"המלחמה שנשיאינו הקדושים ניהלו", במילים אלו כינה הרבי מלך המשיח את מאבקו של הרבי הריי"צ על שיטת הוראת הקריאה בתלמודי התורה ובחדרים, למען לא יחדרו אליה רוחות זרות ● למרבה הצער, בשנים האחרונות שבו לנשב במחננו רוחות זרות המנסות להחדיר בעטיפה חב"דית שיטת לימוד חדשה ● "בית משיח" מעמת את רעיונות השיטה החדשה מול דבריהם של רבותינו נשיאינו, ומוכיח כי שיטה זו נפסלה לחלוטין על ידי הרביים ● מלמדים, היזהרו באותיותיכם! ● שבועיים מראש מכינים אותו לרגע הנשגב ביותר בחייו הצעירים. כל לילה בטרם פונה הוא לישון, שואל הינוקא את אמו: "מחר הולכים ל'חדר'?" גם אבא קצת מתרגש. אמנם עבורו אין זו הפעם הראשונה, אך עדיין, הטקס שבו הוא זוכה להתחיל את מצות חינוך הילד כפשוטה, באופן פנימי, צובט משהו גם במיתרי ליבו. ה'אריינפירן' המסורתי נערך בסמיכות ליום הולדתו השלישי של הילד. האב עוטף אותו בטלית, ונושא אותו אל ה'חדר', שם יחכה לו המלמד עם שקית הסוכריות ודף השער של התניא, שעל אותיותיו מרוח דבש מתוק. כדי שאפילו הפעוט שטרם למד לקרוא, יחוש את מתיקותה של התורה. הלימוד הראשון אותו חווה ילד יהודי הוא לימוד הא"ב. זוהי הפתיחה ללימוד הקריאה – הכלי הבסיסי ביותר על מנת לקיים את מצות לימוד התורה במשך חייו הבוגרים של הילד. במשך מאות השנים האחרונות, נהוג היה ב'חדרים' בכל ארצות גלות אשכנז לימוד הקריאה בשיטת ספר "המסורת". ב'חדרים' החב"דיים למדו מתוך החוברת "מבוא לקריאה" בהוצאת קה"ת. המשותף לשתי שיטות הלימוד, הוא ששתיהן נוקטות בגישה המסורתית. בגישה זו הילד לומד קודם-כל את האותיות בשמותיהן, לאחר מכן את הנקודות בשמותיהן, ורק לאחר מכן מרכיב את האותיות והנקודות ביחד – למילים. אותיות בפני עצמן, ונקודות בפני עצמן רבותינו נשיאינו הפליאו במעלתה של שיטה זו, אשר מלבד היותה השיטה הנכונה ללימוד הקריאה, היא מחדירה בלבבות הילדים הרכים יראת שמים, מבוסס על ההוראה אותה מסר אדמו"ר הזקן: "צריכים ללמוד עם הילדים אלף בית עם נקודות. קמץ א אָ קמץ ב בָּ1". כך למשל כתב הרבי הריי"צ: "האותיות עצמן הרי יש בהן קדושה (ולכן הזהירו מאד בחיוב לימוד האותיות אלף בית כו' ולימוד הטעמים כמו קמץ א' ופתח א' וכו' דבלימוד זה גופא יש בו קדושה וכח אלקי שמעורר הכחות פנימיים שבנשמה וכמו שאנו רואים במוחש דכל אלו שלומדים באופן כזה יש בהם יראת שמים פנימי, ועלולים להתעורר ככל דבר וענין אלקי . .)2". הרבי החזיק בהוראה זו, וכתב: "..הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפ"ע [בפני עצמן], לימוד הנקודות בפ"ע [בפני עצמן], ולאח"ז [ולאחרי זה] לחברם ביחד (לימוד בפ"ע [בפני עצמו).."3. דא עקא, שברבות השנים, קמו אנשים חדשים, שבחסות מחקרים אקדמיים כאלה או אחרים, פיתחו שיטה אחרת להוראת השפה העברית. שומר גחלת היהדות הנאמנה, הרבי הריי"צ, ולאחריו הרבי מלך המשיח, נזעקו לעמוד בפרץ. בחריפות גדולה כתב הרבי