הגעתי לוינה עם קבוצת יהודים נוספת, במטרה להמשיך לארץ ישראל, אלא שבשמים ייעדו לי מטרה אחרת. באותם ימים פגשתי בוינה את היינריך ראקוץ’, מידידי בעיר ראדום אותו היכרתי אישית ממחנה הריכוז שקולנה. הוא הפתיע אותי: “אתה זוכר את סמל האס.אס. בוכמאיר שרצח בראדום כל כך הרבה יהודים? הוא נמצא כאן בוינה, ופתח חנות”. רעד אחז בי מרוב התרגשות. “קח אותי לשם” אמרתי. כשהגענו לשם התברר לנו כי הוא כלוא במחנה שבויים אמריקאי ליד זלצבורג. המשכנו לשם, והצגנו את עצמנו בפני מפקד המחנה. הוא ידע כי נאצים רבים מסתירים את שמותיהם ותפקידם כדי להקל בעונש שיוטל עליהם. התחפשתי אפוא לגרמני אסיר, והוכנסתי למחנה כשבוי גרמני על מנת לנסות לזהות את הצורר בוכמאיר. כעבור שעות ספורות זיהיתי אותו, והוא נקרא מיד למפקד המחנה לחקירה. בוכמאיר אמר שאינו זוכר אותי מגיטו ראדום. אמרתי לו: “אתה התרוצצת עם מקל כבד, והכית בנו עד זוב דם. היו לך אפילו אחיות שחבשו אותנו כדי שתוכל להכותנו שוב אחר כך”. שפתיו של בוכמאיר נעו במבוכה וזעם, והוא אמר: “אבל לא הייתי הגרוע ביותר בראדום”... האמריקאים עודדו אותי להמשיך בשאלות. “האם אתה זוכר כיצד הוצאת את הילדים הקטנים ממחנה שקולנה לרחוב ביאלה וירית בהם למוות?” בוכמאיר החל בדברי סניגוריה על עצמו: “מלאתי פקודה של גנרל בצ’ר”... מיד לאחר החקירה החל הליך הסגרתו של בוכמאיר לפולין ושם הועמד לדין. לאחר מכן איתרנו נאצי נוסף בשם ריכרד שייגל, שהעביר אלפי יהודים מגיטו ראדום אל מחנה ההשמדה בטרבלינקה. מפקד משטרת וינה טען בפנינו כי ריכרד נעצר ושוחרר מחוסר הוכחות. אולם על סמך עדותי ועדותו של היינריך, הוא נעצר עוד באותו לילה. הוא נחקר והועמד לדין. את חייו סיים בבית הסוהר בוינה. אלו הנאצים הראשונים שלכדתי, אבל אלו היו זוטרים יחסית, מול הגנרל וסגנו שהיו אחראים להשמדת כל מאה וחמישים אלף יהודי מחוז ראדום. גם אותם לכדתי והם נאסרו. הסגן מת בבית סוהר והגנרל הוצא להורג בתליה. צייד נאצים רישמי מי שהפך אותי לצייד נאצים רשמי הוא: מר אשר בן נתן, ראש ארגון ה’בריחה’ שדאג לעלות יהודים ארצה ונציג ההגנה באירופה ואחר כך שגריר ישראל הראשון בגרמניה. הוא למעשה היה צייד הנאצים הראשון. בשנות המלחמה הוא התגורר בארץ ישראל וכבר אז החל לחקור יהודים שנמלטו מהשואה כדי להשיג עדויות רבות ככל האפשר. לאחר המלחמה נשלח לוינה, שם פעל להעלאת פליטי השואה לארץ ישראל. במקביל הוא שקד על מלאכתו החשובה בלכידת נאצים והעמדתם לדין. הוא ביקש שאסייע לו במלאכה, ואני זכרתי את השבועה שלי, ונשארתי בוינה כדי לעשות הכל על מנת לעצור נאצים שהסתובבו באירופה. במשך הזמן עצרנו יותר ממאתיים וחמישים פושעים נאצים. כך למעשה הפכתי לצייד נאצים רשמי. במסגרת העבודה המורכבת, הפעלתי מערכת גדולה של בלשים, והשקענו עבודה קשה ומאומצת בהשגת מסמכים וחומר תיעודי רב, ובהקלטת חקירות בכתב. הקמנו ארכיונים גדולים בהם תעדנו את כל החומר