Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום רביעי יב ניסן ה'�&פ"ב
	שיעורים יומיים ליום רביעי יב ניסן ה'�&פ"ב

חומש:

רביעי פרשת אחרי

בחו"ל רביעי פרשת מצורע

תהילים:

פרקים סו - סח

תניא:

וגם יתבונן... -112- הלב והמוח כו'

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות טוען ונטען פרקים א-ג

פרק אחד :

הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ז

ספר המצוות :

מ"ע רמ"ו

הלכות מטמאי משכב ומושב

פרק ז

הלכה א: הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בחמש דרכים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, כיצד כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אפילו היה תחת האבן אם עמד אחד ממטמאי משכב על האבן או ישב עליה או שכב או נשען עליה או נתלה בה הואיל ונתנשא על הכלי הזה מ"מ נטמא ונעשה אב טומאה, וכל אחד מה' דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכל מקום.

הלכה ב: וכן המשכב והמרכב מטמאין את האדם בז' דרכים, בחמשה דרכים אלו שמנינו, ובמגע ובמשא, כיצד משכב או מרכב שדרס עליו הזב ונטמא במדרסו, הנוגע בו או הנושאו טמא, וכן היושב עליו או העומד או השוכב או הנתלה או הנשען אע"פ שהיתה אבן מבדלת בין הטהור ובין המדרס הרי זה נטמא שנאמר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא אם ישב שם הטהור נטמא, מה הזב מטמא מרכב ומושב שתחת האבן אף הטהור מתטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן אע"פ שאין הזב שם על המשכב ואדם זה שהוא למעלה מן המדרס מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו כמו שביארנו.

הלכה ג: אין הזב מטמא את המשכב עד שינשא רובו על המשכב או על המושב או על המרכב, וכן הטהור שדרס על מדרס הזב אינו מתטמא מחמת המדרס עד שינשא רובו עליו, אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע הרי זה טהור, כיצד מקצת טמא על המשכב ומקצת הטהור על אותו משכב המשכב טהור והטהור שנשא מקצתו עליו טהורין, הטמא שנשא רובו על מקצת המשכב או המרכב נטמא המשכב כולו או המרכב כולו, וכן הטהור שנשא רובו על מקצת המדרס נטמא ואף ע"פ שלא נשא אלא מקצת המושב.

הלכה ד: זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין שהן מונחין לאורכן טמאים שהרי נישא רובו על כל אחד מהן, היו מונחין לרוחבן טהורין שהרי לא נישא רובו על כל אחד מהן, ואם ישן עליהם בין כך ובין כך טמאים שמא נתהפך עליהם ונמצא רובו על כל אחד, היה מוטל על ששה כלים העשויים למשכב, שתי ידיו על שנים, ושני רגליו על שנים, וראשו על אחד, וגופו על אחד, אין טמא משום משכב אלא זה שתחת גופו שהרי נישא רובו עליו, עמד על שני משכבות רגלו אחת על אחד ורגלו שניה על השני שניהן טמאין.

הלכה ה: היה יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ארבע רגלי המטה כולן טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש.

הלכה ו: היה רוכב על גבי בהמה וד' משכבות תחת ארבע רגליה כולן טהורות, מפני שהבהמה יכולה לעמוד על שלש ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש, והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעים אי זו יד ואי זו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות, לפיכך אם היה משכב אחד תחת שתי ידי הבהמה או תחת שתי רגליה או תחת ידה ורגלה הרי זה טמא שהרי ודאי נישא הזב על משכב זה, שאין הבהמה יכולה לעמוד על שתים.

הלכה ז: ישב הטמא על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים, שהרי הם רצוצים תחת הקורה, אבל אם ישב על מכבש של כובס הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים, מפני שהוא רפוי ונמצאת משענת המכבש על רגליו לא על הכלים שתחתיו, שאם ירצה אדם להכניס סכין וכיוצא בה בין הכלים שתחת המכבש ובין המכבש מכניס אע"פ שהוא קשור.

הלכה ח: זב שדרס על כלי שלא נעשה למשכב או למושב או למרכב אף ע"פ שהוא ראוי למשכב הואיל ולא נגע בו הרי זה טהור, שהרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו בכלי זה, כיצד כפה סאה וישב עליה כפה עריבה וישב עליה או שישב על פרוכת או על קלע של ספינה וכיוצא בהן, הרי אלו טהורים, שנאמר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו, מפני שכלי זה לא נעשה לישיבה, היה הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה לה הרי זה מתטמא במדרס, כגון הרדיד, והחלוק, והטלית, והתורמל, והחמת, אע"פ שכל אחד מהן לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש את המשכב עם מלאכתו וכן כל כיוצא באלו, ובהלכות כלים אבאר כל הכלים המיטמאין במדרס וכלים שאין מיטמאין במדרס, ואי זה כלי ראוי לישיבה, ואי זה ראוי לשכיבה, ואי זה ראוי לרכיבה.

