מוסד ללא שם - הצלחה ללא תקדים ● מיוחד

כאשר הרב מרדכי קנלסקי החל את פעילותו במיל-ברך שבניו-ג'רסי, הוא לא חשב על מפעל שליחות. הוא פשוט עשה 'מבצעים'. אבל דמותו הכובשת ומרצו הבלתי-נדלה הפכו את ה'מבצעים' של יום שישי לפעילות שנתית רבת היקף החובקת תחומים רבים. כך, עוד בטרם נישא, הספיק הרב קנלסקי לערוך 'דינר' לתמיכה בארגון הגדול, שאפילו שם לא היה לו ● זה היה מוסד בלי שם", אומר הרב קנלסקי כשהוא משחזר את אירועי אותם הימים. הפעילות הפכה לגדולה ומסועפת והיה ברור שאם מגיע חג יהודי כלשהו או תאריך מסוים הרי שצריך לדאוג ליהודים במקום ● חב"ד-אינפו מגיש פרק ראשון על פעילותו של הרב קנלסקי, מאות שלום בער קרומבי, באדיבות מגזין 'בית משיח' ● לסיפור המלא

הכל התחיל מידיעה שצדה את עיני לפני מספר שבועות באתר החדשות חב"ד-אינפו. "המקווה המפואר בניו-ג'רסי נחנך בדמעות", נכתב בכותרת. הידיעה סיפרה על מקווה מפואר במיוחד שנבנה בניו-ג'רסי, בעלות של מיליון דולר. 'כיצד עלות של מקווה עומדת על סכום שכזה' – תהיתי, והחלטתי להרים טלפון לשליח הרב מרדכי קנלסקי – יו"ר ארגון 'ברית אברהם'. ביום שישי שלאחר מכן מצאתי את עצמי על הרכבת לניו-ג'רסי, כשאני עושה את דרכי לפגוש את הרב קנלסקי.
 
הגעתי לאליזבט וטלפנתי לרב קנלסקי. הטלפון היה על ממתינה במשך זמן ארוך ולבסוף הוא ענה לי. כשהגיע לקחת אותי מתחנת הרכבת סיפר לי כי היה באמצע ראיון עם עיתונאי מהעיתון היהודי הגדול בניו-ג'רסי שביקש לסקר את חנוכת המקווה החדש.
 
אחרי נסיעה של רבע שעה הגענו לשער חשמלי ונכנסנו למתחם ביתו של הרב קנלסקי. רק בתחילת השבוע הסתופפו במאהל החגיגי שהוקם בגינה הגדולה, נכבדי הקהילה היהודית בעיר, שהגיעו לחגוג את חנוכת המקווה החדש - שנבנה בשטח הגדול המשתרע מאחורי הבית. המקום עצמו טופח בהשקעה של עשרות אלפי דולרים, כדי להקנות לקומפלקס המקווה מראה מכובד, ובמקום נשתלו עצי נוי שמהווים כעת גדר חיה בין בית משפחת קנלסקי למבנה המקווה.
 
תחילה אנחנו נכנסים למקווה הגברים. אני מתפעל מהפאר וההדר - כשהמקום כולו נבנה ברמה גבוהה של יופי ובסגנון חדשני - אולם המארח מבקש להראות לי את מקווה הנשים שנבנה בחלקו השני של המבנה. כשנכנסו לחדר הלובי של המקווה לנשים, ניתן היה לחשוב כי מדובר במועדון 'ספא' מפואר הנמצא בבית מלון יוקרתי. הלובי עוצב במלאכת אומן, כשגם הציורים על התקרה  נעשו בעבודת יד על ידי אחד האומנים במקום ואקווריום רחב מימדים הוצב במקום. מולי, בעמדת הקבלה, ניצב דלפק מפואר עם מחשב משוכלל, באמצעותו מנוהל המבנה כולו בצורה טכנולוגית חדשנית. כתחליף לכיסאות המוכרים בחדרי המתנה רגילים, מוצבות במקום ארבע כורסאות מפוארות, לצד ספריה עם ספרי יהדות במספר שפות וארון זכוכית לממכר תכשיטי נשים ובשמים - המיועדים עבור מי שצריך להמתין במקום.
 
אל הסיור מצטרפת הרבנית שטערנא שרה קנלסקי, שמבקשת להסביר מה הניע אותם לבנות את המקווה המפואר, שנדמה שלא הוקם כמותו באף אחד מהמרכזים החב"דיים בעולם. "כבר 24 שנים שאנו מתעסקים בעבודת השליחות עם חתנים וכלות ומקיימים חופות רבות מידי שנה ותמיד היינו צריכים להפציר רבות בחתנים והכלות ללכת למקווה ביום החתונה. הבנו שאפשר להפוך את ההליכה למקווה לחוויה – במקום לנטל, ולשם כך החלטנו להקים מקום שבו הטבילה במקווה תיהפך לבילוי מהנה".
 