העצום שצברנו. בשנת תשי”ב עליתי לארץ ישראל, נישאתי והתגוררתי בחיפה, בה הקמתי סניף של “יד ושם” אותו ניהלתי במשך שלוש שנים. גם במקום זה הקדשתי מאמצים רבים לתיעוד עדויות של ניצולי הגטאות ומחנות ההשמדה, אלא שאת עיקר הדגש שמתי בחיפוש אחר ארכי-רוצחים ובראשם אדולף אייכמן. חמש עשרה שנה של מאמצים השקעתי בזה, החל משנת תש”ו בוינה. לאחר מאמצים רבים ותחבולות שונות, הצלחתי להשיג מידע על מקום המצאו של אייכמן, והעברתי את האינפורמציה לידידי פרופסור טרטקובר שהעביר זאת ללשכת ראש הממשלה בן גוריון. מכאן ואילך העניין יצא משליטתי. ביום שני, כ”ו באייר תש”כ, בשעה ארבע אחר הצהרים, הטלפון צלצל במשרדי שבחיפה. מעברו השני של הקו היה העתונאי מר משה מייזלס מ’מעריב’. בניגוד לתמיד, קולו היה נרגש ונסער: “טוביה אל תתעלף”, אמר, “הרגע הודיע ראש הממשלה בכנסת כי אדלוף אייכמן נתפס והובא לישראל”. ידי שאחזה בשפופרת, רעדה. חשתי מחנק בגרון. כשראיתי לאחר מכן את מהדורה מיוחדת של העיתון עם הכותרת “אדולף אייכמן נתפס בידי שירות ביטחון ישראלי”, לא ידעתי איפה לשים את התרגשותי... מר פרידמן עוצר רגע את סיפורו. הוא נראה נרגש, ולאחר הרהור ממושך, הוא מביא קלסר ממנו שלף כמה עמודים כתובים בדיו אדומה. ידיו רועדות מהתרגשות: “זהו מכתבו של הצורר אייכמן. לפי בקשתי הוא כתב את חלקו בהשמדת היהודים באירופה”... יחידות מופלאה כל העבודה המפרכת ברדיפת נאצים, היתה על חשבון חיי המשפחה של מר פרידמן. לעתים תכופות היה עושה מסעות ברחבי אירופה כדי לגבות עדויות ולהעיד במשפטים כנגד פושעים נאציים. פרנסה כמעט ולא היתה לו מכך. רעיתו הגב’ אנה לא הבינה מדוע בעלה צריך להסתובב בארץ ובעולם בזמן שהממשלה בישראל כמעט ואינה מכירה בפעילותו, וכסף למחיתו הוא אינו מביא. לאחר שבע שנות נישואין נולד לבני הזוג בן יחיד, ושמו בישראל נקרא רוני יעקב. הילד גדל לתוך האווירה הזאת. כשאביו היה יוצא לחו”ל, הוא היה עומד בחלון וממרר בבכי אחר דמותו המתרחקת של אביו. למרות שכשהיה חוזר מאירופה, היה מביא לבנו משחקים יקרים שאי אפשר היה להשיגם בישראל, זה לא השלים את החסרון הגדול. בשנת תש”ל הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. “מאחר וכמה פעמים ביקרתי בניו-יורק, ולעתים עברתי ליד ביתו של הרבי מליובאוויטש בברוקלין, רציתי להיפגש עם אישיות דגולה זו כדי ולקבל ממנו עצה וברכה בכל הנוגע לחיי המשפחה והעבודה - האם להמשיך בעבודתי זו? היה לי ידיד טוב בפריז ושמו ר’ יצחק שניאורסון (ראה מסגרת). הוא היה קרוב לגיל 80, והיה עשיר גדול. הוא היה קרוב משפחה של הרבי. בכל פעם שנזדמנתי לפריז, הייתי אורחו בשבת. ר’ יצחק שניאורסון זה ייסד בפריז מכון לדוקומנטציה. במכון הזה ביקר הרבי בעת שהיה בפריז בשנת תש”ז. כתבתי לר’ יצחק כי אני בניו-יורק ואני מבקש שידאג שאוכל להפגש עם הרבי. לא ארכו הימים, וקיבלתי שיחת טלפון ממזכירו של הרבי שקבע לי פגישה בשעה