Chabad Info | חב"� אינפ�

חסידי חב"ד ברחבי תבל:

מוסדות ובתי חב"ד בעולם:

תגיו פופולריו:

הנצפים ביות

שבת בראשית

בראשית

בשלח

בהעלותך

בראשית

וישלח

תרומה

ואתחנן

תצוה

חקת

כסלו

סיון

חדור בד''ם לפ' יתרו

	שיעורים יומיים ליום שני ט ניסן ה'�&פ"א
	שיעורים יומיים ליום שני ט ניסן ה'�&פ"א

חומש:

שני פרשת צו

תהילים:

פרקים מט - נד

תניא:

ועולם האצילות שהוא... -נג- לי"ח]

היום יום:

להצגת שיעור היום-יום

ג' פרקים :

הלכות חובל ומזיק פרקים א-ג

פרק אחד :

הלכות סוטה פרק א

ספר המצוות :

מ"ע רל"ו

הלכות סוטה

הלכות שוטה. יש בכללן שלש מצות, אחת מצות עשה ושתים מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) לעשות לשוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה. (ב) שלא ליתן שמן על קרבנה. (ג) שלא ליתן עליו לבונה. וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

פרק א

הלכה א: קנוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם פלוני אפילו היה אביה או אחיה או גוי או עבד או שחוף והוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.

הלכה ב: הסתירה האמורה בתורה ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו, בפני שני עדים, אם שהת עמו כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה הרי זו אסורה על בעלה עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר, ובזמן שאין שם מי שוטה תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה.

הלכה ג: קינא לה עם שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהן כאחד ושהת כדי טומאה, אפילו הן שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסורה עד שתשתה.

הלכה ד: אמר לה בפני שנים אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי, ואע"פ שנסתרה עמו בעדים ושהת כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה.

הלכה ה: וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו אין זו סתירה ולא נאסרה ולא שותה, וכן אם לא קדם קינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהת כדי טומאה לא נאסרה על בעלה ואינה שותה.

הלכה ו: אמר לה אל תסתרי עם פלוני והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד או שאמר לה אל תסתרי עם בהמה זו אין זה קינוי שנ' ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה שאין אוסרין אותה עליו.

הלכה ז: בעל שמחל על קינויו קודם שתסתר קינויו מחול וכאילו לא קינא לה אבל אחר שתסתר אינו יכול למחול, גירשה הרי זה כמי שמחל ואם החזירה צריך לקנות קינוי אחר.

הלכה ח: קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה עליו ושהת כדי טומאה הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה, שאינו יכול להשקותה על פי עצמו, וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינת עם האיש שקינא לה עליו הרי זה אסור לקיימה ויוציא ויתן כתובה.

הלכה ט: בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עמו אחר קינוי ושהת כדי טומאה, אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו יוציא ויתן כתובה ואם לאו הרי אשתו מותרת לו.

הלכה י: ואלו שבית דין מקנין להן, מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין, לא להשקותה אלא לפסלה מכתובתה.

הלכה יא: כיצד שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה קוראין לה ואומרין לה אל תסתרי עם פלוני, באו עדים אחר כך שנסתרה עמו ושהת כדי טומאה בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם וקורעין כתובתה וכשיבוא בעלה או יבריא או יצא מבית האסורין נותן לה גט ואינו יכול להשקותה מפני שלא קינא לה.

הלכה יב: שתת מי המרים ונקתה מהן וחזר וקינא לה עם האיש שהשקה על ידו ונסתרה עמו אינו משקה אותה על ידו פעם שנייה אלא תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה, אבל אם קינא לה עם אחר ונסתרה עם האחר בעדים משקה אותה פעם שנייה ואפילו כמה פעמים, והוא שישקה כל פעם בגלל איש אחר.

הלכה יג: השקה אותה וגירשה ונשאת לאחר וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו ונסתרה עמו בעדים, הרי הבעל השני משקה אותה על ידו מפני שהוא בעל שני, ואפילו מאה ונשאת לזה אחר זה משקין אותה על ידי איש אחד ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה עד שיהיה שם עד.

הלכה יד: האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים והרי היא עומדת לשתות ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו הרי זו אסורה על בעלה לעולם ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה שנ' ועד אין בה והרי עד.

הלכה טו: אפילו אשה ועבד ושפחה ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים ואפילו קרוב נאמן לעדות שוטה להעיד עליה שזינת ותאסר על בעלה לעולם ואינה שותה ותצא בלא כתובה, הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים והתורה האמינה עד אחד בטומאה הרי כולן כשרין לעדות טומאה. אף חמש הנשים ששונאות זו את זו מעידות זו על זו לומר שנטמאת ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה ושלא להשקותה אבל לא לפסלה מכתובתה אלא נוטלת כתובתה ויוצאה.

הלכה טז: בא עד אחד כשר ואמר נטמאת הרי זו אינה שותה כמו שבארנו, בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת אין שומעין לו, שעד אחד בטומאת שוטה כשנים ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון שהוא כשנים.

הלכה יז: באו שניהן כאחד זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת ובאו שנים אחרים ואמרו לא נטמאת, הרי זו שותה.

הלכה יח: בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולין רבים כאחד, העד אומר נטמאת והנשים והפסולין אומרין לא נטמאת הרי זו שותה, שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה הם.