הריי"צ על אלו המנסים לחדש שיטה זו, המתעלמת מקדושתן של אותיות התורה. "הלומדים באופן אחר הנה מטמטם ר"ל מוחם וליבם1", כתב הרבי בהמשכו של המאמר שהוזכר לעיל. • לא היינו נדרשים לסוגיא זו, אלמלא לאחרונה זרח כוכבו של פדגוג חדש, שהנהיג במוסדותיו שיטת לימוד חדשה, ואף מנסה לשכנע מוסדות אחרים לעבור לשיטה החדשה. והגדיל לעשות, כאשר לפני כמה חודשים פירסם באתר אינטרנט מאמר ארוך בו הוא פורס את שיטתו החדשה, וטוען כי המחנכים הוותיקים פשוט לא הבינו את הרבי... כדי לצלול לעומקו של הנושא, אנחנו מוכרחים להקדים קצת על שיטות הקריאה הקיימות ומקורותיהן. לצורך כך פנינו אל המחנך הותיק הרב לוי גולדשטיין, שהואיל להחכים אותנו מעט בנושא, באמצעות חוברת שהוציא "הקריאה והקדושה", המלקטת את דברי רבותינו נשיאינו בענין הוראת הקריאה, ומוסיף ומרחיב בדבר השיטה הנכונה ללימוד. שיטת ה'חדר' לעומת שיטת המשכילים בשיטת החדר, נהוג היה כי המלמד מראה לילד את האות א', ומלמד אותו לנקוב בשמה: "אלף". לאחר מכן הוא מראה לו את האות ב', ומלמד אותו לנקוב בשמה "בית". וכן הלאה. לאחר מכן, עובר המלמד לניקוד, ומלמד את הילד את שמות הנקודות, "קמץ", "פתח", וכו'. בסוף, לוקח המורה את האות והנקודה ומחבר אותם ביחד – קמץ אלף אָ. גישה זו ללימוד הקריאה, הייתה גם נחלתם של – להבדיל – אומות העולם שלמדו את שפת המדינה. לפני כמאה שנה, המציאו הגויים שיטת לימוד חדשה – השיטה הגלובאלית, המבוססת על התמקדות במילה השלמה על פני העיצורים הפרטיים. השיטה מורכבת היתה משלושה שלבים: ראשית, הראו לילד את תמונת האות, ולימדו אותו להגיד את צלילה כאילו יש שבא מתחת לאות: אְ בְּ גְ וכדומה. לאחר מכן הראו לו אות עם תנועה, ולימדו אותו לקרוא את האות בנקודתה – ללא שאמרו לו את שם האות או התנועה. לדוגמא, הראו לו אָ ולימדו אותו לקרוא אָה, בַּ הוא בַּא, וכדומה. בשלב השלישי, הציגו לפני הילד תמונה של חפץ מוכר, ותחתיה המילה אותה ביקשו ללמד. כך למד הילד תחילה לזהות ולקרוא את המילים הללו. במשך השנים, התפתחה השיטה עוד ועוד, לבשה צורות חדשות ואף פשטה את הצורות הקודמות, אך בסיסה נשאר פחות או יותר אותו דבר – הגישה האומרת כי אין צורך ללמוד את שמות האותיות והתנועות בפני עצמם. המשכילים, שרצו להוכיח את 'נאורותם', היו הראשונים לאמץ שיטה זו, וכחלק מתעמולת הכזב עבור בתי הספר ה'מתקדמים' שלהם, הבטיחו להורים התמימים כי בבתי הספר שלהם ידעו הילדים לקרוא מהר יותר ובקלות יותר. כאמור, לאחרונה יש מי שמנסה להחדיר את שיטת המשכילים לתוך המוסדות החב"דיים. במאמר ארוך ומנומק, הוא תוקף בחריפות את שיטת הלימוד המסורתית, וטוען כי שיטה זו מטילה על הילד עומס גדול ממה שהוא באמת צריך לשאת. אין לילד צורך אמיתי, כך הוא טוען, לדעת את שמות האותיות והתנועות, וזה לא מועיל למיומנות הקריאה. אדרבה, לדבריו, המידע המיותר הזה יכול רק לבלבל אותו. מה הצורך, הוא