"הרבי הוא כמו אבא בשבילי. נותן לי כוח להמשיך" צפיות: 795
הצג וידאו זה באתרך
שלב את הקוד הבא באתרך כדי להציג את הווידאו:
.
הזמר גיל עקיביוב הוא אחד מרבבות יהודים ששינו את חייהם והחלו להקפיד על קלה כבחומרה בזכות הרבי או מפגש עם שלוחיו וחסידיו ● כעת, לרגל ג' בתמוז, הוא מגולל לחב"ד אינפו את סיפורו המופלא, ומספר גם על המשברים ● בפנים: המשפט שאמר לו אבי פיאמנטה – והדליק את הניצוץ, ועל העבודה עם עובדיה חממה ●
המפגש של גיל עקיביוב, כיום חסיד חב"ד נלהב ויוצר פורה, עם החב"דניק שקירב אותו והוביל אותו יד-ביד אל דרך התורה והמצוות וההתקשרות אל הרבי מה"מ, היה "מקרי". עקיביוב, ילד טוב פתח-תקווה, היה "מוזיקלי בנשמה", כהגדרתו מאז שהוא זוכר את עצמו. בתחילה, אי-שם בשנות ה-80 המוקדמות, למד לנגן על פסנתר. אחר-כך התחיל לשיר ואף השתתף ב"פסטיבל שירי הילדים" שהועבר בין לבין בערוץ הטלוויזיה הממלכתי, הערוץ הראשון, והיה "האירוע בה"א הידיעה, באותן שנים. זה היה להיט", כהגדרתו. במסגרת הפסטיבל הוא הופיע בהיכל-התרבות ובבנייני-האומה והגיע בסופו של דבר למקום השני והמכובד.
יהודים של יום-כיפור
גיל גדל בבית לא דתי. משפחתו חגגה את פסח והשתדלה לשמור על יום-כיפור, אך לא מעבר. עם זאת, תמיד קינא בסתר ליבו בחבר הטוב שלו, שהיה מניח תפילין מידי יום, לאחר הבר-מצווה. "התביישתי לבקש ממנו שיניח לי, אבל האמנתי והרגשתי שיש לו ברכה. ידעתי שבתורה יש עוצמה גדולה", הוא מספר.
על הרבי מה"מ שמע גיל עקיביוב עוד לפני הצבא. "הייתי אז בחור צעיר, ובטלוויזיה הראו את ה'דידן נצח'. אני זוכר שהכתב ראיין כמה חסידים ב-770, בתוך כל השמחה והריקודים, והם אמרו לו 'בא תאמר לחיים ותצטרף לריקוד'. זה היה נראה לי מעניין כזה. שאלתי את אימי במי מדובר, והיא אמרה לי 'הם חב"דניקים', אז חשבתי: 'חבל שלא כל הדתיים כאלה סימפטיים'.
בשנת תשנ"ב, אחרי הצבא, שם שירת – איך לא – בלהקה צבאית, הוא התחיל להתמקצע בתחום המוזיקה ואסף חומר לתקליט שבו שיריו המקוריים. הוא תר אחר אולפן לצורך הקלטת האלבום, ומצא אחד כזה בכפר סירקין הסמוך לעיר מגוריו. מאז, התחולל המהפך בהדרגה.
מודה לאלוקים, ולרבי
ישבנו איתו לשיחה ארוכה, שבה גולל בפנינו את הדרך שעבר, מאז הצית בו חסיד של הרבי את הנשמה שהייתה חבויה. גיל, מסתבר, הוא אחד מיני רבבות שהפכו לשומרי תורה ומצוות בזכות חייליו של הרבי. בעקבות הוראותיו הנחרצות והברורות לקרב כל יהודי באשר הוא לאבינו שבשמיים. בכל בוקר שהוא קם, הוא מודה לאלוקים: על הנשמה שחזרה, ועל הרבי, שחולל את המהפכה הגדולה ביותר בעולם היהודי אי-פעם.
בעל האולפן היה ניסים מולגן, ליובאוויטשער. "הוא לא ניסה לקרב אותי, אבל היה 'זורק' מידי פעם 'וורט' או סיפור מהרבי או על דרכו של הרבי. הייתי אז בן 22, ממש לא כלי לסיפור הזה, אבל נוצרה בנינו חברות. הוא מבוגר ממני בעשור, ולכן גם השפיע עלי מקצועית, מוזיקילית. ניסים הכיר לי כל מיני דברים של הכרתי. הטעם שלו, היצירתיות, השפיעו עליי מאוד. במבט לאחור, זה הפך אותי לסוג של 'כלי' לקבל על עצמי את היהדות והחסידות".
ההזדמנות לומר תודה
ההתקרבות הממשית לחיי תורה-ומצוות החלה במפגש "אקראי" גם כן עם ר' אבי פיאמנטה. "הוא הגיע לשם כדי להקליט אלבום עם ניגוני הרבי, הוא הציע לי להניח תפילין ואכן כך היה. אני זוכר שהייתה לי הרגשה מיוחדת, נעלית. הסכמתי לבקשתו של אבי כי הוא היה נראה לי 'דוס' מעניין כזה. מיוחד, נעים, סימפטי – לא כמו אלו שהכרתי עד אז מכלי התקשורת. חב"דניק, במילה אחת".