אחת אחר חצות. הוא ציין כי הרבי מקבל אורחים רק בשעות מאוחרות. נקבעה לי פגישה בת חצי שעה. עוד קודם לזמן הנקוב, הגעתי לבית מדרשו של הרבי. רק לאחר שתיים הודיע לי המזכיר כי אוכל להיכנס, והוא ביקש שלא אאריך בפגישתי. כשנכנסתי לחדר הרבי קידם אותי ב’שלום עליכם’ חם, והזמין אותי בלבביות לשבת ליד שולחנו. עיניו הבריקו כיהלומים ונשקף מהם זוהר מיוחד. הופעתו האצילית נסכה בי מיד אווירה של יראת כבוד. התרשמתי מיד כי לפניי אישיות דגולה וסמכותית שעולה עלי מעל ומעבר. זה מילא אותי בתחושה של אימון ללא סייג וביטחון כי לאדם הזה אני יכול לגלות את כל סודותי ופצעי ליבי, ומפיו אקבל תשובה והדרכה נכונה ואמיתית, יחד עם ברכה נאמנה שתלווה אותי גם לאחר מכן. עוד בטרם הספקתי להוציא הגה מפי, והרבי פתח בשיחה. הוא אמר לי כי הוא שמע אודותיי בשעתו מפי יצחק שניאורסון, ובמשך השנים הוא גם עקב אחר פעילותי ברדיפת נאצים. הוא ציין כי ידוע לו הכל אודות חלקי בתפיסת אייכמן ושאר פושעי מלחמה גרמניים ואוסטריים. כאן סיפרתי לרבי על בננו היחיד, יעקב רוני, שהוא בן שמונה, ילד רזה וחלש שהילדים בבית הספר מרבים להציק לו. סיפרתי לו שבכל פעם שאני נוסע לגרמניה, הילד בוכה ומתחנן שלא אעזוב אותו, וגם אשתי מתנגדת לכך נמרצות. אך מאידך, אסור לי להרשות לכך שהנאצים ישוחררו לחופשי ללא עדויותיי ומסמכיי. הרבי הקשיב לכל מסכת הלבטים, ולבסוף ענה לי (תוכן הדברים): אמנם כתוב בתורה שהקב”ה ציוה לאברהם לעשות כל מה שתגיד לו שרה אשתו; אולם במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחבירו, אך לא כן בדברים שבין אדם למקום, שכן מצאנו באדם הראשון שגורש מגן עדן דווקא משום ששמע לקולה של חוה אשתו ואכל מפרי עץ הדעת.. והרי המצווה היא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק; זו מצווה גדולה מן התורה, זהו חוב של כל אדם בישראל. זכות גדולה היא בידך שאתה מוציא את ידי הרבים בעבודתך המסורה. שליחות גדולה היא זאת שהוטלה עליך, ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. אם אתה לא תעשה את העבודה הזאת, איש אחר לא יעשה זאת. כאן הרבי הוסיף: ובאשר לבנך יחידך יעקב רוני. אל תשים אל ליבך, כי כעת הוא עודנו קטן, אבל זה הקטן גדול יהיה, ועד שימלאו לו 18 שנים, יגדל ויתחזק. ולפי ששמו יעקב רוני, הרי עליו הכתוב אומר: ‘רונו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים’”. בשלב זה הרבי הוסיף לומר דברים שנשמעו באוזניי תמוהים למדי: “חשוב שישמור לנפשו מאשה זרה ופתיה שלא תפתנו בחלקת לשונה. כמו שאמר שלמה המלך במשלי ‘להצילך מאשה זרה מנכרייה אמריה החליקה’. יעקב אבינו עבד באשה, ואילו שמשון הגיבור אבד בגין אשה. על כן שמור את בנך מאישה זרה - הכפיל הרבי את אזהרתו - “שהרי גם הוא כמו שמשון יהיה גיבור וחזק, גם הוא כשמשון בן יחיד להוריו, וגם אשת מנוח כמו אשתך, היתה עקרה שבע שנים בטרם ילדה בן... “ואולם צופה