|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הלכות שאר אבות הטומאה פרק י הלכה א: כל המתטמא באב מאבות הטומאות בין אדם בין כלים הרי הוא ראשון לטומאה כמו שביארנו עד שיטבול, טבל הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו שנאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר הכתוב קרא לטבול יום טמא. הלכה ב: אחד טבול יום מטומאה חמורה כגון שטבל מזיבות מטומאת מת וצרעת ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו כל הטעון הערב שמש בין אדם בין כלים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו. הלכה ג: טבול יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ואוכלי הקדש ומשקה הקדש פוסל הכל, כיצד טבול יום שנגע באוכלין של תרומה עשאן שלישי לטומאה מפני שהוא שני וכן אם נגע במשקין של תרומה טמאין והרי הן שלישי לטומאה נגע טבול יום במשקין של קדש טימאן והרי הן רביעי לטומאה וכן אם נגע באוכלי הקדש עשאן רביעי אבל אם נגע באוכלין חולין ומשקה חולין הרי הן טהורין, ודין מחוסר כפורים וטבול יום בנגיעת הקודש אחד הוא, הרי נתבאר לך מכל אלו הדברים שאין שם משקין שניות לעולם אלא המשקין תחילה לעולם חוץ ממשקין שנגע בהן טבול יום שהן שלישי אם היו תרומה או רביעי אם היו קדש. הלכה ד: כל המטמאין בין חמורין בין קלין משקין היוצאין מהן כגון רוקן ומימי רגליהן הרי הן כמשקין שנגעו בהן אלו ואלו ראשון לטומאה כמו שביארנו חוץ מזב וחבריו שמשקין היוצאין מהן אב טומאה ומשקין שהזב וחבריו נוגעין בהן תחלה, אפילו אוכל אוכלין טמאין או שותה משקין טמאין המשקין היוצאין ממנו קודם שיטבול כמו המשקין שנגע בהן שהן תחילה, וכן טבול יום משקין היוצאין ממנו כמשקין שהוא נוגע בהן שאין מטמאין אחרים כלל אלא אם נגע במשקה חולין הרי הן טהורין ואם נגע במשקה תרומה הרי הן שלישי ואם נגע במשקה קדש הרי הן רביעי. הלכה ה: ועתה יתבאר לך שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקדש מטמא משקה אחר או אוכל אחר, ואין צ"ל שאין מטמאין כלים, לפיכך קדירה שמליאה משקין ונגע בה טבול יום אם היה משקה חולין הכל טהור, ואם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדירה טהורה, ואם היו ידיו טמאות המשקה טמא בין משקה תרומה בין משקה חולין, וזה חומר בידים מבטבול יום, וחומר בטבול יום מבידים טמאות שספק טבול יום פוסל מספק וספק הידים טהור כמו שיתבאר. הלכה ו: אחד טהור שהיו ידיו טמאות או טבול יום שידיו טמאות ה"ז מטמא משקה חולין ועושה אותן תחלה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו, ומאחר שמשקה שיצא מטבול יום כמשקין שנגע בהן, טבול יום שנפל מרוקו או מימי רגליו על ככר של תרומה ה"ז טהור מפני שהן כמשקין שנגע בהן. הלכה ז: מכל אלו הדברים שהקדמנו לבארם אתה למד שהאדם יהיה אב לטומאה ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה, ולעולם לא יהיה האדם שני אלא מדברי סופרים והוא האוכל אוכלין טמאים או השותה משקין טמאין או הבא ראשו ורובו במים שאובין שכל אלו כשני לטומאה מדבריהם, וכן שאר כל הכלים חוץ מכלי חרס יהיו אב טומאה ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה, ולא יהיה הכלי לעולם שני לטומאה אלא מד"ס שאם יטמא במשקין טמאים יהיה שני מדבריהן כמו שביארנו. הלכה ח: כבר ביארנו שכלי חרס לא יהיה אב טומאה לעולם לא מדברי תורה ולא מד"ס, ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה ושני מדבריהן אם נטמא במשקין כשאר הכלים, ולא יהיה האדם ולא הכלים שלישי ולא רביעי לעולם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. הלכה ט: האוכלים לא יהיו אב טומאה לעולם לא מדברי תורה ולא מדבריהם, ויהיו ראשון ושני מדברי תורה שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאוהו שני והאוכלין יהיו שלישי ורביעי לטומאה מדבריהן בלבד. הלכה י: המשקין יהיו אב טומאה מדברי תורה, כגון מי חטאת ורוק הזב ומימי רגליו, ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה כגון שנגעו באב מאבות הטומאות, וכן אם נגעו המשקין בולד הטומאה בין אדם בין כלים נטמאו מדברי תורה והרי הן כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהן, וכן אם נגעו בשני בין אדם בין כלים בין באוכלין נעשו ראשון לטמא אחרים מדבריהם כמו שביארנו, ויהיו המשקין שלישי ורביעי מדבריהם, כיצד אם נגע טבול יום במשקה תרומה עשאהו שלישי ואם נגע במשקה קדש עשאהו רביעי, ואין אתה מוצא משקין שניות לעולם ולא משקה שאינו תחלה חוץ ממשקה טבול יום או מחוסר כפורים בקדש כמו שביארנו שהוא פוסל מדבריהם ואינו מטמא. | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|||||
|
||||||||
|
|
|
