Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום חמישי יד אדר-ב ה'�&ע"&
	שיעורים יומיים ליום חמישי יד אדר-ב ה'�&ע"&

חומש:

חמישי פרשת צו

תהילים:

פרקים עב - עו

תניא:

זאת ועוד... -94- הגשמי והחומרי

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות טומאת מת פרקים כד-כה. הלכות פרה אדומה פרק א

פרק אחד :

הלכות קרבן פסח פרק ו

ספר המצוות :

מ"ע ק"ז, מ"ע קי"ג

הלכות טומאת מת

פרק כד

הלכה א: בית שחלקו בקנקנים טהורות מן הארץ ועד הקורה וטומאה בחציו האחד אם היה פי הקנקנים כלפי הטהורה הרי אלו מצילות, ואם היו כלפי הטומאה אינם מצילות, טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ רואין אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל והרי הכל אהל אחד.

הלכה ב: בית שחלקו בנסרים או ביריעות אם חלקו מן הצדדין או מכלפי הקורות והיתה הטומאה בבית, כלים שבין המחיצה ובין הכותל או שבין המחיצה והקורות טהורין, היתה הטומאה בין מחיצה לכותל או בין מחיצה לקורות כלים שבבית טמאין, שאין המחיצה מונעת הטומאה שלא תצא ותטמא כמו שביארנו באהל שבתוך הבית, היו הכלים בתוך עובי המחיצה עצמה בין שהיתה הטומאה לפנים מן המחיצה או שהיתה בתוך הבית אם היה מקום הכלים טפח על טפח טמאים ואם לאו טהורין, וכבר ביארנו כיצד דין הבית אם חלקו מכלפי ארצו.

הלכה ג: בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח, טומאה בפנים בין בתוך התבן בין שהיתה בין תבן לקורות כל הכלים שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמאים, היתה טומאה חוץ לתבן במלואו של פתח כלים שבפנים אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאין, ואם יש בין תבן לקורות פותח טפח בין כך ובין כך טמאין שאין התבן חוצץ מפני שסתם תבן דעתו לפנותו.

הלכה ד: כותל שבין ב' בתים וטומאה בתוך הכותל, בית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור, היתה מחצה למחצה שניהן טמאין, היתה הטומאה באחד מב' הבתים והכלים בתוך הכותל מחציו וכלפי טומאה טמאים מחציו וכלפי טהרה טהורין מחצה למחצה טמאין, וכן מעזיבה שבין הבית והעלייה והטומאה בתוך מעזיבה, מחציו ולמטה הבית טמא והעלייה טהורה מחציה ולמעלה העלייה טמאה והבית טהור מחצה למחצה שניהן טמאין, היתה טומאה באחד מהן וכלים בתוך המעזיבה מחציה וכלפי טומאה טמאין מחציה וכלפי טהרה טהורין מחצה למחצה שניהן טמאין, היתה המעזיבה לאויר וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור שהרי פשטה הטומאה בכל הבית, היתה הטומאה מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא, מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי אי אפשר לצמצם.

הלכה ה: וכן כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה, כיצד כותל שהוא לאויר וגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל וטומאה רצוצה בתוך הכותל היתה מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה על ראש הכותל טהור כעומד על גג הבית, היתה מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי לא פשטה הטומאה בתוך הבית, היתה הטומאה מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טהור שהרי פשטה הטומאה בבית, נטל מהכותל מבפנים או שהוסיף בכותל מבחוץ עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולפנים הבית טמא, נטל מבחוץ או שהוסיף בעובי הכותל מבפנים עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור, היתה הטומאה נתונה על גבי הכותל אפילו מחציו ולפנים הבית טהור.

הלכה ו: בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום, כיצד החופר שני כוכים או שתי מערות זו בצד זו עד שנמצאו שני בתים חפורים בקרקע ונעשה ביניהן כותל המבדיל בין שניהן והיתה טומאה בבתים וכלים בכותל אם יש עליהן כקליפת השום טהורין, היתה טומאה בכותל זה וכלים בבתים אם יש עליהן כקליפת השום טהורים, הנה למדת שכותל בנין נידון מחצה למחצה וכותל הסלע או שנעשה מגוש הארץ כשיחפור מכאן ומכאן נידון כקליפת השום.