אני כי בנך ישביע את אביו ואת אמו נחת”, סיים הרבי את דבריו הנבואיים והמופלאים. בשלב זה אמרתי לרבי כי באתי גם לבקש את עצתו, אם להוציא בשפה האנגלית אלבום על משפט אייכמן. סיפרתי לו כי אלבום זה הוצאתי בעברית אך מכירתו כיסתה רק בקושי את ההוצאות שהשקעתי בו, ומשום כך אני מתלבט אם להוציא את האלבום הזה גם באנגלית עבור יהודי ארצות הברית. נתתי לרבי עותק של האלבום בעברית, והוא עלעל בו דקות אחדות, ואחר אמר לי: “ביקרתי בפריז אצל ר’ יצחק שניאורסון וראיתי את הדוקומנטציה שלו, ואת כל המסמכים שברשותו. עליך לדעת כי לאנשים אין סבלנות לקרוא ספר על החורבן שהמיטה השואה. לכן כדאי להוציא אלבום כזה, כדי שאנשים יסתכלו בתמונות שיש בו. תמונה מעוררת רושם חזק יותר מאשר ביטוי של טקסט הכתוב בספר; בתמונה מביטים ובשורות מתחתיה ומבינים את הענין. אני סבור שבברוקלין ידפיסו לך אלבום כזה. סבורני שתצליח במשימה זו, והשם יתברך יסייע לך”. במשך כל הזמן נשמע צלצול הפעמון כמה פעמים, להודיע לי כי כבר עברתי את מכסת הזמן שהוקצתה לי, וכי אנשים אחרים המבקשים את פני הרבי ממתינים בקוצר רוח לתורם. הרבי ליווה אותי אל דלת היציאה ובירך אותי לשלום. בצאתי עטו עלי כמה חסידים וביקשו ממני לשמוע מה הרבי דיבר עמי. סיפרתי להם בתמצית את דברי הרבי, וחשתי במקום כבן בית. הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי בשני מובנים. זמן קצר לאחר מכן הפקתי את האלבום במהדורה האנגלית על פי עצתו של הרבי, וזה הפך לרב-מכר, ומזה היתה לי פרנסה לעשרים שנה! בתום כל הרצאה שנשאתי, עמדו רבים בתור כדי לקבל ממני חתימה על הספר. אולם את חלקה השני של היחידות לא השכלתי להבין. הרבי דיבר על רוני שיהיה חזק עד גיל 18, ומאידך הרבי הזהיר אותי שיישמר מפני אשה זרה. הדברים הללו היו סתומים ממני במשך יותר מעשר שנים. רוני כאמור, רוני היה ילד רזה וחלש. כבן יחיד שנולד לאחר 7 שנים, פינקנו אותו ככל האפשר. כבר בגיל עשר קנינו לו סירה קטנה ועם השנים למד לשוט בה. בנערותו למד קורס צלילה והפך לצוללן חובב. הוא הרבה לנסוע עם חבריו לסיני, שם התאמן בצלילה באתר צלילה בים סוף. באותה תקופה החליט על דעת עצמו ובניגוד לדעתנו, להתגייס לקומנדו הימי, מהיחידות המובחרות בצה”ל. הוא עבר קורסים רבים, חיזק את גופו והתרועע הרבה עם חיילים מיחידות מובחרות. רק לאחר ויכוחים רבים הסכמנו לחתום על גיוסו לקומנדו הימי. היה זה בחול המועד פסח תשל”ח. רוני התאמן בצלילה בחופי סיני. ביום השלישי לאימונים, י”ט ניסן תשל”ח, ישב רוני בסירה מקף בכשלושה עשר מחבריו, כולם היו במצב רוח טוב. אחת הנערות שהיו בסירה, הטילה לפני רוני אתגר שנגע בכבוד הגברי שלו: “אם אתה צוללן מעולה כפי שאתה אומר, נראה אותך מביא לי חופן חול מעומק של 12 מטר. רוסי קפץ ללא היסוס אל המים, וצלל לקרקעית הים משם הביא לה מלוא החופן חול. אשה זו לא אמרה די, וביקשה אותו לשוב ולצלול לעומק רב יותר