תוהה, לדעת את שמה של האות ש, למשל, וכי זה משנה את ההברה שיוצאת מפיו של הילד4? הפילוסופיה שעומדת מאחורי השיטה, היא, שהשפה צריכה להיות מבוססת על הצלילים ולא על האותיות ותנועות הניקוד, שאינן אלא דרך הסכמית לבטא את הצלילים של השפה המדוברת. מה אמר הרבי? מכיון שהמאמר פורסם באתר המיועד לקהל חב"די, תחת הכותרת "למה מענדל לא יכול לקרוא?" (מקביל למאמר אחר שכתב אותו פדגוג עבור הציבור הכללי, "למה משה לא יכול לקרוא?") – עלינו לדון ראשית כל, האם בדברי רבותינו נשיאינו יש בכלל מקום להציג שיטה זו. ובכן, כפי שיובא להלן, רבותינו נשיאינו הורו באופן ברור, שלימוד הא"ב אינו רק "אמצעי" בלבד כדי להגיע למטרה אחרת, אלא לימוד הא"ב מהווה מטרה בפני עצמה! ואשר על כן: א. נוגע מאד, באיזו דרך לומדים את הקריאה. ב. איננו צריכים לדאוג ל'זמנו' של הילד, ולחפש אופנים שונים ומשונים כדי שילמד לקרוא בהקדם הכי אפשרי, אלא להשקיע בלימוד עצמו, בשיטה המוכרת והידועה. שימו לב לביטוי החריף שבו משתמש הרבי על יחסו של הרבי הריי"צ לשיטה החדשה: "מובן מעצמו שמוכרחים ללמד את התלמידים את האותיות בנפרד ואת הנקודות בנפרד. וכידוע מהמלחמה שגדולי ישראל ונשיאנו הק' ניהלו על זה, לחקוק בילדים את קדושת האותיות ואת קדושת הנקודות"5. הרבי מתבטא בפירוש כי עבור הרבי הריי"צ היתה זו מלחמה! אך על מה קמה הצעקה? מה כה נורא בשיטת לימוד חדשנית? יש בשיטה זו כמה וכמה בעיות. במסגרת קצרה זו, נתמקד רק בשתיים מהן, כפי שהן מתבטאות בדברי רבותינו נשיאינו. חוסר יראת שמים למרות ששיטת הלימוד הגלובאלית נחשבת להמצאה של המאה האחרונה – מדברי הרבי הריי"צ עולה כי מדובר בשיטה עתיקה, ששימשה בזמנו את המלך אחז הרשע... וכך מספר הרבי הריי"צ על מקורה של השיטה: "אומרים רז"ל למה נקרא שמו אחז – שאחז בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שלא יהיו תינוקות של בית רבן. כוונתו היתה שהלימוד יהיה כמו דרכי הלימוד החדשים, שלא לומדים קמץ אלף א, פתח ב ב, אלא מיד מלמדים אה בא, בלי ללמד את שם הנקודות. כשלומדים עם הילד את הנקודות, זה מכניס בו קדושה. הטעמים, הנקודות, התגין והאותיות שניתנו למשה רבנו בסיני כשנאמר "אנכי הוי' אלקיך", הרי כשלומדים זאת עם הילד – זה מכניס בו כוח המסירות נפש. אך כשלומדים עם הילד בלי טעמים, נקודות, תגין, אותיות טנת"א, הרי זה בלי קדושה, וזאת רצה אחז6". את המשמעות החריפה של לימוד קריאה ללא קדושה, ביאר הרבי הריי"צ בכמה הזדמנויות, ונציג כאן רק שתיים מהם: "אם אינו אומר קמ"ץ א וכו', הנה, סוף כל סוף יהיה הילד, חס ושלום וחס וחלילה, כופר באלקי ישראל חלילה" 7. "החדרים והמלמדים שאינם לומדים קמץ אלף א קמץ בית בא, אלא לומדים א בא, כמו להבדיל באלף הבדלות בין קדושה לחול, שלומדים בשפות אחרות – חדרים ומלמדים אלה מחללים את הדרת הקודש, ושוברים והורסים תמימותם וטהרתם מלידה, של לבבות הנוער, בדבר זה של