Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שלישי ו חשון ה'�&פ"ב
	שיעורים יומיים ליום שלישי ו חשון ה'�&פ"ב

חומש:

שלישי פרשת לך לך

תהילים:

פרקים לה - לח

תניא:

אך באמת כשתדקדק... -קמד- הכל אחד

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות כלאים פרקים ו-ח

פרק אחד :

הלכות ביאת המקדש פרק ב

ספר המצוות :

מל"ת רי"ז, מל"ת רי"ח

הלכות כלאים

פרק ו

הלכה א: הזורע ירק או תבואה בכרם או המקיימו עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות, ורואין כל העיגול שרחבו שתים ושלשים אמה כאילו הוא כולו מלא ירק, וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינן מתקדשות.

הלכה ב: במה דברים אמורים כשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות, אבל אם היה ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילוהגיע לשורה הסמוכה לו וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה ורואין כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה הרי היא מתקדשת.

הלכה ג: במה דברים אמורים בזורע או מקיים תוך הכרם, אבל הזורע חוץ לכרם וסמוך לו הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויתר ארבע אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות באורך כל השורה של כרם, ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מן הזרע אלא ששה טפחים לכל רוח.

הלכה ד: ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים, במה דברים אמורים בשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם היה כל הכרם כן הרי זה מקדש.

הלכה ה: שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים, ואם היתה העליונה עשויה כרם הרי זה זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים.

הלכה ו: מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך ליטע בה גפנים הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע ולא יטע ואחר כך יהפוך, היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים, ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ הרי זה מותר לזרוע ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים.

הלכה ז: המבריך את הגפן בארץ אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון או בתוך סילון של חרש אם היה העפר על גבה שלשה טפחים או יותר הרי זה מותר לזרוע על גבה, ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה.

הלכה ח: הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה, במה דברים אמורים שאין עיקר הגפן נראה, אבל אם נראה צריך להרחיק ששה טפחים לכל רוח ואחר כך יזרע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה כמו שיתבאר.

הלכה ט: המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראין, אם יש ביניהן מארבע אמות עד שמונה הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן, ואם לאו אינם מצטרפות.

הלכה י: היו פחות משלש אין מצטרפין אלא מרחיק מהן ששה טפחים לכל רוח וזורע.

הלכה יא: כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות.

הלכה יב: הדלה את הגפן על מקצת אפפירות לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואע"פ שאין עליהן לא עלין ולא שריגים, ואם זרע הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן הרי זה מותר, וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פירות כגון הארז והברוש, אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אפיפירות לגפן, ואם נמשכו השריגים אחר שזרע וסככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר.

הלכה יג: הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע.

הלכה יד: קנים היוצאין מן הערים וחס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות הרי זה מותר לזרוע תחתיהן, ואם הניחם כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.

הלכה טו: פרח היוצא מן העריס או מן הדלית רואין אותו כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו, וכן המותח זמורה מאילן לאילן אסור לזרוע תחתיה.

הלכה טז: קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש אחד באילן הרי זה מותר לזרוע תחת החבל, ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו.

פרק ז

הלכה א: הבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ממנו ארבע אמות מעיקרי הגפנים וזורע, ואם גפן יחידית היא מרחיק ממנה ששה טפחים וזורע, היתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו אפילו הן מאה אין זה כרם אלא כגפן יחידית ומרחיק מן השורה ששה טפחים וזורע, היו שתי שורות הרי אלו כרם וצריך להרחיק ארבע אמות מכל צד ואחר כך יזרע.

הלכה ב: וכמה יהיה בכל שורה שלש גפנים או יותר, במה דברים אמורים בשהיה בין כל גפן וגפן מארבע אמות עד שמונה אמות, אבל אם היה בין שתי השורות שמונה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי אלו כמובדלות זו מזו ואינן כרם אחד ואינו מרחיק אלא ששה טפחים מכל שורה, וכן אם היה ביניהן פחות מארבע הרי אלו כגפן אחת ומרחיק ששה טפחים לכל רוח.

הלכה ג: היו שלש שורות אף על פי שיש ביניהן פחות מארבע הרי אלו כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינם, וכן אם היו שלש שורות ובין כל שורה ושורה שמונה אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות.