ולהעלות לה משם חול. רוני ביצע את המשימה בהצלחה גם בפעם השנייה. אולם היא לא הסתפקה בזאת, ושלחה אותו לצלול בשלישית. הפעם רוני כבר היה עייף וביקש את חברו חייל בחיל הים, שיתלווה אליו בצלילה, אך הוא סירב. רוני חס על כבודו ולמרות עייפותו צלל בשלישית, אלא שהפעם בושש לצאת מן המים. אולם איש מן החבורה העליזה לא נתן דעתו על כך - עד שגופתו צפה על פני המים, אלא שאז כבר היה מאוחר - - - במהלך ההלוויה הגדולה נזכרתי לפתע בדברי הרבי אלי ביחידות עשר שנים קודם לכן. רגליי התחילו לרעוד לפתע... לאחר פטירתו הפתאומית של רוני, הוציא אביו ספר בו הוא כותב את דבריו של הרבי לגבי הבן. לספר קרא “הנסיך רוני פרידמן והרבי מליובאוויטש” (על התייחסותו של הרבי לספר, ראה מסגרת). בשער הספר מופיעות תמונתו של הרבי לצד תמונתו של רוני. במבוא לספר מופיעים דברי הרבי ביחידות בה ניבא את עתידו של רוני. בעמוד השני מופיעה תמונה נוספת של הרבי, עם צילום של דולר עליו נכתב בכתב יד: “ו’ תשרי תשמ”ז יום ה’ אחר חצות הלילה. הרבי מליובאוויץ נתן לי אישית דולר זה”. מאז אותה יחידות, הגיע מר פרידמן עוד כמה פעמים לרבי. בהתוועדות ו’ תשרי תשמ”ז, הוא ישב בשולחן מול הרבי. בשעת הניגונים קרא לו הרבי ולחץ את ידו. בתום ההתוועדות, כאשר הרבי חילק דולרים לטנקיסטים, נתן לו הרבי דולר. בתגובה להתעניינותי בדולר של הרבי, הוא מוציא את הדולר ותמונת הרבי מארנקו ומסביר לי: “אני שומר על הדולר והתמונה כל הזמן. הם בשבילי כמו מזוזה. תדע לך שהרבי בשבילי הוא הכל”. ממשיך במלחמה כפי דברי הרבי מלך המשיח, טוביה פרידמן המשיך כל השנים בפעולותיו ברדיפת הנאצים. אחת הפעולות החשובות שלו, היתה המלחמה לביטול חוק ההתיישנות בנוגע לפשעי הנאצים. כחמש עשרה שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, ציידי הנאצים והעם היהודי כולו, פחדו שמא חוק ההתיישנות הבינלאומי על פשעי הנאצים ייכנס לתוקפו, ואי אפשר יהיה להעמיד עוד את הפושעים הנאצים לדין. כמעט עשרים שנה - משנת תש”כ עד שנת תשל”ט - ניהל מר פרידמן מאבק עיקש לביטול חוק ההתיישנות. המאבק הוכתר בהצלחה והחוק בוטל. במשך יובל שנות עבודה, ראה מר טוביה פרידמן ברכה רבה בעמלו, ובזכות פועלו, במישרין או בעקיפין, הועמדו עד היום לדין למעלה מאלפיים פושעים נאצים. כן יאבדו כל אויבך ה’. אגרותיו של הרבי מלך המשיח למר פרידמן:   הקמת ‘יד ושם’ לשומרי מצוות ב”ה, י”ז אלול, ה’תשמ”א  ברוקלין נ.י.  הנכבד והנעלה  עוסק בצרכי ציבור וכו’  מר שמואל טובי’ פרידמן  שלום וברכה  במענה למכתבו מיום צום תשעה באב - ייהפך לששון ולשמחה - שהגיעני באיחור זמן רב.  ת”ח על הבשורה הטובה אשר מקוה לקיים מצוות התרומה עבור לימוד תורה לתלמידי חכמים כו’. ובפרט על פי הידוע הבטחת תורתנו, תורת אמת, יגעת ומצאת, בודאי יוכל להתגבר על ההעלמות וההסתרים בזה, באם ישנם, לקיים החלטתו בשלמות ובאופן דמוסיף והולך. וכמבואר בכמה מקומות אשר תכלית הקושיים והנסיונות הוא לעורר ולגלות כוחות הפנימיים והחלטה להוסיף עוד יותר, ובלשון הידוע כיתרון האור מן החושך.  