הלכה יט: היו כולן פסולין הולכין אחר הרוב, כיצד שתי נשים אומרות נטמאת ושלש אומרות לא נטמאת הרי זו שותה, שלש אומרות לא נטמאת וארבע אומרות נטמאת הרי זו אינה שותה, היו מחצה למחצה הרי זו שותה.

הלכה כ: כל שוטה שאינה שותה מפני עידי טומאה הרי זו אסורה על בעלה לעולם ותצא בלא כתובה שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתייה שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד כמו שבארנו.

הלכות סוטה

הלכות שוטה. יש בכללן שלש מצות, אחת מצות עשה ושתים מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) לעשות לשוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה. (ב) שלא ליתן שמן על קרבנה. (ג) שלא ליתן עליו לבונה. וביאור מצות אלו בפרקים אלו. 
 
פרק א 
 
הלכה א: קנוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם פלוני אפילו היה אביה או אחיה או גוי או עבד או שחוף והוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד. 
 
הלכה ב: הסתירה האמורה בתורה ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו, בפני שני עדים, אם שהת עמו כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה הרי זו אסורה על בעלה עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר, ובזמן שאין שם מי שוטה תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה. 
 
הלכה ג: קינא לה עם שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהן כאחד ושהת כדי טומאה, אפילו הן שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסורה עד שתשתה. 
 
הלכה ד: אמר לה בפני שנים אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי, ואע"פ שנסתרה עמו בעדים ושהת כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה. 
 
הלכה ה: וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו אין זו סתירה ולא נאסרה ולא שותה, וכן אם לא קדם קינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהת כדי טומאה לא נאסרה על בעלה ואינה שותה. 
 
הלכה ו: אמר לה אל תסתרי עם פלוני והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד או שאמר לה אל תסתרי עם בהמה זו אין זה קינוי שנ' ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה שאין אוסרין אותה עליו. 
 
הלכה ז: בעל שמחל על קינויו קודם שתסתר קינויו מחול וכאילו לא קינא לה אבל אחר שתסתר אינו יכול למחול, גירשה הרי זה כמי שמחל ואם החזירה צריך לקנות קינוי אחר. 
 
הלכה ח: קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה עליו ושהת כדי טומאה הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה, שאינו יכול להשקותה על פי עצמו, וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינת עם האיש שקינא לה עליו הרי זה אסור לקיימה ויוציא ויתן כתובה. 
 
הלכה ט: בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עמו אחר קינוי ושהת כדי טומאה, אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו יוציא ויתן כתובה ואם לאו הרי אשתו מותרת לו. 
 
הלכה י: ואלו שבית דין מקנין להן, מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין, לא להשקותה אלא לפסלה מכתובתה. 
 
הלכה יא: כיצד שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה קוראין לה ואומרין לה אל תסתרי עם פלוני, באו עדים אחר כך שנסתרה עמו ושהת כדי טומאה בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם וקורעין כתובתה וכשיבוא בעלה או יבריא או יצא מבית האסורין נותן לה גט ואינו יכול להשקותה מפני שלא קינא לה. 
 
הלכה יב: שתת מי המרים ונקתה מהן וחזר וקינא לה עם האיש שהשקה על ידו ונסתרה עמו אינו משקה אותה על ידו פעם שנייה אלא תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה, אבל אם קינא לה עם אחר ונסתרה עם האחר בעדים משקה אותה פעם שנייה ואפילו כמה פעמים, והוא שישקה כל פעם בגלל איש אחר. 
 
הלכה יג: השקה אותה וגירשה ונשאת לאחר וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו ונסתרה עמו בעדים, הרי הבעל השני משקה אותה על ידו מפני שהוא בעל שני, ואפילו מאה ונשאת לזה אחר זה משקין אותה על ידי איש אחד ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה עד שיהיה שם עד. 
 
הלכה יד: האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים והרי היא עומדת לשתות ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו הרי זו אסורה על בעלה לעולם ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה שנ' ועד אין בה והרי עד. 
 
הלכה טו: אפילו אשה ועבד ושפחה ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים ואפילו קרוב נאמן לעדות שוטה להעיד עליה שזינת ותאסר על בעלה לעולם ואינה שותה ותצא בלא כתובה, הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים והתורה האמינה עד אחד בטומאה הרי כולן כשרין לעדות טומאה. אף חמש הנשים ששונאות זו את זו מעידות זו על זו לומר שנטמאת ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה ושלא להשקותה אבל לא לפסלה מכתובתה אלא נוטלת כתובתה ויוצאה. 
 
הלכה טז: בא עד אחד כשר ואמר נטמאת הרי זו אינה שותה כמו שבארנו, בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת אין שומעין לו, שעד אחד בטומאת שוטה כשנים ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון שהוא כשנים. 
 
הלכה יז: באו שניהן כאחד זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת ובאו שנים אחרים ואמרו לא נטמאת, הרי זו שותה. 
 
הלכה יח: בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולין רבים כאחד, העד אומר נטמאת והנשים והפסולין אומרין לא נטמאת הרי זו שותה, שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה הם. 
 
הלכה יט: היו כולן פסולין הולכין אחר הרוב, כיצד שתי נשים אומרות נטמאת ושלש אומרות לא נטמאת הרי זו שותה, שלש אומרות לא נטמאת וארבע אומרות נטמאת הרי זו אינה שותה, היו מחצה למחצה הרי זו שותה. 
 
הלכה כ: כל שוטה שאינה שותה מפני עידי טומאה הרי זו אסורה על בעלה לעולם ותצא בלא כתובה שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתייה שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד כמו שבארנו.