"באזורנו לא היה מעולם מקווה גברים", מוסיפה הרבנית קנלסקי. "הענין של טבילה במקווה היה יקר מאד לבעלי והוא היה נוסע מרחקים ארוכים מאד כדי לטבול במקווה, לפעמים במוריסטון או במילברון השכנות ופעמים גם עד לשכונת קראון הייטס. מלבד זאת, הרי שבמשך כל השנים היה לנו את הרצון לבנות מקווה לנשים בשיטת הרבי הרש"ב ומקווה שיעמוד בכל הסטנדרטים הגבוהים גם מבחינה גשמית, כדי למשוך קהל גדול יותר לטבול במקווה. במיוחד רצינו את המקווה עבור משפחות העולים מרוסיה, שרבים מהם לא טבלו במקווה מעולם ותמיד היינו עמלים קשה כדי לשכנעם לטבול במקווה. השנה, לעומת זאת, הייתה הפעם הראשונה שנשים רבות שטבלו במקווה התקשרו אלי מעצמם לאחר מכן ושאלו מתי יוכלו שוב לטבול במקווה".
 
אני עומד משתומם כשאנו נכנסים לחדרים הפנימיים ובפני מתגלה פאר והדר בל יתואר. בכל אחד מהחדרים נבנה ג'קוזי חדשני ומערכת של מוזיקה קלאסית מופעלת בכל חדרי המבנה ומנעימה את האווירה במקום. חדרי הטבילה עצמם עוצבו בצורה מקורית כשמעל הבור פועל זרם מים עדין בצורה של מפל מים מלאכותי, ועציצים שמוצבים במקום משרים אווירה של טבע נינוח. גם מערכת תאורה מקצועית הותקנה במקום, והיא פועלת בתיאום ומוסיפה לאווירת הרוגע בחלל המקווה. בתכנון המקווה חשבו הרב קנלסקי ורעייתו על כל פרט, הם דאגו גם לפריטים שהינם בונוס בלבד, כמו מערכת אוטומטית לחימום הרצפה ואפילו לטלפון עם שיחות חינם לכל רחבי ארצות הברית, שהותקן בכל חדר. ניתן להרגיש כי בבניית המקווה הכניסו זוג השלוחים את כל נשמתם. הם תכננו הכל בקפידה כדי שהמקווה יתאים לכל מי שליבו חפץ לטבול וכי שום דבר חיצוני לא ימנע מיהודים טבילה במקווה טהרה.
 
אנחנו יורדים אל קומת המרתף. שם הוקם חדר שיעורים מרווח, בו מקיימת הרבנית קנלסקי שיעורים לנשים וכלות. כחלק מפעילות זו מתקיים במקום מידי חודש מפגש בוקר לנשים, הכולל ארוחת בוקר חגיגית ושיעור תורה אותו מוסרת הרבנית. בקרוב אף תיפתח במקום סיפרייה שתכיל מאות ספרים בנושא הבית היהודי ותפקיד האישה ביהדות, לצד ספרים נוספים שיאפשרו לנשים הרבות המגיעות למקום להרחיב את האופקים בנושאי יהדות.
 
כל ההדר והפאר הזה מושך בשבועות האחרונים קבוצות של נשים רבות, שמגיעות לסיורים במקום, כדי לחזות במקווה המפואר, הממחיש להם כיצד ניתן לקיים את מצוות ה' מתוך רחבות – בכל גדרי המודרניזציה של העולם המתקדם. הקבוצות הינן בעלות מראה מגוון, כשחלקן כוללות גם נשים שמעולם לא ראו מהו מקווה או נשים קונסרבטיביות ורפורמיות. כשהקבוצות מגיעות למקום, הרבנית קנלסקי משלבת בסיורים גם הסברים על קיום המצוות ותוכן יהודי נוסף. מאז פתיחתו הפך המקום למוקד לעלייה לרגל גם בקרב ארגוני נשים חרדיות מהאזור כולו, שסיפורו של המקווה הגיע גם אליהם והם ביקשו לבא ולראות מקרוב את הפאר - כדי לחכות את ההצלחה גם באזוריהם. גם מספר שלוחים מרחבי ארצות הברית כבר הספיקו לבקר במקווה המכובד ולהשאיל את התוכניות של בניית המקווה כדי להעתיק את המתכון הייחודי של המקווה למקום שליחותם.
 