והרי בזה שייכות גם לתאריך מכתבו, וכמדובר כמה פעמים שהסיבה הבלעדית לצום תשעה באב היא, כפי שאומרים בתפלת העמידה לפני בורא העולם ומנהיגו, ודוקא בימי החגים - ומפני חטאינו גלינו מארצנו. שלכן, כל מעשה טוב שמוסיפים, הרי זה מחליש סיבת הגלות. וכשכמה וכמה מבני ישראל עוסקים בזה, מעשיהם מצטרפים לחשבון גדול וסוף סוף מבטלים סבת הגלות, מיד הם נגאלים.  בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה  לשנה טובה ומתוקה  מ. שניאורסאהן  נ.ב. לכתבו אודות שיחה פנים אל פנים, הרי מפני כמה וכמה סיבות כנראה שההזדמנות שתהיה בזה בעתיד הקרוב היא בימי כ”ז או כ”ח לחודש תשרי, תיכף לאחרי חג הסוכות הבע”ל.  לכאורה באם יוסדו מעין יד ושם (מכון לדוקומנטציא - בלשונו) ל”יהודים האדוקים” וכו’ במקום נפרד - הרי זה, לכל לראש, ויתור או גם הסכם והכשר על (שבלשונו) “במוסד יד ושם לא יעשו זאת”. ואיני יודע אודות השתדלות הראוי’ לשמה שנעשית בזה. ועוד וגם זה עיקר - כמדומה שיש חוגים חרדים באה”ק שכבר התעסקו בזה (אבל איני יודע הפרטים), וא”כ הוא - קדימה לשיתוף פעולה יחד מאשר עבודת כל אחד בפני עצמו.  אגרת קודש למר טוביה פרידמן ב”ה, י”ט אדר א’, ה’תשמ”א  ברוקלין, נ.י.  הנכבד והנעלה  עוסק בצרכי ציבור  מר טוביה שי’ פרידמן  ת.ד. 4950  חיפה  שלום וברכה:  לאחרי הפסק ארוך נעם לי לקבל פרישת שלום ממנו על ידי ידידינו משותפים האורחים שמארץ הקודש ת”ו שבאו לביקור לכאן.  ויהי רצון שתמיד כל הימים אשמע ממנו ומזוג’[תו] תחי’ בשורות טובות בטוב הנראה והנגלה, כולל כמובן הצלחה בעסקנותו בכלל ובהפצת היהדות האמתית הלוך ומוסיף ואור בנר מצוה ותורה אור.  והרי הימים ימי סגולה שבין פורים קטן לפורים גדול ובהקדמה לגאולה הגדולה, הגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.  בכבוד ובברכה  מ. שניאורסאהן  נ.ב. מטעמים מובנים בא הכתוב להלן בגליון בפני עצמו, ובפרט אשר רבות נתלבטתי האם לבוא בדברים דלהלן, אבל מאידך לא מצאתי רשות לעצמי שלא לכתוב אותם, ומיוסד על הרושם שנשאר אצלי מפגישתנו הארוכה לפי ערך פנים אל פנים, תקותי שיתקבלו הדברים בסבר פנים יפות. והוא:  ידידינו הביאו לי ג”כ החוברת “רוני פרידמן ז”ל”,,חוברת אשר מטרתה מזכרת נצח, וככל דבר שבדפוס הכוונה שיבואו הדברים לקריאת רבים ולתשומת לב רבים על מנת שיתרשמו וכו’.  כותב אני “וכו’”, כיון שלא ברור בעיני תוכנו של “וכו’” זה, אבל מיוסד על מאמר חכמינו ז”ל המעשה הוא העיקר, הרי לדעתי לכל לראש “וכו’” כולל שהרושם יעורר את הקוראים למעשה בפועל, כמובן ופשוט למעשים טובים ברוח כי לקח טוב נתתי לכם, אין טוב אלא התורה ומצוותי’.  