|
"אני לא כועס על הנהג, השם שלח אותו" ● וידאו צפיות: 4299 דוד גוטשטיין איבד בתאונת המיניבוס והרכבת בשבוע שעבר 7 מבני משפחתו, בהם אשתו ההרה ובנו הפעוט. רק דוד והנהג שרדו. היום, ממיטת בית החולים, הוא מדבר על הרגע הקשה בחייו ● לצפיה בוידאו "אני הרגשתי שמשהו קורה, אבל הם לא אמרו לי. לא אמרו לי, בסדר. חשבתי שכמו שאני יצאתי חי, אז גם הם יצאו חיים, יש יותר קשים, יש יותר קלים" - כך אומר היום דוד גוטשטיין, הפצוע מאסון הרכבת בשבוע שעבר, למצלמת חדשות 2. גוטשטיין, שאיבד שבעה מבני משפחתו בתאונת הרכבת הקשה, עדיין מנסה לעכל את גודל האסון. "שאלתי מה עם כל בני המשפחה", הוא מספר היום, "אמרו לי: 'הם בבתי חולים אחרים, בתי חולים אחרים'. הם לא רצו להגיד לי". דוד נפצע קשה מאד בתאונה וסכנה נשקפה לחייו. במשך ארבעה ימים הסתירו ממנו הרופאים ובני משפחתו את הנורא מכל: רק הוא ונהג המיניבוס שרדו. רק שלשום הגיע הרב של "עזר מציון", הרב חנניה צ'ולק, לבית החולים - וסיפר לו הכל. "אני חייב לקלוט את זה, זאת המציאות" "הוא התחיל עם אשתי, שהיא לא שרדה", משחזר דוד. "שאלתי אותו מה עם הבן שלי, אז הוא אמר לי 'גם לא'. לאט לאט הוא אמר לי על כל המשפחה. אני קולט שאני היחיד ששרד, אני חייב לקלוט את זה. זאת המציאות". אחרי חמישה ימים בבית החולים "ברזילי" באשקלון, דוד יצא מכלל סכנה. היום, למרות הקושי הרב, הוא מנסה לשחזר את הרגעים האחרונים שלפני התאונה הקטלנית. "באותו יום חזרתי בשתיים, שתיים וחצי, מהעבודה. התארגנו, עליתי לבית חמי, שם הגיע הטנדר, הייתה אווירה די נחמדה. שיחקנו, דיברנו, הבן שלי השתולל קצת, וזהו, חיכינו להגיע למקום. חשבנו לעשות על האש באותו לילה, הכנו כבר את הכל. בסוף זה התבשל לבד על השמש". "אני לא כועס על הנהג, הוא היה 'השליח רע'" "אני לא זוכר את התאונה", הוא אומר. "אני זוכר שעלינו ונסענו, וזהו זה". דוד איבד בשנייה אחת את אשתו מלי, שהייתה בחודש השמיני להריונה, את בנו מרדכי-אהרון בן השנתיים, ועוד חמישה מבני משפחתו. "אני לא כועס על הנהג", מסביר דוד. "הוא היה "השליח רע". השם שלח אותו בתור שליח. זה מה שהשם רצה. אין מה לעשות. אין לי כעס כלפיו. גרנו בשכנות בתוך בניין אחד". קרובי המשפחה והחברים לא עוזבים אותו לרגע, הם מנסים לחזק ולעודד אותו. בשל הקשיים הכלכליים, הם הקימו עמותה כדי לאסוף כסף לממן את השיקום הארוך שמצפה לו. "תודה לאל שהוא יצא מכלל סכנה", אומר גיסו אפרים, "ברור שאנחנו המשפחה עושים את המחויבות שלנו להיות צמודים אליו, ולעזור לו בכל מה שניתן, מהבחינה הרפואית, הנפשית, הפיזית, לתת לו את כל העזרה והסיוע, את כל הנדרש". "מה שקשה לי זה שאני שוכב פה" "כואבת לי היד קצת", אומר דוד על מצבו הרפואי. "יד ימין מגובסת, שבורה, כואב לי קצת האף, גם שבור קצת, הגב קצת, הבטן בפנים. זהו זה. מה שקשה לי זה שאני שוכב פה. שאני לא יכול לצאת, לחזק אנשים בחוץ". אביו של דוד, שלא זז ממיטת בנו מאז התאונה, דווקא מצליח להתחזק ממנו. "הימים מאד מאד קשים", אומר האב. "אי אפשר בכלל להסביר את הקושי שבימים האלה. מעולם לא טעמנו טעם מר כזה, אנחנו מקווים שהטעם המר הזה יפוג מה שיותר מהר, שנוכל להשתקם בעזרת השם. אנחנו חייבים לעשות את זה בשביל דוד, לתת לו שמחה, בינתיים הוא מחזק אותנו". כבר בימים הקרובים יועבר דוד לשיקום קרוב יותר לביתו. הרופאים מאמינים שהוא יחלים, והוא עצמו נחוש להתגבר גם על הפצעים הנפשיים שהשאירה בו התאונה הקטלנית. "צריכים הרבה תפילות", הוא אומר. "שימשיכו להתפלל עליי. שמי דוד צבי בן בת-שבע. שימשיכו להתפלל, כל תפילה עוזרת". 
|
 |
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
|
|||
 |