קדושת האותיות והנקודות8". הרבי הריי"צ חיזק ועודד מלמדים להשתמש אך ורק בשיטה ה'ישנה': "ההתחזקות והתוקף בלימוד התורה בטהרתה דוחה ושובר כל מונע ומעכב, והעיקר הוא לימוד תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא, והלימוד צריך להיות ביראת שמים שידע קדושת האותיות וידעו כי תמונת האותיות וטעמם וקריאתם ניתן לנו מסיני . . ואז מתחזק ומשתרש אצלם הנקודה פנימית שהיא נקודת היהדות, ולבם יהיה נאמן עם ד׳ ותורתו לעד"9. "נהניתי לשמוע מהתעסקותו בחינוך ובלי תפונה הנהו לומד אך ורק על דרך הישן בקדושת האותיות והנקודות, קמץ א, קמץ ב' וכו', וספרי החינוך הטמאים בט[ח] לא יראו ולא ימצאו בחדרו". הרבי מלך המשיח, כדרכו בקודש למצוא מקורות לכל דבר, הוסיף מספר פעמים להזכיר את המקור לקדושת האותיות ושמותיהם מהזוהר ותיקוני הזוהר, שם מבואר שאפילו שמות הנקודות, הם שמותיהם של מלאכים. כאשר היה מי שתמה בפני הרבי האם קדושת האותיות מופיעה בשולחן ערוך, הפנה אותו הרבי לספר קדום אף יותר: "הנה זהו כתוב בספר עוד קודם להשו"ע, והוא בגמרא שבת ק"ד ע"א10. הרבי הוסיף והסביר כי הדבר כה מובן ופשוט ואלו שאינם מסכימים לכך "הוא רק מפני שזהו המוצא היחידי שלהם לתרץ לעצמם איך עוברים על מצות תורתנו תורת חיים, והרי מתביישים לומר שגדול כח התאוה שאינם יכולים לעמוד נגדה, ובמילא רוצה להסביר ולהסיר הקולר מצוארו ולהטיל ספק בעצם הדבר" (וראה בהערה 10, הלשון החריפה של הרבי בהמשך המכתב). בשיחת ראש חודש אלול תשמ"ב, הוסיף הרבי וביאר: "כאשר לומדים עם ילד יהודי "קמץ אל"ף א", הרי זה קשור עם האל"ף דתיבת "אנכי", אל"ף – אלופו של עולם, שבתיבה זו נכלל הדיבור הראשון דעשרת הדברות, שבו כלולים כל עשרת הדברות, ובהם כלולים כל הענינים דתורה שבכתב, וכן כל הענינים דתורה שבעל פה כי "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא". זאת אומרת: עוד טרם ידע הנער קרוא וכתוב, נוטעים ומחדירים בו את הענין דאל"ף, אלופו של עולם. ועל פי זה מובן שסדר הלימוד צריך להיות באופן שלכל לראש מלמדים את הילד צורת אל"ף (ללא ניקוד כלל), ואחר-כך מלמדים אותו "קמץ אל"ף אָ"11. . ולכן, אם מתחילים ללמוד עם הילד אות אל"ף בניקוד קמץ, ללא כל נתינת מקום ללימוד אות אל"ף עצמה, הנה לא זו בלבד שאין זה מסייע בלימוד וחינוך הילד, אלא אדרבה: על ידי זה לא נותנים אפשרות לנטוע בלב הילד את עצם הענין דאל"ף, אלופו של עולם". שיטת הלימוד הנכונה טוען מפתח השיטה: "ברוב בתי הספר היהודיים הדתיים, לוקח חודשים, ולעיתים שנים ללמד את הילדים לקרוא עברית . . משיכת תהליך הלמידה עשויה לתסכל את הילדים, ועשויה להוריד את המוראל שלהם. בבתי הספר המשתמשים בשיטת . . (שיטתו של המחבר) התלמידים מסיימים את תוכנית לימוד הקריאה ב-40 יום". נשמע משכנע? מלבד העובדה שהשיטה המסורתית מחדירה יראת שמים, הדגיש הרבי מלך המשיח מספר פעמים כי דווקא שיטת המסורת