חסידי חב"ד ברחבי תבל:
       

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:
      

תגיו פופולריו:


חבדפדי


הנצפים ביות







המשי כב כא Chabad World כתיב לרבי השיח היומית שידו חי 770 אוצר הרבי

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

בראשית

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

 
 

שיעורים יומיים
ליום רביעי טו סיון ה'�&פ"ה

חומש: רביעי פרשת בהעלותך

תהילים: פרקים עז - עח

תניא: פרק ה. והנה על... -פ- פרק ג]

היום יום: להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים : הלכות שחיטה פרקים ט-יא

פרק אחד : הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ח

ספר המצוות : מל"ת &"ו



הלכות שחיטה


פרק ט


הלכה א: פסוקה כיצד, חוט השדרה שנפסק העור החופה את המוח טרפה, ובלבד שיפסק רוב היקפו, אבל אם נסדק העור לארכו או ניקב מותרת, וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת.

הלכה ב: הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס עד שימצא החוט כשמעמידו אינו עומד הרי זו טרפה, ואם אינו יכול לעמוד מפני כבדו הרי זו ספק. הלכה ג: עד היכן חוט השדרה, תחלתו מבחוץ לפולין שבתחלת העורף עד סוף פרשה שניה, שלא ישאר אחריה אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחלת האליה.

הלכה ד: ושלש פרשיות הן ואלו הן: שלשה עצמות דבוקין זה בזה למטה מחליות של שדרה, וחוט השדרה בעוף עד בין אגפיים, אבל למטה ממקומות אלו אין משגיחין על החוט הנמשך לשם בין שנפסק עורו בין שנמרך המוח.

הלכה ה: קרועה כיצד, בשר החופה את רוב הכרס והוא המקום מן הבטן שאם יקרע יצא הכרס אם נקרא בשר זה טרפה, אע"פ שלא הגיע הקרע לכרס עד שנראית, אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה או ניטל טרפה, וכמה שיעור הקרע בארכו אורך טפח, ואם היתה בהמה קטנה ונקרע רוב אורך הבשר החופה את הכרס אע"פ שאין באורך הקרע טפח טריפה הואיל ונקרע רובה.

הלכה ו: נקדר הבשר הזה בעגול או באורך אם היה יתר מכסלע והוא כדי שיכנס בו שלש גרעיני תמרה זו בצד זו בדוחק הרי זו טרפה, שאם ימתח קרע זה יעמוד על טפח.

הלכה ז: בהמה שנפשט העור שעליה כולו בין שנקרע ביד או בחולי ונמצא בשר בלא עור הרי זו טרפה, וזו היא שנקראת גלודה, ואם נשאר מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה ורוחב סלע על הטבור ורוחב סלע על ראשי איבריה הרי זו מותרת, ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל פני השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי איבריה ושאר כל העור קיים הרי זו ספק ויראה לי שמתירין אותה.

הלכה ח: נפולה כיצד הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה שגובהו עשרה טפחים או יתר ונתרסק אבר מאיבריה הרי זו טרפה, וכיצד הוא הריסוק שיתרוצץ האבר ויחלה מחמת הנפילה עד שתפסד צורתו ותארו, אע"פ שלא ניקב ולא נסדק ולא נשבר הרי זו טרפה, וכן אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ אבר מאיבריה טרפה, באי זה איברים אמרו באיברים שבחלל הגוף.

הלכה ט: בהמה שנפלה מן הגג אם הלכה אין חוששין לה, ואם עמדה ולא הלכה חוששין לה, קפצה מחמת עצמה אין חוששין לה, הניחה למעלה ומצאה למטה אין חוששין לה שמא נפלה.

הלכה י: זכרים המנגחין זה את זה אין חוששין להן, נפלו לארץ חוששין להן, וכן בהמה שהיתה מגררת רגליה אין חוששין לה שמא נתרסקו איבריה או שמא נפסק החוט של שדרה.