הלכה ז: כותל שחצי עביו בנין וחציו סלע נדון מחצה למחצה.

הלכה ח: טומאה שהיתה בין קורות הבית אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום הבית טהור ורואין את הטומאה כאילו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד, ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא, וכן אם היתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא, שני פתחים זה על גבי זה וטומאה בכותל שביניהן אם נראית שהיא לתוך אחת מהן הוא טמא וחבירו טהור ואם לאו נידונין מחצה למחצה.

פרק כה

הלכה א: עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד, ואם היה פרח יוצא מעמוד זה וכלים תחת הפרח הכלים טהורים שאינו מטמא אלא כנגד הטומאה.

הלכה ב: [ואם יש במקום הטומאה] טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו, והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר.

הלכה ג: טומאה שבתוך הכותל ומקומה טפח ע"ט על רום טפח כל העליות הבנויות על כותל זה אפי' עשר טמאות, שהרי הכותל כולו קבר סתום עד סופו והוא כותל העליות וכל עלייה מהן מאהלת על הקבר, בנה בית בצד הכותל מכאן ובית מכאן ובנה עלייה על גבי שני הבתים עד שנמצא ראש הכותל הטמא הוא באמצע קרקע העלייה, הרי העלייה טמאה שהרי האהילה על הקבר והעלייה השניה הבנויה על גבה טהורה מפני שהן זו על גבי זו ואין הכותל הטמא כותלה.

הלכה ד: חור גדול שבעובי הכתלים שדרך בני אדם לעשותו לתשמיש, והוא הנקרא פרדסיק, שהיתה טומאה מונחת בתוכו ויש עליו דלתות סגורות הבית טהור, היתה הטומאה רצוצה בקרקעיתו או בכתליו או בגגו רואין את כל החור כולו כאילו הוא אטום ורואין מקום הטומאה אם הוא בחצי עובי הכותל שלפנים הבית טמא, ואם היתה טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור, מחצה למחצה הבית טמא.

הלכה ה: שני פרדסקין זה בצד זה או זה על גב זה וטומאה מונחת באחת מהן ונפתח, הוא והבית טמא וחבירו טהור, היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקין כאילו הן אטומין וידון מחצה למחצה.

הלכה ו: כזית מן המת מודבק באסקופת הבית מבחוץ הבית טהור, היה רצוץ תחת האסקופה ידון מחצה למחצה, היה מודבק למשקוף הבית טמא.

הלכה ז: כלב שאכל בשר המת ומת בתוך שלשה ימים והרי הוא מוטל על האסקופה רואין חלל הטומאה מגופו אם הוא כנגד המשקוף ולפנים הבית טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור.

הלכה ח: האשה שמת עוברה בתוך מעיה אם נעשית ראש הנפל כפיקה של שתי כיון שנפתח הרחם עד שנראת הראש נטמא הבית מפני העובר אע"פ שעדיין לא יצא.

הלכה ט: האשה שמקשה לילד ויצאה מבית לבית והפילה נפל מת בבית שני הבית הראשון טמא בספק, שמא כשהיתה בו יצא ראשו של נפל הזה, בד"א כשלא היה ראש הנפל כפיקה של שתי אבל אם העגיל ראש הנפל כפיקה הבית הראשון טהור שאילו נפתח רחמה שם לא היתה יכולה להלך על רגליה, לפיכך אם היתה ניטלת באגפיים והוציאוה מבית לבית הבית הראשון טמא בספק אע"פ שהעגיל ראש הנפל כפיקה של שתי.

הלכה י: האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי, חזקה הוא שאין שליא בלא ולד.

הלכה יא: מי שילדה שני ילדים אחד חי ואחד מת, אם המת יצא ראשון החי טהור שהרי לא נגע בו משיצא לאויר העולם, ואם החי יצא ראשון הרי הוא טמא שהרי אי אפשר שלא יגע בו המת משיצא לאויר העולם מפני שהוא מתגלגל אחריו כאבן שאין בו רוח חיים כדי להעמיד עצמו.

