|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הלכות כלים פרק כו הלכה א: כלי עץ הראוי למדרס שקבעו בכותל בתוך הבניין, קבעו בכותל ולא בנה על גביו או בנה על גביו ולא קבעו עדיין מתטמא במדרס כשהיה, קבעו במסמרים ובנה עליו טהור, וכן מפץ שנתנו על גבי הקורות קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה או שנתן עליו את המעזיבה ולא קבעו מתטמא במדרס, קבעו ונתן עליו את המעזיבה טהור. הלכה ב: ספסל שניטל אחד מראשיו עדיין הוא ראוי למדרס ניטל השני טהור, ואם יש בו גובה טפח מתטמא במדרס. הלכה ג: כסא של כלה שניטלו חפוייו טהור ואם לא היו חפוייו יוצאים וניטלו עדיין הוא ראוי למדרס שכן דרכו להיות מטהו על צדו ויושב עליו. הלכה ד: כסא שניטלו חפוייו ועדיין הוא ראוי לישיבה מתטמא, ניטלו שנים מחפוייו זה בצד זה טהור. הלכה ה: שידה שניטל העליון שלה טמאה מפני התחתון שהוא ראוי למדרס, ניטל התחתון טמאה מפני העליון, ניטלו שתיהן הרי הדפין טהורין. הלכה ו: תיבה שנפחתה מצדה מתטמאה במדרס ובשאר טומאות מפני שראויה אף לישיבה והכל יושבין עליה, נפחתה מלמעלה טהורה מן המדרס שהרי אינה ראויה לישיבה ומתטמאה בשאר טומאות שעדיין היא מקבלת, נפחתה מלמטה טהורה מכל טומאות אע"פ שאפשר לישב עליה בכסא מפני שעיקר מעשיה לקבלה וכבר בטל העיקר, והמגורות שלה מתטמאות ואינן חיבור לה, וכן משפלת שנפחתה מלקבל רמונים אע"פ שראויה למדרס הרי היא טהורה מכלום מפני שעיקר מעשיה לקבלה והואיל ובטל העיקר בטלה הטפילה. הלכה ז: עריבה של עץ שמגבלין בה הבניין או את הגפסים אע"פ שמקבלת שאר טומאות אינה מתטמא במדרס, ושלשין בה את הבצק שמחזקת משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה עד שאינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת מפני הסדק ה"ז מתטמאה במדרס שסתמה שכופתה ויושב עליה לפי גודלה וסדק שלה, הניחה בגשמים עד שנתפחה ונסתם הסדק אינה מתטמאה במדרס שהרי היא ראויה ללוש בה ותחילת מעשיה ללוש בה ומקבלת שאר טומאות, חזר והניחה בקרים ונפתח הסדק חזרה לקבל טומאת מדרס וטהורה משאר טומאות. הלכה ח: עריבה גדולה שהיא יתר על תשעה קבין שנפחתה מלקבל רמונים והכינה לישיבה הרי זו טהורה אף מטומאת מדרס עד שיקציע שאין המחשבה מועלת בעריבה גדולה שנפחתה עד שיעשה בה מעשה, עשאה אבוס לבהמה אע"פ שקבעה בכותל טמאה בכל הטומאות. הלכה ט: מטה שניטלו שתי ארוכות שלה אחר שנטמאת ועשה לה ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבים ונשברו החדשות עדיין היא בטומאתה, נשתברו הישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות. הלכה י: מטה שהיתה טמאה מדרס וניטלה קצרה ושתי כרעיים עדיין היא בטומאתה שעדיין צורת המטה עומדת, ניטלה ארוכה ושתי כרעיים טהורה. הלכה יא: קצץ שתי לשונות של מטה באלכסון או שקצץ שתי כרעיים טפח על טפח באלכסון או שמיעטן פחות מטפח ה"ז נשברה וטהורה, נשברה ארוכה ותיקנה עדיין היא אב טומאה כשהיתה נשברה הארוכה השנייה ותקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס, לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה השנייה טהורה. הלכה יב: מטה שהיתה טמאה מדרס או בשאר טומאות ונגנב חצייה או אבד חצייה או שחלקוה אחין או שותפין ה"ז טהורה שה"ז ככלי שנשבר, החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא ה"ז דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמא שהוא טהור ומקבל טומאה להבא. הלכה יג: מטה שנפרקו איבריה אם נשברה ארוכה ושתי כרעיים או קצרה ושתי כרעיים הרי אלו מתטמאין מפני שראויין לסומכן בכותל ולישן עליהן. הלכה יד: מטה שנטמאת כולה אם הטבילה איברים איברים טהורה. הלכה טו: המפרק את המטה להטבילה הנוגע בחבלים שלה טהור. | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|||||
|
||||||||
|
|
|