הלכה יא: גנבים שגונבין הטלאים ומשליכין אותן לאחורי הדיר אין חוששין להן משום ריסוק איברים, מפני שאין משליכין אותן אלא בכונה שלא ישתברו, ואם החזירום והשליכום לדיר מחמת יראה חוששין להן, מחמת תשובה אין חוששין להן, מפני שמתכוין להחזירם שלמים ויזהרו בהשלכתן.

הלכה יב: שור שהרביצוהו לשחיטה אע"פ שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילין אותו אין חוששין לו מפני שנועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע לארץ.

הלכה יג: הכה הבהמה על ראשה והלכה לה המכה כלפי זנבה או על זנבה והלכה לה כלפי ראשה ואפילו הכה אותה במטה על כל השדרה אין חוששין לה, ואם יש במטה חליות חליות חוששין לה, ואם הגיע ראש המטה למקצת השדרה חוששין לה וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין לה.

הלכה יד: עוף שנחבט על דבר קשה כגון כרי של חטים או קופה של שקדים וכיוצא בהן חוששין לריסוק אברים, ואם נחבט על דבר רך כגון כסות כפולה והתבן והאפר וכיוצא בהן אין חוששין לו.

הלכה טו: נדבקו כנפיו בדבק בשעת צידה ונתחבט, אם בכנף אחת נאחז אין חוששין לו, ואם נאחז בשתי כנפיו ונתחבט בגופו חוששין לו.

הלכה טז: נחבט על פני המים אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו, אבל אם שט ממעלה למטה עם הלוך המים חוששין לו שמא המים הם המוליכין אותו, ואם קדם לתבן או קש שמהלכין על גבי המים הרי זו שט מחמת עצמו ואין חוששין לו.

הלכה יז: כל מקום שאמרנו אין חוששין לה מותר לשחוט מיד, ואינו צריך לבדוק שמא נתרסק אבר, וכל מקום שאמרנו חוששין לה אם שחטה צריך לבדוק כנגד כל החלל כולו מקדקד הראש עד הירך, אם מצא בה טרפה מן הטרפות שמנינו או שנתרסק אבר מן האיברים שבפנים ונפסדה צורתו הרי זו טרפה, אפילו נתרסק אבר מן האיברים שאם ניטלו כשרה כגון טחול וכליות הרי זו טרפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זו מותרת.

הלכה יח: והסימנין אינן צריכין בדיקה בכאן שאין הנפילה ממעכת אותן.

הלכה יט: נפלה מן הגג ולא עמדה אסור לשחוט אותה עד שתשהא מעת לעת, ואם שחט בתוך זמן זה הרי זו טרפה, וכששוחט אותה אחר מעת לעת צריכה בדיקה כמו שביארנו.

הלכה כ: וכן מי שדרס ברגלו על העוף או שדרסתו בהמה או שטרפו לכותל והרי הוא מפרכס משהין אותו מעת לעת אחר כך שוחטין אותו ובודקין אותו כדרך שביארנו.

הלכה כא: סימנים שנדלדלו רובן טרפה ואפילו שלא מחמת נפילה, וכן אם נתקפלו שהרי אינן ראויין לשחיטה, אבל אם נתפרק רוב תרבץ הושט מן הלחי הרי זו מותרת שאין התרבץ ראוי לשחיטה כמו שביארנו.


פרק י


הלכה א: שבורה כיצד, הוא שנשתברו רוב צלעותיה, וצלעות הבהמה הן אחת עשרה מיכן ואחת עשרה מיכן, נשתברו שש מיכן ושש מכאן או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן טרפה, והוא שנשברו מחציין של מול השדרה.