עדות לקידוש ה' שמחולל המקווה אני מוצא באחד הנאומים שלא ישכחו ממעמד חנוכת המקווה, אותו נשאה רעייתו של התורם - שאינה שומרת תורה ומצוות לעת עתה. היא ריגשה את הקהל כשסיפרה שהייתה במועדוני 'ספא' מפוארים בעולם כולו, אולם כזה פאר לא ראתה. הביקור במקווה היה בשבילה חוויה מרוממת יוצאת דופן – הן רוחנית והן גשמית - אמרה. כשסיימה את נאומה הקהל הגדול מחא כפיים ממושכות בהתרגשות גדולה והיה זה האות לחותם שהותירו הדברים.
 
הרעיון להקמת המקווה נבט במוחם של הרב קנלסקי ורעייתו כשלפני חמש שנים אירע אסון ובת-שבע ביתם הלכה לעולמה בטרם עת. זוג השלוחים ביקש להקים מוסד יוצא דופן כדי להנציח את זכרה והמקווה נבנה לעילוי נשמתה והוקדש לזכרה. " ביום חנוכת המקווה הלכנו אל קברה והנחנו על הקבר את ההזמנה לחנוכת המקווה ובכך הרגשנו שאנו סוגרים מעגל" מספרים הוריה. המקווה נקרא מקווה בת-שבע חיה-אסתר, והוא הוקדש גם לזכר נשמת אימה של הרבנית קנסלקי - השליחה חיה אסתר זלצמן ע"ה, שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים. הרבנית זלצמן נהגה כל ימיה במסירות נפש עילאית בענין של הטבילה במקווה וכשהתגוררה המשפחה ברוסיה הייתה נוסעת מרחק של 36 שעות כל צד למקום בו יש מקווה, כשמחיר הנסיעה היה חצי מהמשכורת שהיו מרוויחים בעבודה של חודש שלם. כשהלכה לעולמה לפני שלוש שנים החליטו הרב קנלסקי ורעייתו כי אין מתאים יותר מלהקדיש את המקווה לעילוי נשמתה.
 
ימי בראשית
 
אנחנו מסיימים את הסיור במקווה ופונים לבנין המרכזי של מוסדות 'ברית אברהם', השוכן במרחק של מספר דקות נסיעה ברכב. 
 
שם, במשרד המרווח של הרב קנלסקי, אנחנו חוזרים שנים רבות אחורנית אל תחילתה של הפעילות החב"דית עם יהודי יוצאי רוסיה בניו-ג'רסי. פעילות שהתחילה בעקבות סיפור של השגחה פרטית, בזמן בו הרב קנלסקי היה תמים מין המנין בישיבה במוריסטון שתחת השליח הרב משה הרסון. את ימי שישי היה מנצל למבצע תפילין עם חברו מענדל כצמן (כיום שליח בנובראסקה), לאחר שהכירו מעט בעלי חנויות באזור מיל-ברן שבניו-ג'רסי, ומידי יום שישי היו מגיעים להניח עימם תפילין.
 
באחד מימי שישי הגיעו למסלולם הקבוע בשעה מאוחרת מעט, והחליטו להתפצל לשניים, תוך שהם קובעים להיפגש ליד תחנת הרכבת מספר שעות לאחר מכן. כשהרב קנלסקי סיים את המסלול והגיע אל תחנת הרכבת הוא גילה שהוא הפסיד את הרכבת עליה יצא לכיוון הישיבה במוריסטון חברו מענדל. את מפח נפשו אי אפשר היה לתאר, שכן באותו זמן הוא כמעט ולא דיבר אנגלית ושבת קודש כבר החלה לנשוף בעורף. בצר לו נאלץ לעמוד לבדו בתחנת הרכבת ולהמתין לרכבת הבאה, בתקווה כי הוא יספיק להגיע למוריסטון בזמן ולעשות את השבת יחד עם חבריו בישיבה.
 
בעוד הוא ממתין במקום, שמע לפתע קבוצת אנשים שעומדים בקרבת מקום ומשוחחים ברוסית. מכיון שהכיר מעט את השפה הרוסית הוא האזין לשיחתם ומתוכן הדברים הבין כי מדובר בקבוצת יהודים. כשניגש אליהם ושאל על מעשיהם במקום, סיפרו כי במרחק של מספר דקות מהמקום פועל אולפן למהגרים מרוסיה, בו לומדים אנגלית קרוב למאה יהודים. הרב קנלסקי רשם את כתובת האולפן והיה חייב להפסיק את שיחתו עם קבוצת היהודים כדי למהר לרכבת - כשרק במזל הספיק להגיע לקראת שבת לישיבה.
 