הלכה יב: האשה שילדה ולד מת אפילו נפל קטן כמו שביארנו הרי היא טמאה טומאת ז', מת עוברה בתוך מעיה ופשטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, וטומאת החיה מדבריהם גזירה שמא תגע בו משיצא לפרוזדור, אבל מן התורה אין מגע בית הסתרים מגע הואיל והוא בתוך המעים הנוגע בו טהור, וכן הבולע טבעת טמאה וחזר ובלע אחריה טבעת טהורה אע"פ שנגעו זו בזו בודאי בתוך מעיו אינו מגע והטמאה בטומאתה וטהורה בטהרתה. סליקו להו הלכות טומאת מת.

הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה. יש בכללן שתי מצות עשה. וזהו פרטן: (א) דין פרה אדומה. (ב) דין טומאת מי נדה וטהרתן. וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

פרק א

הלכה א: מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ארבע, ואם היתה זקנה כשירה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל, ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה, לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליה דמים ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותעשה פרה ולוקחין אותה מתרומת הלשכה.

הלכה ב: זה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה אלא אם היתה ננסה כשירה כשאר הקדשים, היו בה שתי שערות לבנות או שחורות בתוך גומא אחת או בתוך שני כוסות והן מונחות זו על זו פסולה.

הלכה ג: היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר עיקרן משחיר וראשן מאדים הכל הולך אחר העיקר, וגוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש משום גיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז.

הלכה ד: וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאילו אינה, לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטין בזוג הרי זו כשירה.

הלכה ה: היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד, גלגל העין והשינים והלשון אין מראיהן פוסלים בפרה.

הלכה ו: היתה בה יבלת וחתכה, אע"פ שצמח במקומה שיער אדום פסולה.

הלכה ז: כל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה שנאמר אשר אין בה מום, היתה יוצא דופן או מחיר או אתנן או טרפה או שנרבעה פסולה, שכל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואף ע"פ שהיא כקדשי בדק הבית הואיל וקראה הכתוב חטאת, ומותר ליקח אותה מן העכו"ם ואין חוששין שמא רבעה העכו"ם שאינו מפסיד בהמתו, יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה שנאמר אשר לא עלה עליה עול ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות כעול, אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, כיצד קשר עליה העול אע"פ שלא חרש בה פסולה, הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה וכן כל כיוצא בזה, רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה, ועבר בה את הנהר, קפל עליה את המוסירה, נתן טליתו עליה, נתן עליה כסות של שקים פסולה, קשרה במוסרה אם היתה מורדת וצריכה שמירה כשירה ואם לאו פסולה שכל שמירה שאינה צריכה משוי הוא, עשה בה סנדל שלא תחלק, פירש טליתו עליה מפני הזבובין כשירה, זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה לצורך אחר פסולה, נעשית בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו, אם לרצונו פסולה שנאמר אשר לא עובד בה שאם עובד בה לרצונו ה"ז כמי שעבד בה, לפיכך אם שכן עליה העוף כשירה, עלה עליה זכר פסולה, ואצ"ל שהמעוברת פסולה, הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשירה, הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ח: פרה שנולד בה פיסול תפדה, וכן אם מתה תפדה מפני עורה, אבל לא להאכיל בשרה לכלבים.

הלכה ט: נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת, נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית.

הלכה י: לקחו פרה ומצאו אחרת נאה ממנה ה"ז תפדה שלא במום.

הלכה יא: אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים, ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.

הלכה יב: והעושה אותה לובש ארבעה כלים של כהן הדיוט, בין שעשאה כהן הדיוט בין שעשאה כ"ג.

הלכה יג: כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף שהיו טבולי יום כשירים למעשה הפרה ולקדש ולהזות מאפרה ואף ע"פ שעדיין לא העריב שמשן, שזה שנאמר בכל הפרשה איש טהור הוא הטהור למעשר שני אע"פ שאינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הרי זה טהור לפרה.

הלכה יד: הצדוקין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש, לפיכך היו ב"ד בבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח"כ עוסק בה כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה, וכן כל הכלים שמכניסין לתוכם אפר הפרה כולם טבולי יום.

הלכה טו: החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמא אותה ויטבלנה ואחר כך יניח בה, והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה כטמא מת בז' שלו ולפיכך אינה צריכה הזאה שלישי ושביעי אלא מטמאה כדי להראות לצדוקין ומטבילה ונותן בה.

