Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום ראשון יא שבט ה'�&פ"א
	שיעורים יומיים ליום ראשון יא שבט ה'�&פ"א

חומש:

ראשון פרשת בשלח

תהילים:

פרקים ס - סה

תניא:

פרק כג. ועם כל... -56- ימיהם

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות טומאת מת פרקים טו-יז

פרק אחד :

הלכות תענית פרק ב

ספר המצוות :

מ"ע ק"ז

הלכות טומאת מת

פרק טו

הלכה א: חלון תשמיש שסתמה כולה או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח אם בדבר החוצץ בפני הטומאה סתם ה"ז חוצץ והוא שיהיה דבר שאין דעתו לפנותו, לפיכך אם סתם החלון או מיעטו באוכלין שאינן מוכשרין אינן חוצצין שאע"פ שאין מקבלין טומאה והרי הן טהורין דעתו לפנותן, היו סרוחין הרי אלו חוצצין, וכן תבן סרוח חוצץ ושאינו סרוח אינו חוצץ מפני שדעתו לפנותו, תבואה שגדלה וסתמה את החלון או מיעטתו אינה חוצצת לפי שדעתו לפנותה שמא תפסיד הכותל, היה עיקרה רחוק מן הכותל ונטה ראשו וסתם הרי זו חוצצת וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ב: חבית שהיא מלאה גרוגרות סרוחין שאינן מוכשרין ולא ראויין לאכילה ומונחת בחלון ופי החבית כלפי הטומאה שהרי החבית טמאה וכן קופה שהיא מלאה תבן סרוח שאינו ראוי לא למאכל בהמה ולא לטיט ולא להסקה ומונחת בחלון אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן כשינטל הכלי שהן בו הרי אלו חוצצין ואם לאו אינן חוצצין, עשבים המרים שאינן ראויין לבהמה, ומטלניות שאין בהן ג' על ג' שהיו מטונפים וקשים כדי שלא יהיו ראויין אפילו לקנח הדם מן השריטה, והאבר והבשר המדולדלים בבהמה טמאה והוא שתהיה כחושה שאינה ראויה להמכר לעכו"ם וקשורה כדי שלא תברח, והעוף טמא ששיכן בחלון והוא שיהיה משרט שהרי אינו ראוי אפילו לתינוק לשחק בו, ועכו"ם כפות שהוא מאסורי המלך שאין אחר יכול להתירו, ובן שמונה ביום השבת שהרי אסור לטלטלו, והמלח המעורב בקוצים שאינו ראוי לא לאכילה ולא לעבדה והוא שיהיה מונח על החרש כדי שלא יזיק את הכותל כל אלו ממעטין בחלון שהרי אינן מקבלין טומאה ואין דעתו לפנותן מפני שאינן ראויין למלאכה, וכן ס"ת שבלה והיה מונח בחלון אם גמר שתהיה שם גניזתו ה"ז ממעט בחלון, אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אינן ממעטין בחלון שהרי הן ראויין ומקבלין טומאה.

הלכה ג: מיעט את הטפח בפחות מכזית מבשר המת, בפחות מכזית מבשר נבילה, או בעצם פחות מכשעורה מן המת, או בפחות מכעדשה מן השרץ, הרי אלו חוצצין שכל אלו טהורין ואינן חשובין אצלו לפיכך אין דעתו לפנותן, וכן פחות מכביצה אוכלים שאינן מוכשרין אינן חשובין אצלו ואין דעתו לפנותן ולפיכך ממעטין את הטפח.

הלכה ד: סתם החלון בכלי חרש והיה פיו לחוץ ה"ז חוצץ לפי שאינו מטמא מגבו והרי הוא טהור, וצריך להיות כלי חרש זה מאוס ונקוב עד שלא יהיה ראוי אפילו להקיז בו דם, כדי שלא תהיה דעתו לפנותו.