הלכה ב: נשברו שש מכאן ושש מכאן אם היו צלעות גדולות שיש בהן מוח טרפה, ואם לאו אע"פ שהן רוב ואע"פ שנשברו כלפי השדרה מותרת, וכן אם נעקרו רוב צלעותיה טרפה, ואם נעקרה אפילו צלע אחת וחצי חולייתה עמה שהצלע תקועה בה הרי זו טרפה, וכן אם נעקרה מן השדרה חוליא אחת אפילו היתה מן החליות שלמטה מן הכסלים שאין בהן צלעות הרי זו טרפה.

הלכה ג: בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו אם נתאכלו ניביו והן היתדות שבעצם הכף שיוצאת על העצם הזכר ואוחזת אותו הרי זו טרפה, ואם לא נתאכלו מותרת.

הלכה ד: וכן בעוף אם נשמט ירכו טרפה, נשמט כנפו מעיקרו חוששין שמא ניקבה הריאה שלו ולפיכך בודקין אותה ואחר כך יאכל, ובהמה שנשמטה ידה מעיקרה מותרת ואין חוששין לה.

הלכה ה: גולגולת בהמה או חיה שניטל ממנה כסלע אע"פ שלא ניקב הקרום טרפה ואם ניקבו נקבים שיש בהן חסרון כולן מצטרפין לכסלע.

הלכה ו: וכן גולגולת שנחבס רוב גבהה ורוב היקפה טרפה, אע"פ שהקרום שלם ולא חסר ממנה כלום, נחבס רוב גבהה והרי רוב היקפה קיים או שנחבס רוב היקפה והרי רוב גבהה קיים הרי זו ספק טרפה ויראה לי שאוסרין אותה.

הלכה ז: עוף של מים כגון אווזים אם ניקב עצם גולגולתו אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טריפה מפני שקרומו רך, עוף היבשה שהכתו חולדה על ראשו או שנגף באבן או בעץ מניח ידו בצד הנקב ונועץ או מכניס ידו לתוך פיו דוחק למעלה אם יצא המוח מן הנקב בידוע שניקב הקרום וטריפה ואם לאו מותר.

הלכה ח: בהמה שאחזה דם או שהיתה מעושנת או מצוננת או שאכלה סם שהורג הבהמה או שתתה מים הרעים הרי זו מותרת, אכלה סם שהורג את האדם או שנשכה נחש וכיוצא בו מותרת משום טריפה ואסורה מפני סכנת נפשות.