הלכה ד: לפיכך הנוטע את כרמו מתחלה והרחיק בין כל שורה ושורה שמונה אמות מותר להביא זרע בתוכו, ומרחיק מכל שורה ששה טפחים בלבד, אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים ואין דין בין השורות של זה הכרם ככרם שחרב באמצעו שהרי מתחלה נטען מרוחקין.

הלכה ה: היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים ובשדה חבירו שורה אחרת כנגדה קרובה לה, אע"פ שמפסיק ביניהן דרך היחיד או דרך הרבים או גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם והוא שיהיה ביניהן פחות משמונה.

הלכה ו: נטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה, אם גבוהה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אינם מצטרפין פחות מיכן מצטרפין.

הלכה ז: הנוטע חמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב הרי זה נקרא כרם קטן וצריך להרחיק מהן ארבע אמות לכל רוח, אבל אם נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע או שלש בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שנייה אינם כרם ואינו מרחיק מהן אלא ששה טפחים לכל רוח.

הלכה ח: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לכל בית סאה ויהיו נטועות שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, או יש בו לכוין שלש כנגד שלש הרי זה נקרא כרם דל ואסור לזרוע בכולו.

הלכה ט: כרם שאינו נטוע שורות שורות אלא מעורבב, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם ואם לאו אינו כרם, אלא דיו להרחיק ששה טפחים מכל גפן וגפן וזורע.

הלכה י: היו העיקרים מכוונין והגוף אינו מכוון הרי זה כרם, הגוף מכוון והעיקר אינו מכוון אינו כרם, היו דקות ואינן מכוונות העבו והרי הן מכוונות הרי זה כרם, כיצד הוא יודע אם הן מכוונות מביא חוט המדה ומותח מזו לזו.

הלכה יא: כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם מכל סביביו, אם יש בקרחת שבאמצעו שש עשרה אמה הרי זה מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות לכל רוח וזורע באמצע הקרחת, ואם אין בה שש עשרה אמה הרי זה לא יביא זרע לשם, ואם הביא הואיל והרחיק ארבע אמות לכל רוח מן הגפנים של כרם הרי זה לא קידש.

הלכה יב: וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים בין סוף הכרם ובין הגדר שלו והוא הנקרא מחול הכרם אם יש בו שתים עשרה אמה מרחיק מן הגפנים ארבע אמות וזורע את השאר.

הלכה יג: היה בו פחות משתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם, ואם הביא הואיל והרחיק ארבע אמות הרי זה לא קידש, במה דברים אמורים בכרם גדול אבל בקטן אין לו מחול אלא מרחיק ארבע אמות מסוף הגפנים וזורע עד הגדר, וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמונה אמות או יתר אין לו מחול.

הלכה יד: היה הגדר המקיף את הכרם פחות מעשרה טפחים, או שהיה גובהו עשרה טפחים ואין בו רוחב ארבעה טפחים, אין לו מחול, אלא מרחיק מסוף הגפנים ארבע אמות וזורע עד המחיצה, אפילו היה בין הגפנים ובין המחיצה ארבע אמות ומחצה זורע את חצי האמה.

הלכה טו: גדר שהוא גבוה עשרה טפחים וכן חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבע הרי זה מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן, אפילו מחיצה של קנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים הרי זו מובדלת בין הכרם והירק בגדר.

הלכה טז: גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ עד עשר אמות הרי זה כפתח ומותר, היתה פרוצה יותר מעשר כנגד הפרצה אסור עד שירחיק מן הגפנים כשיעור, נפרצו בו פרצות רבות אם היה העומד כפרוץ הרי זה מותר כאילו אין שם פרצה, היה פרוץ מרובה על העומד לא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור.

הלכה יז: מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור, גדרה ונפרצה אומרים לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש.

הלכה יח: בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה וגפנים נטועות בצד זה מותר לזרוע ירקות בצד האחר, שהרי פי תקרה כאילו ירד וסתם ונעשה ביניהן כמחיצה, ואם השוה את קרויו אסור.

הלכה יט: חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והיו הגפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה, ואם זרע הזרעים אסורין והגפנים מותרין, היו הגפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה הואיל ויש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמובדלת מן הקטנה ואין הקטנה מובדלת מן הגדולה.