הלכה ה: היה בבית מת או רובע עצמות וכיוצא בהן מעצמות המטמאות באהל, ומיעט החלון של בית זה בעצם פחות מכשעורה אינו מיעוט שהעצם מצטרף לעצמות, וכן אם היה שם מת או כזית מבשר המת ומיעט החלון בפחות מכזית מבשר המת אינו מיעוט לפי שהבשר מצטרף לבשר, אבל עצם פחות מכשעורה ממעט ע"י כזית בשר, ופחות מכזית בשר ממעט ע"י רובע עצמות וכיוצא בהן, מיעט את הטפח בשתי וערב המנוגעין או בגוש מבית הפרס אינו מיעוט שדבר טמא אינו חוצץ, עשה לבנה מעפר בית הפרס הרי זו טהורה וממעטת, שלא אמרו אלא גוש כברייתו, נסתם הטפח או נתמעט בקורי עכביש אם היה בה ממש הרי זו חוצצת ואם אין בה ממש אינה חוצצת.

פרק טז

הלכה א: ארובה שהיא באמצע תקרת הבית בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח והיתה טומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור שהרי הוא גלוי לאויר ושאר הבית טמא, היתה טומאה כנגד ארובה בלבד כל הבית טהור, היתה מקצת הטומאה תחת התקרה ומקצתה תחת ארובה אם היה בארובה פותח טפח הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא, אין בה פותח טפח אם יש בטומאה כדי שתתחלק וימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה הכל טמא, ואם לאו הבית טמא וכנגד הארובה טהור, היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה נעשה הכל אהל אחד, ובין שהיתה הטומאה תחת התקרה בלבד או תחת הארובה בלבד הכל טמא הבית ומה שכנגד ארובה, והאדם שעירב את הטומאה טמא מפני שנעשה אהל על הטומאה, אין בארובה פותח טפח והיתה הטומאה תחת התקרה זה שנתן רגלו מלמעלה טהור שאין טומאה יוצאת לו בפחות מטפח, היתה הטומאה תחת הארובה אם טומאה קדמה את רגלו טמא שהרי האהיל על הטומאה, אם רגלו קדמה את הטומאה טהור שהרי רגלו מקצת האהל ואין טומאה יוצאת לו.

הלכה ב: היה כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה עד שנמצא כזית באויר ארובה אע"פ שאין בה פותח טפח הבית טמא.

הלכה ג: בית וארובה באמצע תקרת הבית ועלייה על גביו, וארובה אחרת יש באמצע תקרת העלייה והארובות מכוונות זו למעלה מזו בין שיש בארובות פותח טפח בין שאין בהן פותח טפח וטומאה בבית כנגד הארובות טהור והשאר טמא, היתה טומאה כנגד ארובות הרי הבית כולו טהור, היו בארובות פותח טפח והטומאה בין תחת תקרת הבית בין כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלה מארובת הבית בין למעלה מארובת העלייה הכל טמא שאין דבר טמא חוצץ, נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית הבית טמא והעלייה טהורה, נתנו על ארובת העלייה הבית והעלייה טמאים וכנגדו מלמעלה ולשמים טהור, אין בארובות פותח טפח והטומאה תחת תקרת הבית ונתן בין דבר המקבל טומאה ובין דבר שאינו מקבל טומאה בין על ארובת הבית בין על ארובת העלייה אין טמא אלא הבית שאין טומאה יוצאת לעלייה בפחות מטפח, היתה הטומאה כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלן בין למטן הבית והעלייה טמאין שהרי עירב את הטומאה, נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין למעלן בין למטן אינו טמא אלא הבית, וכל אלו הדינין בעושה ארובה אבל תקרה שנפחתה מאיליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו.

הלכה ד: הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערש והיתה רגל הערש סותמת את הארובה, אם יש בה פותח טפח וטומאה בבית אף העלייה טמאה, שאין כלי המקבל טומאה חוצץ, ואם אין בה פותח טפח העלייה טהורה והרגל שלמטה טמאה ככלים המאהילים, נפחתה המעזיבה מאיליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו.

הלכה ה: ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה והיתה טומאה תחת הקדרה רצוצה בינה ובין הארץ או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה והבית כולו טהור, היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או תחת תקרת הבית הבית כולו טמא ותחת הקדרה טמא שהרי הוא אהל אבל תוך הקדרה וגבה טהור שאין כלי חרש מטמא מגבו והרי אויר הקדרה גלוי לאוירו, אם היה כלי בתוכה או למעלה על גבה טהור היתה טומאה בתוכה או על גבה הבית כולו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד, היתה הקדרה תחת הארובה והארובה גדולה מן הקדרה שאם תעלה הקדרה ותצא מן הארובה נמצא בינה ובין שפתי הארובה פותח טפח, אע"פ שהקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה הבית טהור, היתה הקדרה מונחת בצד אסקופת הבית שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף, והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית, תחתיה והבית טמא שהכל אהל אחד ותוכה וגבה טהור, היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד, לפיכך אם לא היתה נוגעת במשקוף בפותח טפח או שהיתה בצד המשקוף וטומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה אבל הבית טהור.

