|
כשהמקורב שלך ישאל: מה זה כל נדרי? ● וידאו צפיות: 1493 המוסיקאי החב"די ר' נדב בכר הקליט עיבוד לפיוט המפורסם "כל נדרי" הפותח את תפילות יום הכיפורים. לפיוט הארמי הוא צירך תרגום לעברית, את הסיפור שמאחרי העיבוד, וכן תשובה לשאלה החשובה: מדוע הפיוט הזה חשוב כל כך ומה בעצם המשמעות שלו? "כשבלית ברירה נאלצתי להיות חזן ב"ימים הנוראים"בבית חב"ד דרמסאלה-הודו (אני ממש לא אוהב לשיר מול אנשים, בטח בלי גיטרה, בטח לא מול מטיילים שחלקם מכירים את נוסח התפילה פי 21 שנה יותר ממני...), זה היה בשנת תשס'ז. אשתי ואני יצאנו לירח דבש חסידי בהודו כעוזרים ושלוחים בבית חב"ד דרמקוט, כשלושה חודשים לאחר החתונה שלנו. לפני הטיסה ניסיתי להתכונן כמה שאפשר לסיטואציה המלחיצה הזו של חזן שחזר בתשובה לפני 3 שנים, שלא מכיר כמעט אף מנגינה של כל האופרה הזאת שנקראת: "הימים הנוראים". מצאתי קלטת שמע (שהיו עוד כמה כאלה נדירות בתקופה ההיא) של חזן בשם "משהו-ברכוויץ" ולמדתי ממנו את נוסח התפילות. אני לא ממש זוכר איך יצאו התפילות בסופו של דבר, רק מקווה שלא חפרתי מידי... (ואם כן, בטח כאן המקום להתנצל בפני אותו מנין סבלני). בכל אופן,מאד התחברתי ללחן ולמילים הלא ממש מובנות של תפילת כל נדרי, אז עשיתי לה עיבוד יותר שירי וקליט לטעמי. היום עם חמישה ילדים חמודים ומתוקים קשה לי למצוא זמן לשבת וליצור סתם כך "בשביל הכיף", ובמיוחד השנה הזאת כמעט שלא העלתי סרטונים חדשים כפי שהיה בשנה שלפניה... איכשהוא לפני סוף השנה, ירדה ההשראה והשעה המתאימה ויחד עם ירום איטה בשירה ושחר קאופמן על הסאונד עשינו את הגירסה הזאת. במהלך העבודה שואל את עצמי: "מה זה בכלל אומר כל המילים האלו שגורמות לרוב היהודים (וגם הלא דתיים) להשתדל להגיע לבית כנסת ולשמוע את הדבר הזה?". "גיגלתי" ומצאתי את זה באתר בפיוט: "על מקורה של תפילת 'כל נדרי' כמעט איננו יודעים דבר, פרט לכך שנתחברה בערך במאה התשיעית, וככל הנראה 'מלמטה', מן הציבור הרחב, שלא על דעת תלמידי החכמים שבדור; יתר על כן: בפעם הראשונה שהיא נזכרת במקורות, בסידורו של רב עמרם גאון (בבל, המאה התשיעית), היא מתוארת כ'מנהג שטות'. ואכן, תפילת 'כל נדרי', שהפכה לאחד מסמליו המרכזיים ביותר של יום הכיפורים, תוארה לא אחת בדורות האחרונים כ'חידה': כיצד ניתן ליישב את התקבלותה הרחבה בקרב כל עדות ישראל, את המשמעות הכבירה שיוחסה לה, את ההתייחסות המקודשת למנגינותיה הנודעות, עם ההתנגדות החריפה שעוררה משחר ימיה בין חכמי ההלכה – וכל זאת ביום הקדוש ביותר בשנה? עיון בלשון התפילה רק מעצים את השאלה, שכן 'כל נדרי' מנוסחת כהצהרה משפטית, בלשון 'יבשה', שאין בה דבר מן השגב הרגיל המאפיין בדרך כלל תפילות ופיוטים. האמנם זו היא התפילה הראויה ביותר לפתוח בה את יום הכיפורים? קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, להציע פתרון הולם לחידה