Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שני יב שבט ה'�&פ"א
	שיעורים יומיים ליום שני יב שבט ה'�&פ"א

חומש:

שני פרשת בשלח

תהילים:

פרקים סו - סח

תניא:

אך המחשבה... -כט- בעליונים]

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות טומאת מת פרקים יח-כ

פרק אחד :

הלכות תענית פרק ג

ספר המצוות :

מ"ע ק"ז

הלכות טומאת מת

פרק יח

הלכה א: אדם שהאהיל בידו אחת על המת והאהיל בשנייה על הכלים, או שנגע במת והאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאין ואם לאו טהורין, וכן שני בתים ובהם שני חצאי זיתים ופשט ידו לבית זה וידו השנייה לבית השני אם יש בידו פותח טפח עירב את הטומאה ונעשה הכל כאהל אחד ונטמא הוא והבתים ואם לאו אינו מביא את הטומאה.

הלכה ב: אדם שהשקיף בעד החלון והאהיל על הטומאה מביא את הטומאה לבית ונטמא כל הבית, היה מוטל על האסקופה ומקצתו בתוך הבית ומקצתו בחוץ והאהילה טומאה על מקצתו שבחוץ הבית טמא, מפני שהאדם חלול ויש בו גובה טפח וכיון שהאהילה טומאה עליו ה"ז כמאהיל עליה ומביא את הטומאה, וכן אם היתה טומאה בבית והאהילו טהורין על מקצתו שבחוץ הרי אלו טמאין מפני שהוא כמאהיל על הטומאה והאדם מביא ואינו חוצץ כמו שביארנו.

הלכה ג: נושאי המת שעברו בו תחת האכסדרה והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח כדי שלא יטמא הבית, וכן אם היה אדם מבפנים או מבחוץ סומך הדלת אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור, ואם לאו הבית טמא לפי שנמצא האדם הוא שחצץ בפני הטומאה והאדם והכלים מביאין ואינן חוצצין כמו שביארנו.

הלכה ד: תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו נושאי המת על עינו הקמורה התנור טמא והבית טהור, שהרי אין התנור גבוה מעל הארץ כדי שיביא טומאה לבית, מגדל הבא במדה שהוא עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא שהרי הוא פתוח בתוך הפתח ודרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו ויוצאת פחות מטפח ואינה נשמטת וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות הבית טהור שאע"פ שהיא יוצאה אינה נשמטת ואינה יוצאת טפח, והוא שיהיה בה טפח על רום טפח חלול, אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא, היה המגדל עומד בתוך הבית והטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אע"פ שאין ביציאתו פותח טפח הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.

הלכה ה: כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל ושבינו ובין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורים שהרי אנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות.

הלכה ו: היתה טומא' תחת המגדל בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות או בינו ובין הכותל בין שיש שם חלל טפח בין שאין שם הבית טמא, היה עומד באויר וטומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים, טומאה בעביו כלים שבתוכו טהורים.

הלכה ז: כל שיפועי אהלים כאהלים כיצד אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע וטומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים, טומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים, הטומאה מתוך השיפוע הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע מאחריו טמא טומאת ערב נעשה השיפוע מאחריו כאילו הוא כלי שנגע באהל, היתה הטומאה על אחורי השיפוע הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע בתוכו טמא טומאת ערב, כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב, והאהל עצמו טמא טומאת שבעה.

הלכה ח: היה כנף האהל מרודד על הארץ וטומאה תחת כנף האהל הפרוש על הארץ או על גבי הכנף, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