הלכה ו: קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן, תחתיה בלבד טמא, היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה בין שתיהן בלבד טמא, היתה הטומאה על גבי העליונה כנגדו עד לרקיע טמא, היו הקורות העליונות מכוונות כנגד האויר שבין הקורות התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמאה, היתה הטומאה ע"ג קורה העליונה כנגד הטומאה עד לרקיע טמא, אין בקורות פותח טפח בין שהיו מכוונות זה ע"ג זו ובין שהיו העליונות כנגד אויר התחתונות והיתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד לפי שכל טומא' שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה, בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה שני חלקים והיתה הטומאה בחציו החיצון שהפתח בו הכלים שבחציו הפנימי כולם טהורין, היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רוחב הסדק כחוט המשקולת כלים שבחציו החיצון טהורין, ואם היה פחות מכאן הרי הן טמאין.

הלכה ז: אכסדרה שנסדקה וטומאה בצד אחד הכלים שבצד השני טהורין שהרי היא שני אהלים זה בצד זה ואויר ביניהן שהרי הסדק בכל התקרה, נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק עירב את הטומאה, נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק ואפילו כלי גדול אינו מערב את הטומאה עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק, היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק מערב את הטומאה שאדם חלול הוא והצד העליון הרי הוא כאהל שיש בו גובה טפח, וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גב זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח עירב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל.

פרק יז

הלכה א: זיז שהוא יוצא מפתח הבית ופניו למטה, והיה גבהו מעל הארץ שנים עשר טפח או פחות מכאן הרי זה מביא את הטומאה בכל שהוא, ודבר ברור הוא שאינו מביא אלא מדבריהם, וכן כל כיוצא בהבאת הטומאה כזו שאינה באהל טפח הבריא אינה אלא מדבריהם, היה גבוה יתר משנים עשר טפח או שהיו פניו למעלה, וכן העטרות והפיתוחים היוצאות מן הבנין אין מביאין אלא בפותח טפח, וכן זיז שעל גבי הפתח היוצא מן המשקוף ואפילו היה קנה בצד המשקוף ברוחב הפתח אינו מביא אלא א"כ היה בו פותח טפח.

הלכה ב: זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח טפח מביא את הטומאה, היה אוכל בפתח פחות מטפח וטומאה בבית כלים שתחתיו טמאין, טומאה תחתיו אינו מביא את הטומאה לבית, וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.

הלכה ג: חלון העשויה לתשמיש וזיז יוצא על גבי החלון אפילו היה כרוחב אגודל מביא את הטומאה, והוא שיהיה גבוה מעל החלון רום אצבעיים או פחות, היה למעלה מאצבעיים אינו מביא את הטומאה אלא א"כ יש בו רוחב טפח, זיז זה שעל גבי החלון העשויה למאור מביא את הטומאה בכל שהוא ואפילו גבוה כל שהוא, בנין היוצא לפני החלון שהמשקיף נסמך עליו בשעה שמשקיף אינו מביא את הטומאה, היה בו זיז רואין את הבנין כאילו אינו והזיז העליון מביא את הטומאה, וכיצד מביאין כל הזיזין האלו טומאה שאם היתה טומאה תחת אחד מהן או בבית הכל טמא בין בבית בין תחת הזיז.