הלכה ט: נמצאו כל הטריפות המנויות כשיפרטו ואפשר שימצאו בבהמה וחיה שבעים, ואלו הן על הסדר שנתבארו בחבור זה: (א) דרוסה. (ב) ניקב תרבץ הושט. (ג) ניקב קרום של מוח. (ד) נתמסמס המוח עצמו. (ה) ניקב הלב עצמו לבית חללו. (ו) ניקב קנה הלב. (ז) ניקבה המרה. (ח) ניקבו קני הכבד. (ט) ניקבה הקיבה. (י) ניקב הכרס. (יא) ניקב המסס. (יב) ניקב בית הכוסות. (יג) ניקבו מעיה. (יד) יצאו המעים לחוץ ונהפכו. (טו) ניקב הטחול בעביו. (טז) חסרה המרה. (יז) נמצאו שתי מררות. (יח) חסרה הקיבה. (יט) נמצאו שתי קיבות. (כ) חסר הכרס. (כא) נמצאו שני כרסים. (כב) חסר המסס. (כג) נמצאו שני מססים. (כד) חסר בית הכוסות. (כה) נמצאו שני בתי הכוסות. (כו) חסר אחד מן המעים. (כז) נמצאו שני מעים. (כח) ניקבה הריאה. (כט) ניקב הקנה למטה במקום שאינו ראוי לשחיטה. (ל) ניקב סימפון מסימפוני ריאה אפילו לחבירו. (לא) נאטם מקום מן הריאה. (לב) נימוק סמפון מסמפוני הריאה. (לג) נמצאה ליחה סרוחה בריאה. (לד) נמצאו בה מים סרוחים. (לה) נמצאו בה מים עכורין אע"פ שלא הסריחו. (לו) נתמסמסה הריאה. (לז) נשתנו מראיה. (לח) נהפך הושט במראיו. (לט) חסרה הריאה ממנין האונות. (מ) נתחלפו האונות. (מא) הותירו האונות מגבה. (מב) נסרכה אונה לאונה שלא כסדרן. (מג) נמצאה הריאה בלא חיתוך אזנים. (מד) חסר מקצת הריאה. (מה) יבש מקצת גופה. (מו) נמצאה הריאה נפוחה ועומדת. (מז) צמקה הריאה מפחד אדם. (מח) חסר הרגל בין מתחלת ברייתו בין שנחתך. (מט) או שהיתה יתירה רגל. (נ) ניטלה צומת הגידים. (נא) ניטלה הכבד. (נב) ניטל לחי העליון. (נג) כוליא שהקטינה ביותר. (נד) כוליא שלקתה. (נה) כוליא שנמצאת בה ליחה. (נו) כוליא שנמצאו בה מים עכורין אע"פ שאינן סרוחין. (נז) כוליא שנמצאו בה מים סרוחין. (נח) נפסק חוט השדרה. (נט) נמרך מוח חוט השדרה ונתמסמס. (ס) נקרע רוב הבשר החופה את הכרס. (סא) נגלד העור שעליה. (סב) נתרסקו איבריה מנפילה. (סג) נדלדלו הסימנין. (סד) נשתברו רוב צלעותיה. (סה) נעקרו רובצלעותיה. (סו) נעקרה צלע אחת בחלייתה. (סז) נעקרה חוליה אחת. (סח) נשמט הירך מעיקרו. (סט) חסרה הגולגולת כסלע. (ע) נחבס רוב הגולגולת ונתרוצץ.

הלכה י: אלו השבעים חוליים שאוסרין את הבהמה ואת החיה משום טריפה כבר נתבאר כל אחד מהן ומשפטיו, וכל שאפשר מהן שימצא בעוף באיברין המצויין לעוף ולבהמה דינו בבהמה ובעוף אחד הוא, חוץ מטריפות שבכוליא ושבטחול ושבאונות הריאה, מפני שהעוף אין לו חיתוך אונות כבהמה, ואם ימצא אין לו מנין ידוע, וטחול העוף עגול כמו עינב ואינו כטחול בהמה, וטריפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיה כנגדן בעוף ולפיכך לא נתנו לכוליא שהקטינה שיעור בעוף וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יא: ושתי טריפות יש בעוף יתר על הבהמה ואע"פ שיש לה אותן האיברים, ואלו הן: עוף שנשתנו מראה בני מעיו מחמת האור, ועוף המים שניקב עצם ראשו.

הלכה יב: ואין להוסיף על טריפות אלו כלל, שכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה, ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות.

הלכה יג: וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך.

הלכה יד: כל טבח שהוא יודע הטריפות האלו והרי הוא בחזקת כשרות מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור ואין בזה חשש, שעד אחד נאמן באיסורין בין יש לו הנייה בעדותו בין אין לו הנייה בעדותו, וכבר ביארנו שאין לוקחין בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו בחוצה לארץ או בארץ ישראל בזמן הזה, אלא אם כן היה מומחה, ואם יצאת טריפה מתחת ידו מנדין אותו ומעבירין אותו ואינו חוזר לכשרותו עד שילך למקום שאין מכירים אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או יוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב.


פרק יא


הלכה א: כל בהמה או עוף שנולד בהן ספק טרפות מטריפות אלו, כגון בהמה שנפלה ולא הלכה, או שנדרסה בידי חיה ואין ידוע אם האדים בשר כנגד בני מעים או לא האדים, או שנחבסה גולגלתה ואין ידוע אם רובה או מיעוטה וכיוצא בדברים אלו, אם היה זכר ושהה שנים עשר חדש הרי זו בחזקת שלימה כשאר כל הבהמות, ואם היתה נקבה עד שתלד, ובעוף בזכר שנים עשר חדש, ובנקבה עד שתלד כל הביצים של טעינה הראשונה ותטעון טעינה שנייה ותלד.

