|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
טו ניסן, א דחג המצות
יום שלישי (תש"ג) למור וחזרת - הן חריין והן סאלאט [=חסה]. קידוש בעמידה. הא לחמא -ה[אות] הא [מנוקדת] בצירי. בברכת אכילת מרור מכוונים גם על מרור שבכורך: שיעורים : חומש: אחרי מות, שלישי עם פירש"י. תהילים: עז- עח. תניא: והנה .. '114' ולבושיהן כנ"ל בסדר הראשון היה אאמו"ר [הרש"ב] מקצר בכדי לאכול האפיקומן לפני חצות, אבל בשני היה מאריך. מתחיל לפני שעה ט וגומרו בשעה ג-ד אחר חצות, והויה מאריך בביאור ההגדה, אדמו"ר הזקן אמר: [המצה היא] מיכלא דמיהמנותא [="מאכל האמונה"] - לילה הראשון: מיכלא דאסותא [="מאכל הרפואה"] = לילה השני. כאשר הרפואה מביאה [=גוררת] את האמונה, בכך שאומר "תודה לך הבורא על רפואתי" - הרי [סוף סוף] היה הוא חולה: אך כשהאמונה מביאה את הרפואה - אין כאן חולי מלכתחילה |