הלכה ד: שני זיזין זה על גב זה ויש בכל אחד מהן פותח טפח וביניהם פותח טפח וטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא, היתה טומאה ביניהן ביניהם בלבד טמא, היתה על גב העליון כנגדו עד הרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פותח טפח וטומאה תחת התחתון או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא, היתה על גב העליון כנגדו ועד הרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח וטומאה תחתיהם תחתיהם וביניהן טמא, היתה הטומאה ביניהם או תחת המותר ביניהן ותחת המותר טמא אבל תחת התחתון טהור, יש בכל אחד מהן פותח טפח ואין ביניהם פותח טפח וטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא, היתה ביניהן או על גבי העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא, אין בהן פותח טפח בין שיש ביניהם פותח טפח ובין שאין ביניהם פותח טפח, בין שהיתה הטומאה תחת התחתון או ביניהן או על גב העליון טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שהרי היא רצוצה, וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח זו על גבי זו, כלים או בגדים או לוחות של עץ שהן מונחין זה על גבי זה וטומאה רצוצה ביניהן אם היתה הטומאה גבוהה מן הארץ טפח הרי הכלי שעליה מלמעלה מאהיל על חלל הטפח ומביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו, היו טבליות של שיש אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהן כקרקע.

הלכה ה: לוחות של עץ שהן נוגעות זה בזה בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כלים שתחת השנייה טהורין לפי שאינה נוגעת בחבירתה בפותח טפח והנוגע בלוח זו השנייה כנוגע בכלים שנגעו באהל המת, אבל כל הכלים שאמרנו שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין אם האהיל הכלי על המת כל כלים שעל גביו טמאים כמו שביארנו, וטומאתן משום כלים המאהילין על המת ואף הכלים שעל גביו שאינן כנגד הטומאה טמאים משום כלים שנגעו מכלים שהאהילו על המת.

הלכה ו: חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון בתוכה או תחתיה כנגד אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והחבית טמא שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמאת אוירה, היתה הטומאה תחת עובי דפנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טהורה, ולמה החבית טהורה שהרי אין הטומאה בוקעת באוירה אלא בדפנה ואין כלי חרש מטמא אלא מאוירו, היתה מקצת הטומאה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היה בדפנות פותח טפח כולה טמאה וכנגד פיה טהור שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד, בד"א בחבית טהורה אבל אם היתה טמאה או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה והיתה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא וכל הנוגע בה כולו טמא, היתה מוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת האוכלים והמשקין שבתוכה טהורין והכלים שעל גבה טמאים, חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צידיהם באויר והן נוגעות זו בזו בפותח טפח וטומאה תחת אחת מהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהיא רצוצה, בד"א בטהורות אבל אם היו טמאות או גבוהות מן הארץ פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא שהרי הכל אהל אחד.

הלכות טומאת מת

פרק טו 
 
הלכה א: חלון תשמיש שסתמה כולה או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח אם בדבר החוצץ בפני הטומאה סתם ה"ז חוצץ והוא שיהיה דבר שאין דעתו לפנותו, לפיכך אם סתם החלון או מיעטו באוכלין שאינן מוכשרין אינן חוצצין שאע"פ שאין מקבלין טומאה והרי הן טהורין דעתו לפנותן, היו סרוחין הרי אלו חוצצין, וכן תבן סרוח חוצץ ושאינו סרוח אינו חוצץ מפני שדעתו לפנותו, תבואה שגדלה וסתמה את החלון או מיעטתו אינה חוצצת לפי שדעתו לפנותה שמא תפסיד הכותל, היה עיקרה רחוק מן הכותל ונטה ראשו וסתם הרי זו חוצצת וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה ב: חבית שהיא מלאה גרוגרות סרוחין שאינן מוכשרין ולא ראויין לאכילה ומונחת בחלון ופי החבית כלפי הטומאה שהרי החבית טמאה וכן קופה שהיא מלאה תבן סרוח שאינו ראוי לא למאכל בהמה ולא לטיט ולא להסקה ומונחת בחלון אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן כשינטל הכלי שהן בו הרי אלו חוצצין ואם לאו אינן חוצצין, עשבים המרים שאינן ראויין לבהמה, ומטלניות שאין בהן ג' על ג' שהיו מטונפים וקשים כדי שלא יהיו ראויין אפילו לקנח הדם מן השריטה, והאבר והבשר המדולדלים בבהמה טמאה והוא שתהיה כחושה שאינה ראויה להמכר לעכו"ם וקשורה כדי שלא תברח, והעוף טמא ששיכן בחלון והוא שיהיה משרט שהרי אינו ראוי אפילו לתינוק לשחק בו, ועכו"ם כפות שהוא מאסורי המלך שאין אחר יכול להתירו, ובן שמונה ביום השבת שהרי אסור לטלטלו, והמלח המעורב בקוצים שאינו ראוי לא לאכילה ולא לעבדה והוא שיהיה מונח על החרש כדי שלא יזיק את הכותל כל אלו ממעטין בחלון שהרי אינן מקבלין טומאה ואין דעתו לפנותן מפני שאינן ראויין למלאכה, וכן ס"ת שבלה והיה מונח בחלון אם גמר שתהיה שם גניזתו ה"ז ממעט בחלון, אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אינן ממעטין בחלון שהרי הן ראויין ומקבלין טומאה. 
 