הלכה ב: ואסור למכור ספק טריפה זו לנכרי בתוך זמן זה שמא ימכרנה לישראל.

הלכה ג: כל בהמה חיה ועוף בחזקת בריאים הם ואין חוששין להם שמא יש בהן טריפה, לפיכך כשישחטו שחיטה כשירה אינן צריכין בדיקה שמא יש בהן אחת מן הטריפות, אלא הרי הן בחזקת היתר עד שיולד להן דבר שחוששין לו ואח"כ בודקין על אותו דבר בלבד.

הלכה ד: כיצד כגון שנשמט הגף של עוף בודקין את הריאה שמא ניקבה, נפלה הבהמה בודקין אותה שמא נתרסקו איבריה, נתרצץ עצם הראש בודקין קרום של מוח שמא ניקב, הכה אותה קוץ או נזרק בה חץ או רומח וכיוצא בהן ונכנס לחללה חוששין לה וצריכה בדיקה כנגד כל החלל שמא ניקב אחד מן האיברין שתטרף בנקיבתן, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ה: לפיכך ריאה שהעלתה צמחין או שנמצאו סירכות כמו חוטין תלויין ממנה ולדופן או ללב או לטרפש הכבד חוששין לה שמא ניקבה וצריכה בדיקה, וכן אם נמצא בה אבעבוע מלא לחה חוששין שמא נקב סימפון שתחתיו וצריכה בדיקה.

הלכה ו: מן הדין היה על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלויה בסירכות כמו חוטין, אם היו מן האום של ריאה ולדופן או שהיו ללב או לטרפש הכבד שחותכים את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין אותה בפושרין, אם נמצאת נקובה טריפה, ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלימה מכל נקב ומותרת וסירכא זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון בלבד, ומעולם לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושין בו כך.

הלכה ז: ואע"פ שאלו הן הדברים הנראין מדברי חכמי הגמרא, המנהג הפשוט בישראל כך הוא, כששוחטין את הבהמה או את החיה קורעין את הטרפש של כבד ובודקין את הריאה במקומה, אם לא נמצאה תלויה בסרכא, או שנמצאה סרכא בין אוזן מאזני הריאה ולבשר שבמקום רביצתה בין בשר שבין הצלעות בין בשר שבחזה, או שנמצאה סירכא מאזן לאזן על הסדר או מן האום לאזן הסמוכה לה הרי אלו מתירין אותה.

הלכה ח: ואם נמצא חוט יוצא מן האום של ריאה לאיזה מקום שימשך ואפילו היה כחוט השערה אוסרין אותה.

הלכה ט: וכן אם היה מן הריאה חוט משוך ללב או לטרפש הכבד או לכיס הלב או לורדא, בין שהיה החוט מן האום של ריאה בין שהיה מן האוזן ואפילו היה כחוט השערה אוסרין אותה, וכן ורדא שנמצאת דבוקה בכיסה או חוט יוצא ממנה לכיסה אוסרין אותה, וחוט היוצא מאזן לאזן שלא על הסדר אוסרין אותה.

הלכה י: יש מקומות שמנהגן אם מצאו סירכא מן האוזן לבשר ולעצם שבצלעות והסרכא דבוקה בשתיהן אוסרין אותה, ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין, ומיעוט מקומות מתירין אפילו נדבקה בעצם לבדו ואני אוסר.

הלכה יא: ויש מקומות שנופחין הריאה שמא יש בה נקב, ורוב המקומות אין נופחין שהרי לא נולד דבר שגורם לחשש, ומעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אלא אם נולד לנו דבר שחוששים לו.