הלכה כ: חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני הכרמים ומותר לזרוע בתוכו, ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו כמו שבארנו, ואם לא היה מפולש הרי הוא כגת שבאמצע הכרם שאף על פי שהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה או יתר אסור לו לזרוע בתוכה אלא אם כן היה בקרחת שש עשרה אמה.

הלכה כא: שביל שבין שני הכרמים הרי הוא ככרם שחרב מאמצעו, אם יש ביניהם שש עשרה אמה מרחיק מזה ארבע אמות ומזה ארבע אמות וזורע את המותר, ואם היה פחות מכאן לא יביא זרע לשם.

הלכה כב: שומרה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מותר לזרוע בראשה ירק, ובלבד שלא יהיו השריגין נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה, במה דברים אמורים במרובעת, אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ארבעה טפחים כדי שתהיה מופלגת מן הארץ, וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים.

הלכה כג: הבית שבכרם אם היה יותר משלשה טפחים על שלשה טפחים עד ארבעה זורעין בתוכו ירק, ואם היה פחות משלשה על שלשה הרי הוא כסתום ואין זורעין בתוכו.

הלכה כד: גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ מרחיק ממנה ששה טפחים לכל רוח וזורע את כל החריץ כדרך שעושה במישור, ואם היה עמוק עשרה והיה רחב שפת החריץ למעלה ארבעה אסור לזרוע בתוכו אף על פי שהרחיק ששה.

הלכה כה: וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה עשרה ורחב ארבעה לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ששה, ואם הרחיק ששה וזרע לא קידש, וכמה ירחיק לכתחלה ויזרע ארבע אמות לכל רוח ואחר כך יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר.

פרק ח

הלכה א: הגפנים שגדלו כברייתן והרי השריגים והאשכולות שלהן מושלכין בארץ הן הנקראין כרם, אבל העושה כמו מטה או כמו שבכה גבוהה מעל הארץ כדי שיהיו האשכולות והשריגים נמשכין עליה והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה והדלה אותו הרי זה נקרא עריס, ואותם הקנים וכיוצא בהן שעשה מהן מטה או שבכה והדלה עליהן את נוף הגפן הן הנקראים אפיפירות, ודינים אחרים יש בעריס.

הלכה ב: הנוטע שורה אחת של חמש גפנים או יתר וערסן על גבי כותל גבוה עשרה וכיוצא בו או שנטען בצד חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה הרי אלו נקראין עריס, וצריך להרחיק מן העריס ארבע אמות ואחר כך יזרע, כדרך שמרחיק מן הכרם.

הלכה ג: ומהיכן מודדין מעיקר הנדר שערסן עליו, כיצד הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל ארבע אמות וזורע, ונמצא בין הזרע ובין עקרי הגפנים חמש אמות, ואם בא לזרוע מצד הגפנים מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות שנמצא רחוק מן הכותל חמש אמות, ועל דרך זו דנין בכל עריס.

הלכה ד: אחד הבונה את הגדר ואחר כך נטע או שנטע ואחר כך עשה הגדר הואיל וערסן הרי זה עריס, נהרס הגדר או נסתם החריץ אין כאן עריס אלא הרי כל השורה כגפנים יחידים.

הלכה ה: עריס שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים בצד הגדר מכאן וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן זהו הנקרא פסקי עריס, אם יש ביניהן שמונה אמות ואחד מששים באמה הרי זה מרחיק מכל שורה ששה טפחים וזורע, והוא שלא יזרע תחת האפיפירות כמו שבארנו.

הלכה ו: היה ביניהן שמונה אמות בצמצום הרי זה לא יזרע לשם, ואם זרען הואיל והרחיק מכל שורה ששה טפחים הרי זה לא קידש, ואם אין שם גדר מרחיק מכל שורה ששה טפחים וזורע שאין כאן לא עריס ולא פסקי עריס, חזר ובנה הגדר חזר עריס למקומו וחזרו פסקי עריס למקומן.

הלכה ז: גנה קטנה שהיא מוקפת גדר ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כתליה, אם יש בה מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן, הואיל והיא מוקפת גדר זורעין בתוכה ירקות, ואם אין [בה] כשיעור הזה אין זורעים בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכו.