הלכה ג: מיעט את הטפח בפחות מכזית מבשר המת, בפחות מכזית מבשר נבילה, או בעצם פחות מכשעורה מן המת, או בפחות מכעדשה מן השרץ, הרי אלו חוצצין שכל אלו טהורין ואינן חשובין אצלו לפיכך אין דעתו לפנותן, וכן פחות מכביצה אוכלים שאינן מוכשרין אינן חשובין אצלו ואין דעתו לפנותן ולפיכך ממעטין את הטפח. 
 
הלכה ד: סתם החלון בכלי חרש והיה פיו לחוץ ה"ז חוצץ לפי שאינו מטמא מגבו והרי הוא טהור, וצריך להיות כלי חרש זה מאוס ונקוב עד שלא יהיה ראוי אפילו להקיז בו דם, כדי שלא תהיה דעתו לפנותו. 
 
הלכה ה: היה בבית מת או רובע עצמות וכיוצא בהן מעצמות המטמאות באהל, ומיעט החלון של בית זה בעצם פחות מכשעורה אינו מיעוט שהעצם מצטרף לעצמות, וכן אם היה שם מת או כזית מבשר המת ומיעט החלון בפחות מכזית מבשר המת אינו מיעוט לפי שהבשר מצטרף לבשר, אבל עצם פחות מכשעורה ממעט ע"י כזית בשר, ופחות מכזית בשר ממעט ע"י רובע עצמות וכיוצא בהן, מיעט את הטפח בשתי וערב המנוגעין או בגוש מבית הפרס אינו מיעוט שדבר טמא אינו חוצץ, עשה לבנה מעפר בית הפרס הרי זו טהורה וממעטת, שלא אמרו אלא גוש כברייתו, נסתם הטפח או נתמעט בקורי עכביש אם היה בה ממש הרי זו חוצצת ואם אין בה ממש אינה חוצצת. פרק טז 
 
הלכה א: ארובה שהיא באמצע תקרת הבית בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח והיתה טומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור שהרי הוא גלוי לאויר ושאר הבית טמא, היתה טומאה כנגד ארובה בלבד כל הבית טהור, היתה מקצת הטומאה תחת התקרה ומקצתה תחת ארובה אם היה בארובה פותח טפח הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא, אין בה פותח טפח אם יש בטומאה כדי שתתחלק וימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה הכל טמא, ואם לאו הבית טמא וכנגד הארובה טהור, היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה נעשה הכל אהל אחד, ובין שהיתה הטומאה תחת התקרה בלבד או תחת הארובה בלבד הכל טמא הבית ומה שכנגד ארובה, והאדם שעירב את הטומאה טמא מפני שנעשה אהל על הטומאה, אין בארובה פותח טפח והיתה הטומאה תחת התקרה זה שנתן רגלו מלמעלה טהור שאין טומאה יוצאת לו בפחות מטפח, היתה הטומאה תחת הארובה אם טומאה קדמה את רגלו טמא שהרי האהיל על הטומאה, אם רגלו קדמה את הטומאה טהור שהרי רגלו מקצת האהל ואין טומאה יוצאת לו. 
 
הלכה ב: היה כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה עד שנמצא כזית באויר ארובה אע"פ שאין בה פותח טפח הבית טמא. 
 