פרק יט

הלכה א: כוורת שהיא מוטלת בארץ והיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה טמא וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה והבית טהור, היתה הטומאה בבית אין טמא אלא הבית אבל כלים שבתוכה תחתיה או על גבה טהורים, היתה הטומאה בתוכה הכל טמא כל שבבית וכל שבתוכה וכל שעל גבה וכל שתחתיה כנגד הטומאה כמו שביארנו, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא כל שבבית וכל שתחתיה וכל שעל גבה אבל כל שבאויר תוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה, היתה הטומאה בתוכה הכל טמא כל שבתוכה וכל שבבית וכל שתחתיה וכל שעל גבה, שהכלים או האדם שנעשו אהל על הטומאה או שהיתה הטומאה על גביהן מביאין ולא חוצצין כמו שביארנו, בד"א בזמן שהיא כלי ומחולחלת אבל אם היתה פחותה וסתם המקום הנפחת בקש שהרי אינה כלי, או שהיתה אפוצה עד שלא יהיה בה חלל טפח אלא אטומה כדי שלא ימצא בה חלל טפח במקום אחד, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית הרי הבית וכל שתחתיה טמאין מפני שהוא אהל אחד ותוכה וגבה טהור מפני שהוא אהל של עץ ואינו כלי, היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה, היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, היתה מונחת על הארץ ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, היה ע"ג כנגדו עד הרקיע טמא, היתה טומאה בבית אין טמא אלא הבית בלבד, היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה.

הלכה ב: כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח ופיה לפנים והיא כלי שלם וחלולה וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או על גבה טמא, וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה והבית טהור, היתה טומאה בתוכה או בבית הכל טמא, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או בבית הכל טמא כל שבבית וכל שתחתיה, מפני שהיא והבית כאהל אחד וכל שעל גבה וכל שבתוכה טמא שהכלי מביא את הטומאה ואינו חוצץ כמו שנתבאר, היתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה וגבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה הכל טמא חוץ מעל גבה, היתה טומאה על גבה כנגדו בלבד עד לרקיע טמא אבל תוכה טהור ותחתיה והבית כל מה שבהן טהור מפני שאינה כלי חוצצת, היתה מונחת על הארץ ופיה לפנים וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, היתה הטומאה בתוכה או בבית תוכה והבית טמא.

הלכה ג: כוורת שהיא בתוך הבית והיא ממלאה את כל גובה הבית ופיה למעלה לקורות הבית ואין בינה לבין הקורות פותח טפח וטומאה בתוכה הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח ואין דרכה להכנס, בין שהיתה מוטה על צדה ופיה לכותל ובינו ובין הכותל פחות מטפח בין שהיתה כוורת אחת בין שהיו שתים זו על גבי זו ואין בין העליונה לקורות או לכותל פותח טפח, היתה עומדת בתוך הפתח ופיה למעלה ואין בינו לבין המשקוף פותח טפח וטומאה בתוכה הבית טהור, טומאה בבית מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס.

הלכה ד: כוורת חלולה שהיא כלי שלם והיתה מונחת על צידיה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה כל שהוא כנגד הזית בתחתיה ובגבה טמא, וכל מה שבאויר תוכה טהור אלא כנגד הטומאה, וכל שאינו כנגד הטומאה בתוכה טהור, היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה וכל שכנגד הטומאה למעלה על גבה או למטה תחתיה, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או על גבה כל שתחתיה טמא וכל שעל גבה טמא, אבל כל שבתוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה, היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה וכל שתחתיה וכל שלמעלה על גבה שהכלים מביאין ואינן חוצצין כמו שביארנו, לפיכך אם היתה כוורת זו המוטלת על הארץ פחותה ופקוקה בקש או שהיתה באה במדה וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, בתוכה אינו טמא אלא תוכה, היתה גבוהה טפח מעל הארץ וטומאה תחתיה תחתיה בלבד טמא, בתוכה תוכה בלבד טמא, על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שכבר ביארנו שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים ולפיכך חוצץ.

הלכה ה: כוורת שהיא כלי שלם והיא יושבת על שוליה לאויר וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אבל אם היתה גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא כל שבתוכה וכל שתחתיה וכל שעל גבה אם היתה הטומאה למטה, שהכלי המאהיל מביא את הטומאה ואינו חוצץ כמו שביארנו, לפיכך אם היתה פחותה ופקוקה בקש או באה במדה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה בלבד טמא, היתה טומאה בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכלים שתחתיה טהורין מפני שהיא אהל וחוצצת.

הלכה ו: גמל שהוא עומד באויר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים, טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין, היה רובץ וטומאה תחתיו הרי זו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וכן אם היתה טומאה רצוצה תחת רגלו או ע"ג רגלו הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, כבר ביארנו בנזירות שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל או תחת המטה וכיוצא בה משאר הכלים אע"פ שנטמא טומאת שבעה אינו מגלח, ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אהלים הנעשים מן האדם או מן הבהמה או מן הכלים הכל מדברי סופרים, מהן דברי קבלה, ומהן גזירות והרחקות, ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש או אכילת קדשיו, ואין הדברים כולן אמורין אלא לענין טומאת תרומה וקדשים בלבד כמו שביארנו.