הלכה ח: גפנים שהיו זרועים במדרגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה, אם עומד בארץ ובוצר את כולו רואין כל המקום שתחת העריס כאילו הוא מקום עקרי הגפנים ואוסר ארבע אמות בשדה לכל רוח משפת העריס, ואם אינו יכול לבצור עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד.

הלכה ט: שני כתלים הסמוכין זה לזה והגפנים נטועים בזויות ביניהם והעריס יוצא עם הכתלים מתוך הקרן וכלה, מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור וזורע במקום הכלה שאין עליו עריס, ואע"פ שהזרע מכוון בין שני הכתלים שביניהן העריס הואיל והרחיק כשיעור הרי זה זורע בין הכתלים.

הלכה י: גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט ואחר כך נעקם ונמשך על הארץ וחזר ועלה כמו ארכובה, כשמודדין בין הגפן ובין הזרע ששה טפחים או ארבע אמות אין מודדין אלא מסוף הארכובה לא מעיקר הגפן הראשון.

הלכה יא: כבר בארנו שאף על פי שמרחיק בין הזרע ובין הגפן כשיעור, צריך להזהר שלא תסכך הגפן על הירק או יסכך הירק על הגפן, זרק ירק או תבואה וצמחה ואחר כך סכך עליה את הגפן הקשין מותרין והדגן ידלק, היו שרשי הגפן יוצאין לתוך הארבע אמות שבין הכרם והתבואה יעקר, היו שרשי התבואה יוצאין לתוך הארבע אמות מותר.

הלכה יב: כל ההרחקות והשיעורין האמורין בכלאים באמה בת ששה טפחים שוחקות, ולא יצמצם במדות הכלאים שאין מצמצמים אלא להחמיר.

הלכה יג: כל השיעורין האלו שמרחיקין בין הגפנים והתבואה או הירק אינן אלא בארץ ישראל או בסוריא, אבל בחוצה לארץ מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחלה, ולא אסרו בחוצה לארץ אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד, ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בחוצה לארץ מותר, אבל לא יאמר לנכרי גדול שלא יתחלף בישראל.

הלכה יד: ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפילו בחוצה לארץ, והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר כמו שבארנו בהלכות מאכלות אסורות.

הלכות כלאים

פרק ו 
 
הלכה א: הזורע ירק או תבואה בכרם או המקיימו עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות, ורואין כל העיגול שרחבו שתים ושלשים אמה כאילו הוא כולו מלא ירק, וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינן מתקדשות. 
 
הלכה ב: במה דברים אמורים כשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות, אבל אם היה ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילוהגיע לשורה הסמוכה לו וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה ורואין כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה הרי היא מתקדשת. 
 
הלכה ג: במה דברים אמורים בזורע או מקיים תוך הכרם, אבל הזורע חוץ לכרם וסמוך לו הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויתר ארבע אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות באורך כל השורה של כרם, ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מן הזרע אלא ששה טפחים לכל רוח. 
 
הלכה ד: ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים, במה דברים אמורים בשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל אם היה כל הכרם כן הרי זה מקדש. 
 
הלכה ה: שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים, ואם היתה העליונה עשויה כרם הרי זה זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים. 
 
הלכה ו: מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך ליטע בה גפנים הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע ולא יטע ואחר כך יהפוך, היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים, ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ הרי זה מותר לזרוע ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים. 
 
הלכה ז: המבריך את הגפן בארץ אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון או בתוך סילון של חרש אם היה העפר על גבה שלשה טפחים או יותר הרי זה מותר לזרוע על גבה, ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה. 
 
הלכה ח: הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה, במה דברים אמורים שאין עיקר הגפן נראה, אבל אם נראה צריך להרחיק ששה טפחים לכל רוח ואחר כך יזרע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה כמו שיתבאר. 
 
הלכה ט: המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראין, אם יש ביניהן מארבע אמות עד שמונה הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן, ואם לאו אינם מצטרפות. 
 
הלכה י: היו פחות משלש אין מצטרפין אלא מרחיק מהן ששה טפחים לכל רוח וזורע. 
 
הלכה יא: כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות. 
 
הלכה יב: הדלה את הגפן על מקצת אפפירות לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואע"פ שאין עליהן לא עלין ולא שריגים, ואם זרע הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן הרי זה מותר, וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פירות כגון הארז והברוש, אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אפיפירות לגפן, ואם נמשכו השריגים אחר שזרע וסככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר. 
 