היא השיטה הנכונה ללימוד הקריאה. הרבי לא התעלם מהטענה כי השיטה החדשה מזרזת את לימוד הקריאה, אך הדגיש כי לא תמיד השיטה המהירה היא הנכונה – בייחוד כשהמטרה העיקרית היא לא לימוד הקריאה אלא החדרת יהדות: "הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפני עצמן, לימוד הנקודות בפני עצמן, ולאחרי זה לחברם ביחד (לימוד בפני עצמו) – שלא כדעת הטועים שלימוד באופן כזה מעכב את התקדמותו של הילד כו', אלא אדרבה: דוקא על ידי הלימוד באופן האמור מחדירים אצל הילד את האל"ף דכללות ענין היהדות". ומה חושב הרבי על ילד שלומד בשיטה אחרת ויודע לקרוא לפני חברו בן גילו שלמד בשיטה ה'מיושנת'? "צריך ללמוד ״קמץ אל״ף אָ״, ״קמץ בּי״ת בָּ״, ולא לחשוב שמוטב לחסוך זמן להקב״ה, ולהשתדל שהילד ילמד לקרוא בהקדם האפשרי, מבלי לספר לו אודות קדושת האותיות וקדושת הנקודות, העיקר שיוכל להיות צפור המצפצפת... הזמן שייך להקב״ה, ואם הוא אינו חוסך ומקמץ זמן (כדי ללמוד מתוך קדושת האותיות וקדושת הנקודות), אזי ימלא זאת באריכות ימים ושנים טובות, כך שיוכל להשלים ולהוסיף יותר..12". המדע מקבל את הגישה הישנה ולמי שבכל זאת חשוב לדעת מה אומרים חכמי אומות העולם, כדאי שיקרא מה שהרבי עצמו סיפר על המסקנות האחרונות של 'חכמי המתודיקה', בשיחת שמחת תורה תשכ"ט: דוקא כאשר לומדים באופן כזה – על פי המסורה – נתוספה במוחש הענין דיראת-שמים. ובעמדנו בזמן שלפני ביאת המשיח, שהכל מתברר ומתלבן, הנה, חכמי המטודיקה באו למסקנה האמיתית, אשר דוקא כאשר לומדים באופן כזה, כפי שלמדו מאז ומקדם, ישנה הצלחה וכו'. אף על פי שבאופן אחר יתכן שיקח פחות זמן13. המסקנות שעליהן מדבר הרבי, התחזקו בשנים האחרונות אף יותר. במשך שנים רבות תמך משרד החינוך הישראלי בשיטת 'השפה כמכלול', השיטה אותה שללו רבותינו נשיאינו בתוקף. אולם לפני כ-12 שנה, בעקבות דו"ח חסר תקדים בהיקפו, שנמסר לקונגרס האמריקאי שנה וחצי קודם לכן, ושלל את השיטה הגלובאלית – הקים משרד החינוך וועדה מיוחדת שחקרה לעומק את נושא לימוד הקריאה, והגיעה למסקנה כי השיטה הקיימת אינה השיטה הנכונה. הם אמנם החליטו כי לא יתערבו בשיטות הלימוד, אולם קבעו מספר עקרונות שחייבים להיות מיושמים בכל שיטה. וביניהם: • פענוח – הכרת אותיות האלף-בית והצלילים שהן מייצגות. הוראה ישירה של העיקרון האלפביתי ושליטה בו, פענוח הברות, ופענוח עיצורים ותנועות. פענוח אוטומטי ומהיר של המילה, הנו תנאי הכרחי לקריאה יעילה המאפשרת הפניית משאבי קשב להבנת הנקרא. • קריאת ניקוד – שימוש בניקוד לצורך קריאה. הבנה כיצד מייצג הניקוד את התנועות בשפה העברית. • דיוק בזיהוי ובקריאת מילים – קריאה מדויקת של המילה אשר אינה מתבססת על ניחוש מתוך הטקסט. בתוכנית הלימודים – תשתית לקראת קריאה וכתיבה, מורה משרד החינוך כך: "הילדים יבינו את העיקרון האלף-ביתי, יהיו רגישים ומודעים לצלילי השפה ויכירו אותיות בשמן, בצורתן ובצלילים שהן מייצגות". דומה כי חידושים אלו לא הגיעו עד לחוף המערבי של ארצות הברית הרחוקה. שם עדיין מאמינים כי השיטה בה אין צורך להכיר את האותיות היא השיטה הנכונה. • עד כאן התמקדנו בשלילת השיטה החדשה. על השיטה הנכונה בדרכם של רבותינו נשיאינו, נרחיב אי"ה בכתבה הבאה. 1) כתי"ק אדמו"ר מהוריי"צ, נדפס לראשונה בבית משיח ע' 431. 