פרק כ

הלכה א: שלשה דברים מצילין באהל המת: צמיד פתיל, ואהלין, ובלועין, הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא, אבל צמיד פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים, כיצד בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל, כל שבתוך הכלי טהורים, וכן אם היה שם אהל בתוך הבית, כל הכלים שבתוך האהל טהורין, אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלים ומוקף עליו בצמיד פתיל והכניסו לבית הבית טמא, וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים.

הלכה ב: אבל הבלועין מצילין על הטהורים ומונעין את הטומאה, כיצד כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור, בלע טבעת אפילו אדם שבלע טבעת ונכנס לאהל המת אע"פ שנטמא טומאת שבעה הטבעת טהורה, וכן כל הבלועין בחיה ובהמה ובעופות ובדגים מצילין כל זמן שהן חיין, ואם מתו ובשר המת בתוך מעיהן או הכלים, הרי הן כמו שאינו בלוע.

הלכה ג: נשחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אף ע"פ שעדיין הן מפרכסין הרי הן כמתים ואינן מצילין על הכלים הבלועים ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהן שלא תטמא.

הלכה ד: וכמה תשהא הטומאה במעיהן ותהיה מטמאה כשימותו בכלב שלשה ימים מעת לעת, ובשאר חיה ובהמה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת, בד"א כשנשאר בשר המת בתוך מעיהן, אבל זאב שבלע תינוק והקיאו דרך בית הרעי, הבשר טהור והעצמות בטומאתן.

הלכה ה: אין הבלועין נצלין אלא בבטן נפש החיה כמו שביארנו, אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים אינן נצלין, כיצד כוש שנבלעה בו הצנור של מתכת, ומלמד שנבלע בו הדרבן, ולבינה שהיתה טבעת מובלעת בתוכה ונכנסו לאהל המת נטמאו אע"פ שאין נראין והרי הן מחופין שאין הבלועין בכלים מצילין אלא בצמיד פתיל, וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור ונטמא התנור באהל המת או שנפל שרץ לאוירו נטמאו הכלים שבתוך הטפילה, ואם היה התנור טהור צמיד פתיל הואיל והתנור טהור אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורים, וכן חבית המוקפת צמיד פתיל והיתה מחט או טבעת במגופת החבית מצדה, הרי אלו טמאין ואין מצילין באהל המת, היו במגופת החבית כנגד פיה אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאוירה טהורין, ואם יצאו לאוירה טמאין, שאין כלי חרש המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו כמו שיתבאר, ואם יש תחתיהן כקליפת השום אע"פ שהן שוקעין לתוך אוירה הרי אלו טהורין.

הלכה ו: כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאין ואין נצלין, שקרקע האהל כמוהו עד התהום משא"כ בכותליו כמו שיתבאר, כיצד הטומאה בבית וכלים הטמונים בקרקעיתו אפילו תחת מאה אמה טמאים, אם יש במקומן טפח על טפח טהורין שהרי הן תחת אהל אחד, למה זה דומה לעלייה שע"ג הבית וטומאה בעלייה שהבית טהור, וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין שאין האהלים מונעין הטומאה כמו שביארנו, היתה הטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורין שהאהל מציל, ואם אין בין המחיצה והארץ גובה טפח הרי הן כטמונים בקרקע הבית וטמאים.

הלכה ז: ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טהור, היתה טומאה בבית מה שבתוכו טהור, היה בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור שאין דרכה של טומאה להכנס, אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא כאילו היא בתוך הבית, טומאה בבית מה שבתוכו טמא מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע וקרקע הבית כמוהו עד התהום.

הלכה ח: שתי חביות וכחצי זית בכל אחד ומוקפות צמיד פתיל ומונחות בתוך הבית הן טהורות שאין חצי שיעור מטמא, והבית טמא שהרי יש בבית כזית ואין צמיד פתיל לטומאה, ואינן מיטמאות מחמת הבית שהרי הן מוקפות צמיד פתיל, נפתחה אחת מהן היא והבית טמאין וחבירתה טהורה, וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית וכחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורין, כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והאמצעי והחיצון טמאים שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.