הלכה יג: הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע. 
 
הלכה יד: קנים היוצאין מן הערים וחס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות הרי זה מותר לזרוע תחתיהן, ואם הניחם כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין הרי זה אסור לזרוע תחתיהן. 
 
הלכה טו: פרח היוצא מן העריס או מן הדלית רואין אותו כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו, וכן המותח זמורה מאילן לאילן אסור לזרוע תחתיה. 
 
הלכה טז: קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש אחד באילן הרי זה מותר לזרוע תחת החבל, ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו. פרק ז 
 
הלכה א: הבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ממנו ארבע אמות מעיקרי הגפנים וזורע, ואם גפן יחידית היא מרחיק ממנה ששה טפחים וזורע, היתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו אפילו הן מאה אין זה כרם אלא כגפן יחידית ומרחיק מן השורה ששה טפחים וזורע, היו שתי שורות הרי אלו כרם וצריך להרחיק ארבע אמות מכל צד ואחר כך יזרע. 
 
הלכה ב: וכמה יהיה בכל שורה שלש גפנים או יותר, במה דברים אמורים בשהיה בין כל גפן וגפן מארבע אמות עד שמונה אמות, אבל אם היה בין שתי השורות שמונה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי אלו כמובדלות זו מזו ואינן כרם אחד ואינו מרחיק אלא ששה טפחים מכל שורה, וכן אם היה ביניהן פחות מארבע הרי אלו כגפן אחת ומרחיק ששה טפחים לכל רוח. 
 
הלכה ג: היו שלש שורות אף על פי שיש ביניהן פחות מארבע הרי אלו כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינם, וכן אם היו שלש שורות ובין כל שורה ושורה שמונה אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות. 
 
הלכה ד: לפיכך הנוטע את כרמו מתחלה והרחיק בין כל שורה ושורה שמונה אמות מותר להביא זרע בתוכו, ומרחיק מכל שורה ששה טפחים בלבד, אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים ואין דין בין השורות של זה הכרם ככרם שחרב באמצעו שהרי מתחלה נטען מרוחקין. 
 
הלכה ה: היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים ובשדה חבירו שורה אחרת כנגדה קרובה לה, אע"פ שמפסיק ביניהן דרך היחיד או דרך הרבים או גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם והוא שיהיה ביניהן פחות משמונה. 
 
הלכה ו: נטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה, אם גבוהה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אינם מצטרפין פחות מיכן מצטרפין. 
 
הלכה ז: הנוטע חמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב הרי זה נקרא כרם קטן וצריך להרחיק מהן ארבע אמות לכל רוח, אבל אם נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע או שלש בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שנייה אינם כרם ואינו מרחיק מהן אלא ששה טפחים לכל רוח. 
 
הלכה ח: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לכל בית סאה ויהיו נטועות שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, או יש בו לכוין שלש כנגד שלש הרי זה נקרא כרם דל ואסור לזרוע בכולו. 
 
הלכה ט: כרם שאינו נטוע שורות שורות אלא מעורבב, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם ואם לאו אינו כרם, אלא דיו להרחיק ששה טפחים מכל גפן וגפן וזורע. 
 
הלכה י: היו העיקרים מכוונין והגוף אינו מכוון הרי זה כרם, הגוף מכוון והעיקר אינו מכוון אינו כרם, היו דקות ואינן מכוונות העבו והרי הן מכוונות הרי זה כרם, כיצד הוא יודע אם הן מכוונות מביא חוט המדה ומותח מזו לזו. 
 
הלכה יא: כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם מכל סביביו, אם יש בקרחת שבאמצעו שש עשרה אמה הרי זה מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות לכל רוח וזורע באמצע הקרחת, ואם אין בה שש עשרה אמה הרי זה לא יביא זרע לשם, ואם הביא הואיל והרחיק ארבע אמות לכל רוח מן הגפנים של כרם הרי זה לא קידש. 
 
הלכה יב: וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים בין סוף הכרם ובין הגדר שלו והוא הנקרא מחול הכרם אם יש בו שתים עשרה אמה מרחיק מן הגפנים ארבע אמות וזורע את השאר. 
 