הלכה ג: בית וארובה באמצע תקרת הבית ועלייה על גביו, וארובה אחרת יש באמצע תקרת העלייה והארובות מכוונות זו למעלה מזו בין שיש בארובות פותח טפח בין שאין בהן פותח טפח וטומאה בבית כנגד הארובות טהור והשאר טמא, היתה טומאה כנגד ארובות הרי הבית כולו טהור, היו בארובות פותח טפח והטומאה בין תחת תקרת הבית בין כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלה מארובת הבית בין למעלה מארובת העלייה הכל טמא שאין דבר טמא חוצץ, נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית הבית טמא והעלייה טהורה, נתנו על ארובת העלייה הבית והעלייה טמאים וכנגדו מלמעלה ולשמים טהור, אין בארובות פותח טפח והטומאה תחת תקרת הבית ונתן בין דבר המקבל טומאה ובין דבר שאינו מקבל טומאה בין על ארובת הבית בין על ארובת העלייה אין טמא אלא הבית שאין טומאה יוצאת לעלייה בפחות מטפח, היתה הטומאה כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלן בין למטן הבית והעלייה טמאין שהרי עירב את הטומאה, נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין למעלן בין למטן אינו טמא אלא הבית, וכל אלו הדינין בעושה ארובה אבל תקרה שנפחתה מאיליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו. 
 
הלכה ד: הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערש והיתה רגל הערש סותמת את הארובה, אם יש בה פותח טפח וטומאה בבית אף העלייה טמאה, שאין כלי המקבל טומאה חוצץ, ואם אין בה פותח טפח העלייה טהורה והרגל שלמטה טמאה ככלים המאהילים, נפחתה המעזיבה מאיליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו. 
 
הלכה ה: ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה והיתה טומאה תחת הקדרה רצוצה בינה ובין הארץ או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה והבית כולו טהור, היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או תחת תקרת הבית הבית כולו טמא ותחת הקדרה טמא שהרי הוא אהל אבל תוך הקדרה וגבה טהור שאין כלי חרש מטמא מגבו והרי אויר הקדרה גלוי לאוירו, אם היה כלי בתוכה או למעלה על גבה טהור היתה טומאה בתוכה או על גבה הבית כולו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד, היתה הקדרה תחת הארובה והארובה גדולה מן הקדרה שאם תעלה הקדרה ותצא מן הארובה נמצא בינה ובין שפתי הארובה פותח טפח, אע"פ שהקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה הבית טהור, היתה הקדרה מונחת בצד אסקופת הבית שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף, והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית, תחתיה והבית טמא שהכל אהל אחד ותוכה וגבה טהור, היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד, לפיכך אם לא היתה נוגעת במשקוף בפותח טפח או שהיתה בצד המשקוף וטומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה אבל הבית טהור. 
 
הלכה ו: קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן, תחתיה בלבד טמא, היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה בין שתיהן בלבד טמא, היתה הטומאה על גבי העליונה כנגדו עד לרקיע טמא, היו הקורות העליונות מכוונות כנגד האויר שבין הקורות התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמאה, היתה הטומאה ע"ג קורה העליונה כנגד הטומאה עד לרקיע טמא, אין בקורות פותח טפח בין שהיו מכוונות זה ע"ג זו ובין שהיו העליונות כנגד אויר התחתונות והיתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד לפי שכל טומא' שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה, בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה שני חלקים והיתה הטומאה בחציו החיצון שהפתח בו הכלים שבחציו הפנימי כולם טהורין, היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רוחב הסדק כחוט המשקולת כלים שבחציו החיצון טהורין, ואם היה פחות מכאן הרי הן טמאין. 
 
הלכה ז: אכסדרה שנסדקה וטומאה בצד אחד הכלים שבצד השני טהורין שהרי היא שני אהלים זה בצד זה ואויר ביניהן שהרי הסדק בכל התקרה, נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק עירב את הטומאה, נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק ואפילו כלי גדול אינו מערב את הטומאה עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק, היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק מערב את הטומאה שאדם חלול הוא והצד העליון הרי הוא כאהל שיש בו גובה טפח, וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גב זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח עירב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל. פרק יז 
 
הלכה א: זיז שהוא יוצא מפתח הבית ופניו למטה, והיה גבהו מעל הארץ שנים עשר טפח או פחות מכאן הרי זה מביא את הטומאה בכל שהוא, ודבר ברור הוא שאינו מביא אלא מדבריהם, וכן כל כיוצא בהבאת הטומאה כזו שאינה באהל טפח הבריא אינה אלא מדבריהם, היה גבוה יתר משנים עשר טפח או שהיו פניו למעלה, וכן העטרות והפיתוחים היוצאות מן הבנין אין מביאין אלא בפותח טפח, וכן זיז שעל גבי הפתח היוצא מן המשקוף ואפילו היה קנה בצד המשקוף ברוחב הפתח אינו מביא אלא א"כ היה בו פותח טפח. 
 