מאז המפגש בתחנת הרכבת לא הפסיק לחשוב על אותם יהודים השוהים באולפן, ובליבו גמלה ההחלטה לנצל את ההשגחה הפרטית שהפגישה אותו עימם, כדי לקרבן לחיק היהדות. הוא חיכה לזמן מתאים בו יתאפשר לו לפעול במקום, וזה הגיע כשבאחד מימי שישי נסעו כל תלמידי הישיבה לשבת ב- 770 והוכרז כי באותו יום שישי לא יתקיים 'סדר' בישיבה. יחד עם חברו מענדל כצמן הם השכימו קום ועם בוקר נסעו לאולפן כדי לפגוש את יהודי המקום. הם זיכו אותם במצוות תפילין ושוחחו עימם על יהדות וגילו כי הם צמאים לשמוע אודות תורתם. כשהתאחרה השעה והם נאלצו להיפרד מהמקום הם הבטיחו לשמור עימם על קשר ולהמשיך לבקרם באולפן.
 
כך החל הקשר הראשוני של הרב קנלסקי עם יהודי יוצאי רוסיה בניו-ג'רסי, שבאותו זמן כמעט ולא ידעו מאום על יהדותם ומצבם הרוחני היה בשפל.
 
היה זה סמוך לחג הפורים והרב קנלסקי החליט לקיים בחג פעילות חגיגית עם יהודי האולפן, כדי להביא להם את השמחה היהודית. יחד עם חבריו בישיבה הם שכרו רכב-בית המשמש ל'טנק מבצעים' ונסעו לקרא מגילה במקום, כשהם מצוידים ב'משקה' ומיני מתיקה. שמחתם של היהודים לא ידעה גבול והתרגשותם הגבירה בקרב התמימים את הרצון להמשיך ולפעול עם יהודים אלו. בעקבות ההצלחה הוחלט לקיים במקום סדר פסח כהלכתו, ולאחר שגם סדר הפסח שנערך במקום זכה סחף את יהודי המקום שגילו התעניינות רבה ביהדות, נכנסה הפעילות החב"דית עם יהודי האולפן לסדר קבוע.
 
מידי יום שישי היו מגיעים תמימים מהישיבה במוריסטון לאולפן כדי להניח עם היהודים במקום תפילין ולשוחח עימם על יהדות, ועם הזמן נוצר קשר מיוחד בין הבחורים לבין דרי האולפן. כשהגיע "בין הזמנים" כבר ידעו התמימים היכן מתגוררים רבים מהיהודים - שכבר סיימו את תקופת השהות באולפן ועברו להתגורר בדירות פרטיות - והם הגיעו לבתיהם כדי להתקין על פתחיהם מזוזות כשרות. הכסף למימון התקנת המזוזות נאסף מהבחורים שעבדו ב'קעמפים' וקיבלו דמי כיס - אותם הסכימו לתרום להצלחת המבצע.
 
בסיום הקיץ כבר היה ברור לרב קנלסקי וחבריו כי צריך להגביר את הפעילות במקום, וכי לא ניתן עוד להסתפק בפעילות השגרתית שהתקיימה עד אז וכבר הפכה לסדר קבוע. הם הבינו כי קיים פוטנציאל אדיר בקירוב היהודים שהגיעו מברית-המועצות לאור היהדות וכי יש לנצל את הגעתם לארצות-הברית כדי להשפיע עליהם להתקרב לתורה ומצוות. הרעיון שנבחר היה לקיים אירוע מרכזי, אליו יוזמנו כל היהודים מקרב יוצאי רוסיה המתגוררים בסביבה. לשם כך הוחלט להקים בחג סוכות סוכה ציבורית גדולה, בה תיערך מסיבת חג מרכזית. הרב קנלסקי פנה אל הרב שמואל פסח בוגומילסקי – שכבר קיים באותה תקופה פעילות חב"דית גדולה באזור, והרב בוגומילסקי שמח לעזור לפעילות של הבחורים ולהירתם להצלחת האירוע.
 
מכיון שלא היה ברשותו של הרב קנלסקי - שהיה אז בחור ישיבה - את סכום הכסף שנדרש לארגון המסיבה, הוא החליט לפנות ל'פדרציה היהודית' ולבקש את עזרתם במימון האירוע. כשהשיג את הטלפון של הפדרציה, הוא לא היסס: הוא התקשר למשרדי הפדרציה וביקש לשוחח עם הבוס בעצמו... בהשגחה פרטית המזכירה לא שאלה שאלות והעבירה את השיחה ליו"ר הפדרציה היהודית בניו-ג'רסי, שהופתע משיחת הטלפון המוזרה. אך מספר דקות של שיחת טלפון הספיקו ליושב ראש המכובד להשתכנע כי יש להקים סוכה כשרה עבור היהודים הרוסיים בניו-ג'רסי. הוא הסכים לממן חצי מהעלויות של הקמת הסוכה, כשלחצי השני יצטרך לדאוג הרב קנלסקי, וארגון המסיבה יצא לדרך.
 