הלכה יג: היה בו פחות משתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם, ואם הביא הואיל והרחיק ארבע אמות הרי זה לא קידש, במה דברים אמורים בכרם גדול אבל בקטן אין לו מחול אלא מרחיק ארבע אמות מסוף הגפנים וזורע עד הגדר, וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמונה אמות או יתר אין לו מחול. 
 
הלכה יד: היה הגדר המקיף את הכרם פחות מעשרה טפחים, או שהיה גובהו עשרה טפחים ואין בו רוחב ארבעה טפחים, אין לו מחול, אלא מרחיק מסוף הגפנים ארבע אמות וזורע עד המחיצה, אפילו היה בין הגפנים ובין המחיצה ארבע אמות ומחצה זורע את חצי האמה. 
 
הלכה טו: גדר שהוא גבוה עשרה טפחים וכן חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבע הרי זה מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן, אפילו מחיצה של קנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים הרי זו מובדלת בין הכרם והירק בגדר. 
 
הלכה טז: גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ עד עשר אמות הרי זה כפתח ומותר, היתה פרוצה יותר מעשר כנגד הפרצה אסור עד שירחיק מן הגפנים כשיעור, נפרצו בו פרצות רבות אם היה העומד כפרוץ הרי זה מותר כאילו אין שם פרצה, היה פרוץ מרובה על העומד לא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור. 
 
הלכה יז: מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור, גדרה ונפרצה אומרים לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש. 
 
הלכה יח: בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה וגפנים נטועות בצד זה מותר לזרוע ירקות בצד האחר, שהרי פי תקרה כאילו ירד וסתם ונעשה ביניהן כמחיצה, ואם השוה את קרויו אסור. 
 
הלכה יט: חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והיו הגפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה, ואם זרע הזרעים אסורין והגפנים מותרין, היו הגפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה הואיל ויש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמובדלת מן הקטנה ואין הקטנה מובדלת מן הגדולה. 
 
הלכה כ: חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני הכרמים ומותר לזרוע בתוכו, ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו כמו שבארנו, ואם לא היה מפולש הרי הוא כגת שבאמצע הכרם שאף על פי שהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה או יתר אסור לו לזרוע בתוכה אלא אם כן היה בקרחת שש עשרה אמה. 
 
הלכה כא: שביל שבין שני הכרמים הרי הוא ככרם שחרב מאמצעו, אם יש ביניהם שש עשרה אמה מרחיק מזה ארבע אמות ומזה ארבע אמות וזורע את המותר, ואם היה פחות מכאן לא יביא זרע לשם. 
 
הלכה כב: שומרה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מותר לזרוע בראשה ירק, ובלבד שלא יהיו השריגין נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה, במה דברים אמורים במרובעת, אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ארבעה טפחים כדי שתהיה מופלגת מן הארץ, וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים. 
 
הלכה כג: הבית שבכרם אם היה יותר משלשה טפחים על שלשה טפחים עד ארבעה זורעין בתוכו ירק, ואם היה פחות משלשה על שלשה הרי הוא כסתום ואין זורעין בתוכו. 
 
הלכה כד: גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ מרחיק ממנה ששה טפחים לכל רוח וזורע את כל החריץ כדרך שעושה במישור, ואם היה עמוק עשרה והיה רחב שפת החריץ למעלה ארבעה אסור לזרוע בתוכו אף על פי שהרחיק ששה. 
 
הלכה כה: וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה עשרה ורחב ארבעה לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ששה, ואם הרחיק ששה וזרע לא קידש, וכמה ירחיק לכתחלה ויזרע ארבע אמות לכל רוח ואחר כך יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר. פרק ח 
 
הלכה א: הגפנים שגדלו כברייתן והרי השריגים והאשכולות שלהן מושלכין בארץ הן הנקראין כרם, אבל העושה כמו מטה או כמו שבכה גבוהה מעל הארץ כדי שיהיו האשכולות והשריגים נמשכין עליה והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה והדלה אותו הרי זה נקרא עריס, ואותם הקנים וכיוצא בהן שעשה מהן מטה או שבכה והדלה עליהן את נוף הגפן הן הנקראים אפיפירות, ודינים אחרים יש בעריס. 
 