הלכות טומאת מת

פרק כד 
 
הלכה א: בית שחלקו בקנקנים טהורות מן הארץ ועד הקורה וטומאה בחציו האחד אם היה פי הקנקנים כלפי הטהורה הרי אלו מצילות, ואם היו כלפי הטומאה אינם מצילות, טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ רואין אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל והרי הכל אהל אחד. 
 
הלכה ב: בית שחלקו בנסרים או ביריעות אם חלקו מן הצדדין או מכלפי הקורות והיתה הטומאה בבית, כלים שבין המחיצה ובין הכותל או שבין המחיצה והקורות טהורין, היתה הטומאה בין מחיצה לכותל או בין מחיצה לקורות כלים שבבית טמאין, שאין המחיצה מונעת הטומאה שלא תצא ותטמא כמו שביארנו באהל שבתוך הבית, היו הכלים בתוך עובי המחיצה עצמה בין שהיתה הטומאה לפנים מן המחיצה או שהיתה בתוך הבית אם היה מקום הכלים טפח על טפח טמאים ואם לאו טהורין, וכבר ביארנו כיצד דין הבית אם חלקו מכלפי ארצו. 
 
הלכה ג: בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח, טומאה בפנים בין בתוך התבן בין שהיתה בין תבן לקורות כל הכלים שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמאים, היתה טומאה חוץ לתבן במלואו של פתח כלים שבפנים אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאין, ואם יש בין תבן לקורות פותח טפח בין כך ובין כך טמאין שאין התבן חוצץ מפני שסתם תבן דעתו לפנותו. 
 
הלכה ד: כותל שבין ב' בתים וטומאה בתוך הכותל, בית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור, היתה מחצה למחצה שניהן טמאין, היתה הטומאה באחד מב' הבתים והכלים בתוך הכותל מחציו וכלפי טומאה טמאים מחציו וכלפי טהרה טהורין מחצה למחצה טמאין, וכן מעזיבה שבין הבית והעלייה והטומאה בתוך מעזיבה, מחציו ולמטה הבית טמא והעלייה טהורה מחציה ולמעלה העלייה טמאה והבית טהור מחצה למחצה שניהן טמאין, היתה טומאה באחד מהן וכלים בתוך המעזיבה מחציה וכלפי טומאה טמאין מחציה וכלפי טהרה טהורין מחצה למחצה שניהן טמאין, היתה המעזיבה לאויר וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור שהרי פשטה הטומאה בכל הבית, היתה הטומאה מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא, מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי אי אפשר לצמצם. 
 
הלכה ה: וכן כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה, כיצד כותל שהוא לאויר וגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל וטומאה רצוצה בתוך הכותל היתה מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה על ראש הכותל טהור כעומד על גג הבית, היתה מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי לא פשטה הטומאה בתוך הבית, היתה הטומאה מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טהור שהרי פשטה הטומאה בבית, נטל מהכותל מבפנים או שהוסיף בכותל מבחוץ עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולפנים הבית טמא, נטל מבחוץ או שהוסיף בעובי הכותל מבפנים עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור, היתה הטומאה נתונה על גבי הכותל אפילו מחציו ולפנים הבית טהור. 
 
הלכה ו: בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום, כיצד החופר שני כוכים או שתי מערות זו בצד זו עד שנמצאו שני בתים חפורים בקרקע ונעשה ביניהן כותל המבדיל בין שניהן והיתה טומאה בבתים וכלים בכותל אם יש עליהן כקליפת השום טהורין, היתה טומאה בכותל זה וכלים בבתים אם יש עליהן כקליפת השום טהורים, הנה למדת שכותל בנין נידון מחצה למחצה וכותל הסלע או שנעשה מגוש הארץ כשיחפור מכאן ומכאן נידון כקליפת השום. 
 
הלכה ז: כותל שחצי עביו בנין וחציו סלע נדון מחצה למחצה. 
 