ביום שנקבע לקיום המסיבה בחול המועד סוכות, התאספו בסוכה שהוקמה מאות יהודים מקרב יוצאי רוסיה שבאו לחגיגה מהאזור כולו. הפרסום למסיבה עשה את שלו והקהל הגדול שהצטופף בסוכה לא הפסיק להביע את התרגשותו. לחלק מבאי המסיבה הייתה זו הפעם הראשונה בה חגגו חג יהודי כהלכתו. באירוע נשאו דברים הרב בוגומילסקי והנואם המרכזי היה הרב משה פנחס כץ ע"ה והרב בצלאל שיף מארגון שמי"ר, ושניהם עודדו את הקהל ועוררו אותו להתחזק ביהדות - כשהדברים התקבלו על לבבות פתוחים. האירוע הותיר חותם עמוק על כל המשתתפים והפך את הפעילות למוכרת בקרב היהודים הרבים שהתגוררו באזור בניו-ג'רסי. זו הייתה הסנונית הראשונה לפעילות החב"דית באזור שבשנים שלאחר מכן הלכה וטפחה והפכה לממלכה של ממש. 
 
"זה היה מוסד בלי שם", אומר הרב קנלסקי כשהוא משחזר את אירועי אותם הימים. הפעילות הפכה לגדולה ומסועפת והיה ברור שאם מגיע חג יהודי כלשהו או תאריך מסוים הרי שצריך לדאוג ליהודים במקום. באותם ימים כבר אכלס האזור יהודים רבים שיצאו מברית המועצות והרב קנלסקי וחבריו אימצו יהודים אלו בחום. למרות הריחוק מהישיבה במוריסטון - בה למדו - הם היו מגיעים למקום מידי שבוע ופועלים בקרב אותם יהודים, כשעיקר הפעילות התמקדה עדיין באזור אוי-היל ניו-ג'רסי ביחד עם הרב שמואל פסח בוגומילסקי, לשם היו מגיעים היהודים שהגיעו מרוסיה, וזה היה המקום בו היה ניתן להכיר אותם וכך להתחיל את הקשר עימם.  בחגים היו מקיימים אירועים מרכזיים בהשתתפות מאות יהודים. כתוצאה מהפעילות החלו רבים להתקרב לדרך ישראל סבא ולשוב אל חיק היהדות. מי בקיום מצוות מעשיות, מי בלימוד שיעור בתורה ומי בפתיחת בתו לחוג בית. ?למחוק?
 
בבריתו של אברהם אבינו
 
עם הזמן התוודע הרב קנלסקי לעובדה כי לרבים מאותם יהודים עימם עמד בקשר לא התקיימה ברית מילה והוא החליט להתגייס ולהביאם לבריתו של אברהם אבינו. הוא פנה לרב אליהו שיין ולמוסד "פרי" – שפעלו כבר בנושא זה בקרב המהגרים מרוסיה, ואלו נרתמו כדי לסייע לו להתחיל בקיום בריתות מילה ליהודים אלו.
 
בי' טבת תשל"ט התקיימה הברית הראשונה של הארגון שלימים נשא את השם "ברית אברהם". בברית זו נימולו שלושה ילדים, ומיד בשבוע שלאחר מכן כבר הוכנסו לברית שלושה ילדים נוספים. כך התחיל מבצע ענק של הכנסת יהודים בברית מילה, כשמידי שבוע היו מתקיימות ?למחוק את המילה שתי? בריתות לילדים ומבוגרים והדבר הפך לשגרה כחלק מהפעילות של הארגון.
 
קיום הבריתות היה מבצע מסובך ומורכב. ראשית היה צריך לדבר עם היהודים עצמם על קיום הברית, ובמקרים בהם היה מדובר בילדים, היה צורך גם לרכך את ההורים. לאחר שהושגה ההסכמה מההורים, היה צריך לסדר את כל העניינים הטכניים, לדאוג בכל שבוע למוהל, לסנדקים ולאנשים נוספים שיבואו לסייע בארגון הברית והחגיגה שלאחר מכן. פעמיים בשבוע היה נשכר 'טנק', ובשעות הבוקר היו נוסעים בחורים לבתיהם של היהודים כדי להביא אותם לבית הרפואה שבו הייתה מתקיימת הברית. לאחר מכן היו מביאים למקום את המוהל, ואת הסנדקים ואת כל שאר האנשים שהיו משתתפים בבריתות והיו מתחילות הבריתות. לאחר סיום הבריתות היו מקיימים חגיגה עם הנימולים ומחזירים אותם לבתיהם, ורק בשעות הערב המאוחרות היה נגמר המבצע המסובך. מיד למחרת הם היו מתחילות ההכנות לקראת הברית של השבוע הבא - וחוזר חלילה. הבריתות היו נערכות בעזרתו של ד"ר בנימין פעגוויטץ ע"ה שהיה רופא בבית הרפואה המקומי ואפשר לקיים את הבריתות במקום.
 