הלכה ב: הנוטע שורה אחת של חמש גפנים או יתר וערסן על גבי כותל גבוה עשרה וכיוצא בו או שנטען בצד חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה הרי אלו נקראין עריס, וצריך להרחיק מן העריס ארבע אמות ואחר כך יזרע, כדרך שמרחיק מן הכרם. 
 
הלכה ג: ומהיכן מודדין מעיקר הנדר שערסן עליו, כיצד הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל ארבע אמות וזורע, ונמצא בין הזרע ובין עקרי הגפנים חמש אמות, ואם בא לזרוע מצד הגפנים מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות שנמצא רחוק מן הכותל חמש אמות, ועל דרך זו דנין בכל עריס. 
 
הלכה ד: אחד הבונה את הגדר ואחר כך נטע או שנטע ואחר כך עשה הגדר הואיל וערסן הרי זה עריס, נהרס הגדר או נסתם החריץ אין כאן עריס אלא הרי כל השורה כגפנים יחידים. 
 
הלכה ה: עריס שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים בצד הגדר מכאן וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן זהו הנקרא פסקי עריס, אם יש ביניהן שמונה אמות ואחד מששים באמה הרי זה מרחיק מכל שורה ששה טפחים וזורע, והוא שלא יזרע תחת האפיפירות כמו שבארנו. 
 
הלכה ו: היה ביניהן שמונה אמות בצמצום הרי זה לא יזרע לשם, ואם זרען הואיל והרחיק מכל שורה ששה טפחים הרי זה לא קידש, ואם אין שם גדר מרחיק מכל שורה ששה טפחים וזורע שאין כאן לא עריס ולא פסקי עריס, חזר ובנה הגדר חזר עריס למקומו וחזרו פסקי עריס למקומן. 
 
הלכה ז: גנה קטנה שהיא מוקפת גדר ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כתליה, אם יש בה מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן, הואיל והיא מוקפת גדר זורעין בתוכה ירקות, ואם אין [בה] כשיעור הזה אין זורעים בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכו. 
 
הלכה ח: גפנים שהיו זרועים במדרגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה, אם עומד בארץ ובוצר את כולו רואין כל המקום שתחת העריס כאילו הוא מקום עקרי הגפנים ואוסר ארבע אמות בשדה לכל רוח משפת העריס, ואם אינו יכול לבצור עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד. 
 
הלכה ט: שני כתלים הסמוכין זה לזה והגפנים נטועים בזויות ביניהם והעריס יוצא עם הכתלים מתוך הקרן וכלה, מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור וזורע במקום הכלה שאין עליו עריס, ואע"פ שהזרע מכוון בין שני הכתלים שביניהן העריס הואיל והרחיק כשיעור הרי זה זורע בין הכתלים. 
 
הלכה י: גפן שעלה העץ שלה מן הארץ מעט ואחר כך נעקם ונמשך על הארץ וחזר ועלה כמו ארכובה, כשמודדין בין הגפן ובין הזרע ששה טפחים או ארבע אמות אין מודדין אלא מסוף הארכובה לא מעיקר הגפן הראשון. 
 
הלכה יא: כבר בארנו שאף על פי שמרחיק בין הזרע ובין הגפן כשיעור, צריך להזהר שלא תסכך הגפן על הירק או יסכך הירק על הגפן, זרק ירק או תבואה וצמחה ואחר כך סכך עליה את הגפן הקשין מותרין והדגן ידלק, היו שרשי הגפן יוצאין לתוך הארבע אמות שבין הכרם והתבואה יעקר, היו שרשי התבואה יוצאין לתוך הארבע אמות מותר. 
 
הלכה יב: כל ההרחקות והשיעורין האמורין בכלאים באמה בת ששה טפחים שוחקות, ולא יצמצם במדות הכלאים שאין מצמצמים אלא להחמיר. 
 
הלכה יג: כל השיעורין האלו שמרחיקין בין הגפנים והתבואה או הירק אינן אלא בארץ ישראל או בסוריא, אבל בחוצה לארץ מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחלה, ולא אסרו בחוצה לארץ אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד, ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בחוצה לארץ מותר, אבל לא יאמר לנכרי גדול שלא יתחלף בישראל. 
 
הלכה יד: ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפילו בחוצה לארץ, והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר כמו שבארנו בהלכות מאכלות אסורות.