הלכות מטמאי משכב ומושב

פרק ז 
 
הלכה א: הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בחמש דרכים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, כיצד כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אפילו היה תחת האבן אם עמד אחד ממטמאי משכב על האבן או ישב עליה או שכב או נשען עליה או נתלה בה הואיל ונתנשא על הכלי הזה מ"מ נטמא ונעשה אב טומאה, וכל אחד מה' דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכל מקום. 
 
הלכה ב: וכן המשכב והמרכב מטמאין את האדם בז' דרכים, בחמשה דרכים אלו שמנינו, ובמגע ובמשא, כיצד משכב או מרכב שדרס עליו הזב ונטמא במדרסו, הנוגע בו או הנושאו טמא, וכן היושב עליו או העומד או השוכב או הנתלה או הנשען אע"פ שהיתה אבן מבדלת בין הטהור ובין המדרס הרי זה נטמא שנאמר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא אם ישב שם הטהור נטמא, מה הזב מטמא מרכב ומושב שתחת האבן אף הטהור מתטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן אע"פ שאין הזב שם על המשכב ואדם זה שהוא למעלה מן המדרס מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו כמו שביארנו. 
 
הלכה ג: אין הזב מטמא את המשכב עד שינשא רובו על המשכב או על המושב או על המרכב, וכן הטהור שדרס על מדרס הזב אינו מתטמא מחמת המדרס עד שינשא רובו עליו, אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע הרי זה טהור, כיצד מקצת טמא על המשכב ומקצת הטהור על אותו משכב המשכב טהור והטהור שנשא מקצתו עליו טהורין, הטמא שנשא רובו על מקצת המשכב או המרכב נטמא המשכב כולו או המרכב כולו, וכן הטהור שנשא רובו על מקצת המדרס נטמא ואף ע"פ שלא נשא אלא מקצת המושב. 
 
הלכה ד: זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין שהן מונחין לאורכן טמאים שהרי נישא רובו על כל אחד מהן, היו מונחין לרוחבן טהורין שהרי לא נישא רובו על כל אחד מהן, ואם ישן עליהם בין כך ובין כך טמאים שמא נתהפך עליהם ונמצא רובו על כל אחד, היה מוטל על ששה כלים העשויים למשכב, שתי ידיו על שנים, ושני רגליו על שנים, וראשו על אחד, וגופו על אחד, אין טמא משום משכב אלא זה שתחת גופו שהרי נישא רובו עליו, עמד על שני משכבות רגלו אחת על אחד ורגלו שניה על השני שניהן טמאין. 
 
הלכה ה: היה יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ארבע רגלי המטה כולן טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש. 
 
הלכה ו: היה רוכב על גבי בהמה וד' משכבות תחת ארבע רגליה כולן טהורות, מפני שהבהמה יכולה לעמוד על שלש ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש, והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעים אי זו יד ואי זו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות, לפיכך אם היה משכב אחד תחת שתי ידי הבהמה או תחת שתי רגליה או תחת ידה ורגלה הרי זה טמא שהרי ודאי נישא הזב על משכב זה, שאין הבהמה יכולה לעמוד על שתים. 
 
הלכה ז: ישב הטמא על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים, שהרי הם רצוצים תחת הקורה, אבל אם ישב על מכבש של כובס הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים, מפני שהוא רפוי ונמצאת משענת המכבש על רגליו לא על הכלים שתחתיו, שאם ירצה אדם להכניס סכין וכיוצא בה בין הכלים שתחת המכבש ובין המכבש מכניס אע"פ שהוא קשור. 
 
הלכה ח: זב שדרס על כלי שלא נעשה למשכב או למושב או למרכב אף ע"פ שהוא ראוי למשכב הואיל ולא נגע בו הרי זה טהור, שהרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו בכלי זה, כיצד כפה סאה וישב עליה כפה עריבה וישב עליה או שישב על פרוכת או על קלע של ספינה וכיוצא בהן, הרי אלו טהורים, שנאמר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו, מפני שכלי זה לא נעשה לישיבה, היה הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה לה הרי זה מתטמא במדרס, כגון הרדיד, והחלוק, והטלית, והתורמל, והחמת, אע"פ שכל אחד מהן לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש את המשכב עם מלאכתו וכן כל כיוצא באלו, ובהלכות כלים אבאר כל הכלים המיטמאין במדרס וכלים שאין מיטמאין במדרס, ואי זה כלי ראוי לישיבה, ואי זה ראוי לשכיבה, ואי זה ראוי לרכיבה.