הלכה ח: טומאה שהיתה בין קורות הבית אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום הבית טהור ורואין את הטומאה כאילו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד, ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא, וכן אם היתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא, שני פתחים זה על גבי זה וטומאה בכותל שביניהן אם נראית שהיא לתוך אחת מהן הוא טמא וחבירו טהור ואם לאו נידונין מחצה למחצה. פרק כה 
 
הלכה א: עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד, ואם היה פרח יוצא מעמוד זה וכלים תחת הפרח הכלים טהורים שאינו מטמא אלא כנגד הטומאה. 
 
הלכה ב: [ואם יש במקום הטומאה] טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו, והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר. 
 
הלכה ג: טומאה שבתוך הכותל ומקומה טפח ע"ט על רום טפח כל העליות הבנויות על כותל זה אפי' עשר טמאות, שהרי הכותל כולו קבר סתום עד סופו והוא כותל העליות וכל עלייה מהן מאהלת על הקבר, בנה בית בצד הכותל מכאן ובית מכאן ובנה עלייה על גבי שני הבתים עד שנמצא ראש הכותל הטמא הוא באמצע קרקע העלייה, הרי העלייה טמאה שהרי האהילה על הקבר והעלייה השניה הבנויה על גבה טהורה מפני שהן זו על גבי זו ואין הכותל הטמא כותלה. 
 
הלכה ד: חור גדול שבעובי הכתלים שדרך בני אדם לעשותו לתשמיש, והוא הנקרא פרדסיק, שהיתה טומאה מונחת בתוכו ויש עליו דלתות סגורות הבית טהור, היתה הטומאה רצוצה בקרקעיתו או בכתליו או בגגו רואין את כל החור כולו כאילו הוא אטום ורואין מקום הטומאה אם הוא בחצי עובי הכותל שלפנים הבית טמא, ואם היתה טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור, מחצה למחצה הבית טמא. 
 
הלכה ה: שני פרדסקין זה בצד זה או זה על גב זה וטומאה מונחת באחת מהן ונפתח, הוא והבית טמא וחבירו טהור, היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקין כאילו הן אטומין וידון מחצה למחצה. 
 
הלכה ו: כזית מן המת מודבק באסקופת הבית מבחוץ הבית טהור, היה רצוץ תחת האסקופה ידון מחצה למחצה, היה מודבק למשקוף הבית טמא. 
 
הלכה ז: כלב שאכל בשר המת ומת בתוך שלשה ימים והרי הוא מוטל על האסקופה רואין חלל הטומאה מגופו אם הוא כנגד המשקוף ולפנים הבית טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור. 
 
הלכה ח: האשה שמת עוברה בתוך מעיה אם נעשית ראש הנפל כפיקה של שתי כיון שנפתח הרחם עד שנראת הראש נטמא הבית מפני העובר אע"פ שעדיין לא יצא. 
 
הלכה ט: האשה שמקשה לילד ויצאה מבית לבית והפילה נפל מת בבית שני הבית הראשון טמא בספק, שמא כשהיתה בו יצא ראשו של נפל הזה, בד"א כשלא היה ראש הנפל כפיקה של שתי אבל אם העגיל ראש הנפל כפיקה הבית הראשון טהור שאילו נפתח רחמה שם לא היתה יכולה להלך על רגליה, לפיכך אם היתה ניטלת באגפיים והוציאוה מבית לבית הבית הראשון טמא בספק אע"פ שהעגיל ראש הנפל כפיקה של שתי. 
 
הלכה י: האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי, חזקה הוא שאין שליא בלא ולד. 
 
הלכה יא: מי שילדה שני ילדים אחד חי ואחד מת, אם המת יצא ראשון החי טהור שהרי לא נגע בו משיצא לאויר העולם, ואם החי יצא ראשון הרי הוא טמא שהרי אי אפשר שלא יגע בו המת משיצא לאויר העולם מפני שהוא מתגלגל אחריו כאבן שאין בו רוח חיים כדי להעמיד עצמו. 
 
הלכה יב: האשה שילדה ולד מת אפילו נפל קטן כמו שביארנו הרי היא טמאה טומאת ז', מת עוברה בתוך מעיה ופשטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, וטומאת החיה מדבריהם גזירה שמא תגע בו משיצא לפרוזדור, אבל מן התורה אין מגע בית הסתרים מגע הואיל והוא בתוך המעים הנוגע בו טהור, וכן הבולע טבעת טמאה וחזר ובלע אחריה טבעת טהורה אע"פ שנגעו זו בזו בודאי בתוך מעיו אינו מגע והטמאה בטומאתה וטהורה בטהרתה. סליקו להו הלכות טומאת מת. הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה. יש בכללן שתי מצות עשה. וזהו פרטן: (א) דין פרה אדומה. (ב) דין טומאת מי נדה וטהרתן. וביאור מצות אלו בפרקים אלו. 
 