הלכות טומאת מת

פרק יח 
 
הלכה א: אדם שהאהיל בידו אחת על המת והאהיל בשנייה על הכלים, או שנגע במת והאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאין ואם לאו טהורין, וכן שני בתים ובהם שני חצאי זיתים ופשט ידו לבית זה וידו השנייה לבית השני אם יש בידו פותח טפח עירב את הטומאה ונעשה הכל כאהל אחד ונטמא הוא והבתים ואם לאו אינו מביא את הטומאה. 
 
הלכה ב: אדם שהשקיף בעד החלון והאהיל על הטומאה מביא את הטומאה לבית ונטמא כל הבית, היה מוטל על האסקופה ומקצתו בתוך הבית ומקצתו בחוץ והאהילה טומאה על מקצתו שבחוץ הבית טמא, מפני שהאדם חלול ויש בו גובה טפח וכיון שהאהילה טומאה עליו ה"ז כמאהיל עליה ומביא את הטומאה, וכן אם היתה טומאה בבית והאהילו טהורין על מקצתו שבחוץ הרי אלו טמאין מפני שהוא כמאהיל על הטומאה והאדם מביא ואינו חוצץ כמו שביארנו. 
 
הלכה ג: נושאי המת שעברו בו תחת האכסדרה והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח כדי שלא יטמא הבית, וכן אם היה אדם מבפנים או מבחוץ סומך הדלת אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור, ואם לאו הבית טמא לפי שנמצא האדם הוא שחצץ בפני הטומאה והאדם והכלים מביאין ואינן חוצצין כמו שביארנו. 
 
הלכה ד: תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו נושאי המת על עינו הקמורה התנור טמא והבית טהור, שהרי אין התנור גבוה מעל הארץ כדי שיביא טומאה לבית, מגדל הבא במדה שהוא עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא שהרי הוא פתוח בתוך הפתח ודרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו ויוצאת פחות מטפח ואינה נשמטת וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות הבית טהור שאע"פ שהיא יוצאה אינה נשמטת ואינה יוצאת טפח, והוא שיהיה בה טפח על רום טפח חלול, אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא, היה המגדל עומד בתוך הבית והטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אע"פ שאין ביציאתו פותח טפח הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס. 
 
הלכה ה: כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל ושבינו ובין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורים שהרי אנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. 
 
הלכה ו: היתה טומא' תחת המגדל בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות או בינו ובין הכותל בין שיש שם חלל טפח בין שאין שם הבית טמא, היה עומד באויר וטומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים, טומאה בעביו כלים שבתוכו טהורים. 
 
הלכה ז: כל שיפועי אהלים כאהלים כיצד אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע וטומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים, טומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים, הטומאה מתוך השיפוע הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע מאחריו טמא טומאת ערב נעשה השיפוע מאחריו כאילו הוא כלי שנגע באהל, היתה הטומאה על אחורי השיפוע הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע בתוכו טמא טומאת ערב, כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב, והאהל עצמו טמא טומאת שבעה. 
 
הלכה ח: היה כנף האהל מרודד על הארץ וטומאה תחת כנף האהל הפרוש על הארץ או על גבי הכנף, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פרק יט 
 
הלכה א: כוורת שהיא מוטלת בארץ והיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה טמא וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה והבית טהור, היתה הטומאה בבית אין טמא אלא הבית אבל כלים שבתוכה תחתיה או על גבה טהורים, היתה הטומאה בתוכה הכל טמא כל שבבית וכל שבתוכה וכל שעל גבה וכל שתחתיה כנגד הטומאה כמו שביארנו, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא כל שבבית וכל שתחתיה וכל שעל גבה אבל כל שבאויר תוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה, היתה הטומאה בתוכה הכל טמא כל שבתוכה וכל שבבית וכל שתחתיה וכל שעל גבה, שהכלים או האדם שנעשו אהל על הטומאה או שהיתה הטומאה על גביהן מביאין ולא חוצצין כמו שביארנו, בד"א בזמן שהיא כלי ומחולחלת אבל אם היתה פחותה וסתם המקום הנפחת בקש שהרי אינה כלי, או שהיתה אפוצה עד שלא יהיה בה חלל טפח אלא אטומה כדי שלא ימצא בה חלל טפח במקום אחד, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית הרי הבית וכל שתחתיה טמאין מפני שהוא אהל אחד ותוכה וגבה טהור מפני שהוא אהל של עץ ואינו כלי, היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה, היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, היתה מונחת על הארץ ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, היה ע"ג כנגדו עד הרקיע טמא, היתה טומאה בבית אין טמא אלא הבית בלבד, היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה. 
 