הידיעה על הבריתות עשתה לה כנפיים ובין יהודי האזור התפרסם כי ישנה אפשרות לקיים את מצוות בריתות מילה. בעקבות כך התרחב מעגל הפעילות ויהודים רבים ביקשו בעצמם לקיים מצוות מילה ונוצר קשר עם יהודים רבים. פעילות זו הניבה פעילות נוספת של 'ביקורי בית' ומהפכה יהודית של ממש התחילה לפרוץ מעל פני השטח. היהודים שרק עתה יצאו מברית-המועצות גילו פינה חמה בלב ליהדות וקיבלו את פניהם של התמימים בזרועות פתוחות, כשהם שותים בצמא את דבריהם.
 
על הפעילות הגדולה ניצח הרב מרדכי קנלסקי, שניהל את הפעילות באזור כולו למרות כי היה עדיין בחור צעיר שרק סיים את שנות לימודיו בישיבה. הוא היה מגיע לאולפן ומכיר את היהודים מקרב המהגרים החדשים וכך מדריך אותם בצעדים הראשונים שלהם בעולם היהודי - אותו לא הכירו מאחורי מסך הברזל. פעמים רבות היה נאלץ לבלות ימים שלמים באולפן, בשיחה עם יהודים שהתחילו את תהליך ההתקרבות ליהדות והיה צורך להדריך אותם באופן מיוחד, או בטיפול בפעילות הכללית באזור שהלכה והתעצמה.
 
במהלך הזמן יצר הרב קנלסקי קשרי ידידות עם מנהל האולפן שסייע לו לבסס את הפעילות במקום. למשל כשהתחיל להתארגן לקראת סדר הפסח המרכזי, ניגש אל המנהל וביקש ממנו לקיים את הסדר בבנין האולפן, כך שכל היהודים מהאזור יוכלו להשתתף באירוע. המנהל נעתר לבקשה והעמיד לרשותו דירה גדולה ואף מקום בו יוכלו התמימים ללון, וכך נערך סדר פסח חב"די באולפן, כשהמנהל - שהיה גוי פולני - דואג לסייע להצלחת הסדר ולדאוג לתמימים החב"דיים שלא יחסר להם מאום.
 
בסוף אותה השנה כבר הלכה וקרמה עור פעילות מכובדת בקרב יוצאי ברית-המועצות במדינת ניו-ג'רסי. הפעולות הרבות גדלו והתעצמו והחותם החב"די באזור הלך והתפשט, כשפעילות התמימים היוותה את הרוח לחיים היהודיים שהלכו ונרקמו בקרב אלפי יהודים. מידי שבוע היו מתקיימות בריתות מילה למבוגרים וילדים, במהלך השבוע היו נערכים ביקורי בית בבתי היהודים שכבר עברו להתגורר בבתים משלהם, ובחגים היו מתקיימות מסיבות חג מרכזיות שהמשיכו להיערך וסחפו בכל פעם מאות יהודים, שהיה זה עבורם המקום היחידי בו יכלו לטעום חג יהודי. זאת מלבד הפעילות באולפן, שם היו מתקבלים היהודים שרק כעת יצאו מברית-המועצות ומקבלים מנת יהדות חמה.
 
הרב קנלסקי, התמסר כולו למען הצלחת הפעילות והיה הציר המרכזי שעמד במרכז מערך הפעילות. הוא היה מתרוצץ כדי להשיג תרומות למימון הפעולות, והיה עסוק במלא המרץ בהרחבת הפעילות.
 