ובהקדמה ולאחרי בקשת סליחה כפולה, כמובן קראתי החוברת ולמרבה הפליאה והתמי’ מהולות בצער, לא מצאתי בה אף מילה אחת אודות נצחיות הנשמה ובאופן המתאים ככל הלכות התורה שצריכות להיות באופן של “תשים לפניהם”, וכפירוש רש”י ז”ל “כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם”.  ובפרט אשר נצחיות הנשמה הרי זה יסוד בתהליך החיים ובהשקפות של עמים רבים, שבודאי האריכות בזה אין צורך לדכותי’ דמר.  נצחיות הנשמה כפשוטה, ובעיקר כפשוטה, הרי המסקנה המידית מזה לכל לראש מוכרחה להביא למעשים טובים שיגרמו נחת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת ורואה האמת (גם) בעולמנו זה, חיפשתי ולא מצאתי בכל החוברת קריאה לקוראים, יותר מזה תביעה למעשים טובים לזכר הנשמה הנצחית ז”ל.  יותר ממה שכתוב לעיל מובן וגם פשוט מבין השורות, וכיון שאין כוונתי לביקורת חס ושלום, כי אם אך ורק להביע מחשבתי במה שאפשר ולדעתי צריך להיעשות מכאן ולהבא, אכתוב רק על דבר הענינים החיובים והרצויים (ומכלל הן אתה שומע כו’).  א. בלשונו - מילגה על כל פנים לשניים מילדי עמנו להחזקתם בישיבה גדולה שלומדים בה אך ורק תורתנו - אין טוב אלא תורה - כל היום, חדורה ומיוסדת על יראת השם ואהבת השם, ובמיוחד על פי תורת רבנו הזקן אשר ואהבת את ה’ אלקיך תוצאה מידית מזה - ואהבת לרעך כמוך, אהבת ישראל,,ועד אשר אהבת ה’ ואהבת ישראל חד הוא; מילגה על כל פנים בסכום לא פחות מאשר המילגה לעניינים אחרים, אף שטובים.  ב. כיון אשר הקדיש מר כמה וכמה שנים ועמל ומרץ רב בנוגע להשואה והנצחת הקדושים הי”ד, אשר כשמם כן הוא קדושים שנהרגו וגו’ על קידוש השם וקידוש שם ישראל - רצוי שתהיה פעולה ואם אפשר גם מילגה על שם בנו ז”ל לנוער הבא מאחורי מסך הברזל לאחרונה אשר רבים מהם מקדשים שם שמים על ידי מסירותם לתורה ולמצוותי’ חרף הרדיפות וכו’, לעזור להם שיכנסו לסדר חיים של שמירת התורה ומצוותי’, במילואם, ובפרט אשר המדובר בהבאים לארצנו הקדושה, ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה.  ג. כיון שכל עניני היהדות, התורה ומצותי’, מקורם ושרשם בהקדוש ברוך הוא שהוא אין סופי וקשורים עמו, ובלשון רבותינו ז”ל בנוגע ללימוד התורה וקיום מצוותי’, אשר הקב”ה אומר “נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני”, הרי ככל אשר תהי’ הנהגת ביתו במילואה על יסודי התורה ומצוותי’, הרי בכל ענייני טוב וקדושה תמיד יש מקום להוסיף, וההוספה בזה תהי’ כפי שיתדברו הוא וזוגתו שתחי’ באופן שיובלט ויוכר לכל מבקרי ביתם ויודגש שזהו לזכר נשמת בנם ע”ה, ויותר מזה לעילוי נשמתו, שהרי גם בעולם האמת עולים מדרגה לדרגה, וכל ענין של תורה ומצוות ומעשים טובים שעושים בעולם הזה לזכות הנשמה גורמת נחת רוח לנשמה ומוסיפה בעליתה. הכתוב לעיל אינו מספיק בערך הענין ותוכנו, אבל כיון שהתוכן עדין ביותר ולאחרי הפסק של כמה וכמה שנים ובקשר לענין כאוב ביותר, פטירת בן יחיד ע”ה, אסיים בזה. ויהי רצון ככתוב לעיל שתמיד כל הימים יבשרו כל אחד ואחת מישראל זה לזה אך טוב בטוב הנראה והנגלה. סגור חלון