הלכה ב: כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח ופיה לפנים והיא כלי שלם וחלולה וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או על גבה טמא, וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה והבית טהור, היתה טומאה בתוכה או בבית הכל טמא, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או בבית הכל טמא כל שבבית וכל שתחתיה, מפני שהיא והבית כאהל אחד וכל שעל גבה וכל שבתוכה טמא שהכלי מביא את הטומאה ואינו חוצץ כמו שנתבאר, היתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה וגבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה הכל טמא חוץ מעל גבה, היתה טומאה על גבה כנגדו בלבד עד לרקיע טמא אבל תוכה טהור ותחתיה והבית כל מה שבהן טהור מפני שאינה כלי חוצצת, היתה מונחת על הארץ ופיה לפנים וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, היתה הטומאה בתוכה או בבית תוכה והבית טמא. 
 
הלכה ג: כוורת שהיא בתוך הבית והיא ממלאה את כל גובה הבית ופיה למעלה לקורות הבית ואין בינה לבין הקורות פותח טפח וטומאה בתוכה הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח ואין דרכה להכנס, בין שהיתה מוטה על צדה ופיה לכותל ובינו ובין הכותל פחות מטפח בין שהיתה כוורת אחת בין שהיו שתים זו על גבי זו ואין בין העליונה לקורות או לכותל פותח טפח, היתה עומדת בתוך הפתח ופיה למעלה ואין בינו לבין המשקוף פותח טפח וטומאה בתוכה הבית טהור, טומאה בבית מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס. 
 
הלכה ד: כוורת חלולה שהיא כלי שלם והיתה מונחת על צידיה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה כל שהוא כנגד הזית בתחתיה ובגבה טמא, וכל מה שבאויר תוכה טהור אלא כנגד הטומאה, וכל שאינו כנגד הטומאה בתוכה טהור, היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה וכל שכנגד הטומאה למעלה על גבה או למטה תחתיה, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או על גבה כל שתחתיה טמא וכל שעל גבה טמא, אבל כל שבתוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה, היתה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה וכל שתחתיה וכל שלמעלה על גבה שהכלים מביאין ואינן חוצצין כמו שביארנו, לפיכך אם היתה כוורת זו המוטלת על הארץ פחותה ופקוקה בקש או שהיתה באה במדה וכזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, בתוכה אינו טמא אלא תוכה, היתה גבוהה טפח מעל הארץ וטומאה תחתיה תחתיה בלבד טמא, בתוכה תוכה בלבד טמא, על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שכבר ביארנו שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים ולפיכך חוצץ. 
 
הלכה ה: כוורת שהיא כלי שלם והיא יושבת על שוליה לאויר וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אבל אם היתה גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא כל שבתוכה וכל שתחתיה וכל שעל גבה אם היתה הטומאה למטה, שהכלי המאהיל מביא את הטומאה ואינו חוצץ כמו שביארנו, לפיכך אם היתה פחותה ופקוקה בקש או באה במדה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה בלבד טמא, היתה טומאה בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכלים שתחתיה טהורין מפני שהיא אהל וחוצצת. 
 
הלכה ו: גמל שהוא עומד באויר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים, טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין, היה רובץ וטומאה תחתיו הרי זו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וכן אם היתה טומאה רצוצה תחת רגלו או ע"ג רגלו הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, כבר ביארנו בנזירות שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל או תחת המטה וכיוצא בה משאר הכלים אע"פ שנטמא טומאת שבעה אינו מגלח, ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אהלים הנעשים מן האדם או מן הבהמה או מן הכלים הכל מדברי סופרים, מהן דברי קבלה, ומהן גזירות והרחקות, ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש או אכילת קדשיו, ואין הדברים כולן אמורין אלא לענין טומאת תרומה וקדשים בלבד כמו שביארנו. פרק כ 
 
הלכה א: שלשה דברים מצילין באהל המת: צמיד פתיל, ואהלין, ובלועין, הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא, אבל צמיד פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים, כיצד בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל, כל שבתוך הכלי טהורים, וכן אם היה שם אהל בתוך הבית, כל הכלים שבתוך האהל טהורין, אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלים ומוקף עליו בצמיד פתיל והכניסו לבית הבית טמא, וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים. 
 