עקיביוב מספר כי "הרגשתי שזה מישהו שאני יכול לדבר איתו בגובה העיניים. סיפרתי לו על ההרגשה הטובה שיש לי, אז הוא אמר לי 'אתה לא יודע איזה נחת עשית בשמיים'. הוא שידר לי אמת במשפט הזה, ובאותו רגע נזכרתי כי בהיותי ילד עברתי תאונת-דרכים קשה מאוד שההחלמה ממנה הוגדרה כנס רפואי. אני זוכר שהמשפחה והחברים אמרו אז שהכול בזכות הכוח רצון, אבל אני ידעתי בתוך-תוכי שזה כוח עליון, לא כוח רצון. כשאבי אמר לי שהנחת התפילין עשתה נחת בשמיים, קיבלתי על עצמי להניח אותן מידי יום. אמרתי לעצמי: 'יכול להיות שזו ההזדמנות שלי לומר תודה לבורא עולם'".
עקיביוב לקח את התפילין שלו לבדיקה ומאז ועד היום הוא עושה בהן שימוש. במקביל, הוא החל ללכת לשיעורי תניא, עבר ללמוד בישיבה ברמת-אביב שהייתה בראשית דרכה ושנתיים לאחר מכן, בתשנ"ט, עבר לישיבה בצפת. בשנת תש"ס בא בקשרי-שידוכין והתחתן עב"ג, והוא בן 29. "כבר הייתי מבוגר מידי מכדי ללכת ל'קבוצה'", הוא מתנצל.
הרבי הוא אבא
ג' תמוז תשנ"ד פגש אותו באולפן ההקלטות של ניסים מולגן – עליו קראתם לעיל. "אני זוכר שהם – אבי, ניסים וכמה 'תמימים' שהצטרפו למקהלה – אמרו 'משיח חייב לבוא, זה לא ברור מה שהולך פה'", הוא משחזר.
"זה באמת ניסיון גדול. אני לא מבין אותו, אבל מנסה להחדיר לכולם שהגאולה כבר או-טו-טו פה. למי ששייך אני גם מספר שהרבי משיח, אבל אינני מאלו שצועקים זאת בראש חוצות". האלבום האחרון שלו, פרי עבודתו יחד עם האמן עובדיה חממה ('אנא בכוח') חדור בנושא הזה: הגאולה. "קראנו לו 'הנוצה', להראות שדבר כזה קטן, כזה קל, יכול להכריע את העולם כולו בזכות פעולה קטנטנה של יהודי. בדיסק אנחנו שרים על הקשיים, הניסיונות והאמונה".
הרבי, מבחינתו, "הוא אבא. מורה. כל החיים שלי. בלי הרבי אינני כלום. העבודה שלי כמוזיקאי היא למעשה שליחות שדרכה אני מעביר את גדולתו של הרבי מה"מ ומסריו. בלי השליחות, חסיד הוא כמו גוף בלי נשמה ותכלית", הוא אומר.
לדבריו, "אני שומע כל העת תגובות מאנשים. חבל לי מאוד שהשירים שלנו – למעט 'אנא בכוח' שלקחתי בו חלק גדול – לא נכנס למדיה ולמייסטרים. זה מאוד מתסכל אותי, אבל אני מנסה שזה יקרה. אחרי הכל, המוזיקה היא שפה בינלאומית ודרכה ניתן להתחבר למסרים – כמו כפית לתוך הפה. אני עושה כל שביכולתי שכמה שיותר יהודים יטעמו מהמסרים של הרבי. אחרי הכל, התקרבתי ליהדות באמצעות ליובאוויטש לא לחינם, אלא כדי לרתום את הכשרונות שלי להכנת העולם".
הרבי איתנו
ברגעי השבירה הוא כותב לרבי באמצעות ה'אגרות קודש'. "אני מקבל מכתבים מדהימים. אחד כזה היה בכרך ח"י בעמוד קנ"ו, שם הרבי כותב למוזיקאי על כך שהוא יודע כי יש לו מגע עם הנוער והוא יכול לסייע 'לטהר' אותו באמצעות הלחנים שלו וחבל שעל גלי האתר לא מושמעת מוזיקה טהורה ובמקום זה תופסים מקום שירים מזיקים וטפלים. הרבי בהחלט מעודד ומחזק, יודע את הלבטים ואני מרגיש שהרבי איתי. אינני לבד. אני עדיין בשלב של 'הזורעים בדמעה', ורוצה להיות כבר בשלב הבא – 'ברינה יקצורו'.
השיר העיקרי שלו, שחדור בנבואת הרבי, הוא ''צריכים לפרסם לכל אנשי הדור''. "למדתי את השיחה כמה ימים לפני החתונה, אחרי שחזרתי מבית-משיח – 770, ואמרתי 'אני פשוט חייב לקחת את הדבר הזה ולפרסם אותו'. השמיעו אותו פעמים רבות ברדיו, אני שר אותו בהופעות והוא סוחף. המסר עובד והעם מוכן לגאולה".
|
|