הלכה יב: ודברים האלו כולן אינן על פי הדין אלא על פי המנהג כמו שביארנו, ומעולם לא שמענו במי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש.

הלכה יג: מי ששחט את הבהמה וקרע את הבטן, וקודם שיבדוק את הריאה בא כלב או עכו"ם ונטל את הריאה והלך לו הרי זו מותרת, ואין אומרים שמא נקובה היתה או שמא דבוקה היתה, שאין מחזיקין איסור, אלא הרי זו בחזקת היתר עד שיודע במה נטרפה, וכשם שאין חוששין לקרום מוח ולשדרה וכיוצא בהן כך לא נחוש לריאה שאבדה, ואין בזה מנהג שדבר שאינו מצוי אין בו מנהג.

הלכה יד: בא העכו"ם או הישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה ואף על פי שאין אנו יודעין אם היו שם צמחין או לא היו, מפני פישוט המנהג.

הלכה טו: יש מקומות שאם נמצאו סרכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותה, ודבר זה הפסד גדול הוא ואיבוד ממון לישראל, ומעולם לא נהגו זה לא בצרפת ולא בספרד ולא נשמע זה במערב, ואין ראוי לנהוג במנהג זה, אלא נופחין אותה בלבד אם נמצאת שלימה מן הנקב הרי זו מותרת.


 


למדור שמחות וארועים



14:53 איש את רעהו יעזורו
» » דרוש דיסק טריויה חסידית
» תגובות: 0 » צפיות: 1256
22:32 איש את רעהו יעזורו
» » רווחים כספיים נחמדים באינטרנט
» תגובות: 0 » צפיות: 1237
8:19 על דעת הקהל
» » תמונה???
» תגובות: 0 » צפיות: 1833
20:35 איש את רעהו יעזורו
» » קמפיין גאולה/שמחה/אהבת ישראל, מאוד מקורי.
» תגובות: 0 » צפיות: 1512
7:21 איש את רעהו יעזורו
» » עזרה בתרגום תשובה מאידיש לעברית
» תגובות: 0 » צפיות: 929
לפורום חב"ד



0:37 שליחות
» שליחות בארצות הברית
» תגובות: 0 » צפיות: 47740
10:57 דירות
» מכירת דירה בשכונת...
» תגובות: 0 » צפיות: 46378
22:07 דירות
» דירות
» תגובות: 0 » צפיות: 3674
23:09 חינוך - ייעוץ וטיפול
» תנוקיה חדשה בקרון הייטס
» תגובות: 0 » צפיות: 45587
8:51 עבודה - דרושים
» טלמרקטיינג- גיוס...
» תגובות: 0 » צפיות: 3716
ללוח המודעות


נא להגיד תהילים
שמשון בן עליזה

אליס אלישע בן שרה

פיליפ מרדכי בן אסתר ברכה

ירון אליעזר בן חנה

מנחם מנדל בן איטה לאה

בניהו אלעזר בן גאולה

יהודה יצחק בן איריס

אורלי ברכה בת אסתר

עומר ניסים בן אסתר

מאיר בן אסתר

רינה בת זוהרה

שמחה סימה בת שרה בת שבע

רבקה ברכה בת דינה

רותיה בת יוכבד

זהר בת אסתר

דמיטרי בן שרה

חיה רבקה בת נורית

חנה בת בתיה גיטל מארק

חנה צביה בת רישא שרה

ישראל יטשייער בן שרה

נדב דניאל בן רינת

מוריה בת סיגלית

איידל לבנה בת שמחה

שמעון בן דינה

מיכאל מענדל בן באשה ריבה

מנחם מענדל בן מרים

מרדכי צבי בן רחל

חיים עידן בן אביביה אהובה

יוסף יצחק גדליה בן רייזל

טוביה דוד בן לאה

הרך הנולד בן אורית

אסף יוסף בן בתיה

מנוחה רחל בת שושנה