בעיה חדשה החלה באותה תקופה בקרב קהילת יוצאי ברית-המועצות, מכיון שיהודים רבים זכו לצאת אז מאחורי מסך הברזל ובתי הספר היהודיים בניו-ג'רסי היה צרים מלהכיל את כל ילדי המשפחות. הרב קנלסקי ישב בבית חיינו במפח נפש ולא ידע מה ניתן לעשות כדי שאותם ילדים ילמדו בבתי ספר יהודיים. לפתע ניגש אליו חבר והפנה אותו לרב אייזיק מינץ ע"ה שהגיע למקום - שהיה מנהל של בית ספר יהודי בניו-ג'רסי. לאחר ששמע הרב מינץ על מצוקת ילדי המהגרים הוא נסחף בהתלהבות, וביקש מהרב קנלסקי להביא אליו למחרת חמישה ילדים כדי לבדוק אפשרות לשלב אותם בבית הספר. ילדים אלו השתלבו בלימודים תוך שעות ספורות וניתן היה להבין כי קיים פוטנציאל גדול לשילוב של ילדי המשפחות המהגרות בבית הספר. הרב מינץ מצידו ביקש כי למחרת יבואו למקום חמישה ילדים נוספים...
 
פעולה זו התחילה לגלגל מבצע נוסף, להכנסת הילדים היהודיים מהאזור לחינוך תורני. באותו שלב בית הספר היחיד שהסכים לקלוט את ילדי המהגרים היה בית הספר של הרב מינץ, והרב קנלסקי היה אוסף ילדים מהרחוב, שלא היה להם היכן ללמוד, ומכניס אותם לבית הספר. המערך המיוחד שהוקם עבור ילדים אלו זכה להצלחה רבה ובסוף השנה הם גילו ידיעות מספקות בחומר הנלמד, עד שרבים מהם עלו בציוני המבחנים על הילדים 'המקוריים' של בית הספר – ילדים אמריקאים מהקהילה המקומית. עד לסיום אותה שנה נכנסו ללימודים בבית הספר קרוב למאה ילדים, כשכל ההוצאות ללימודים רבצו על כתפו של מנהל בית הספר הרב מינץ, לאחר שלהורים לא הייתה את האפשרות לשלם עבור בית הספר. באחת מהכיתות אף שימש בתפקיד המורה הרב קנלסקי בעצמו, כדי לחסוך במשכורות...
 
הרבי רוכש מקום ב'דינר'

 
מספר שנים לאחר שהחלה הפעילות ניתן היה לזהות את ניצני הפירות הראשונים, כשהפעילות התמסדה ונכנסה למסלול קבוע ואצל יהודים רבים התחולל המהפך באורח החיים. היה מדובר במוסד לכל דבר וענין, עם מערך של פעילויות עם מבוגרים, נוער וילדים. אך יחד עם הפעילות שגדלה, הלכו וגדלו ההוצאות הכספיות והוחלט לקיים את ה'דינר' הראשון למוסד שאפילו שם עדיין לא היה לו...
 
כשנכנסו ההכנות ל'דינר' להילוך גבוהה, כתב הרב קנלסקי לרבי וביקש מכתב ברכה מהרבי עבור משתתפי הדינר. תשובתו של הרבי הייתה "אשתקד". שכן כך היה הנוהל באותם השנים. בצר לו הבין הרב קנלסקי כי הוא יאלץ לוותר על מכתב מהרבי, אולם שלח עבור הרבי הזמנה להשתתף ב'דינר'. התשובה שקיבל מהרבי לא איחרה לבא. הרבי החזיר את המעטפה של ההזמנה לדינר ובתוכה צירף את סכום הכסף שהיה צריך לשלם עבור כניסה לאירוע, כפי ההוראות שנכתבו על ההזמנה כי מי שמעוניין לרכוש מקום ל'דינר' עליו להחזיר את המעטפה עם סכום הכסף.
 
היה זה קירוב נדיר לו זכה ארגון 'ברית אברהם'. הדבר נמשך גם ב'דינרים' הנוספים שהתקיימו בשנים שלאחר מכן - בכל פעם כשנשלחה לרבי ההזמנה להשתתף ב'דינר', הרבי רכש מקום באירוע, כשאת הכסף היה שולח לארגון במעטפה בה נשלחה ההזמנה.
 
קירוב זה היה אחד מיני רבים, להם זכה הארגון מהרבי, כשלאורך כל הדרך קיבל הרב קנלסקי הוראות מפורטות מהרבי בנוגע לכל צעד. כך למשל כשהדפיסו לוח שנה בשנת תשד"מ, הכניסו את הלוח לרבי עם הכיתוב בתחילתו על הראשי תיבות של השנה, כשסדר האותיות היה תשמ"ד – צירוף היוצר קונוטציה שלילית לכאורה. הרבי צירף ללוח השנה פתק עליו כתב "באם אפשרי יחתימו בחותם גומי כזה" וכיוון לשנות בחותמת את הראשי תיבות לתשד"מ. כך גם שם הארגון 'ברית אברהם' שנבחר ע"י הרבי בשלב מאוחר יותר, לאחר שהכניסו לרבי מספר שמות שהועלו בתור הצעות והרבי עקיף בעיגול את השם "ברית אברהם".
 