זו; אך שמא ואולי כוחה של התפילה נעוץ דווקא ב'חידתיותה', כלומר – בעצם העובדה שלמרות ההסתייגויות התיאולוגיות, ההלכתיות ואף הלשוניות שהובעו ביחס אליה, מקומה המרכזי בפתחו של יום הכיפורים רק הלך והתחזק, וכיום אין ככל הנראה קהילה ועדה בישראל הנמנעת מלאומרה. מנהג אמירת 'כל נדרי' מבטא, אם כן, את מקומה של הקהילה עצמה בעיצוב עולמה הדתי; אותה קהילה הרוצה ומשתוקקת - חרף הקשיים האמורים – 'לפתוח דף חדש' בערבו של היום הקדוש: "נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי... [=נדרינו אינם נדרים] וְנִסְלַח לְכָל עֵדַת בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה". זה באמת מענין, אשכרה הצהרה משפטית... המשכתי לעבוד על הוידאו ועל התרגום ונתקעתי עם כמה מילים. "קונמי וקונסי וכנויי"לא מצאתי כלום... אבל כן מצאתי פירוש של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ שהחייה את נפשי וזו לשונו: "לפני חשיכה, סמוך ליום הכיפורים, אומרים "כל נדרי". מה אומרים בכל נדרי? "כל נדרי ואסרי... וקונמי וקנוסי וכנויי...". כל ההתקשרויות, הכינויים, ההשתייכויות, התוויות וההגדרות ששמתי על עצמי, ושאולי אשים על עצמי "כולהון יהון שרן, בטלין ומבוטלין", כולם יהיו מותרים, בטלים ומבוטלים. מעתה אני משחרר את עצמי מכל אלה; מהעבר וגם מהעתיד, מיום כיפורים זה ועד ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה. אדם מכנה את עצמו בכל מיני כינויים: שהוא אינטלקטואל, שהוא חסיד, שהוא לא חסיד או שהוא לא מתרגש בקלות. אדם כובל את עצמו: שדבר מסוים הוא אינו מסוגל, שיש נושאים שעליהם לא מדברים ולא חושבים, ושלעניינים כאלו ואחרים הוא בכלל לא שייך; וממילא כאשר הוא סוגר את עצמו היטב בקליפותיו אין דבר שיוכל להשפיע עליו.כדי שאדם יתכסה בקליפות, לא מוכרח שיהיה מבוגר, מכובד, מקומט וקצת שמן, כי אפילו נער בן ארבע עשרה יכול להתכסות בקליפה שכזו, ששום דבר כבר לא חודר אותה.בני אדם חוששים לעזוב את "כל נדרי ואסרי וקינוסי וכנויי". לא רק משום שאין הדבר נוח, ושקשה לאדם להניח תאווה והֶרגל שיש בידו, אלא בעיקר משום שלרוב האחיזה בדברים אלה היא כל האחיזה שיש לאדם במציאות. ה"כינויי ונדרי ואסרי" זה ה"אני" שלו. ככל שהוא מוסיף ב"אסרי" הוא מקבל יותר חיות, ככל שהוא מוסיף ב"כנויי" הוא גדל ומוסיף כוח. אלה הם השורשים שבהם הוא נאחז בקרקע, ודרכם הוא יונק את חייו. לכן, כדי שיהיו בטלין ומבוטלין, צריך להרפות לרגע את האחיזה במציאות באופן זה, ולהשליך עצמו אל החלל הריק, למסור נפשו, בבחינת "אליך ה' נפשי אשא". מדהים. את הדברים שהרב כתב אני באמת מאחל לי ולכם ולכל בן אדם. שהשנה הזאת באמת נהיה יותר שונים לטובה,יותר מתוקים. שנצליח לזרוק את הדמות הזאת שאנו לובשים. להתחדש באמת. שנה טובה ומתוקה. 
|
 |
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
 |