הלכה ב: זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח טפח מביא את הטומאה, היה אוכל בפתח פחות מטפח וטומאה בבית כלים שתחתיו טמאין, טומאה תחתיו אינו מביא את הטומאה לבית, וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה. 
 
הלכה ג: חלון העשויה לתשמיש וזיז יוצא על גבי החלון אפילו היה כרוחב אגודל מביא את הטומאה, והוא שיהיה גבוה מעל החלון רום אצבעיים או פחות, היה למעלה מאצבעיים אינו מביא את הטומאה אלא א"כ יש בו רוחב טפח, זיז זה שעל גבי החלון העשויה למאור מביא את הטומאה בכל שהוא ואפילו גבוה כל שהוא, בנין היוצא לפני החלון שהמשקיף נסמך עליו בשעה שמשקיף אינו מביא את הטומאה, היה בו זיז רואין את הבנין כאילו אינו והזיז העליון מביא את הטומאה, וכיצד מביאין כל הזיזין האלו טומאה שאם היתה טומאה תחת אחד מהן או בבית הכל טמא בין בבית בין תחת הזיז. 
 
הלכה ד: שני זיזין זה על גב זה ויש בכל אחד מהן פותח טפח וביניהם פותח טפח וטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא, היתה טומאה ביניהן ביניהם בלבד טמא, היתה על גב העליון כנגדו עד הרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פותח טפח וטומאה תחת התחתון או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא, היתה על גב העליון כנגדו ועד הרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח וטומאה תחתיהם תחתיהם וביניהן טמא, היתה הטומאה ביניהם או תחת המותר ביניהן ותחת המותר טמא אבל תחת התחתון טהור, יש בכל אחד מהן פותח טפח ואין ביניהם פותח טפח וטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא, היתה ביניהן או על גבי העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא, אין בהן פותח טפח בין שיש ביניהם פותח טפח ובין שאין ביניהם פותח טפח, בין שהיתה הטומאה תחת התחתון או ביניהן או על גב העליון טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שהרי היא רצוצה, וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח זו על גבי זו, כלים או בגדים או לוחות של עץ שהן מונחין זה על גבי זה וטומאה רצוצה ביניהן אם היתה הטומאה גבוהה מן הארץ טפח הרי הכלי שעליה מלמעלה מאהיל על חלל הטפח ומביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו, היו טבליות של שיש אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהן כקרקע. 
 
הלכה ה: לוחות של עץ שהן נוגעות זה בזה בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כלים שתחת השנייה טהורין לפי שאינה נוגעת בחבירתה בפותח טפח והנוגע בלוח זו השנייה כנוגע בכלים שנגעו באהל המת, אבל כל הכלים שאמרנו שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין אם האהיל הכלי על המת כל כלים שעל גביו טמאים כמו שביארנו, וטומאתן משום כלים המאהילין על המת ואף הכלים שעל גביו שאינן כנגד הטומאה טמאים משום כלים שנגעו מכלים שהאהילו על המת. 
 
הלכה ו: חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון בתוכה או תחתיה כנגד אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והחבית טמא שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמאת אוירה, היתה הטומאה תחת עובי דפנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טהורה, ולמה החבית טהורה שהרי אין הטומאה בוקעת באוירה אלא בדפנה ואין כלי חרש מטמא אלא מאוירו, היתה מקצת הטומאה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היה בדפנות פותח טפח כולה טמאה וכנגד פיה טהור שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד, בד"א בחבית טהורה אבל אם היתה טמאה או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה והיתה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא וכל הנוגע בה כולו טמא, היתה מוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת האוכלים והמשקין שבתוכה טהורין והכלים שעל גבה טמאים, חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צידיהם באויר והן נוגעות זו בזו בפותח טפח וטומאה תחת אחת מהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת מפני שהיא רצוצה, בד"א בטהורות אבל אם היו טמאות או גבוהות מן הארץ פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא שהרי הכל אהל אחד.