הלכה ב: אבל הבלועין מצילין על הטהורים ומונעין את הטומאה, כיצד כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור, בלע טבעת אפילו אדם שבלע טבעת ונכנס לאהל המת אע"פ שנטמא טומאת שבעה הטבעת טהורה, וכן כל הבלועין בחיה ובהמה ובעופות ובדגים מצילין כל זמן שהן חיין, ואם מתו ובשר המת בתוך מעיהן או הכלים, הרי הן כמו שאינו בלוע. 
 
הלכה ג: נשחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אף ע"פ שעדיין הן מפרכסין הרי הן כמתים ואינן מצילין על הכלים הבלועים ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהן שלא תטמא. 
 
הלכה ד: וכמה תשהא הטומאה במעיהן ותהיה מטמאה כשימותו בכלב שלשה ימים מעת לעת, ובשאר חיה ובהמה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת, בד"א כשנשאר בשר המת בתוך מעיהן, אבל זאב שבלע תינוק והקיאו דרך בית הרעי, הבשר טהור והעצמות בטומאתן. 
 
הלכה ה: אין הבלועין נצלין אלא בבטן נפש החיה כמו שביארנו, אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים אינן נצלין, כיצד כוש שנבלעה בו הצנור של מתכת, ומלמד שנבלע בו הדרבן, ולבינה שהיתה טבעת מובלעת בתוכה ונכנסו לאהל המת נטמאו אע"פ שאין נראין והרי הן מחופין שאין הבלועין בכלים מצילין אלא בצמיד פתיל, וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור ונטמא התנור באהל המת או שנפל שרץ לאוירו נטמאו הכלים שבתוך הטפילה, ואם היה התנור טהור צמיד פתיל הואיל והתנור טהור אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורים, וכן חבית המוקפת צמיד פתיל והיתה מחט או טבעת במגופת החבית מצדה, הרי אלו טמאין ואין מצילין באהל המת, היו במגופת החבית כנגד פיה אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאוירה טהורין, ואם יצאו לאוירה טמאין, שאין כלי חרש המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו כמו שיתבאר, ואם יש תחתיהן כקליפת השום אע"פ שהן שוקעין לתוך אוירה הרי אלו טהורין. 
 
הלכה ו: כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאין ואין נצלין, שקרקע האהל כמוהו עד התהום משא"כ בכותליו כמו שיתבאר, כיצד הטומאה בבית וכלים הטמונים בקרקעיתו אפילו תחת מאה אמה טמאים, אם יש במקומן טפח על טפח טהורין שהרי הן תחת אהל אחד, למה זה דומה לעלייה שע"ג הבית וטומאה בעלייה שהבית טהור, וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין שאין האהלים מונעין הטומאה כמו שביארנו, היתה הטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורין שהאהל מציל, ואם אין בין המחיצה והארץ גובה טפח הרי הן כטמונים בקרקע הבית וטמאים. 
 
הלכה ז: ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טהור, היתה טומאה בבית מה שבתוכו טהור, היה בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור שאין דרכה של טומאה להכנס, אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא כאילו היא בתוך הבית, טומאה בבית מה שבתוכו טמא מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע וקרקע הבית כמוהו עד התהום. 
 
הלכה ח: שתי חביות וכחצי זית בכל אחד ומוקפות צמיד פתיל ומונחות בתוך הבית הן טהורות שאין חצי שיעור מטמא, והבית טמא שהרי יש בבית כזית ואין צמיד פתיל לטומאה, ואינן מיטמאות מחמת הבית שהרי הן מוקפות צמיד פתיל, נפתחה אחת מהן היא והבית טמאין וחבירתה טהורה, וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית וכחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורין, כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והאמצעי והחיצון טמאים שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.