פרק א 
 
הלכה א: מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ארבע, ואם היתה זקנה כשירה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל, ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה, לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליה דמים ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותעשה פרה ולוקחין אותה מתרומת הלשכה. 
 
הלכה ב: זה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה אלא אם היתה ננסה כשירה כשאר הקדשים, היו בה שתי שערות לבנות או שחורות בתוך גומא אחת או בתוך שני כוסות והן מונחות זו על זו פסולה. 
 
הלכה ג: היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר עיקרן משחיר וראשן מאדים הכל הולך אחר העיקר, וגוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש משום גיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז. 
 
הלכה ד: וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאילו אינה, לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטין בזוג הרי זו כשירה. 
 
הלכה ה: היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד, גלגל העין והשינים והלשון אין מראיהן פוסלים בפרה. 
 
הלכה ו: היתה בה יבלת וחתכה, אע"פ שצמח במקומה שיער אדום פסולה. 
 
הלכה ז: כל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה שנאמר אשר אין בה מום, היתה יוצא דופן או מחיר או אתנן או טרפה או שנרבעה פסולה, שכל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואף ע"פ שהיא כקדשי בדק הבית הואיל וקראה הכתוב חטאת, ומותר ליקח אותה מן העכו"ם ואין חוששין שמא רבעה העכו"ם שאינו מפסיד בהמתו, יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה שנאמר אשר לא עלה עליה עול ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות כעול, אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, כיצד קשר עליה העול אע"פ שלא חרש בה פסולה, הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה וכן כל כיוצא בזה, רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה, ועבר בה את הנהר, קפל עליה את המוסירה, נתן טליתו עליה, נתן עליה כסות של שקים פסולה, קשרה במוסרה אם היתה מורדת וצריכה שמירה כשירה ואם לאו פסולה שכל שמירה שאינה צריכה משוי הוא, עשה בה סנדל שלא תחלק, פירש טליתו עליה מפני הזבובין כשירה, זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה לצורך אחר פסולה, נעשית בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו, אם לרצונו פסולה שנאמר אשר לא עובד בה שאם עובד בה לרצונו ה"ז כמי שעבד בה, לפיכך אם שכן עליה העוף כשירה, עלה עליה זכר פסולה, ואצ"ל שהמעוברת פסולה, הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשירה, הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו וכן כל כיוצא בזה. 
 
הלכה ח: פרה שנולד בה פיסול תפדה, וכן אם מתה תפדה מפני עורה, אבל לא להאכיל בשרה לכלבים. 
 
הלכה ט: נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת, נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית. 
 
הלכה י: לקחו פרה ומצאו אחרת נאה ממנה ה"ז תפדה שלא במום. 
 
הלכה יא: אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים, ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. 
 
הלכה יב: והעושה אותה לובש ארבעה כלים של כהן הדיוט, בין שעשאה כהן הדיוט בין שעשאה כ"ג. 
 
הלכה יג: כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף שהיו טבולי יום כשירים למעשה הפרה ולקדש ולהזות מאפרה ואף ע"פ שעדיין לא העריב שמשן, שזה שנאמר בכל הפרשה איש טהור הוא הטהור למעשר שני אע"פ שאינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הרי זה טהור לפרה. 
 
הלכה יד: הצדוקין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש, לפיכך היו ב"ד בבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח"כ עוסק בה כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה, וכן כל הכלים שמכניסין לתוכם אפר הפרה כולם טבולי יום. 
 
הלכה טו: החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמא אותה ויטבלנה ואחר כך יניח בה, והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה כטמא מת בז' שלו ולפיכך אינה צריכה הזאה שלישי ושביעי אלא מטמאה כדי להראות לצדוקין ומטבילה ונותן בה.