2) ספר המאמרים תרפ"ז ע' ר. 3) התוועדויות, א' דר"ח אלול, תשמ"ב ח"ד ע' 2123. 4) ישנן עוד מספר טענות, כגון הטענה כי האמירה קמץ א – היא הפוכה מצורת הקריאה הנכונה, אך מחוסר מקום נתמקד בטענה העיקרית. 5) אגרות קדש כ"ק אדמו"ר מה"מ כרך ח ע' פב. תרגום חפשי. 6) ספר השיחות ה'תש"ד (בלה"ק). ע' קמב . ועיין גם אגרות קודש ח"ב ע' 490. ח"ז ע' 142. ח"ח ע' 323. 7) ספר השיחות תרפ"ט, יום שמח"ת ע' 44. תרגום חפשי. 8) ספר השיחות ה'תש"א (בלה"ק) ע' עה. 9) ספר המאמרים תרפ"ט, ע' 116. 10) אגרות קדש כ"ק אדמו"ר מה"מ כרך יא ע' ט'. וממשיך שם: ובכלל – הנה צריך לדעת ברור בזה, שאחת משתי אלה, או שמאמינים בתורה מן השמים ואז מוכרח הפסק שהובא ברמב"ם שכל האומר תורה כולה מן השמים חוץ מאות אחת ה"ז היפך יסוד האמונה, ובאם אין רוצה לקבל הוראות התורה הרי באופן אוטומטי מטיל ספק הוא גם באנכי ה"א שבתורה בכתב. ואותם שמאמינים שהשי"ת הוא הבורא עולם – ביום הכפורים ובשעת אמירת יזכור בבית הכנסת, משא"כ בכל השנה ובימות החול, ה"ז היפך השכל הבריא, ומי שמאמין בזה לתומו, מקומו בבית החולים לחולי הרוח, ר"ל, אלא שכנ"ל כמה אנשים שאין רצונם להלחם נגד היצר שלהם ומנסים לתרץ עי"ז העבירות שעושים. 11) ומבאר בהשיחה ק': "ובהקדים: איתא בגמרא (שבת קה, א) "אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית". והנה, "יהבית" מורה על ענין של המשכה, "כתיבת" – מורה על פעולה, ואפילו "נפשי" – הרי זו דרגא מסויימת. אבל "אנא" – קאי על עצמות ומהות, אמיתית המציאות, שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים. ועד"ז מובן בנוגע לאות אל"ף דתיבת "אנכי" – שניקוד האות מורה על איזה ענין של ציור (פירוט וביאור לאות זו, ולדוגמא: אל"ף בניקור קמץ – התחלת תיבת "אנכי", ואל"ף בניקוד פתח – התחלת תיבת "אנחנו", וכיו"ב), ולכן, עצם ופשיטות הענין דאל"ף, אלופו של עולם, מתבטא באות אל"ף כפי שהיא מופשטת מציור, עצם האות ללא כל ניקוד". 12) תורת מנחם תשט"ז, ח"ב, ע' 142. 13) שמח"ת תשכ"ט. בהכנת סקירה זו, נעזרנו בעיקר בחוברת "הקריאה-והקדושה" ובה סקירה מלאה על מאבקם של רבותינו נשיאינו נגד המתודיקות החדשות בהוראת הקריאה. החוברת נערכה על ידי המחנך הותיק הרב לוי גולדשטיין, שידיו רב לו בחינוכם של ילדי ישראל על טהרת הקודש במוסד חינוך "אהלי תורה" קראון הייטס, לזכות ולע"נ אביו הרה"ח ר' יוסף בן משה יהודה גולדשטיין. את החוברת כולה (בעברית או באנגלית) אפשר להוריד ב: www.chinuchtime.com |