הכוונה נוספת לה זכו מהרבי הייתה בקשר להדפסת ספר התניא בתרגום רוסית. היה זה לאחר שהרבי יצא במבצע הדפסת התניא, והרב קנלסקי כתב לרבי מכתב בו שאל את הרבי מה עליו לעשות בקשר עם מבצע זה. בתשובתו הקדושה כיוון הרבי את הרב קנלסקי להדפיס את התניא בתרגום רוסית בפיקוחו של החסיד פרופסור ירמיהו ברנובר וכן להדפיס את התניא בכמה שיותר מקומות. כשהסתיימה מלאכת התרגום של שלושת החלקים הראשונים של התניא וספר התניא ברוסית ראה אור, זכו הרב קנלסקי והתורם דוד מינץ להיכנס בעצמם ל'גן עדן התחתון' – בסמוך לחדרו של הרבי, שם העניקו לרבי את התניא עם התרגום.
 
במקביל נרכשה מכונת דפוס וגנראטור ושלושה אברכים מקראון הייטס נסעו ב- 101 ערים בניו-ג'רסי והדפיסו בהם את התניא. כשהסתיים המבצע, כרכו מכל הדפסה ספר תניא אחד בכריכת עור עבור הרבי וגם את הארגז עם 101 הספרים הכניסו לרבי בעצמם ב'גן עדן התחתון'. הרבי נתן אז לר' דוד מינץ שהיה התורם של מבצע ההדפסה 101 שטרות של עשרים דולר; השתתפות של עשרים דולר בכל אחת מההדפסות.
 
באותו זמן גם הדפיס הארגון סידור בתרגום לרוסית, בשיתוף עם ארגון שמי"ר, וסידורים אלו משמשים עד היום את השלוחים ברחבי העולם, הפועלים בקהילות דוברי רוסית - שזהו הסידור היחיד המשמש אותם לתפילתם אל בוראם. בעריכת הסידור נעשתה עבודה מאומצת ומייגעת והוא זכה לתשבחות רבות מרבנים ברחבי העולם והדפסתו נעשתה בעידודו של הרבי מלך המשיח.
 
בתשמ"ו זכו לקבל קירוב נוסף מהרבי, לאחר של'דינר' החמישי הוזמן כיו"ר ה'דינר' הרב יוסף ווסנער – שהיה עוזר לרש"ג בארגון הכספים של ה'ליובאוויטשער ישיבה'. השתתפותו של הרב ווסנער ב'דינר' הייתה בהתערבות של הרבי, מכיון שהרב ווסנער חשש לכהן כיו"ר ה'דינר' של 'ברית אברהם' – שנערך רק חודש לפני ה'דינר' של ה'ליובאוויטשער ישיבה' - שאף בו היא כיהן כיו"ר. הוא כתב על כך לרבי והרבי הורה לו כי עליו לכהן גם כיו"ר ה'דינר' של 'ברית אברהם' וכי זה לא יפריע ל'דינר' של ה'ליובאוויטשער ישיבה'.
 
אולם לרב ווסנער התעוררה בעיה אחרת. הכיבוד שהיה מקבל מידי שנה ב'דינר' של ה'ליובאוויטשער ישיבה' היה להקריא את מכתבו של הרבי, אך ל'דינר' של 'ברית אברהם' לא היה מכתב מהרבי כזכור. אם כן הרב ווסנער לא ידע מה יעשה בתור יו"ר הדינר ב'דינר' ללא מכתב מהרבי. הוא החליט לכתוב על בעייתו לרבי, תוך שהוא מציין כי תפקידו ב'דינר' של ה'ליובאוויטשער ישיבה' הוא להקריא את המכתב של הרבי והוא מבקש מהרבי מכתב גם עבור ה'דינר' של 'ברית אברהם' – אותו יוכל להתכבד ולהקריא בפני באי האירוע.
 
ביום שישי שלפני ה'דינר' קיבל הרב קנלסקי טלפון מהמזכיר הרב יהודה לייב גרונר, שהודיע לו שהרבי יוציא מכתב ברכה עבור ה'דינר'. הדבר גרם לרב קנלסקי להתרגשות רבה ולבסוף הגיע המכתב המיוחל מהרבי ביום ה'דינר' עצמו, כשה'דינר' החל בשעה חמש, ולאחר תפילת מנחה בשעה שלוש וחצי הוציא הרבי את המכתב. המכתב עצמו היה מכתב מיוחד במינו והרבי שיבח בו בצורה יקרה מאד את הפעילות של 'ברית אברהם'.

את ההתרגשות שאחזה ברב קנלסקי כשקיבל את המכתב, לא ניתן לתאר.



סגור חלון